מערכי לב/יב
דרוש יב ערך מתן תורה
עריכהדרוש שדרשתי בשבת כלה לכבוד מתן תורה בשנת ה'תקס"ו בק"ק עץ החיים יע"א
שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם
שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם
אמרתי בתחילת דברי "שאו את את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם" (במדבר א, ב) שם רמז למעלת מתן תורה בהר סיני, שעלו ישראל למעלות רמות וכדתנן "חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה" ובפ"ט דשבת אמרו דירדו ששים ריבוא מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים. ובמדרש רבה אמרו: "בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם, אמרו מה ראו להתקרב אלו יותר מכל אומות, סתם פיהם הקב"ה אמר להם: הביאו לי ספר יחוס שלכם שנא' הבו לה' משפחות עמים כשם שבני מביאים דכתיב ויתילדו על משפחותם. גם נודע דאפ' מלאכי השרת נתקנאו בישראל כמ"ש בפ"ט דשבת בשעה שעלה משה למרום אמרו מ"הש לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו אמ"ל לקבל את התורה בא, אמרו לפניו רבש"ע חמדה גנוזה אתה מבקש ליתנה לבשר ודם מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. ובש"ר אמרו דבקשו מלה"ש לפגוע במשה באותה שעה, מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של משה דומה לאברהם אמ"ל אי אתם מתביישים ממנו לא זה שאכלתם אצלו אמר הקב"ה למשה לא נתתי לך את התורה אלא בזכות אברהם שנאמר לקחת מתנות באדם ואין אדם אלא אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים כו'.
נמצא דזכו ישראל כמה מעלות בקבלת התורה וזכו ישראל יותר משאר האומות דהיה להם יחוס משפחות, מה שלא היה לאומות וגם דזכינו בה יותר ממלה"ש בזכות אברהם. אל זה רמזתי בתחילת דברי "שאו את ראש כל עדת בנ"י" – דהיה להם נשיא וראש לישראל במתן תורה והטעם דזכינו יותר מן האומות היה "למשפחותם" דהיה לנו יחוס משפחות מה שלא היה לאומות, ומה דזכינו בה יותר ממלה"ש הטעם היה "לבית אבותם" דהיינו בזכות אברהם אבינו ע"ה כאמור.
ואולם בעיקר מדרש זה תמה מהר"ש יפה [בספר יפה תאר] דמה טענה היא זו, "אי אתם מתביישים" וכי מי שזימנו חברו פעם אחת יתבייש ממנו מלמחות בידו אם יבא לגוזלו? וכ"ת דעל האמת לא אכלו אלא נראים כאוכלים, לכבוד אברהם כמ"ש במ"ר ס' וירא, ועוד כי אותם שאכלו לא היו אלא ג' וא"כ לשאר רבבות המלאכים מה ישיב. ועוד במ"ש "לא נתתי לך התורה אלא בזכות אברהם" דמה עניין זכות אברהם דלא נתביישו מאברהם מפני זכותו. ועוד קשה, דקצר זכות משה שהוצרך לזכות אברהם ונדחק [הרב יפה תאר] ליישב.
אכן נ"ל שיובן בהקדים מ"ש גדולי המפרשים שטענת מלה"ש היה מדין בן המצר דקי"ל צבא המרום במרום והארץ נתן לבני אדם ותורה בשמים ודינא קבעו מלה"ש ואיך ניתנה לבני אדם.
והנ"ל בישוב חקירה זו במ"ש במ"ר פ' לך לך בפסוק "ברוך אברהם לא-ל עליון קונה שמים וארץ, ממי קנאם אמר רבי יצחק: היה מקבל את העוברים ואת השבים, ומשהיו אוכלים ושותין היה אומר להן: ברכו, והן אומרים לו: מה נאמר הוא אומר להם: אמרו, ברוך אל עולם שאכלנו משלו אמר לו הקב"ה: אני, לא היה שמי ניכר לבריותי, והכרת אותי בבריות, מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בברייתו של עולם, הה"ד: קונה שמים וארץ. ופי' הר"ש יפה [בספר יפה תאר שם] דקונה שמים לא קאי לאל עליון אלא לאברהם שהקנה הקב"ה לאברהם שמים וארץ בזכות גדול[ה] של הכנסת אורחים שהיה לו שעל ידי זה היה מכניסם לבריות תחת כנפי השכינה.
ולפי זה בטלה לה טענת בן המצר לגבי אברהם, כיון שהשמים הם קנויים לו ולא למלאכי השרת ואם כן קבלת התורה זוכה אברהם מדין בן המצר ולא מלה"ש. וזה גם כן כונת המדרש דבשעת קבלת התורה בקשו מלה"ב לפגוע במשה דמדינא התורה שלהם מדין בן המצר שהם בשמים מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של משה דומה לאברהם ואדרבא, הוא בן המצר שהשמים קנוים לו ולפי שי"ל דיאמרו מלאכי השרת מי יעיד שהיה מכניס אורחים ומכניסם תחת כנפי השכינה ע"י אכילה ושתיה לזה אמר להם אי אתם מתביישים ממנו, לא זה שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו ויבא מכם ויעידו. וא"כ בדין זה שהכיר לבריות אלוקותי הקנתי לו שמים וארץ אמר הקב"ה למשה "לא ניתנה לך התורה אלא בזכות אברהם" דאם לא היה לאברהם זכות שהכיר אלוקותי בעולם שעל זה הקנתי לו שמים וארץ אף אם היה צר פניו של משה דומה לאברהם גם לאברהם היו טוענים לו דין בן המצר שזכות זה לא היה לו למשה.
ואולם בעיקר חקירה זו של גדולי המפרשי' בטענת בן המצר למלה"ש כשאני לעצמי אין מזה טענה למלה"ש שידוע שנשמו' ישראל הם גנוזות תחת כסא הכבוד ומדור מלה"ש הם מבחוץ מדור הנשמות כמ"ש האר"י זלה"ה בפירוש הפסוק "הן אראלים צעקו חוצה" דהנשמות בפנימיות ומלה"ש בחיצוניות והדברים עתיקים. וא"כ בקבלת התורה אדרבא ישראל הם מצרנים מצד נשמתם יותר ממלה"ש.
וזה נ"ל כוונת רז"ל בפ"ט דשבת שאמרו: אמר ריב"ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מלה"ש לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו אמ"ל לקבל התורה בא אמרו לפניו חמדה גנוזה אתה מבקש ליתנה לב"ו אמר הקב"ה החזר להם תשובה אמר רבש"ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם אמ"ל אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה שנאמר מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ (איוב כו ט). ויש לדקדק שהם לא טענו על משה שבא לקבל את התורה כי אם להקב"ה איך חמדה גנוזה יתננה לב"ו ולא להם. וא"כ הקב"ה הי"ל להשיב ולא משה ואיך אמר לו "החזר להם תשובה" וע"ק אם נתיירא משה ממלה"ש אע"פ שאף במלך ב"ו אם באו לדון לפניו שר והדיוט אין כח לשר להרים ידו על הדיוט בפני המלך דהוי מורד במלכות ואעפ"כ נתיירא משה ואיך אמר למשה "אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה" דאי לא ירגישו להרוג אדם בפני המלך וכ"ש אם יגע בכסא, דהכסא אינו גדול מהקב"ה. וטפי היה לו להשיב, דישיב להם תשובה דאין כח למלה"ש להזיק למשה בפניו.
אך עפ"י האמור דטענת מלה"ש היה "מה לילוד אשה בינינו דהם שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם ואנחנו צבא המרום אנו זוכים מדין בן המצר" והקב"ה השיב להם האמת, "לקבל התורה בא", בסתם, וכוונתו שאין בטענתם כלום. וע"ז פירשו טענת המלה"ש: "חמדה גנוזה אתה מבקש ליתנה לב"ו - תנה הודך על השמים", והיינו מדין בן המצר, והקב"ה חידש להם שאין בטענתם כלום לגבי דידיה כי אם לגבי משה כמבואר בש"ס ובטור חו"מ סימן קע"ה, דעיקר דין בן המצר לא הטילו חכמים למוכר שימכור למצרן אלא על הלוקח הטילו מצוה שיחזיר הקרקע למצרן ועשו הלוקח כשליח מהמצרן, וא"כ טענתם להקב"ה שיתננה להם אינה כלום כי אם לגבי משה שהוא הלוקח.
וע"כ אמר למשה, "החזר להם תשובה" רק משה נתיירא שיזכו בדין, כיון דלגבי מלה"ש הוי הבל שאי בו חטא משא"כ לגבי ישראל דהוא הבל שיש בו חטא וכמ"ש בפרק כל כתבי: אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא, וכ"כ מהרש"א שז"ש שמא ישרפוני בהבל שבפיהם דמלבד דין בן המצר איכא נמי שהם רוחניים ואין בהם חטא ובודאי יזכו בדען וע"כ חידש לו הקב"ה שהוא טועה בדין, דמצד נשמות ישראל שבם גנוזות תחת כסא הכבוד והם בפנימינו' ומלה"ש הם מחיצוניות אדרבא ישראל הם מצרנים ממלה"ש וז"ש "אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה" ובטלה לה טענת מלה"ש ולפי דעכ"פ היה ביד הקב"ה ליתנה למ"הש שאינו נותנה להם דהטעם הוא מה כתיב בה אשר הוצאתיך מארץ מצרים כו' למצרים ירדתם כו' עד סוף המאמר וכיון דלא שייך לכם לא נתנה לכם.
אך להבין מ"ש ריב"ל כשעלה משה למרום אמרו מ"הש לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו אמ"ל לקבל התורה בא וקשה איך לא נרגשו מ"הש בנתינת התורה והרי שבע מצות נצטוו ב"נ וג"ה ומילה ומעשר לאברהם יצחק ויעקב וקודם יציאת מצרים נצטוו על שבת ודינין ולמה לא נרגשו בכל זה. גם השאלה מה לילוד אשה בינינו אין לה שחר דהשמים שמים לה' ואין כח ביד ב"ו לעלום כי אם ברצונו ומי ישיבנו למה העלה למשה וכמצבייה עביד בחיל שמיא. ותו אי כל שאלתם היה לנתינת תור' לישראל איך לא ידעו זה כי אם עכשיו והרי נאמר למשה בתחילת שלוחו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא-להים על ההר הזה.
והנ"ל שיובל במ"ש ברפ"ג דקדושין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה נקרא רשע פסקו הטח"מ וש"ע סי' רל"ז ובת' מהר"ם אלשיך פס' ס"ז כתב דאם המוכר או הנותן נתן למקבל בלי תביעה שרי דלא אמרו אלא ובא אחר ונטלה אבל אם נתנו לו בלי תביעה שפיר דמי ע"ש.
ובזה יובן דברי המאמ' דמ"הש לא היה להם תרעומת שניתן ז' מצות לב"ן ומילה ומעשה וג"ה לאבות וכן מצות שנצטוו ישראל ביציאתם ממצרים דכתיבי בפ' בא ושבת ודינין שנצטוו במרה בכל האלו המצות לא נתערמו מ"הש על ישראל כיון שנתנם הקב"ה להם בלי תביעת ישראל אבל כשעלה משה למרום לקבל עשרת הדברות אז נתערמו דאין לך תביעה גדולה מזו דבלא"ה אין עסק כלל למשה במקום. ועל דרך יאמרו בכתובות דנ"ג [ע"א] אמ"ל אטו מי קאמינא לך דעול ועשייה עול ולא תעשייה אפ"ל עילאי דידי היינו עשייה ה"ד עלייהו למרום היינו התביעה וקאמרי דהוי עני המהפך בחרר' ובא אחר ונטלה.
וז"ש כעלה משה למקום אמרו מ"הש לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו דאין שייך עלייתו כי אם לתבוע ממנו שיתן לישראל את התור' וזה ודאי הוי בכלל עני המהפך בחררה ודינא קבעו והקב"ה השיב להם שפיר לקבל את התורה בא שלא בא נתבע שאתן לו את התורה שכבר אמרתי לו ליתנה להם מבלי שתבעו ישראל ועכשיו בא לקבל מה שנדרתי לתת להם ואין לכם עליהם טענה כלל וע"כ חזרו לטעון להקב"ה חמדה גנוז' מששת ימי בראשית אתה מבקש ליתנה לב"ו שכבר ראו שאין הגורמים ישראל מה שאינו נותנה להם אלא שהקב"ה אין רצונו ליתנה להם.
כי מן הבא'ר אני אפשר מ"ש בש"ר פ' יתרו ד"א עלית למרום שבית שבי בנוהג שבעולם הנכנס למדינה נוטל דבר שאין עין בני המדינה עליו ומשה עלה למרום ונטל את התורה שהיו הכל נושאין עיניהם עליה הוי עלית למרום שבית שבי יכול מפני ששבה אותה נטלה חינם ת"ל לקחת מתנות באדם בלקיחה נתנה לו.
ולכאורה דברי המאמר סתומים דמה בכך אם הדבר שעין בני המדינ' עליה אם אין רצון בעל החפץ ליתנה או למוכרה לבני העיר כי אם לאורח והיכן הוזהר האורח שלא לקנות או לקבל מתנה מאחד מבני העיר וגם איך קרי ליה שבית שני כאילו לקח משה את התורה בחוזק יד ובאונס מה שאינו גם אומרו יכול מפני ששבה אותה לקחה חינם ת"ל לקחת מתנות והרי אי קרי ליה שני דרך השביה בחינם וגם על האמת לקחה חינם דלא יערכנה ורוב פנינים.
אכן נ"ל שיובן במ"ש בב"ב דכ"א (ע"ב) אמר ר"ה האי בר מבואה דאוקי (רחייא) [ריחיא] ואת(י)[א] בר מבואה חבריה (ואוקי רחייא) [וקמוקי] גביה דינא הוא דמעכב ע[י]ל[ו]יה דא(מ)"ל ק[א] פסקת [ליה] לחיותי לימא מסייע ליה מרחיקי(ן)[ם] מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג [...] שאני דגים דיהבי סייארא ופרש"י והנמק"י ד"ה מרחיקין צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חורו מרחיקין שאר ציידים מצודתם משום כו' שאני התם דיהבי סיירא נותנים עין בהבטחם ונוהגין לרוץ למקום שראו שם מזונות דהוי כאילו מטא לידיה ע"ש ושוב אותבוה לר"ה מאידך ברייתא ואפיק הש"ס דתנאי היא דפליגי ח"ק ורשב"ג ור"ה אתי כרשב"ג ופסקו גדולי הפוסקים וטח"מ סי' קנ"ו דלא כר"ה דלא מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה חברי' דקי"ל כרבנן נגד רשב"ג דרבים נינהו וגם דר"ה בריה דר"י דהוא בתראה קאי דלא כר"ה דאמר פשיטא בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך בכרג"א דמלכא לא מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה אחריי מאי תיק"ו וקי"ל כר"ה בריה דר"י.
וראיתי למהריק"ש בתשו' סי' וי"ו במי שהיה סרסור ושארא"ף לגוי ומת והניח בן קטן ונכנס יאודי אחר ושוב גדל הבן ורוצה ליכנס במה שהיה עוסק אביו בפתח הגוי השיב דכיון שאמרו מרחיקין מצודת הדג כו' כיון שנתן הצייד עיניו בדג זה והכיר חורו ה"נ בכל כיוצא בזה. גם בתשו' משאת בנימין סי' מ"ג כתב דמי שמכר חמצו ערב פסח בפרוט' לגוי ע"י אחר ואחר חג הפסח חזר ולקחו מן הגוי ואינו רוצה להחזירו לבעליו באומרו שלעצמו לקחו והביא ראיה מהך ברייתא דמרחיקין מצודת הדג דכל שנתן עיניו הצייד בדג והכיר חורו מעכבינן שלא יפרנס אחר שם בקרוב מצודתו א"כ ק"ו בנדון זה שנתן עיניו בעל החמץ לקנותו אחר הפסח דאם קדם והבאו אחר שיוצא בדיינין יע"ש. וקשה מה ראיה הביאו מהך דמרחיקין מצודת הדג שי"ל דאינה הלכה שי"ל דאתי כר"ה דלא קי"ל כוותיה דאע"ג דדהו שאני התם דיהבי סיירא היינו קוד' שידענו דמלתי' דר"ה תנאי היא וע"כ דחה דמהך ברייתא לא תסייעיה אך לבתר דמסיק דרבנן ורשב"ג פליגי בה א"כ שם שפיר י"ל דהך ברייתא רשב"ג היא ולא קי"ל כוותה וזה מוכרח שהרי הרי"ף והרא"ש ז"ל והרמב"ם והטור השמיטו הך ברייתא מהלכה וע"כ שדעתם כמ"ש.
ושוב ראיתי להרב אורים גדולים שהכריע דהך ברייתא רשב"ג היא ואינ' הלכה מהראיה שהשמיטוה גדולי הפוסקים אלא דמידי ספק לא נפיק שראיתי להרמ"ה והנמק"י שהביאו הך ברייתא לפסק הלכה. גם הרשב"א בתשו' הביאה ב"י ח"מ סי' קנ"ו הביא ראיה מהך דמרחיקין וכן רש"ל בתשו' סי' ל"ו והרד"ך בית ל"א. ומ"מ נר' דאף שכתבו הפוסקים שדין זה דמרחיקין הוא גם אם פירש המצודה מעכבין בידו ובבר מבואה אבר מבואה אחריתי אין מעכבין דעלתה בחיקו. וכתבו הפוסקים דמספק אין מעכבין וכ"כ הטור ח"מ סי' קנ"ו מ"מ אם כבר צד הדג ובא לידו אין מוציאין מידו דבמקום ספר המוציא מחבירו עליו הראיה.
הלא מעתה נבא לכונת המאמר דהתורה שהיה בשמים היו עיניהם של מ"השר לחלות פני הקב"ה וכי באו ישראל ללוקחה מעכבין בידו דאף דלא די"ל כר"ה דבר מבואה אבר מבואה מעכבין מיהו כל כה"ג כיון דנתנו עיניהם מ"השר עליה לזכות חשיב כמטי לידייהו כמו שנתבאר ולפי שיש לומר דכיון דמבחלוקת שנוי אי הך בריית דמרחיקין מצודת הדג היא הלכה או לא הרי מספק אין מעכבין לזה חידש המדרש דכל כי האי י"ל לכ"ע מעכבין כיון דהוי בר מתא אבר מתא דחמי טפי ואף אי שייך בכרג'א דמלכא עכ"פ חמי' מבר מבואה אבר מבואה בנפשיה.
וז"ש עלית למקום שבית שבי בנוהג שבעולם הנכנס למדינה נוטל דבר שאין עין בני המדינ' עליו דכה"ג אי הוי בבר מתא אבר מתא דחמיר מיסתבר דמעכבין בידו משה עלה למרו' ונטל את התור' שהיו הכל נושאין עיניהם עליה הוי עלית למרום שבית שבי שלא יכלו מ"הש למחות בידו ולכך קרי לה שבי שלקח התורה בע"כ של מ"השר ולפי שיש צד לומ' כיון דמדינא בעמוד והחזר קאי וז"ש יכול מפני ששבה אותה נטלה חינם כיון דמדינ' הוא לעכב גם בדיעבד א"כ חייב הוא להחזיר' למ"השר ת"ל לקחת מתנות בלקיח' נותנה לו והיינו כמ"ש דאחר שבא לידו מספק אינו מן הדין להוציא מידו.
חזרתי אל המקרא "שאו את ראש כל עדת בנ"י למשפחותם לבית אבותם", שם רמ'ז לביאת משיחנו וח"ה לעתיד לבוא יוכרו כל אחד ואחד מישראל מאיזה שבט הוא ומאיזה בית אב כמ"ש בזהר פ' ויקהל: בההוא זמנא דיתערון מתי עלמא ויתעתדון בארעא קדישא ויקומון בארעא דגליל דתמן זמין מלכא משיחא לאתגלאה בגין דאיהו חולקיה דיוסף ובההוא זמנא דיתערון כולהו חיילין חיילין כולהון יהבון דא לחולק אבהתון ודא לחולק אבהתהון וישתמודעון דא לדא דכתיב ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו כו' ע"ש. אל זה רמזתי שיבא מלך המשיח "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם" דישתמודעון דא לדא ויכיר כל אחד משפחתו ובית אב שלו יהי רצון שיבוא ויגאלנו במהרה בימינו אמן.