מעשה רוקח על המשנה/סוכה
מסכת סוכה עריכה
- (פה מבואר מנין הפרקים וחשבון האותיות)
במסכת סוכה יש ה' פרקים. והתחלת אותיות עולים ק"ל, דהיינו ב' פעמים ס"ה ב' פעמים ס"ה שווה 130. ב' פרקים ראשונים - ס"ה. וג' פרקים אחרונים - לל"ה. וסופי האותיות עולים כ"ו. על פי הידוע דסוד סוכה הוא יחוד הויה אדני, כ"ו ה"ס. וגם איתא במגלה עמוקות ובשאר ספרי הקבלה שסוד סוכה היא בסוד ה', לכן בעינן שתי דפנות כהלכתן ושלישית טפח. ובזה מבואר הכל, דלכך יש בה ה' פרקים על שהיא כדמות ה', וגם מבואר בה ה' מצות -- סוכה וארבעה מינים שבלולב הנוהגים בכל מקום. ולכך התחלת האותיות ב' פעמים ס"ה, היינו אדני.
והא דמרומז ב' פעמים ס"ה -- שכל אחת יש בחינה בפני עצמה; ס"ה בחינה אחת, לל"ה בחינה אחרת. גם ב' פעמים ס"ה עולה ק"ל כמנין ה' הויות, שאף על פי שסוכה כשירה בשתי דפנות ושלישית טפח, מכל מקום למצוה מן המובחר צריך לעשות ד' דפנות כהלכתן, וכל דופן יש לה בחינה שם בפני עצמה. והסכך שם בפני עצמו כידוע מכונות האר"י זצ"ל. לכן יש כאן ה' הויות כנגד הסכך וארבע דפנות.
וסופי האותיות[1] המה כ"ו כמנין הוי"ה בחינת מטה, גם כן שם בפני עצמו כידוע הכל שיש ששה בחינות בסוכה: מעלה ומטה וד' רוחות. וכן לענין הנענועים שבלולב. לכן ר"ת וס"ת עולים ששה הויות. ובזה נבא לביאור המסכת בע"ה.
- (פה מבואר סוד משנה ראשונה וגם המשנה העושה סוכתו תחת האילן)
משנה ראשונה (משנה, סוכה א, א) "סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה", ומסקינן בגמרא דחלל סוכה תנן, שלא יהיה החלל גבוה מעשרים, אבל אם החלל הוא עשרים והסכך מונח למעלה מעשרים - כשירה. ועיין בש"ע ריש סימן תרל"ג.
עוד במשנה (משנה, סוכה א, ב) "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית", וכבר דקדק הגמרא מאי "כאילו עשאה בתוך הבית", ופרש"י דהא מהאי קרא דנפקא לן תחת הבית פסולה נפקא לן נמי תחת האילן ולמה ליה למיתלי האי בהאך.
והנה ידעתי שבסוד דיני סוכה כבר דיברו בזוהר הקדוש וברעיא מהימנא וכל ספרי הקבלה, ומי אנכי ומה חיי להרים ידי לכתוב בזה. אף על פי כן אמרתי לבא כעין ראשי פרקים. ואם דברי כבר נאמרו באיזה ספר מה טוב ומה נעים, הנני כמעתיק דבריו.
כבר כתבתי שסוד סוכה הוא יחוד הויה אדני, היינו תפארת ומלכות. וכבר פירשו הקדמונים בזה סוד הפסוק (ויקרא כג, מב) "בסוכת תשבו שבעת ימים", כתיב בתורה "בסכת" חסר ו', היינו סוד מלכות, סוכת דוד הנופלת. "תשבו שבעת ימים" - לאמשכא לה שבעה ימים עילאין, שבעת ימי הבנין, היינו ת"ת עם ו' קצוות ואז יהיה סוכה שלימה בסוד יחוד הנ"ל.
ובזה מבואר סוכה היינו סוד תפארת מלכות, כל אחד כלולה מעשר כידוע, ולכך עד עשרים אמה כשירה אבל למעלה מעשרים אמה פסולה כמבואר בס' יצירה, עשר ולא אחד עשר, ואם היא גבוה יותר מכ' הרי מורה שהמה כלולים יותר מעשרה. ולזה מסקינן דחלל סוכה תנן אבל אם הסכך למעלה כשירה, דהסכך מרמז על בינה כידוע, והיא למעלה משבעת ימים אלו, חופפת עליהם בסוד (דברים כב, ו) אֵם (היינו בינה) על הבנים (היינו תפארת עם ו' קצוות ומלכות). לכן אם הסכך למעלה מעשרים כשרה.
וזהו שכתבתי למעלה שהעמיד רבינו הקדוש ראשי אותיות ב' פעמים ס"ה בשתי בחינות; בשתי פרקים ראשונים בחינת ס"ה, ובג' פרקים אחרונים בחינת לל"ה, היינו שתיהן מורה יחוד תפארת עם ו' קצוות שלו בכללות עשר עם מלכות. וזהו מורה אות ס' היינו ו' בכללות עשר ואות ה' היינו מלכות כידוע. לכן ב' פרקים ראשונים דמיירי הכל בדיני סוכה העמיד בראשן ס"ה להורות יחוד זה. ובג' פרקים אחרונים יש גם כן יחוד זה, רק בבחינה אחרת, שבג' פרקים אחרונים מיירי בדיני לולב ומיניו. וידוע שסוד לולב ומיניו הוא כך אליבא דר' ישמעאל דאמר ג' הדסים וב' ערבות ולולב אחד ואתרוג אחד, היינו ג' הדסים המה בסוד חג"ת, וב' ערבות המה בסוד נ"ה, ולולב בסוד יסוד, ואתרוג בסוד מלכות. נמצא הוא גם כן יחוד זה - ו' קצוות בכללות עשר עם מלכות, רק שהששה קצוות נחלקים לשתים היינו חג"ת נה"י, לכך העמיד בראשון לל"ה, ל' ראשונה מורה על חג"ת בכללות עשר שהמה בסוד ג' הדסים, ול' שניה מורה על נה"י בכללות עשר שהמה בסוד ב' ערבות ולולב, וכולם נמשכים לאתרוג סוד מלכות ה' אחרונה. דוק היטב ויונעם לך.
ובזה מבואר גם המשנה "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית", דידוע שסוד בית היינו בחינת מלכות, וסוד אילן היינו בחינת ת"ת או יסוד עם מלכות, לכן עולה גם כן צ"א בסוד הוי"ה אדני כמנין סוכה. ולכן העושה סוכתו בתוך הבית פשיטא שפסול, שעושה פירוד בין הדבקים, שבית היא בחינת מלכות לבדה.
אבל העושה סוכתו תחת האילן הוי אמינא דכשרה, שהרי אילן מורה גם יחוד של סוכה. ובאמת היא פסולה מתרי טעמי, חדא דסוד אילן מורה גם על יחוד יסוד עם מלכות אבל סוד סוכה צריך להיות ת"ת עם מלכות, לכך כתיב סוכה, יש בתחלה ס', היינו ת"ת עם ו' קצוות בכללות עשר, וסופה ה'. וגם כבר כתבתי שהסכך היא בסוד בינה שהיא למעלה מת"ת ומלכות. וכשעושה סוכתו תחת האילן נמצא גם הסכך תחת האילן, לכך פסולה. ובזה מדוקדק לשון המשנה "העושה סוכתו תחת האילן -- כאילו עשאה בתוך הבית" שהיא פשיטא שהיא פסולה, הכי נמי תחת האילן.
גם מצאתי בסידור האר"י זצ"ל שבליל א' דסוכות ילמוד מסכת סוכה ויכוין שיש בה ה' פרקים כנגד ה' חסדים וכו'. וכן כתב שם ערבית בכניסת בה"כ יכוין כי כל עליות סוכות הם בבחינת חסדים וכו'. כי מראש השנה עד יום הכפורים היתה תיקון דמלכות על ידי גבורות שקיבלה בסוד "שמאלו תחת לראשי", ומן יום הכפורים ואילך עד שמיני עצרת מקבלת החסדים בסוד "וימינו תחבקני". ולכן היה בחג הסוכות ניסוך המים בתמיד של שחר עם ניסוך היין, מה שאין כן בכל השנה שלא היה אלא ניסוך יין -- הכל בסוד זה, שבחג זה היא מקבלת כל החסדים.
- (פה מבואר המשנה משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו)
ועיין בספר אור ישראל שהביא דברים אלו באריכות בשם כתבי האר"י. וכאן אין להאריך רק כתבתי דברים אלו כדי להבין פירוש המשנה סוף פרק ב' (משנה, סוכה ב, ט) משלו משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושופך לו קיתון על פניו, ועיין בפרש"י בגמרא שכתב ושפך לו קיתון של מים על פניו, כונתו שעבד רצה למזוג כוס של יין במים כדרך המזיגה, והיה בידו אחת כוס של יין ובידו אחת קיתון של מים למזוג בו, ולקח רבו הקיתון של מים ושפך לו על פניו, כלומר אי אפשי בשימושך. והדברים תמוהים להבין דברי חז"ל וחידותם, מה רצונם במשל הזה?
ולפי דברים הנ"ל יובנו מאוד, שכונת חז"ל להודיענו שסוד מצות סוכה וכל המצות הנוהגין בחג זה הכל הוא להמשיך החסדים למלכות נוקבא דז"א להמתיק גבורות שבה. וידוע שיש ה' גבורות בסוד ה' פעמים אלהים ה' פעמים אלהים שווה 430, וה' חסדים בסוד ה' פעמים הוי"ה ה' פעמים הוי"ה שווה 130, ולכך ה' פרקים במסכת זו שהמה כנגד ה' חסדים כמו שהבאתי לעיל, התחלת אותיות שלהן ה' פעמים הוי"ה כאשר כתבתי. וידוע מים הוא חסד, ויין סוד גבורה. ובזה מבואר המשל בטוב טעם, לעבד שבא למזוג כוס לרבו כאשר כתבתי, סתם כוס של יין, ובא למזוג אותו במים כמו ששנינו (משנה, שבת ח, א) "המוציא יין כדי מזיגת הכוס", וכן כאן על ידי מצות סוכה באו להמשיך החסדים לנוקבא דז"א להמתיק הגבורות שבה, וכי דייקת תראה סוכה המה אותיות הכוס, וגם סוכה היא כדמות ה' להמשיך לה ה' חסדים להמתיק ה' גבורות שבה.
ורבו שפך לו קיתון על פניו -- סוד קיתון בגימטריא ה' פעמים הוי"ה ה' פעמים הוי"ה שווה 130, ה' פעמים אלהים ה' פעמים אלהים שווה 430, עם ה' כוללים. ולכך פתח בכוס שהוא בגימטריא כמנין אלהים וסיים בקיתון שהוא בגימטריא ה' פעמים הויה אלהים ה' פעמים הויה אלהים שווה 560 עם הכוללים, כלומר שעל ידי מצות סוכה היה ראוי להמשיך לה ה' חסדים ולהמתיק ה' גבורות שבה, אך כאשר מעשיהם אינם מוכשרין אז הגשמים יורדים ואינם יכולים לקיים מצות סוכה, והוי כשופך קיתון של מים על פניו ואין בידו למזוג את היין. כך כאן כיון שאינם יכולים לקיים מצות סוכה אין הגבורות נמתקים. ונמצא המשל דומה ממש לנמשל. גם תיבת לרבו בגימטריא רחל נוקבא דז"א.
- (פה מבואר טעם נפלא על ששינה רבינו הקדוש סדר ד' מינים מסדר התורה)
בפרק ג' (משנה, סוכה ג) סידר רבינו הקדוש המשניות תחלה דיני לולב ואח"כ דיני הדס ואח"כ דיני ערבה ואח"כ סידר המשנה "ר' ישמעאל אומר ג' הדסים ב' ערבות לולב אחד ואתרוג אחד וכו'", ואח"כ דיני אתרוג. ויש לדקדק למה שינה רבינו הקדוש הסדר מהפסוק, שבתורה נאמר תחלה פרי עץ הדר (ויקרא, כג) היינו אתרוג, ואח"כ ג' מינים - לולב הדס ערבה. והוא העמיד אתרוג באחרונה. וגם למה הפסיק במשנה "ר' ישמעאל אומר" בין הדבקים? שתחלה היה לשנות דיני אתרוג קודם משנת "ר' ישמעאל אומר" אף לפי סדרו ששונה אתרוג באחרונה.
וישבתי בטוב טעם על דרך הלשון דאיתא במסכת שבת (דף נו.) רבי דאתי מדוד מהפך ודרש בזכותא דדוד, כן אני אומר בכאן רבי דאתי מדוד מהפך סדר הנאמר בתורה כדי להורות מעלות דוד לעתיד. והוא דיש ב' דיעות בד' מינים הללו על מה מרמזין. דיעה אחד מבואר בכונת האר"י זצלה"ה, ומבואר גם כן בתפלה שאומרים בשעת אגודת לולב ומיניו, ג' הדסים מרמזין לג' אבות שהמה בסוד חג"ת, וב' ערבות למשה ואהרן שהמה בסוד נצח והוד, ולולב ליוסף שהוא בסוד יסוד, ואתרוג לדוד שהוא בסוד מלכות, והמה גם כן שבעה אושפיזן הבאים לסוכה כמבואר בזוהר.
ועוד יש דיעה שניה במדרשות (ויק"ר ל, י), אתרוג כנגד אברהם שהידרו הקב"ה בשיבה טובה, לכך נקרא "עץ הדר", כפת תמרים כנגד יצחק שהיה כפות על גבי המזבח, ענף עץ עבות כנגד יעקב, ערבי נחל כנגד יוסף.
ופשוט שבזה פליגי ר' ישמעאל ור"ע במשנה, ר' ישמעאל סבירא ליה כדיעה ראשונה, ולכך סבירא ליה ג' הדסים וערבי נחל ב' ולולב אחד ואתרוג אחד -- הכל כפי הסוד הנ"ל. ורבי עקיבא סבירא ליה כדיעה שניה, ולכך אמר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת, שכל מין מרמז רק על אחד.
ולכאורה קשה, בשלמא לדיעה ב' הסדר הנאמר בתורה אתי שפיר -- אברהם יצחק יעקב יוסף, אבל לדיעה ראשונה קשה למה העמיד התורה האתרוג תחלה שהוא כנגד דוד קודם לאבות ויוסף ומשה ואהרן? ונראה פשוט דהתורה מרמז לעתיד שדוד יהיה ראש לשלשה אבות כמו שדרשו במסכת מועד קטן (מועד קטן טז, ב) בפסוק "ראש השלישי[ם]" הנאמר בדוד. גם במכלתין אמרינן "מאן נינהו שבעה רועים...דוד באמצע וכו' אברהם יעקב משה משמאלו".
ובזה מבואר בטוב טעם שרבינו הקדוש בא להורות מעלות דוד לעתיד שהוא יהיה ראש לשבעה צדיקים הללו, ואילו סידר המשניות כסדר הנאמר בתורה הייתי אומר כדיעה ב', שד' מינים המה כנגד אברהם יצחק יעקב יוסף, וכדעת רבי עקיבא, ואם כן לא הוזכר דוד כלל. לכך היפך הסדר והעמיד דיני אתרוג באחרונה להורות כדיעה ראשונה, שאתרוג הוא כנגד דוד שהוא אחרון בזמן לשבעה צדיקים ולכך קודם שהעמיד דיני אתרוג הפסיק במשנה "ר' ישמעאל אומר ג' הדסים וב' ערבות ולולב אחד ואתרוג אחד", להורות דיעה ראשונה שד' מינים המה כנגד שבעה צדיקים אלו, ודוד הוא אחרון שבהם בזמן וגם במעלה עכשיו שהמה בסוד ששה קצוות חג"ת נה"י והוא בסוד מלכות, ואם כן קשה למה העמיד התורה האתרוג בראשונה? אלא מזה מוכח מעלות דוד לעתיד שהוא יהיה הראש לכל הצדיקים והתורה מדברת בלעתיד. הפוך בה ויונעם לך.
ואל תקשה לדברינו שהעמיד רבי הסדר על שבעה צדיקים היה לו לשנות הדס תחלה ואח"כ ערבה ואח"כ לולב -- זה אינו קושיא דבאלו אזיל כסדר התורה שהקדימה לולב על שהוא גבוה במינו שעולה עד סוד הדעת כידוע, ולכן מברכין עליו. וכשתחשוב פרי עץ הדר עם ג' תיבות והכולל עולה כמנין זה מלך דוד לעתיד לבא. גם פרי עץ הדר כמנין משיח בן דוד גואל צדק עם הכולל.
- (פה מבואר ישוב קושית התוס' בתקנות ריב"ז)
במשנה (משנה, סוכה ג, יב) "משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש, ושיהא יום הנף כולו אסור". דקדקו בתוס' (סוכה מא, א) הא הרבה תקנות התקין ריב"ז ואמאי נקט כאן הני תרתי אלא הנך תרתי תיקן יחד וכו'. ועיין בתי"ט מה שכתב בשם הר"ן.
ונלע"ד טעם נכון למה באמת תיקן שתי אלה יחד, משום דבפסוק שהביא הגמרא שם מצא רמז לשתי אלה, דקאמר בגמרא "מנלן דעבדינן זכר למקדש א"ר יוחנן דאמר קרא כי אעלה ארוכה לך וכו' ציון היא דורש אין לה, מכלל דבעי דרישה" ולכאורה קשה למה מביא כל הפסוק, לא היה לו להביא אלא סוף הפסוק "ציון היא דורש אין לה". ובתי"ט אינו מביא אלא סוף הפסוק. אלא כדכתבתי שבפסוק זה מצא ריב"ז סמך לשתי תקנות אלו ולעשות זכר למקדש בתיבת אעל"ה נוטריקון ד' מינים -- א'תרוג ע'רבה ל'ולב ה'דס. עוד יש דקדוק בפסוק דתיבת "היא" מיותר, היה לו לכתוב "ציון דורש אין לה", לזה מצא רמז הי"א נוטריקון י'ום ה'נף א'סור. וגם היא בגימטריא ט"ז, היינו ט"ז בניסן. וגם תקנה זו זכר למקדש משום מהרה יבנה בה"מ וכו'. ולפי מה שכתבתי לפני זה נכון מאוד, שבארבעה מינים מצינו בתורה שכתבה אתרוג תחלה כפי מה שיהיה לעתיד.
- (פה מבואר סוד המשנה אנו ליה וכו')
בפרק ד' במשנה ה' (משנה, סוכה ד, ה) בד"ה ליה ולך מזבח כבר האריך התי"ט שגירסא הנכונה לְיָה וכן בפ"ה סוף משנה ד' (משנה, סוכה ה, ד) "אנו ליה וליה עינינו". ובודאי דבריו נכונים וכן נוהגין העולם. אף אוסיף על דבריו במה שכתב בשם חכם אחד ומסכים עמו שאות ו' בשם הוי"ה אמתתו יו"ד, ומסיים שם שלכן אמרו חז"ל בשם זה "היה הוה ויהיה" מאחר ששורשו יו"ד במקום ו'. וכן הביאו המג"א בש"ע א"ח סימן ה'. וכן יש בכמה ספרי קבלה שלעתיד באמת יהיה השם הנכבד והנורא באותיות יהיה בסוד הפסוק "ביום ההוא יהיה ה' אחד".
- (פה מבואר גמרא בפסחים סוף פ"ג)
ואמרתי שבזה יש לישב הנוסחא בגמרא סוף פרק ג' דפסחים (דף נ.) דמקשה בפסוק "ביום ההוא יהיה ה' אחד" אטו האידנא לאו אחד הוא? ומשני שבעולם הזה נכתב ביוד הא ונקרא באלף דלת אבל לעה"ב נקרא ביוד הא ונכתב ביוד הא. כך הוא הנוסחא בגמרא. ולכאורה קשה תרתי, חדא דהיה לו לומר בקיצור "אבל בעה"ב נקרא נמי ביוד הא", דהא בכתיבה אין חילוק בין עה"ז לעוה"ב. ועוד דהיה לו לומר תחלה נכתב ואח"כ נקרא, דהרי כתיבה קודמת לקריאה. ובאמת בנוסחת עין יעקב שם יש תחלה נכתב ואח"כ נקרא, אבל בנוסחת הגמרא קשה. וקושיא ראשונה היא גם לנוסחת עין יעקב.
ולפי הקדמה הנ"ל שלעתיד השם יהיה, מדוקדק מאוד לשון הגמרא -- "אבל בעה"ב נקרא ביוד ה"א", היינו שתי אותיות ראשונות, "ונכתב ביוד הא" גם ב' אותיות אחרונות ויהיה כולו אחד.
ובזה מיושב גם לשון המשנה בפרק ה' שהיו אומרים "אנו ליה וליה עינינו" ומקשה הגמרא היאך אמרו ב' פעמים והא האומר מודים מודים משתקין אותו. ומשני הכי אמרי לְיָה אנחנו מודים ומשתחוים וליה עינינו מיחלות, ועיין בפרש"י ובפירוש הר"ב. ולדידן ניחא מאוד "ליה אנחנו מודים" היינו שם של י"ה, ב' אותיות ראשונות מהשם הוי"ה, "וליה עינינו מיחלות" שיהיו גם ב' אותיות אחרונות יה, וזה יהיה במקדש דלעתיד ולכך אמרו זה בפטירתן, כלומר אף על פי שהיו מקיימין במקדש זה כל מצות החג כהלכתן, היו מיחלין על מקדש דלעתיד שאז השם בסוד יהיה, ויקוים המקרא "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ולכך ביום המחרת שהוא שמיני עצרת מרמז באמת אלעתיד ולכך היו מקריבין פר אחד ואיל אחד, שאז יהיה ה' אחד וישראל גוי אחד בארץ כמו שמבואר במדרשות.
- (פה מבואר סוד פז"ר קש"ב)
וכדי להבין דברי חז"ל במה שאמרו שמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב, ודבר גדול רמזו בסימן זה להורות מעלות קדושת שמיני עצרת. דכבר כתבנו במס' שבת פירוש הזוהר דאמר מהו שבת שמא דקב"ה שמא שלים מכל סיטרוי, ופירשו המקובלים כך, שסוד שבת כולל כל היחודים, ד' מילואים של שם הוי"ה -- ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן -- העולים רל"ב, וג' מילואים של שם אהי"ה -- קס"א קנ"א קמ"ג -- עולים תנ"ה. בהצטרף רל"ב תנ"ה -- עולים תרפ"ז. ושם יה -- עולה הכל מנין שבת. שסוד שבת כולל כל היחודים דלית הכי בשארי חגים וזמנים.
ואשמעינן חז"ל דסוד קדושת שמיני עצרת היא כמו קדושת שבת שכולל כל היחודים, ולכן תמצא שרמזו זה בסימן זה פזר קשב[2] עולה במכוון כל המילואים של הויה אהי"ה -- עולים תרפ"ז. ואות ב' מורה על ב' כוללים מן ב' שמות אלו. והיינו כדכתבתי שסוד שמיני עצרת מרמז אלעתיד שיהיה כולו שבת. ולזה תמצא שג' תיבות שמיני עצרת לכם עולים עם ג' תיבות והכולל כמנין יהו"ה אחד שמו אחד ישראל גוי אחד בארץ. דוק ותשכח.
- (פה מבואר סוד ניסוך המים ויין וכל השייך לזה)
סוד המשנה (משנה, סוכה ד, ט) בניסוך המים והיין קאמר מערבי של מים ומזרחי של יין -- הוא פשוט לאכללא שמאלא בימינא וימינא בשמאלא, וידוע שהספל מזרחי הוא ימין לגבי ספל מערבי, ולכך יין שהוא בסוד גבורה עירה לתוך ספל ימין, ומים שהוא בסוד חסד עירה לתוך ספל שמאל. והכל הוא כדי להמתיק הגבורות בחסדים. ולכך היה כל אחד ג' לוגין, שידוע שקו הימין הוא ג' ספירות חח"נ, וקו השמאל הוא ג' ספירות בג"ה.
וידוע שחג הסוכות הוא כנגד יעקב כמבואר בטור א"ח הלכות ר"ח בסוד הפסוק "ויעקב נסע סכתה". וידוע דיעקב הוא "יושב אהלים", מכריע בין החסד והגבורה, ונוטה לצד החסד, ולכך היה בחג זה שני ניסוכין של מים ויין כדכתבתי. וגם קרבנות מוספין של חג זה ע' פרים, י"ד אלים, צ"ח כבשים, ז' שעירים -- עולה הכל קפ"ט כמנין יעקוב מלא ו' עם הכולל. ובלא שבעה שעירים עולה הכל קפ"ב כמנין יעקב ממש.
וגם בסוד ניסוך המים שהיה עיקר השמחה (משנה, סוכה ה, ד) "על ט"ו מעלות וכו' כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהלים", ולכאורה דברי מותר הם מאי בעי לאשמעינן שאותן ט"ו מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים היו כנגד ט"ו שיר המעלות? ולדידי ניחא שידוע במדרש רבה שאותן ט"ו שיר המעלות תיקן יעקב אבינו בהיותו בבית לבן, ודבר זה מרמז התנא שאותן ט"ו מעלות "היורדות מעזרת ישראל" -- לכאורה איפכא מיבעי ליה, ט"ו מעלות העולות מעזרת נשים לעזרת ישראל, אלא שבא לרמז שישראל סבא כשירד מארץ ישראל שהוא גבוה מכל הארצות לבית לבן לישא שם נשים אז תיקן ט"ו שיר המעלות אלו. ובזה מדוקדק מאוד לשון המשנה "על ט"ו מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים" המה כנגד ט"ו שיר המעלות. לכך היה עיקר השמחה עליהן, שסוד חג זה הוא נגדו וגם הוא המכריע בין החסד והגבורה שסודם מים ויין ומטה כלפי חסד. ואין להאריך יותר.
ואם שגיתי ח"ו באיזה דבר - ה' יכפר ויזכינו לראות בנין בית המקדש בהודו ותפארתו ונזכה לקיים כל המצות שבחג זה במהרה בימינו אמן.