מעשה הגזרות (האלמוני ממגנצא)/תוכן

אתחיל מעשה הגזירות הישנות השם ישמרינו וכל ישראל מיד גזירות:

ויהי בשנת אלף ועשרים ושמונה שנה לחורבן הבית הייתה הרעה הזאת בישראל אשר קמו תחילה השרים והפחות ועם הארץ אשר בארץ צרפת ויועצו ויזמו לעלות ולהגביה כנשר ולהלחם ולפנות דרך ללכת דרך ירושלים עיר הקודש ולבא אל קבר הצלוב פגר מובס אשר לא יועיל ולא יצול כי תוהו הוא. ויאמרו איש אל רעיהו הנה אנחנו הולכים בארץ רחוקה הולכנו להלחם עם מלכי ארץ ונפשינו בכפינו להרוג ולשבר ‏כל המלכיות אשר אינם מאמינים בתלוי אף כי היהודים אשר הרגו ותלו אותו. והיו מליזים עלינו מכל צד ומכל פינה ונתייעצו ואמרו לשוב לתורתם התועבה או להשמידם מעולל ועד יונק. וישימו סימן רעה על בגדיהם שתי וערב השרים וגם עמי הארץ וכובעים על ראשם. ובעת אשר שמעו הקהילות אשר בארץ צרפת אחזום רתת וחיל ורעדה אומנות אבותם כתבו כתבים ושלחו שלוחים לכל הקהולות אשר סביב נהר רינוס לצום ולישב בתענית ולבקש רחמים עליהם מאת שוכן מרום למלטם מידם. וכשהגיע הכתב לקדושים אשר בארץ המה אנשי השם סודי עולם אשר במגנצא וכתבו להשיב לארץ צרפת וכן כתוב בהן גזרו כל הקהילות צום. עשינו את שלנו המקום יצלינו ויציל אתכם מכל צרה וצוקה עליכם אנו יריאים יראה גדולה אבל אנו אין לנו כל כך לירוא אפי' כשמועת האוזן לא שמענו ולא היינו שומעין שנגזרה גזירה ונגעה עלינו חרב עד הנפש:

וכאשר התחילו התועים לבוא בארץ הזאת היו מבקשין מעות לקנות לחם ונתננו להם ודרשנו בעצמינו עבדו את מלך בבל וחיו וכל זה לא הועיל לנו כי עוונותינו גרמו לנו כי העירונים שבכל עיר שבאו שם התועים התגרו בנו כי גם ידם הייתה עמהם להכרית גפן ושורש בכל הדרך עד ירושלים. ויהי כאשר באו התועים גדוד אחר גדוד כחיל סנחריב ויאמרו מקצת השרים אשר במלכות זה על מה אנחנו יושבים כך. נלך גם אנו עמהם כי כל איש אשר ילך בדרך זה ויענה דרך לעלות לקבר טמאות לצלוב יהיה מתוקן ומזומן לתופתה. ויאספו התועים והם מכל פלך ופלך עד שיהיו לרוב כחול הים וגם השרים ועם הארץ ויעבירו קול וברנקי וכל איש אשר יהרוג יהודי אחד ימחלו לו כל עוונות. וגם פחת אחד היה ושמו דִיטְמַר אמר שלא ילך ממלכות זה לעולם עד שיהרוג יהודי אחד אז ילך לדרכו. ויהי כאשר שמע קהל הקודש במגנצא ויגזרו צום ויצעקו אל יי בחזקה וישימו לילה ויום בצום ולהתענות וגם קנות אמרו שחר ונשף קטנים וגדולים ובכל זאת לא שב אלהינו מחרון אפו מעלינו כי התועים בסימניהם באים ודגליהם לפני בתינו וכשראו אחד ממנו רצו אחריו ודקרוהו ברומח עד שהיינו יראים לפסוע אפי' על איסקופתינו:

ויהי ביום ח' בחדש אייר ביום שבת התחיל מידת הדין לבוא עלינו שקמו התועים והעירונים תחילה אל אנשי קודש חסידי עליון בשפירא ויתייעצו עליהם לתופשם יחד בבית הכנסת. והוגד להם וקמו להם בבוקר וביום השבת ויתפללו במהרה ויצאו מבית הכנסת. ויהי כאשר ראו שלא נתקיימה עצתם לתופשם יחד ויקומו עליהם ויהרגו מהם י"א נפשות כי משם התחילה הגזירה לקיים מה שנ' וממקדשי תחלו. ויהי כשמוע ההגמון יוחן ויבוא בחיל גדול ויעזור הקהל בכל לב והכניסם בחדרים ויצילם מידם ויקח מקצה העירונים ויקצץ את ידם כי חסיד היה באומות ועשה המקום גילגול של זכות והציל על ידו. ועמד שם בפרץ ר' משה הפרנס ב'ר' יקותיאל ונתן נפשו עליהם ועל ידו שבו כל הנאנסים שנשארו הנה והנה במלכות הינריך ועל ידי המלך הכריח יוחן ההגמון שארית הקהל שבשפירא אל ערי בצורות שלו ויפן יי עליהם למען שמו הגרול והחביאם ההגמון עד עברו אויבי השם ויהיו שם בצום ובכי ובמספד וקצו בחייהם מאד כי בכל יום ויום קבצו עליהם התועים והאומות ואימכון שחוק עצמות ועם ‏ הארץ לתופשם ולהשמיד אותם. על ידי ר' משה הפרנס הצילם ההגמון יחון כי יי מלא לבו להחיותם בלא שוחד כי מאת יי הייתה ‏לתת לנו שם שאירית ופליטה על ידו:

ויהי כאשר באה השמועה רע לגרמייזא שנהרגו מקצת הקהל שבשפירא ויצעקו אל יי ויבכו בכי גדול ומר כי ראו כי נגזרה גזירה מן השמים ואין מקום לנוס לא לפנים ולא לאחור ויתחלקו הקהל לשתי כיתות מקצתם ברחו אצל ההגמון בטירותיו ומקצתם נשארו כבתיהם כי העירונים הבטיחום על דברי שוא ותרמית כי קנים רצוצים הם להרע ולא להטיב כי ידם הייתה עם התועים. להכרית לנו שם ופליטה ואמרו לנו תנחומי הבל לשוא אל תראו מהם כי כל איש אשר יהרוג אחד מכם והיה נפשו תחת נפשכם. ולא נתנו להם מקום לברוח אנה ואנה כי כל ממונם הפקידו הקהל בידם על כן מסרו אותם:

ויהי ביום עשר באייר ביום ראשון הערימו סוד עליהם. ויקח פגר מובס שלהם שהיה נקבר קודם לכן שלשים יום וישאו אותו בתוך העיר ויאמרו ראו מה עשו היהודים בעמיתינו. לקחו גוי אחד ושלקוהו במים ושפכו המים בבורות שלנו כדי להמיתינו. ויהי כאשר שמעו התועים והעירונים ויצעקו ויאספו כל חוגר ושולף מגדולם ועד קטנם ויאמרו הנה הגיע העת והעונה עתה לנקום. נקמת המסותר בעץ אשר הרגוהו אבותיהם. עתה אל ימלט מהם שריד ופליט אפי' עולל ויונק שבעריסה. ויבאו ויכו אותם הנשארים בבתיהם בחורים נאים ובתולות נאות ונעמות וזקינים כולום פשטו צווארם וגם משוחררים עבדים ושפחות נהרגו עמהם על קידוש השם נורא ונשגב העולמים ומושל במעלה ובמטה הוא היה ויהי יי צבאות שמו והוא מוכתר בנימוסי בע"ב שמות וברא את התורה ט' מאות וע"ד דורות עד שלא נברא העולם וכ"ו דורות משנברא עד משה אב לנבואים ועל ידו נתן התורה הקדושה ובא משה וכתב בה את יי האמירך היום וכו'. עליו ועל תורתו נהרגו כשוורים ונמשכו בשווקים וברחובות ונמשכו כצאן לטבחה ושכבו ערומים והפשיטו אותם והניחום ערומים. ויהי כאשר ראו הנשארים אחיהם ערומים ובנות ישראל הצנועות ערומות אז שמעו להם באונס גדול כי אמרו להם התועים שלא לעזוב מהן שריד ופליט. וש מהם שאמרו נעשה רצונם לפי שעה ונלך ונקבר את אחינו ונציל את בנינו מידם כי תפשו הילדים אשר נשארו מתי מעט לאמר אולי יהיו אילו מקויימות בטעותם אך הם לא סרו מאחרי בוראם ולא נטה לבם אחרי הצלוב ודבקו באלהי מרום. וגם שארית הקהל אשר נשארו בחדרי ההגמון שגרו בגדים להלביש את ההרוגים על ידי אותן שהוצלו כי גומלי חסדים היו שם וראשי הקהל נשארו שם ורוב הקהל נוצלו פעם ראשונה ושלחו לאנוסים דברי ניחומים אל תיראו ואל תשימו על לב את אשר עשיתם שאם יצילינו הק"בה מכף אויבינו אז נהיה עמכם למות ולחיים אך לא תסורו מאחרי יי:

ויהי בכ"ה באייר ויאמרו התועים והעירונים הנה אילו אשר נשארו בחצר ההגמון ובחדריו גם בהם נעשה נקמה ויתקבצו מכל הכפרים אשר סביבותיהם. והתועים והעירונים עמהם ויצורו עליהם וילחמו עמם ויהי שם מלחמה גדולה עד מאד אילו כנגד אילו עד אשר תפשו החדרים אשר היו שם בני ברית קודש. ויהי כראותם המלחמה פנים ואחור הגזירת מלך מלכי המלכים אז הצדיקו עליהם את הדין ובטחו ביוצרם וזבחו זבחי צדק ויקחו את בניהם וישחטו אותם על ייחוד השם הנכבד והנורא בלב שלם כי שם נהרגו חשובי‏ הקהל. ויהי שם בחור אחד ושמו ר' משולם ב'ר' יצחק ויקרא בקול גדול לכל העומדים שם ולמרת צפורה תיומתו שמעו אלי גדולים וקטנים בן זה נתן לי אלהים וילדה אותו צפורה אשתי לעת זקנתה ושמו יצחק עתה אעלהו כאשר עשה אברהם אבינו את יצחק בנו. ותען לו צפורה אדני אדני המתין מעט עדיין אל תשלח ידך אל הנער אשר גדלתי וריביתי והולדתי לעת זקנתי שחט אותי תחילה ואל אראה במות הילד. ויען ויאמר לא אעכב אפי' רגע מי שנתנו לנו הוא יקחהו לחלקו ויושיבו בחיקו של אברהם אבינו ויעקד את יצחק בנו ויקח בידו את המאכלת לשחוט בנו וברך ברכת שחיטה ויען הנער אמן וישחוט את הנער ויקח אשתו הצרחת ויצאו יחד שניהם מן החדרה ויהרגום התועים. העל אלה תתאפק יי ובכל זאת לא שב חרון אפו הגדול מעלינו. ויהי שם בחור אחד ושמו יצחק בן דניאל וישאלוהו לאמר רוצה אתה להמיר אלהותך כעצב. נבזה. ויאמר חלילה לכפור אותו בו אבטח אז אשלים לו את נפשי ויתנו חבל בצווארו וימשכו אותו בכל העיר בטיט החוצות עד בית תרפותם . עדיין הייתה צרורת הנפש בחלדו ויאמרו לו עדיין תוכל להנצל. רוצה אתה להמיר. וירמוז אותן באצבעו כי לא היה יכול להוציא דבר מפיו כי כבר נחנק לאמר התכו את ראשי ויכרתו את צוארו. ועוד היה שם בחור אחד ושמו ר' שמחה הכהן בן מור' יצחק הכהן ויבקשו ממנו לטנפו במים סרוחים שלהן ויאמרו לו ראה כבר נהרגו כולם ושוכבים ערומים ויען להם הבחור בחכמתו אמלא כל חפצכם אך תוליכיני עמכם להגמון. ויקחו אותו ויוליכוהו בחדר ההגמון ובן אחיו של הגמון היה שם עמהם והתחילו לקרותו בשם נצר ונתעב וינחהו בחדר ההגמון ויוציא הבחור את סכינו ויחרוק בשיניו על השר קרוב של ההגמון כאשר עושה והוגה האריה על טרפו וידין עליו ויתקע בבטנו הסכין ויפול וימת ויפן משם ויתקע עוד שנים עד שנשבר הסכין בידו וינוסו כולם הנה והנה. ויהי כאשר ראו כי נשבר הסכין ויעלו עליו ויהרגוהו. שם נהרג הבחור שקידש השם ועשה מה שלא עשו שאר הקהל שהרג ג' ערילים בסכינו. והשאר מסרו נפשם והתענו בכל יום וקורם לכן היו בוכים איש על בני ביתו ועל רעהו עד אשר תשש כחם כי לא יוכלו להלחם כנגדם אבל אמרו גזירת מלך היא. נפלה נא ביד יי ונבא ונראה באור הגדול שם נפלו כולם על ייחוד השם. וגם אשה חשובה הייתה שם ושמה מרת מינא טמונה בבית אחד תחת הקרקע מחוץ לעיר. ויתקבצו עליה כל אנשי העיר ויאמרו אליה הנה נא אשת חיל אתה ודעי וראי כי כבר אין אלהים חפץ להצילכם כי שוכבים ערומים בראש כל חוצות ואין מקבר טנפי עצמך ויפלו לפניה ארצה שלא רצו להורגה כי שמה הולכת עד למרחוק כי אצלה היו מצויין כל גדולי עירה ושרי הארץ. ותען ותאמר חלילה לי לכפור באלהי מרום‏ עליו ועל תורתו הקדושה תהרגוני ואל תאחרו יוחר. שם נהרגה המהוללת בשערים וכולם נהרגו וקידשו את השם בלב שלם וכנפש חפיצה ושחטו זה את זה כולם כאחד בחורים ובתולות זקינים וזקינות וכן לעוללים שחטו את עצמן על קידוש השם. אלה אשר נקבו בשמות עשו כן והשארית שלא נקבו בשמות על אחת כמה וכמה עשו ועשו שלא ראה אותם יש אדם עליהם ועל יוצא בהם נאמר ממתים ידך יי ממתים מחלד חלקם עין לא ראתה אלהים זולתיך יעשה למחכה לו, ויפלו כולם על יד יי ושם למנוחתם אל מאור הגדול בגן עדן והנה נפשותם צרורה בצרור החיים את יי אלהים שבראם עד עת קץ:

ויהי כאשר שמעו אנשי קודש חסידי עליון קהילת הקדושה אשר במגנצא אשר נהרגו מקצת הקהל משפירא וקהל גרמייזא פעם שנית אז רפתה רוחם ונמס לבם ויהי למים. ויצעקו אל יי ויאמרו אתה יי אלהי ישראל אתה עושה כלה את שארית ישראל איה כל נפלאותיך אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העליתנו יי ועתה נתשת לתת אותנו ביד האומות להשמידינו. ויתקבצו כל נשיאי ישראל מתוך העדה ויבואו אל ההגמון ולשריו ולעבדיו ויאמרו להם מה נעשה על השמועה ששמענו מאחינו שבשפירא ובגרמייזא שנהרגו. ויאמרו אליהם שמעו לעצתינו ותביאו כל הממון שלכם אל אוצרתינו ואל אוצר ההגמון ואתם נשיכם ובניכם וכל אשר לכם תכניסו בחצר ההגמון ואז תוכלו להנצל מיד התועים. והם עשו ונתנו עיצה זו כדי למוסרינו ולאוספינו ולאחוז אותנו כדגים שנאחזים במצודה רעה. וגם ההגמון קיבץ את שריו ועבדיו שרים גדולים חורי הארץ וקצנים כדי לעזרינו ולהצילינו מן התועים כי תחילה היה רצונו להצילינו ולבסוף החמיץ:

ויהי היום ותבא גויה ותביא עמה אווזא אחת אשר גידלה משהיה אפרוח ויהי האווזא הולך בכל מקום שהנכרית הולכת והיא אומרת לכל עובר ושב ראו שהאווזא הבין מה שאמרתי לילך לתעות ורוצה לילך עמי. אז נתקבצו התועים והעירונים עלינו ויאמרו אלינו איפה ההבטחה שלכם איך תוכלו להנצל. ראו כי אילו האותות עושה להם הצלוב. ויבואו כולם בחרבות וברמחים להשמידינו ויבואו קצת מהעירונים ולא הניחום. באותה שעה עמדו בלב אחד והרגו סביב לנהר רינוס עד שהרגו אחד מן התועים ויאמרו כל אלה עשו היהודים וכמעט באספו כולם. וכאשר ראו אנשי הקודש כל אילו וימס לבבם וידכרו אתם קשות להתגולל ולהתנפל עלינו. וכששמעו את דבריהם ויאמרו מגדולם ועד קטנם מי יתן מותינו ביד יי שלא נמות ביד אויבי יי לפי שהוא אל רחמן מלך יחיד בעולמי. ויניחו בתיהם שוממן ולבית הכנסת לא באו אלא ביום השבת הוא שבת האחרון סמוך לגזירתינו שנכנסו שם מתי מעט להתפלל ר' יהודה ב'ר' יצחק נכנס לשם להתפלל באותו שבת ובכו בכי גדול עד יציאת הנפש כי ראו כי גזירת מלך מלכי המלכים היה. ויהי שם תלמיד וותיק ר' ברוך ב'ר' יצחק ויאמר אלינו דעו כי באמת וביושר נגזרה עלינו גזירה ואין אנו יכולין להנצל כי הלילה שמענו אני וחתני יהודה הנפשות שהיו מתפללין הנה בקול גדול כמו בכי וכאשר שמענו הקול היינו סבורים שמא מחצר ההגמון באו ושבו קצת מן הקהל להתפלל בבית הכנסת בחצי הלילה מתוך צרה. ומרירות לב רצנו אל פתח בית הכנסת והיה סגור הקול שמענו אבל לא הבננו כלום ושבנו מפוחדים אל הבית כי הבית סמוך לבית הכנסת. ויהי כאשר שמענו בדברים האילו ונפלנו על פנינו ואמרנו אתה יי האלהים האתה עושה שאירית ישראל כלה. וילכו ויגידו קורותם לאחיהם שבחצר הפחה ובחצר ההגמון ויבכו גם הם בכי גדול:

ויהי בראש חודש סיון ויבא אִימְכְֿא הרשע ישתחקו עצמותיו בריחים של ברזל בחיל כבד מחוץ לעיר עם התועים ועם הארץ כי גם הוא אמר רצוני לילך לתעות והוא היה ראש לכל צוררינו על זקן ועל בחור ועל בתולה ועל עולל ועל יונק וחולה לא חסה עינו. וישם את עם יי כעפר לרוב בחוריהם הרג בחרב והריותיהם בקע ויחנו מחוץ לעיר שני ימים. ויאמרו ראשי הקהל נשגר לו ממון וכתבינו בידו כדי שיכבדוהו הקהילות בדרך אולי יעשה יי בחסדו הגדול כי קודם לכן פיזרו ממונם לתת להגמון ולפחה ולשריו ולעבדיו ולעירונים כנגד ארבע מאות חצאים כדי לעוזרם ולא הועיל להם מאומה כסדום ועמורה לא היינו כי להם נתבקשו עד עשרה כדי להצילם ולנו לא נתבקש לא עשרים ולא עשרה:

ויהי ביום ג' בירח סיון באותו יום שאמר משה והיו נכונים לשלושת ימים באותו יום נפלה עטרת ישראל אז נפלו לומדי התורה ובטלו האשכולות ונפלה כבוד התורה השליך משמים ארץ ותפארת ישראל ופסקו יריאי חטא וענווה אז בטלו אנשי מעשה וזיו החכמה וטהרה ומשביתי נזירות רעות וזעם של יוצרם ונמעטו נותני צדקה בסתר ותהי האמת נעדרת ובטלו הדרשנים ונפלו נשואי פנים ורבו עזי פנים ואהה לאותן כי מיום שחרב בית המקדש שיני לא קמו כמותם ואחריהם לא יהיה כן כי קידשו את השם בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם אשריהם. ויהי בחצי היום ויבא אימכא הרשע שחוק עצמות הוא וכל חילו ויפתחו לו העירונים השער ויאמרו אויבי יי איש אל רעיהו ראו כי נפתח השער מעצמו כל זאת עושה לנו הצלוב כדי לנקום את דמו מיד היהודים. ויבואו ברגליהם אל השער ההגמון אשר היו שם בני ברית קודש חיל גדול כחול אשר על שפת הים וכאשר ראו קדושי יריאי עליון המון הרב בטחו ודבקו בבוראם ואז לבשו השיריונים וחגרו כלי מלחמתם גדולים וקטנים ‏ ור' קלונימוס ב'ר' משלם בראשם. ושם היה איש חסיד מגדולי הדור רבינו מנחם בן רבנא ר' דוד הלוי ויאמר כל העדה קידשו את השם הנכבד והנורא בלב שלם וענו כולם כולכם עשו כמו שעשו בני יעקב אבינו כשביקש לגלות להם הקץ בשנישתלק ממנו השכינה שמא יש בי פסול כאברהם אבי אבא או כיצחק אבי וכאבותינו כענו ואמרו כשקיבלו את התורה בזמן הזה בהר סיני נעשה ונשמע ויקרא בקול גדול שמע ישראל יי אלהינו יי אחד. ויקרבו כולם אל השער להלחם עם התועים ועם העירונים וילחמו אילו כנגד אילו אל תוך השער וגרמו העוונות ונצחום האויבים ולכדו השער וגם אנשי ההגמון אשר הבטיחום לעוזרם הם נסו תחילה כדי להסגירם ביד האויבים כי קנים רצוצים המה. ויבואו האויבים בתוך החצר וימצאו ר' יצחק ב'ר' משה מכת חרב והרג ואבדן לבד נ"ג נפשות אשר ברחו עם ר' קלונימוס דרך חדרי ההגמון ויצאו אל חדר ארוך שקורין אותו שינגיר והיו שם. והאויבים נכנסו בתוך החצר בג' בסיון ביום ג' בשבוע יום חושך ואפילה יום ענן וערפל יגאלוהו חושך וצלמות ואל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה שמש וירח למה לא חשכתם את אורכם וכוככים שנמשלו ישראל בהם וי"ב מזלות כמספר שבטי ישראל בני יעקב איך לא תתעלמו אור שלכם מלהגוה לאויבים שחשבו למחות שם ישראל. שאלו נא וראו ההיתה עקידה כזאת מרובות מימות אדם הראשון. כשראו בני ברית קודש כי נגזרה גזירה ונצחום האויבים וצעקו כולם בחורים וזקינים בתולות ובחורות וילדים ועבדים ושפחות ובכו הם עליהם ועל חייהם ואמרו נסבול עול יראת הקדושה כי לפי שעה יהרגו אותנו האויבים מיתה קלה שבמיתות ארבעה בחרב ונהייה חיים וקיימים נפשותינו בגן עדן באיספקלריא מאור הגדול לעולמי עד. ואמרו כולם בלב טוב וכנפש חפיצה סוף אין להרהר אחר מידותיו של הק"בה וברוך שמו שנתן תורתו לנו וציוה להמית ולהרוג אותנו על ייחוד שמו הקדוש אשרינו אם נעשה רצונו ואשרי מי שנהרג ונשחש ושימות על ייחוד שמו לא דיי לו שיזכה לבא לעולם הבא וישב במחיצתו של צדיקום יסודי עולם אלא שמתחליף עולם חושך בעולם של אור ועולם של צרה בעולם של שמחה ועולם עובר בעולם. קיים לעד ולנצח. צעקו בקול גדול כולם כאחד סוף אין לנו לעכב כי האויבים באו עלינו במהרה נעשה ונקריב עצמינו לפני אבינו שבשמים כל מי שיש לו מאכלת יבא וישחוט אותנו על קידוש שם המיוחד חי העולמים ואחר כך ידקור עצמו בחרבו בגרונו או בבטנו או ישחוט את עצמו. ויעמדו כולם איש ואשה ושחטו זה לזה והבתולות וכלות וחתנים הביטו בעד החלונים וצעקו בקול גדול ואמרו הביטה וראה אלהינו מה אנו עושים על קידוש שמך הגדול בלי להמיר אלהותך בתלוי נצלב נצר נסחב ונתעב ומשוקץ סדורו ממזר ובן הנידה ובן הזימה. נשחטו כולם והלכו דם השחיטה על פני החדרים אשר היו שם בני ברית קודש והיו שוכבים שורות שחוטות יונק עם איש שיבה ומכר נשים בגרונם כאשר עושין הצאן הנשחטים. העל אלה תתאפק יי וגו' ותינקם דם עבדיך השפוך. ראו‏ ההייתה זאת מעולם כי היו דוחקים זה את זה איש את רעהו לאמר אני אקדש תחילה שמו של מלך מלכי המלכים וגם היו הנשים הטהורות מזרקות הממון לחוץ כדי לעכבם מעט עד אשר ישחטו ילדיהן. וגם ידי נשים רחמניות היו חונקות את בניהן כדי לעשות רצון קונם והיו עונות פני ילדיהן רכים לגוים:

ויהי כאשר באו האויבים אל החדרים ושיברו הדלתות ומצאום מפרפרים ומתגוללין עדיין בדם ויקחו את ממונם ויפשיטום ערומים ויכו הנותרים ולא השאירו שריד ופליט. וכן עשו לכל החדרים אשר היו שם בני ישראל ברית קודש רק חדר אחד אשר היה חזק וילחמו עליה האויבים ער הערב. ויהי כאשר ראו הקדושים כי חזקו מהם האויבים ויקומו אנשים ונשים וישחטו הילדים ואחר כך שחטו זה את זה ויש אשר נפל על חרבו וימת ויש אשר שחט בחרבו או בסכינו והנשים צדקניות היו משליכות ארז האבנים דרך החלונות. והאויבים כנגדם לסקלם באבנים והיו מקבלות כל האבנים עד שנעשה כל בשרם ופניהם תתיכות חתיכות והיו מחרפות ומגדפות את התועים בשם התלוי המחולל והמשוקץ בן זנונים על מי אתם בוטחים על פגר מובס ויגשו התועים לשבור הדלת. ושם הייתה אשה חשובה מרת רחל הבחורה בת ר' יצחק ב'ר' אשר ותאמר אל חבירתה ארבע ילדים לי גם עליהם אל תחוסו פן יבואו הערילים הללו ויתפשום חיים ויהיו מקויימים בטעותם גם בהם תקדשו שם הקודש. ותבא אחת מחברותיה ותיקח את המאכלת ויהי כאשר ראתה המאכלת ותצעק צעקה גדולה ומרה והייתה מכת את פניה וצועק ואומרת איה חסדך יי. ותקח את יצחק בנה הקטן והוא היה נעים מאד ותשחט אותו והייתה פורסת בתי ידים שלה בין שנו אחים ואמרה לחבירתה חייכי אל תשחטי יצחק לפני אהרן. והנער אהרן כשראה כי נשחט אחיו והיה צועק אמי אמי אל תשחטני והלך לו ונחבא תחת תיבה אחת ותקח את שתי בנותיה בילא ומדרונא וזבחה אותם ליי אלהי צבאות אשר ציונו בלי להמיר יראתו הטהורה ולהיות תמימים עמו. וכאשר השלימה הצדקת שלשה בניה לזבוח לפני בוראינו אז הרימה קולה וקראה לבנה אהרן אהרן איפו אתה. גם עליך לא אחוס ולא ארחם. ותמשכהו ברגלו מתחת התיבה אשר נחבא שם ותזבחהו לפני אל רם ונישא ותשימם בשתי בתי ידים ב' מיכן וב' מיכן אצל מעיה והיו מפרפרים אצלה עד אשר תפשו התועים את החדר וימצאוה יושבת ומקוננת עליהם. ויאמרו לה הראה לנו את הממון שיש בבתי ידים שלך. ויהי כאשר ראו הילדים שחוטים ויכוה ויהרגוה עליהם ועליה נאמר אם על בנים רוטשה והיא מתה עליהם כאשר מתה אותה צדקת על שבעה בניה ועליה נאמר אם הבנים שמחה והרגו התועים כל אותן שבחדר ויפשיטום ערומים ועדיין היו מתגוללין ומפרכסים בדמם והיו מפשיטים אותם. ראה יי והביטה כי הייתי זוללה. ואחר כך השליכום מתוך החדרים בעד החלונים ערומים הרי הרים תלי חלים ער שהיו כהר גבוה. ורבים מבני ברית קודש כשהיו נזרקים היה בהם חיות עוד ורומזים באצבעותיהם תנו לנו מים ונשתה. כשהיו רואים התועים כן היו שואלים להם רצונכם לטנף עצמיכם והיו מנענים בראשם ומסתכלים לאביהם שבשמים לאמר לא ומראים באצבעותיהם להק"בה והרגום התועים. כל אלה עשו אשר נקבו בשמות ושאר כל קהל על אחת כמה וכמה ייחדו את שם הקודש ויפלו כיד יי כולם. אז התחילו התועים לחלל בשם התלוי:

וירימו את דיגלם ויבואו אל שאירית הקהל אל חצר הפחה הוא בורְקְרֵיבְֿא ויצורו גם עליהם וילחמו בם ויתפשו את מבוא שער החצר ויכו גם הם. ויהי שם איש אחד ושמו מר משה ב'ר' חלבו ויקרא אל בניו ויאמר להם בניי חלבו ושמעון בזו השעה גיהנם פתוח וגן עדן פתוח באיזה מהם רצונכם ליכנס ויענו אליו ויאמרו. ליכינו בגן עדן ויפשיטו צוארם ויכום האויבים אב על בנים. וגם ספר תורה הייתה שם בחדר ויבאו התועים בתוך החדר וימצאוה ויקרעוה קרעים קרעים. ויהי כאשר ראו הקדושות והטהורות בנות מלכים כי נקרעה התורה ותקראנה בקול לבעליהן ראו ראו התורה הקדושה האויבים קורעין אותה. ואמרו כולם האנשים והנשים ביחד אי תורה הקדושה כלילת יופי מחמד עינינו כשהיינו משתחוים לה בבית הכנסת ונשקנו לה וכבדנו אותה איך עתה נפלה ביד הערילים הטמאים. ויהי כאשר שמעו האנשים את דברי הקדושות ויקנאו קנאה גדולה ליי אלהינו ולתורה הקדושה והחמודה. ויקרא שם בחור ושמו ר' רוד בן רבנא מנחם ויאמר אליהם אחיי קרעו בגדיכם על כבוד התורה ויקרעו בגדיהם כציוה מורינו וימצאו תועה בחדר אחד ויקומו כולם האנשים והנשים ויסקלוהו באבנים ויפול וימות. ויהי כאשר ראו העירונים והתועים כי מת וילחמו בם ויעלו על הגג אשר שם בני ברית בבית וישברו את הגג ויורום בחיצים וידקרום ברמחים. ויהי איש אחד ושמו מר יעקב בר' סולם והוא לא היה ממשפחת יקרים ואמו לא הייתה מישראל ויקרא בקול לכל הנצבים עליו כל ימי חיי עד עכשיו מבזים אותי עתה אשחוט את עצמי וישחוט את עצמו בשם אשר נקרא אדיר אדירירון הוא שמו יי צבאות. ועוד היה שם איש אחד ושמו מר שמואל הזקן ב'ר' מרדכי גם הוא קידש השם ויקח סכינו ויתקעהו בבטנו וישפוך את מעיו ארצה ויקרא לכל הנצבים עליו ויאמר להם ראו אחיי אשר אעשה על קידוש חי העולמים. שם נפל הזקן על ייחוד השם וקידש יראתו:

ויפנו משם התועים והעירונים ויבאו אל תוך העיר אל חצר אחד ושם היה נחבא מר דור הגבאי ב'ר' נתנאל הוא ואשתו ובניו וכל בני ביתו בחצר גלח אחד ויאמר לו הגלח ראה כי לא נשאר בחצר ההגמון ובחצר הפחה שריד ופליט כולם הרוגים ומושלכים ורמוסים ברחובות לבד מעט אשר טינפום. עשה אתה כמו כן אז תוכל להנצל אתה וממונך וכל בני ביתך מיד התועים. ויען האיש ירא יי הנה לך לך אל התועים ואל העירונים ואמור להם שיבואו אלי כולם. ויהי כשמוע הגלח את דברי מר דוד הגבאי וישמח מאד על דבריו כי אמר כבר נתרצה יהודי חשוב כזה לשמוע בקולינו. וירץ לקראתם ויגד להם את דברי הצדיק וישמחו גם הם מאד ויתאספו סביב לבית לאלפים ולרבבות. ויהי כראות הצדיק אותם ובטח ביוצרו ויקרא אליהם ויאמר אי בני זנונים אתם אשר נולד בזנות אתם מאמינים אבל אני מאמין באל חי לעד הדר בשמי מרום בו בטחתי עד היום הזה עד יציאת נפשי יום אתם הורגים אותי נשמתי בגן עדן תהא מונחת באור חיים ואתם יורדים לבאר שחת לדיראון עולם בגיהנם נידונין עם אלוה שלכם שהוא בן הזימה וצלוב. ויהי כאשר שמעו את החסיד ויחר להם מאד וירימו את דגליהם ויחנו סביב לבית והתחילו לקרות ולזעוק בשם התלוי ויעלו אליו ויהרגו אותו ואת אשתו הצדקת ובניו וחתנו וכל בני ביתו ושפחתו כולם נהרנו שם על קדושת השם. שם נפל הצדיק ואנשי ביתו:

ויפנו ויבואו אל בית ר' שמואל ב'ר' נעמן גם הוא קידש השם הקדוש. ויתקבצו סביבות ביתו כי הוא נשאר מכל הקהל בביתו וישאלו לו ויבקשו לטנפו במים סרוחים וטמאים והשליך בטחונו על בוראו הוא וכל אשר עמו ולא שמעו אליהם ויהרגו כולם וישליכו כולם מן החלונים:

כל אלה עשו אותם אשר פירשנו בשם ושאר הקהל ונשיאי העדה מה עשו ופעלו לייחוד שמו של מלך מלכי המלכים הק"בה וברוך שמו כר' עקיבא וחביריו איני יודע כמה. השם יצילינו מגלות הזה: סליק גזירות הישנות.

סריקה

קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים" , עמוד 47.