מפרשי רש"י על במדבר יח ח
<< | מפרשי רש"י על במדבר • פרק י"ח • פסוק ח' | >>
• א • ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יח • כ • כג • כד • כז • כח • כט • ל • לב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָה֮ אֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַאֲנִי֙ הִנֵּ֣ה נָתַ֣תִּֽי לְךָ֔ אֶת־מִשְׁמֶ֖רֶת תְּרוּמֹתָ֑י לְכׇל־קׇדְשֵׁ֣י בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל לְךָ֨ נְתַתִּ֧ים לְמׇשְׁחָ֛ה וּלְבָנֶ֖יךָ לְחׇק־עוֹלָֽם׃
רש"י
"ואני הנה נתתי לך" - (ספרי) בשמחה לשון שמחה הוא זה כמו (שמות ד) הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין בא אחד וערער (עליו) על השדה א"ל המלך כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה בא הכתוב ונתן לו (חולין קלג) כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם ולכך נסמכה פרשה זו לכאן
"משמרת תרומתי" - שאתה צריך לשמרן בטהרה
"למשחה" - לגדולה (ספרי)
רש"י מנוקד ומעוצב
וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ – בְּשִׂמְחָה. לְשׁוֹן שִׂמְחָה הוּא זֶה, כְּמוֹ: "הִנֵּה הוּא יוֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שמות ד,יד). מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּתַן שָׂדֶה לְאוֹהֲבוֹ, וְלֹא כָּתַב וְלֹא חָתַם וְלֹא הֶעֱלָה בְּעַרְכָּאִין. בָּא אֶחָד וְעִרְעֵר עַל הַשָּׂדֶה. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה – יָבֹא וִיעַרְעֵר לְנֶגְדְּךָ, הֲרֵינִי כּוֹתֵב וְחוֹתֵם לְךָ וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּאִין. אַף כָּאן, לְפִי שֶׁבָּא קֹרַח וְעִרְעֵר כְּנֶגֶד אַהֲרֹן עַל הַכְּהֻנָּה, בָּא הַכָּתוּב וְנָתַן לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה בִּבְרִית מֶלַח עוֹלָם. וּלְכָךְ נִסְמְכָה פָּרָשָׁה זוֹ לְכָאן (ספרי קיז).
מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי – שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְשָׁמְרָן בְּטָהֳרָה (בכורות ל"ד ע"א).
לְמָשְׁחָה – לִגְדֻלָּה (ספרי שם; זבחים כ"ח ע"א).
מפרשי רש"י
[ט] בשמחה. לפי שלשון "הנה" כלומר שאני מוכן ומזורז לזה, וזה מי שעושה דבר ברצונו ובשמחה. והא דכתיב (ר' בראשית ו, יז) "ואני הנני מביא מבול מים", שיש שמחה באבדון של רשעים (סיפרי כאן). והא דאמרינן בפרק קמא דמגילה (סוף י ע"ב) שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, ומקשה, והא כתיב (דברים כ"ח, ס"ג) "כן ישיש ה' עליך וגו'", ומתרץ הוא אינו שש, אבל אחרים משיש. ואמרינן נמי (מגילה סוף י ע"ב) מאי "ולא קרב זה אל זה כל הלילה" (שמות י"ד, כ'), בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טבעו בים ואתם רוצים לומר שירה:
ונראה דלא קשיא, דודאי אין שמחה לפני הקדוש ברוך הוא בשעת המבול, דכתיב (ר' בראשית ו, ו) "ויתעצב ה' אל לבו", ואיך יתכן לומר שיש שמחה לפניו, אלא הכתוב אומר שיש שמחה באבוד רשעים, דהיינו שאחרים ששים, וכיון שיש שמחה באבוד רשעים כתב אצלו לשון "ואני הנני", שהוא לשון זריזות, אף על גב דאין שמחה לפניו באבוד רשעים, אין "הנני" הכתוב לשון שמחה, רק שהוא לשון זריזות, הזריז לדבר, והזירוז הוא שמחה בכל מקום, רק שאצל המבול, מפני שאינו שמח במפלתן של רשעים, מכל מקום הוא זריז לדבר, שהרי טוב הוא שיאבדו רשעים. אבל גבי מתנות כהונה, בודאי הוא שמחה גמורה, שאין שום דבר שלא יהיה הזריזות שמחה. והא דאמר בספרי (כאן) יש שמחה לפני המקום כשיאבדו רשעים, משמע שיש שמחה גמורה, אין זה שהוא שש, רק שאחרים ששים, וזה שאמר שיש שמחה לפניו:
[י] ארבע ועשרים מתנות כהונה. כל הדברים שיש לכהנים, כגון תרומות ומעשרות ובכורים, הם כ"ד. ונתן אותם לו הקדוש ברוך הוא בברית מלח, כמו שברית כרותה למלח שלא יסריח (רש"י פסוק יט), כן לא יתבטל מהם כ"ד מתנות כהונה:
[יא] שאתה צריך לשמרן בטהרה. לא שיהיו שומרים אותם מן הזרים שלא יאכלו אותה, דומיא "ומשמרת אהל מועד" (ר' פסוק ד), שהרי התרומה ביד זרים היתה, ומי שמרה עד עתה:
[יב] למשחה לגדולה. לא למשיחת שמן, שאין תרומה אלא מדגן ותירוש (פסוק יב), דלא שייך בהו משחת שמן:
בד"ה ואני הנה כו' מן העולם כו' והא דתנן בפרק נגמר הדין שהקב"ה מיצר על דמן של רשעים שנשפך התם ברשעי ישראל ותימה דתנן בפרק אחד דיני ממונות גבי עדים שהיו הורגין את הנפש ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה והלא כבר נאמר באבוד רשעים רינה ובגמ' פריך ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים וכו' ומשני א"ר יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש אלמא אפילו על רשעי אומו' העולם אינו שש ועוד פריך ליה מדכתי' שם ולא קרב זא"ז מעשה ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה ושמא שאני בין דור המבול לשאר רשעים מצאתי בס"י פי' על הספרי: