מעשה בככר הלחם (תורכיה)

מפתחות סיפורי עם בעדות ישראל
מעשה בככר הלחם (תורכיה) - - עדותו של סוס (תימן) - - איזהו גבור הכובש את יצרו (מרוקו) - - עצת עוף (ישראל) - - צחוק ודמע כאחד (מרוקו) - - סופו של רברבן (לוב) - - מחיר מפולפל בעד ביצים מבושלות (לוב) - - השועל והדוב בקטיף האגוזים (פרס) - - האריה כפוי הטובה (עיראק)


"מעשה בככר לחם (תורכיה)"

מלחמה גדולה היתה בארץ בתורכיה, ולא היה מה לאכול. ובתורכיה חי סוחר עשיר ולו בן יחיד ושמו סלים. קרא הסוחר לבנו סלים ואמר: "במרתף יש שק חיטה, קח את השק ולך לטחנת הקמח לטחנו כדי שנוכל לאפות לחם".

לקח סלים את השק, העמיס אותו על שכמו ויצא לדרך. הגיע לטחנת הקמח ודפק על הדלת. פתח הטוחן את הדלת, אמר סלים לטוחן: "טחן לי את החיטה".

אמר הטוחן: "אטחן את החיטה בתנאי שתתן לי מעט מהקמח, כדי שאוכל לאפות לחם גם בשביל ילדי. כבר מזמן לא היה לנו קמח בבית". הסכים סלים.

טחן הטוחן את החיטה לקמח, הביא קערה, שפך לתוכה מעט קמח והוסיף מים, אך העיסה היתה דלילה מדי, והוא ביקש עוד קצת קמח. הפעם יצאה העיסה יבשה מדי והטוחן הוסיף עוד מים, כך העיסה נעשתה דלילה. ושוב ביקש הטוחן עוד מעט קמח. כך עשה כמה פעמים עד אשר השק היה ריק. בסוף, לקח את העיסה למאפיה ואפה ככר לחם גדולה מאד – מאד.

ולסלים לא היה לא קמח ולא מים.

ראה בן הסוחר כך, חשב רגע ואמר אל הטוחן: "כל אחד מאתנו יספר סיפור שקר, ומי שיספר את השקר הגדול ביותר יקבל את ככר הלחם הגדול ביותר".

הסכים הטוחן והתחיל לספר:
"היה היה איכר. פעם הוא זרע אבטיחים בשדהו ובמקום אבטיחים רבים צמח אבטיח אחד שהיה גדול כל כך, עד שכיסה את כל העיר. היה צריך לחצוב רחובות דרכו, ולא – אף סוס או עגלה לא יכלו לעבור. חודשים רבים היה האבטיח מונח ברחוב, כי אי היה להזיזו ממקומו".

הגיע תורו של סלים בן הסוחר לספר:
"לאבי היו המון כוורות של דבורים. יום אחד נוכח לדעת שחסרה מלכה מנחיל הדבורים. הלך לחפש אותה. ימים רבים חיפש, עד אשר יום אחד מצא אותה רתומה למחרשה וחורשת שדה. קרא לה אבי וביקש אותה לחזור לכורת. אך הדבורה רק המשיכה בעבודתה. גמרה לחרוש – זרעה, גמרה לזרוע – השקתה. התיישב אבי תחת עץ, חיכה וחיכה ומרוב עייפות נרדם. כשהתעורר, ראה את הדבורה קוצרת את החיטה. רצה אבי לתפוס את הדבורה, התקרב ופתאום החלו השבלים לרקוד סביב הדבורה. הם רוקדים ושרים עד אשר הגיעו כולם לטחנת הקמח. הוציאה הדבורה חצוצרה והכריזה: כל הקמח משבלים אלה לסלים".

תפס סלים את כיכר הלחם וברח לביתו.