מצוה:לירוא האב והאם
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
(ויקרא יט, ג)
היא שצונו לירא מאב ואם. והוא שיתנהג עמהם כמנהג מי שהוא ירא ממנו שיענישהו, כמו המלך, וילך עמהם כדרך שילך עם מי שמפחד ממנו וירא מהגיע לו ממנו מה שימאס. והוא אמרו יתעלה: "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא יט). ולשון סיפרא: איזהו מורא? לא יושב במקומו ולא מדבר בפניו ולא סותר את דבריו.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת קידושין.
לירא מהאבות, כלומר שיתנהג האדם עם אמו ואביו הנהגה שאדם נוהג עם מי שיירא ממנו, שנאמר (ויקרא יט, ג): "איש אמו ואביו תיראו". ולשון ספרא (ספרא על ויקרא, יט ג): אי זהו מורא? לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא סותר את דבריו.
משרשי המצוה כתבתי במצות כיבוד האבות בפרשת וישמע יתרו (מצוה לג).
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (קידושין לא.) עד היכן מוראת אב ואם? שאפילו הכוהו וירקו בפניו, לא יכלים אותן. ואף על פי כן ציוו חכמים לבל יכה אדם בנו הגדול, לפי שיש בדבר משום "ולפני עור לא תתן מכשול" (שם, יד) (מצוה רלב) ומנדין על כך. ואמרו זכרונם לברכה (קידושין לא:) בחומר מצוה זו, שאפילו נטרפה דעת האב והאם, שישתדל הבן לנהוג עמהם דרך כבוד לפי דעתם. אבל אם נשתטו ביותר, יכול להניחם ויצוה אחרים עליהם להנהיגם כראוי אם יש לו.
והממזר חייב בכבוד האבות ומוראם, אע"פ שפטור מן המשפט על מכתם וקללתם. והורונו זכרונם לברכה (ב"מ לב, א) בענין זה שאם יצוו האבות לעבור על דברי תורה, ואפילו על מצוות דרבנן, שאין שומעין להם. ויתר פרטיה במקומות בתלמוד, והרוב בקדושין לפי דעתי.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה והיקל ביראתם ביטל עשה זה, אלא אם כן עשה מדעת האב ובמחילתו, שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול.
מצות עשה כתוב בדיברות הראשונות ואחרונות, "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ, יא). ותניא בירושלמי דפאה (פ"א ה"א) אמר רבי שמעון בן יוחי: גדול כבוד אב ואם, שהחמיר בו הכתוב מכבוד המקום. שבכבוד המקום כתיב "כבד את ה׳ מהונך" (משלי ג, ט) – אם יתן לך בית, תקבע בה מזוזה; אם יתן לך טלית, תקבע בו ציצית; אם יתן לך ממון, תעשה ממנו צדקה. אבל בכבוד אב ואם אין כתוב "מהונך" – שאפילו אין לך כלום, אתה צריך לטחון בריחיים בשבילם. (קידושין ל:) השווה הכתוב מורא אב ואם למורא המקום, שנאמר "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא יט, ג) וכתיב "את ה׳ אלהיך תירא" (דברים ו, יג).
ובעניין הכבוד הקדים כבוד האב לכבוד האם, לפי שלבו נוטה יותר לכבוד אמו מפני שמשדלתו בדברים. ובמורא הקדים מורא האם למורא האב, לפי שלבו ירא יותר מגערת אביו. ללמדך ששניהם שווין, בין בכבוד בין במורא, כדאיתא בקידושין (דף ל:). מפרש שם (דף לא:) איזהו כבוד ואיזהו מורא? מורא – לא עומד במקומו ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו, ולא יקרא לו בשמו אלא אומר אבא מורי. כבוד – מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, ומכניס ומוציא.
והודו רבנן לרב ירמיה (דף לב.) שכל היציאה משל אביו. והא דתניא: שם נאמר "כבד את אביך ואת אמך" ונאמר "כבד את ה׳ מהונך", מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס. מפרשו שם לעניין שצריך הבן לבטל ממלאכתו ויכבדנו. ואם אין לאב הכל יהיה משל הבן כדמוכח בירושלמי דפאה (פ' קמא; בתוס' לב. ד״ה אורו). ותניא מכבדו בחייו, מכבדו במותו. בחייו כיצד? היה נשמע בדבר אביו למקום. לא יאמר שלחוני בשביל עצמי, פטרוני בשביל עצמי, אלא כולם בשביל אביו. במותו כיצד? היה אומר דבר שמועה מפיו, אומר כך אמר אבא מרי, הריני כפרת משכבו וה״מ בתוך שנים עשר חדש מכאן ואילך שכבר כלה דינו יאמר זכרונו לחיי העולם הבא. [שם] רב יוסף כד הוה שמע קל כרעיה דאימיה דאתיה אמר איקם מקמי שכינה דאתיא.
תניא בפרק הנושא (כתובות קג.) כבד את אביך לרבות אשת האב בחיי האב, ואת אמך לרבות בעל אמו בחייה, וי״ו יתירה לרבות אחיו הגדול. אחד האיש ואחד האשה חייבין בכיבוד ובמורא, אלא שהאיש יש בידו לעשות והאשה אין בידה לעשות שהרי רשות אחרים עליה (קידושין ל:).
עד היכן כיבוד אב ואם? (דף לא.) אפילו נטל כיס של זהובים שלו והשליכו לפניו לים, לא יכלים אותם ולא יצעק לפניהם ולא יכעיס כנגדם אלא יקבל גזירת המלך ויחריש. וכן במורא, אפילו הכוהו בראשו וירקו בפניו, לא יכלימם ויירא ממ״ה הקב״ה שצוהו בכך. (דף לב.) היה אביו עובר על דבר תורה, לא יאמר לו "אבא עברת על דבר תורה" אלא יאמר לו "אבא כתוב בתורה כך וכך" כאילו שואל ממנו ולא כמזהירו. אמרו חכמים בפרק אלו מגלחין (מועד קטן יז.) שהמכה בנו הגדול, מנדין אותו, שהוא עובר על "לפני עור לא תתן מכשול". ויש לאב למחול, שהאב שמחל על כבודו – כבודו מחול. (דף לב.) אמר לו אביו השקני מים, ואמו אמרה לו השקני מים – מניח כבוד אמו ועוסק בכבוד אביו תחילה, מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו כדאיתא בקידושין (דף לא.) ומשנה היא בכריתות (דף כח.). עוד פוסק שם (קידושין לב.) שאם אמר לו אביו השקני מים ומצוה בא לידו לעשות, אם אפשר למצוה להיעשות על ידי אחרים, תיעשה על ידי אחרים ויעסוק בכבוד אביו.
אמרינן בפרק איזהו נשך (בבא מציעא סב.) הניח להם אביהם פרה וטלית משל ריבית וכל דבר המסויים, חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן. ומקשה: והני מחייבי בכבוד אביהן? איקרי כאן "ונשיא בעמך לא תאור" (שמות כב, כז), בעושה מעשה עמך. ומתרץ: כשעשה תשובה ולא הספיק לשלם עד שמת. משמע מכאן שעד שלא עשה תשובה, פטור ממוראו ומכבודו מאחר שעובר במזיד והוכיחו אותו ולא שב מרשעו. תניא ביבמות (דף ו.) ובפרק אלו מציאות (בבא מציעא לב.) יכול אמר לו אביו היטמא אם היה כהן או שאמר לו אביו אל תחזיר אבידה, יכול ישמע לו? תלמוד לומר "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה׳", מוראי למעלה ממורא אב ואם. ולמדנו מכאן שבדיבור לעבור אינו נחשב רשע. דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין? שאם היה נחשב רשע בדיבור, פשיטא שלא ישמע לו ולא היה צריך פסוק ליה. ולא מצינו עונש בדיבור אלא למסית בלבד שדבר לאחד לעבוד. (וכן הביא בסמל״ת ל״ת רי״ט)
אמר שלמה בספר משלי: "עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוהו עורבי נחל ויאכלוהו בני נשר" (משלי ל, יז). פירוש "ליקהת", לקיבוץ קמטים שבפניה.