מצודות על עמוס א


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"בנוקדים" - לפי שרוב הצאן המה נקודים יקרא המתעסק בהם בשם נוקד וכן ומישע מלך מואב היה נוקד (מלכים ב ג)

"חזה" - ניבא 

מצודת דוד

"לפני הרעש" - שהיה כשנכנס עוזיה בהיכל להקטיר וכמ"ש כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה (זכריה יד)

"ובימי ירבעם" - שמלך בימי עוזיה (ולפי שניבא גם עליו בארצו כי היה מבני עשרת השבטים לכן אמר בימי ירבעם)

"מתקוע" - שם עיר בנחלת אשר

"אשר היה בנוקדים" - ר"ל שהיה הגדול שבנוקדים

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ואבלו" - ענין השחתה כמו אבלה אדמה (יואל א)

"נאות" - מדור

"ראש" - ענין מיטב כמו ראשית גבורתם (ירמיהו מט)

"הכרמל" - הוא שם כולל למקום שדות וכרמים וכן הדר הכרמל (ישעיהו לה

מצודת דוד

"ראש הכרמל" - מיטב הכרמל

"ואבלו" - מקול שאגתו ישחתו מדורי הרועים הם היכלי מלכי העכו"ם

"ומירושלים וגו'" - כפל הדבר במ"ש

"מציון ישאג" - ר"ל ממקום שכנו ישאג לאיים ולהחריד

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"דושם" - מל' דישה

"בחרוצות" - שם כלי דישה מלאה חריצים כמו כי לא בחרוץ יודש קצח (ישעיהו כח

מצודת דוד

"על דושם" - עתה יפרש מהו הפשע הרביעי שישלם עליו הגמול ואמר שהוא על שדשו את אנשי גלעד בכלי ברזל מלא חריצים עשוי לדוש בו התבואה

"על שלשה פשעי דמשק" - יתכן שהם הפשעים הראשיים בדמשק והחמורים מכולם והם עכו"ם וג"ע וש"ד הנמצאים בכל אלה הנזכרים פה ור"ל האם מהראוי שעל שלשת הפשעים הראשיים ועל תוספת פשע הרביעי שלא אשיב לו גמולו בראשו בתמיה

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ואכלה" - ותשרף 

מצודת דוד

"ארמנות בן הדד" - ההיכלות שבנה בן הדד מלך ארם

"בבית חזאל" - ר"ל אויב חזק יחריב בית חזאל מלך ארם

"ושלחתי" - לכן אשלח אש

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"בריח" - מטה העשוי לסגור בו השער

"מבקעת און" - שם עיר

"ותומך" - ומחזיק וכן וכפיה תמכו פלך (משלי לא)

"שבט" - שרביט

"מבית עדן" - שם עיר 

מצודת דוד

"קירה" - אל קיר והוא שם מקום וכן נאמר ויגלם קירה (מלכים ב ט"ז)

"ותומך שבט" - ר"ל אכרות תומך שבט מבית מדן ועל המושל יאמר שהוא אוחז השבט לרדות בו את המחוייב וכן לא יסור שבט מיהודה (בראשית מט)

"בריח דמשק" - ר"ל האויב יבוא בה כאלו נשברו הבריחים ונפתחו השערים

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"להסגיר" - ענין מסירה כמו לא תסגיר עבד (דברים כג

מצודת דוד

"על הגלותם וגו'" - כי בזמן חורבן בית השני ע"י טיטוס ברחו קצתם מישראל דרך ארץ פלשתים ותפשום בני עזה ומסרום ביד האויב וז"ש על הגלותם וגו' ר"ל על שהגלו את ישראל גלות שלימה איש לא נעדר וזהו במה שתפסום להסגיר לעכו"ם

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ואבדו שארית" - ר"ל אף שארית מה לא ישאר מהם

"והשיבותי" - ר"ל אכה ואשיב ידי להכות עוד

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ולא זכרו" - אנשי צור לא זכרו ברית האחוה שהיה להם עם ישראל וחירם מלך צור קרא לשלמה אח כמ"ש מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי (מלכים א ט)

"על הסגירם" - על שהם מסרו לעכו"ם את הבורחים מישראל להיות גלות שלימה כדרך שעשה עזה

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ועברתו" - מל' עברה וזעם

"נצח" - לעולם 

מצודת דוד

"ועברתו" - העברה שיש לו על בני ישראל שמורה אצלו לעולם ולא יעזבנה בשום פעם

"ויטרוף לעד אפו" - טרף את ישראל בכל עת שהיה היכולת בידו

"ושחת רחמיו" - ביטל הרחמנות הראוי להיות לו עליו כדרך האח על אחיו

"על רדפו בחרב אחיו" - כי הלא אח עשו ליעקב ומדוע א"כ רדפו בחרב בזמן חורבן בית השני

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"בצרה" - עיר הבצורה והוא כרך גדול וגו'

"בתימן" - היא ארץ עכו"ם הסמוכה לא"י בדרומה ותלקה גם היא

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"על בקעם" - על אשר בקעו כרסי הנשים ההרות של גלעד להוציא הולדות למען יוכלו להרחיב את גבולם ממה שגזלו מבני גלעד על כי לא ישאר יורש מה לערער על הגבול

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"והצתי" - מל' הצתה והדלקה

"בסער" - מל' רוח סערה ואמר בדרך שאלה על התגברות האויב

"סופה" - רוח סופה 

מצודת דוד

"ביום סופה" - הוא יום המלחמה וכפל הדבר במ"ש

"בסער" - בסערת האויב אשר יבוא

"בתרועה וגו'" - בעת יריע האויב עליהם ביום המלחמה

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"מלכם" - מלך בני עמון