מפרשי רש"י על בראשית כח כא
רש"י
"ושבתי" - כמו שאמר לי והשיבותיך אל האדמה
"בשלום" - שלם מן החטא שלא אלמד מדרכי לבן
"והיה ה' לי לאלהים" - שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעי כמ"ש אשר דברתי לך והבטחה זו הבטיח לאברהם שנאמר להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (לעיל יז) (זרעך מיוחס שלא ימצא בו שום פסול)
רש"י מנוקד ומעוצב
וְשַׁבְתִּי – כְּמוֹ שֶׁאָמַר לִי (לעיל פסוק טו): "וַהֲשִׁיבוֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה".
בְשָׁלוֹם – שָׁלֵם מִן הַחֵטְא, שֶׁלֹּא אֶלְמַד מִדַּרְכֵי לָבָן.
וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים – שֶׁיָּחוּל שְׁמוֹ עָלַי מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא פְסוּל בְּזַרְעִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (לעיל פסוק טו): "אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ". וְהַבְטָחָה זוֹ הִבְטִיחַ לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז,ז): "לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" [זַרְעֲךָ מְיוּחָס, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בוֹ שׁוּם פְּסוּל].
מפרשי רש"י
[לב] כמו שאמר והשיבותיך וגו'. ואף על גב דלעיל (פסוק טו) הבטחה הזאת קודם "כי לא אעזבך", מקדים "כי לא אעזבך", כי דוקא למעלה שהוא הבטחת השם יתברך הקדים "והשיבותיך" דבכלל זה הכל, כי כאשר ישיב אותו לביתו שלא היה חסר כל כך אם היה נשאר בחרן, כל שכן שלא יהיה חסר לחם ובגד, ולא הוצרך לומר "כי לא אעזבך" רק שהוא נתינת טעם למה "והשיבותיך" - "כי לא אעזבך", ומפני כך "והשיבותיך" גם כן. אף על גב דלא הוי בכלל "כי לא אעזבך" רק שלא יחסור לחמו, מכל מקום כיון שהוא ישגיח עליו שלא יחסר לחמו - הוא משגיח בכל מה שצריך, אף להשיב אותו אל ארץ אבותיו. אבל יעקב עשה כדרך בני אדם המבקשים מעט ואחר כך מוסיפים, ולכך התחיל "ונתן לי לחם לאכול וגו'". ועוד כי לא הקדים הכתוב "כי לא אעזבך", כדי שיכלול גם כן אחר כן כשבא אל ארץ אבותיו שלא יעזוב אותו לעולם, אבל יעקב בעת שהיה נודר להיות האבן הזאת מצבה היה נודר כסדר, שלא היה רוצה לומר "כי לא אעזבך" לבסוף, דאם כן לא היה מתחייב בנדר עד לעולם, וזה לא רצה יעקב, רק בשובו יקיים הנדר שנדר, וזה עשה (להלן לה, ז):
[לג] שלא אלמוד וכו'. דאם לא כן "בשלום" למה לי, שכבר הבטיחו הקב"ה "והנה אנכי עמך ושמרתיך" (פסוק טו). וקשה והלא לא הבטיחו הקב"ה על זה, ונראה לומר מה שאמר הכתוב "והשיבותיך" (שם) שהקב"ה ישיב אותו לשם, שיהיה הוא כמו שלא יצא משם, דהיינו שלא ילמוד מדרכי לבן, דהיינו השבה גמורה שיהיה כאילו לא יצא. ומפני שאמר יעקב "ושבתי" הוצרך להוסיף "בשלום", דודאי גבי "והשיבותיך" שהקב"ה בעצמו יהיה הפועל, בודאי פעולתו בשלימות לגמרי - עד שיהיה השבה שלימה, שלא ילמוד מדרכי לבן, אבל יעקב שאמר "ושבתי" הוצרך להוסיף "בשלום" שיהיה השבה מעליא. אך קשה למה לא תלה יעקב השבה הזאת בהקב"ה, והוי ליה לומר 'והשיבני בשלום', ויש לתרץ דאין דרך כבוד שיאמר אדם 'והשבתני' שיהיה הוא יתברך מתעסק בהשבה שלו, לכך לא רצה יעקב לומר 'והשבתני', ואמר "ושבתי", והוצרך להוסיף "בשלום". ועוד כי השם יתברך לא בא להגיד רק פעולתו אשר יפעול, והפעולה הזאת היא ההשבה אל האדמה, כי כל לשון הפעיל הוא המתחיל בפעולה, שכאשר יאמר 'ראובן האכיל שמעון' היינו שנתן בפיו האוכל ושמעון גמר האכילה, ואין שלימות הפעולה על ידי ראובן. ומפני כי יעקב בא להזכיר גמר וסוף הדבר, שכבר נשלם הפעל שהוא ההשבה, שבשביל זה חייב לקיים הנדר כאשר נגמר ההשבה, ולפיכך אמר "ושבתי בשלום אל בית אבי", ולא תלה גמר ותכלית ההשבה בפועל, כי אין גמר ותכלית ההשבה הוא מפעולת הפועל כדלעיל, רק שהוא יתברך המסייע והאדם גומר, ולפיכך אמר "ושבתי", והוצרך להוסיף "בשלום":
[לד] שיחול שמו עלי וכו'. פירוש שאין הכתוב רוצה לומר שזהו הוא הנדר "והיה ה' לי לאלקים", דחס ושלום שיהיה הוא נודר שאז כאשר יקיים ההבטחה יהיה השם יתברך לו לאלקים, שבין יקיים או לא יקיים השם יתברך הוא לאלקים, רק פירוש 'שיחול שמו עלי וכו (כ"ה ברא"ם):
בד"ה והיה ה' כו' יוציא המעשר ל"ק נ"ב ולי נראה דה"ק אם לא תתן לא אעשר שני פעמים ועכשיו עשר אעשרנו לך כמו שדרשו רבותינו ז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מן החומש ולמדו מיעקב וק"ל מהרש"ל:
בא"ד מצינו שקיים נ"ב פיר' מאחר שראובן נמי הבכור א"כ תתחיל המניין משמעון וא"כ נכה עוד ג' בכורים ויחזור העשירי ללוי ודוק מהרש"ל: