מצודות על משלי ל ד
<< | מצודות על משלי • פרק ל' • פסוק ד' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם ׀ וַיֵּרַ֡ד
מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ ׀ בְּחׇפְנָ֡יו
מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם ׀ בַּשִּׂמְלָ֗ה
מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ
מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ
כִּ֣י תֵדָֽע׃
מצודת דוד
"מי עלה" - מי עוד עלה השמים כמו שעלה משה השמים וירד בשלום? או ר"ל שעלה לקחת התורה מיד המלאכים.
"מי אסף" - כאשר זרק משה פיח הכבשן, נתפזר על כל הארץ כאלו אסף הרוח בחפניו לפזרם על ידו, ואמר: מי אסף עוד כמוהו?
"צרר" - כשבקע הים, עמדו המים היורדים ולא הלכו בדרכם, כאילו צרר אותם בשמלה, ומי צרר עוד כמוהו?
"מי הקים" - כי עד לא נתנה התורה היתה הארץ מתמוטטת לפול, וכאשר קבל משה את התורה הקים קצות הארץ לעמוד על עמדה, ומי הקים עוד את הארץ כמוהו?
"מה שמו" - הוא עניין מליצה, כאומר לזולת: אם היה מי כמוהו, אמור נא מה שמו? או אם שכחת שמו, אמור שם בנו אם תדע שהיה מי מאז דוגמתו! ור"ל, ומאחר שלא היה מעולם מי יערוך אליו, איך מלאה לבי לנטות מדבריו על פי אומדן הדעת?! ואמר כמתרעם על עצמו ותוהא על הראשונות, ומלמד דעת לבל יאחז מי דרכו להשען על חכמתו.
מצודת ציון
"וירד" - מלשון ירידה. או הוא ענין ממשלה ושלטנות, כמו (תהלים עב): "וירד מים עד ים".
"בחפניו" - ענינו מלוא כפות הידים, כמו (ויקרא טז): "ומלוא חפניו קטורת".
"צרר" - ענין קשירה, כמו (בראשית מב): "צרור כספו".
"בשמלה" - בסדין.
"אפסי" - קצות.
"ומה" - הוא"ו היא במקום או.