מסעות בנימין מטודלה (אדלר)

מָבוֹא

טקסט זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה

אֵירוֹפָּה (יְצִיאָה)

סְפָרַד

סָרָגוֹסָה, טורטוסה, טַרָגוֹנָה. [יצאתי תחילה מעיר שרקושטה וירדתי דרך נהר איברש] לטרטושא ומשם הלכתי דרך שני ימים לעיר תרכונה הקדמונה והיא היתה מבניין ענקים יוונים לא נמצא כבניין ההוא בכל הארץ אשר בספרד [והיא יושבת] אצל הים:

בַּרְצֶלוֹנָה, ז'ירונה. ומשם שני ימים לברצלונה ויש שם קהל קדוש ואנשים חכמים [ונבונים ונש]יאים גדולים כגון רבי ששת ורבי שאלתיאל ורבי שלמה ור' אברהם בן חסדאי: ו[היא עיר קט]נה ויפה על שפת הים באים אליה בסחורה תגרים מכל המקומות מארץ יון [מפיסה ויינו]בה וצקיליה וארץ אסכנדריאה של מצרים וארץ ישראל וארץ אפריקיה וכל [גבוליה. ומ]שם יום וחצי לגירונדה ובה קהל קטן מיהודים.

פְּרוֹבַאנְס

נַרְבּוֹן. [ומשם שלשה ימים [לנירבונה והיא] עיר קדומה לתורה. ומשם יצאה תורה לכל הארצות ובה חכמים וגדולים [ונשיאים] ובראשם רבי קלונימוס בן הנשיא הגדול ר' טדרוס מזרע דוד מכונה ביחוסו. [ויש לו] נחלות וקרקעות מאת מושל העיר ואין אדם יכול להוציא ממנו בחזקה. ובראשם ר' אברהם ראש הישיבה ור' מכיר ור' יהודה ואחרים כנגדן הרבה תלמידי חכמים. ויש בה היום שלוש מאות יהודים.

בזייה. ומשם ארבע פרסאות לבדרש העיר ושם קהל והם תלמידי חכמים ובראשם ר' שלמה חלפתא ורבי יוסף ורבי נתנאל:

מונפלייה. ומשם שני ימים להר געש הנקרא מונטפשליר והוא מקום יפה לסחורה קרוב מן הים כמו פרסה ובאים אליו מכל מקום לסחורה. אדום מארץ אל ערוה ולונברדיאה ומלכות רומה רבתא ומכל ארץ מצרים וארץ ישראל וארץ יון וארץ צרפת ומאסיה ואינגלטירא ומכל לשונות הגוים נמצאים שם לסחורה על ידי בני יינובין ופיסנין. ושם תלמידי חכמים חשובי הדור ובראשם ר' ראובן בר טדרוס ור' נתן בר זכריה ור' שמואל הרב שלהם ור' שלמיה ור' מרדכי. ויש ביניהם בתי מדרשות קבועות לתלמוד. ויש ביניהם עשירים ובעלי צדקה ועומדים בפרץ לכל הבאים לידם:

לוניל. ומשם ארבע פרסאות ללוניל ושם קהל קדוש מישראל מתעסקים בתורה יומם ולילה. ושם רבינו משולם הרב הגדול ז"ל וחמשת בניו חכמים גדולים ועשירים ר' יוסף ור' יצחק ור' יעקב ור' אהרן ור' אשר הפרוש שנפרש מענייני העולם ועומד על הספר יומם ולילה ומתענה ואינו אוכל בשר וחכם גדול בתלמוד. ור' משה גיסם הרב ור' שמואל הזקן ור' אולשרנו ור' שלמה הכהן ור' יהודה הרופא בן תבון הספרדי וכל הבאים מארץ מרחק ללמוד תורה מפרנסים אותו ומלמדין אותו ומוצאין שם פרנסה ומלבוש מאצל הקהל כל ימי היותם בבית המדרש. והם אנשים חכמים ונבונים וקדושים בעלי מצוות. עומדים בפרץ לכל אחיהם הקרובים והרחוקים ובה קהל כשלש מאות יהודים יש' צו':

וואברט [כתיב?] ומשם שני פרסאות לפושקרש והוא כרך גדול ויש בו יהודים כמו ארבעים איש. ושם ישיבה גדולה על יד הרב הגדול ר' אברהם בר דוד ז"ל רב פעלים חכם גדול בתלמוד ובפסוק ובאים מרחוק אליו ללמוד תורה מפיו ומוצאים מנוחה בביתו והוא מלמד אותם ומי שאין לו להוציא הוא מוציא עליהם ממונו לכל צרכיהם והוא עשיר גדול. ושם הנדיב ר' יוסף בר מנחם ור' בנבנשת [צריך להיבדק] ור' בנימין ור' אברהם ור' יצחק בר' מאיר ז"ל:

סן-ז'יל(?). ומשם ארבע פרסאות למגרש הנקרא בורני דשגיל ושם יהודים כמו מאה ושם חכמים ובראשם ר' יצחק בר יעקב ור' אברהם בר יהודה ור' אלעזר ור' יעקב ור' יצחק ור' משה ור' יעקב בן הרב ר' לוי ז"ל. והוא מקום טעות לגוים ובאים מאפסי הארץ שם. והיא קרובה מן הים שלש מילין ויושבת על שפת הנהר הגדול הנקרא רודנו והוא יסוב בכל ארץ פרובינציה. ושם הנשיא ר' אבא מרי בר יצחק ז"ל והוא פקיד השלטון רימונד:

אַרְלְ. ומשם שלש פרסאות לעיר ארליד ושם כמו מאתים מישראל ובראש ר' משה ור' טובי ור' ישעיה ור' שלמה ורבי נתן הרב ור' אבא מרי נֹעֹ:

מָרסיי. ומשם שני ימים למרשיליה והיא עיר גאונים וחכמים והם שני קהלות ובהם כמו שלש מאות יהודים. הקהל האחד יושבת על שפת הים למטה והקהל האחר יושבת במגדל למעלה. והם ישיבה גדולה מתלמידי חכמים ר' שמעון ור' שלמה ור' יצחק בר אבא מרי ור' שמעון בן אנטוליו ור' יעקב אחיו ור' לבא. . . והם ראשי ישיבה של מעלה. ובראש הקהל של מטה ר' יעקב פירפית הע[שיר ור' אברהם] בר' מאיר חתנו ור' יצחק בר' מאיר ז"ל. והיא עיר סחורה מאוד על שפת [הים.

צְפוֹן אִיטַלְיָה

ג'נובה, פיזה. ומשם יכנס] אדם בספינה ללכת עיר יינובה היושבת על שפת הים. והוא מהלך ארבע[ה ימים בים] ושני יהודים שם ר' שמואל בן פליט ואחיו מעיר סבתה והם אנשים טובים [והעיר מוקפת] חומה ואין מלך שולט עליהם כי אם השופטים שהם מקימים עליהם ברצ[ונם וכל אחד] ואחר מהם יש לו מגדל בביתו ובשעה מחלקותם נלחמים אלו באלו על ר[אשי המגדלים] והם מושלי הים. ועושים דוגיות הנקראים גליאיש והולכים לשלול ולבוז בכל [יום אדום וישמעאל] וארץ יון עד צקיליה ומביאים מכל המקומות שלל ובזה אל יינובה. [והם נלחמים עם] אנשי פיסא כל הימים וביניהם ובין אנשי פיסה שני ימים והיא עיר [גדולה מאד ובה כמו עשרת אלפים מגדלים בבתיהם ללחום בעת המחלוקת וכל אנשיה גבו[רים ואין מלך] ולא שר שולט עליהם כי אם השופטים שהם מקימים עליהם. ובה כמו עש[רים יהודים] והראש שלהם ר' משה ור' חיים ור' יוסף. ואינה מוקפת חומה והיא רחוקה מן הים ארבעה ששה מילין. ויוצאין ונכנסין אליה בספינה על יד היורד בתוך המדינה:

טקסט זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה

אַסְיָה

טקסט זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה

לְבָנוֹן

גְבַל. ומשם מהלך יום לגבאל האחרת שחיא גבול בני עמון ושם כמו מאה וחמשים מישראל והיא ממשלת היינובין והשלטון שלהם קורין אותו גלאלם אנבריגו. ושם מצאו הבמה שהיתה לבני עמון בימים ההם ושם שקוץ בני עמון יושב על קרתירגה הנקרא כסא והוא עשוי מאבן מצופה זהב ושתי נשים יושבות מימינו ומשמאלו מזה אחת ומזה אחת ומזבח לפניו שהיו מזבחים ומקטרים לפניו בזמן בני עמון ובה כמו מאתים יהודים ובראשם ר' מאיר ור' יעקב ור' שמחה והיא על שפת הים של ארץ ישראל.

בֵּיירוּת. [ומשם] שני ימים לבירות היא בארות ושם כמו חמשים יהודים. ובראשם ר' שלמה ור' ע[ובדיה] ור' יוסף:

צִידוֹן. ומשם יום אחד לצידה והיא צידון והיא עיר גדולה ובה כמו עשרים יהודים וקרוב מהם כמו עשר' מילין אומה אחת נלחמים עם אנשי צידון והאומה (הנק)ראת כרזיאן והם פגנוש ואין להם שום דת. ויושבים בהרים הגדולים ובנקיק [הסלעי]ם ואין מלך [ואין שר שופט] עליהם כי מעצמם הם יושבים בין ההרים והסלעים וע[ד הר חר]מון גבול[ם מהלך ג' ימים] והם שטופי זימה לוקחים אחיותיהם ואב לוקח [בתו] ויש [להם] חג אחד [בשנה ובאים כולם] אנשים ונשים לאכול ולשתות ביחד ומחלפים נשיהם כל אחד ואחד עם חב[רו ואומרים שהנפש] בעת יציאותה מן הגוף של אדם טוב תיכנס בגוף ילד [הנולד באותה שעה] שתצא הנפש מגופו. ואם אדם רע תיכנס בגוף הכלב והחמור [וזה דרכם כסל למו.] ואין ביניהם יהודים כי אם באים ביניהם בעלי אומנות וצבעים ויוש[בים ביניהם באומנות] ובסחורה וחוזרים לבתיהם והם אוהבים ליהודים והם קלים על ההרים [ועל הגבעות ואין] אדם יכול להלחם עמהם:

סַרַפַנְד. ומשם חצי יום לצרפתה אשר לציד[ון.

צוֹר. ומשם חצי יום לצור] החדשה והיא עיר טובה מאד ונמל שלה בתוך העיר ובלילה ישליכו [בעלי המס שלשלת] של ברזל בין מגדל ומגדל ולא יוכל אדם לצאת לא באניה ולא בשום דבר [לגנוב דבר מן הספינות] בלילה. ולא נמצא כנמל ההוא בכל הארץ. והיא עיר יפה ובתוכה כמו ת"ק יהודים [וביניהם] חכמים בתלמוד. ובראשם ר' אפרים מצד דיין ור' מאיר [מקרק]שונה ור' אברהם [ראש הקהל] ויש להם שם ספינות ליהודים בים. ושם יהודים אומני [זכוכית] הטוב הנקרא זכוכית צור החשוב בכל הארצות. ושם ימצא האסוכר הטוב כי שם זורעין אותו ובאין מכל הארצות לקנותו. ועולה אדם בחומת צור החדשה ורואה צור הקדומה אשר כסה אותה הים רחוקה מן החדשה כזריקת אבן. ואם ירצה אדם לבא באני בים רואה המגדלים והשוקים והחוצות והארמונים בקרקע הים. והיא עיר צור החדשה עיר סחורה באים אליה מכל מקום.

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַכּוֹ. ומשם יום אחד לאקרי היא עכו אשר היתה בגבול אשר. והיא תחלת ארץ ישראל והיא יושבת על הים הגדול ושם הנמל לכל התועים ההולכים לירושלם בספינות ויורד לפניה הנהר הנקרא נחל קדומים ושם כמו מאתים יהודים ובראשם ר' צדוק ור' יפת ור' יונה.

חֵיפָה. ומשם שלשה פרסאות לכיפש היא החפר על שפת הים ומצד אחר הר הכרמל עליה ובתחתיה ההר שם מקברי ישראל רבים ושם בהר מערת אליהו ע"ה. ועשו שם בני אדום במה וקראו אותה שאן אליש: ובראש ההר ניכר מקום המזבח ההרוס שריפא אליהו בימי אחאב והוא מקום המזבח העגול כמו ארבע אמות הנשאר ובתחתית ההר יורד נחל קישון בצדו.

כְּפַר נַחוּם. ומשם ארבע פרסאות לכפר נאום והוא כפר דנחום והוא מעון מקום נבל הכרמלי:

קֵיסָרְיָה.‎ ומשם ששה פרסאות לשיזיריאה הוא גת אשר לפלשתים ושם כמו מאתים יהודים ומאתים כותיים והם היהודים השמרונים הנקראים שמרתנוש והיא עיר יפה וטובה על הים מבניין קיסר המלך וקרא שמה קיסיריה:

קאקון. ומשם חצי יום לקאקו והיא קעילה ואין בה יהודים.

לוד. ומשם חצי יום לשרגרגו והיא לוד ושם אחד צבע.

סבסטיה. ומשם יום אחד לשבשת היא שומרון ושם ניכר ארמון אחאב בן עמרי חרב. והיא היתה עיר בצורה בהר מאד ובה מעיינות והיא ארץ נחלי מים וגנות ופרדסים וכרמי[ם] וזתים ואין שם יהודים.

שְׁכֶם. ומשם שני פרסאות לנפלוש היא שכם בהר אפרים ואין שם יהודים והיא יושבת בעמק בין הר גריזים והר עבל ובה כמו אלף כותיים שומרים תורת משה ע"ה לבדה וקוראין להן שמרתנוש. ויש להן כהנים מזרע וקוראין להם ארונים ואין מתחתנים עם הכותיים אלא כהנים עם כהנים שלא יתערבו עמהם אבל הם כהני תורתם ועושים זבח ומעלים עולה בכנסת שלהם בהר גריזים כמו שכתו' בתורתם ונתת את הברכה על הר גריזים והם אומרים כי הוא בית המקום ב"ה: ומעלים עולה [ביום פ]סח ובימים טובים על המזבח אשר בנו בהר גריזים כמו שכתו' בתורתם .... תקימו על הר גריזים מן האבנים שהקים יהושע ובני ישראל בירדן [והם אומרים כי] הם משבט אפרים וביניהם קבר יוסף בן יעקב אבינו ע"ה [שנאמר ואת עצמות] וגו' קברו בשכם. ואין להן שלש אותיות ה"א וחי"ת ועי"ו [ה"א מן אברהם שאי]ן להן הוד. חי"ת מיצחק שאין להן חסד עי"ן מיעקב שאין להן [ענוה. ובמקום] אילו האותיות משימין א"לף ובזה הדבר נכרים שאינם מזרע [ישראל כי הם יוד]עים תורת משה חוץ מאלו הג' אותיות. ושומרים עצמם [מטומאת מת ועצם] אדם וחלל וקבר. והבגדים שלובשים בעוד יום מסירי' מעליה' [בשעה שילכו לבית כ]ניסתם ורוחצין גופן במים ולובשים בגדים אחריםץ וכך [מנהגם כל הימים.] ובהר גריזים יש בו מעיינות וגנות ופרדסים. והר עיבל [יבש באבנים ובסל]עים וביניהם בעמק העיר שכם.

[שמות המקומות - טרם הוקלד] ומשם ארבע פרסאות להר [הגלבוע וקוראים] לו אדום מונת גלבואי והיא ארץ יבשה מאד. ומשם חמשה ......ית והיא כפר ואין בה יהודים ומשם שתי פרסאות לעמק אילון [וקוראים לו] אדום בר דלונאי ומשם פרסה אחת למהור מריא לגרנד היא גבעון הגדול ואין בה יהודים.

יְרוּשָׁלַיִם‎. ומשם שלש פרסאות לירושלם היא עיר קטנה ובצורה תחת שלש חומות ואנשים בה הרבה. וקוראים להם הישמעאלים יעקוביין וארמים ויוונים וגורגרים ופרנקוש ומכל לשונות הגוים ויש שם בית הצביעות שקונין אותו היהודים בכל שנה מן המלך שלא יעשה שום אדם צביעה בירושלם כי אם היהודים לבדם והם כמו מאתים יהודים דרים תחת מגדל דוד בפאת המדינה. ובחומה שבמגדל דוד הבניין הראשון של יסוד כמו עשר אמות מבניין הקדמונים שבנו אבותינו והשאר מבניין הישמעאלים. ואין בכל העיר מקום חזק יותר ממגדל דוד. ושם שני בתים אחד לאשפיטאל ויוצאים ממנו ארבע מאות פרשי' ושם ינוחו כל החולים הבאים של ונותנין להם כל סיפוקם בחייהם ובמותם. והבית השני קוראין אותו טינפולי שלמון הוא הארמון שעשה שלמה מלך ישראל ע"ה. ושם חונים הפרשים ויוצאים מהם שלש מאות פרשי' בכל יום למלחמה חוץ מן הפרשים הבאים מארץ פרנקוש ומארץ אדום ונודרין על עצמן שיעבדו שם ימים או שנים עד מלאת נדרם. ושם הבמה הגדולה שקורין אותה שיפורקי. ושם נקבר אותו האיש שהולכים כל התועים אליו. ויש בירושלם ארבעה שערים שער אברם ושער דוד ושער ציון ושער גושפט הוא שער יהושפט לפני בית המקדש שהיה בימי קדם ושם טינפולי דומיני והוא היה מקום המקדש ובנה עליו עמר בן אל כטאב כפה גדולה ויפה עד מאד ואין מכניסין שם הגוים שום צלם ולא שום תמונה אלא שבאים שם להתפלל. ולפני אותו מקום כותל מערבי והוא אחד מן הכתלים שהיו בקדש הקדשים וקראים אותו שער הרחמים ולשם באים כל היהודים להתפלל לפני הכותל בעזרה:

ושם בירושלם בבית אשר היה לשלמה אורות סוסים אשר בנה בניין חזק מאד מאבנים גדולות לא נראה כבניין ההוא בכל הארץ. ושם נראה עד היום הברכה שהיו הכהנים שוחטים את זבחיהם והבאים שם מיהודה כותבין שמם על הכותל:

ויוצא אדם משער יהושפט אל עמק יהושפט והוא מדבר העמים ושם מצבת יד אבשלום וקבר עוזיהו המלך ושם מעיין גדול ומי השילוח בנחל קדרון ועל המעיין בניין גדול מימי אבותנו ולא ימצא שם אלא מים מעטים. ואנשי ירושלם רובם שותים ממי המטר שיש להם גבים(?) בבתיהם. ועולים מעמק יהושפט אל הר הזתים כי אין בין ירושלים והר הזתים אלא העמק בלבד. ומהר הזתים רואים ים סדום ומי[ם סדום] לנציב מלח שהיתה אשת לוט שתי פרסאות והצאן לוחכות(?) ממנה [ואחר בך חוזרת] וצומחת כבראשונה וכל ארץ הבכר(?) ונחל השטים עד הר נבו. ולפ[ני ירושלם הר ציון] ואין בניין בהר ציון כי אם במה אחת לערלים:

ולפני ירושלם כמ[ו ג' מילין בית קברי] ישראל שהיו קוברים מיתיהם במערות בימים ההם. ועל כל קב[ר וקבר יש בו תאריך] אבל בני אֶדֹם הורסים מן הקברים ובונים מהם בתיהם מן האבנים. [והם מגיעות] לגבול בנימן בצלחו [כך כתוב בכ"י]. וסביב ירושלם הרים גדולים ובהר ציון [קברי בית דוד וקברי] המלכים אשר קמו אחריו. ואין המקום ידוע כי מהיום ט"ו ש[נת\שנח(?) נפל מן] הבמה אשר בהר ציון ואמ' הפטריארקא לממונה שלו קח את [האבנים מחומות הקדמו'] ובנה ממנו הבמה והוא עשה כן ושבר פועלים ובשכר ידוע וכ[ן היו עשרים אנשים] והיו מוציאין את האבנים מיסוד חומת ציון ובין האנשים ההם היו שני אנשים אהובים בעלי ברית ויום אחד עשה האחד משתה לחבי[רו ואחד] אכילתם באו אל המלאכה ואמ' להם הממונה עליהם מדוע אחרתם היום לבא [ענו ואמרו] מה יש לך בשעה שילכו חבירתו לסעוד אנחנו נעשה מלאכתינו הגיע זמן הסעודה והלכו חביריהם לסעוד והם היו מוציאין את האבנים והקימו אבן ומצאו שם פי מערה. אמר אחד לחבירו נכנס ונראה אם יש שם ממון והלכו במבוא המער' עד שהגיעו אצל ארמון אחד\אחר(?) גדול בנוי על עמודי שש מצופה בכסף ובזהב. ולפניו שלחן זהב ושרביט ועטרת והוא קבר דוד המלך ולשמאלו קבר שלמה המלך כמו כן וכן קברי כל המלכים הקבורים של ממלכי יהודה. ושם ארגזות סגורות שאין אדם יודה מה שבהם. ורצו אלו שני האנשים ליכנס בארמון והנה רוח סערה יוצא מפי המערה והכה אותם ונפלו לארץ כמתים ושכבו עד הערב. והנה רוח אחד בא צועק כקול אדם קומו צאו מן המקום הזה ויצאו משם מבוהלים ורחופים והלכו אל הפטריארק' והגידו לו הדברים האלה. ושלח הפטריארקא להביא לפניו ר' אברהם החסיד הפרוש אל קוסטנטיני שהיה מאבלי ירושלם וספר לו אלה הדברים כולם על פי שני האנשים שבאו משם. וענה לו ר' אברהם ואמ' לו זה קברי בית דוד למלכי יהודה הם ולמחרת נכנס אני ואתה ואילו האנשים ונראה מה יש שם. ולמחר שלחו בשביל שני האנשים ומצאו אותם כל אחד ואחד מושכב על מטתו ופחדו ואמרו לא נכנס אנחנו שם כי אין חפץ האל להראות אותו לאדם. וצוה הפטריארקא לסתום אותו מקום ולהעלימו מבני אדם עד היום הזה. ור' אברהם זה ספר לי הדברים האלו:

בֵּית לֶחֶם. ומשם שתי פרסאות לבית לחם הנקרא בית ליאון לאדום. וקרוב לבית לחם כחצי מיל מצבת קבורת רחל עם אם הדרך. והמצבה עשויה מאחת עשרה אבנים למניין בני יעקב. ועליה כפה בנויה על ארבעה עמודים. וכל היהודים העוברים חותמים שמם על אבני המצבה. ובבית לחם שנים יהודים צבעים. והיא ארץ נחלי מים ובה בארות ומעיינות:

חֶבְרוֹן. ומשם שש פרסאות לש' אברם דברון היא חברון. אבל מדינת חברון הית בהר והיא חריבה היום. ובעמק בשדה המכפלה שם העיר היום. ושם הבמה הגדולה שקורין ש' אברם והיא היתה כנסת היהודים בימי ישמעאלים. ועשו הגוים שם ששה קברים על שם אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה ואומ' לתועים שהם קברי האבות ונותנין שם ממון. אבל אם יבוא יהודי שם שיתן שכר לשוער של מערה ויפתח לו פתח ברזל שהוא עשוי מבניין אבותינו וירד אדם למטה במדרגות ונר דלוק בידו וירד למטה במערה אחת ואין שם כלום וכן השניה עד שיבא אל השלישית והנה שם ששה קברים קבר אברהם ויצחק ויעקב ישרה ורבקה ולאה זה כנגד זה ועל קבריהם חתומים אותיות חקוקות באבנים על קבר אברהם חקוק זה קבר אברהם ושל יצחק זה קבר יצחק בן אברהם אבינו ושל יעקב זה קבר יעקב בן יצחק בן אברה' אבינו ועל האחרים זה קבר שרה וזה קבר רבקה וזה קבר לאה. ובמערה מדליקין שם עששית אחת בכל יום ויום ובכל לילה ולילה על הקברים. ושם חביות הרבה מלאות עצמות מישראל שהיו מביאין שם מתיהם בימי ישראל כל אחד ואחד עצמות אבותיו ומניחין אותן שם עד היום הזה. וחוצה בקצה שדה המכפלה ביתו של אברהם ומעיינן לפני הבית. ואין מניחין שם לעשות בית מפני כבוד אברהם אבינו:

בית ג'יברין. ומשם חמש פרסאות לבין [כך כתוב במהדורה] גברין היא מרשה ואין שם אלא שלשה יהודים:

ומשם שלש פרסאות לש' שמואל דשילה היא שילה הקרובה לירושלם שתי פרסאות וכשלקחו בני אדם את רמלה היא חרמה מיד בני הישמעאלים מצאו את קברו של שמואל הרמתי אצל כנסת היהודים והוציאוהו בני אדום והוליכוהו לשילה ובנו עליו במה גדולה וקראו אותו ש' שמואל דשילה עד היום הזה:

ומשם שלש פרסאות למרומיה לפטיטה היא גבעת שאול ואין שם יהודי' והיא גבעת בנימין.

ומשם שלש פרסאות לבית נאובי היא נוב עיר הכהנים ובאמצע הדרך שני הסלעים של יהונתן שם האחד בוצץ ושם האחר סנה. ושם שני יהודים צבעים.

ומשם לרמש שלש פרסאות והיא הרמה ושם מבניין החומות מימי אבותינו כי כך מצאו כתוב על האבנים ושם כמו שלש מאו' יהודים והיא היתה עיר גדולה מאד ושם בית הקברות גדול לישראל מהלך שני מילין:

ומשם חמש פרסאות לגפו היא יפו אשר על הים ושם יהודי אחד צבע.

ומשם חמש פרסאות לאיבלין היא יבנה מקום המדרש ואין בה יהודים. עד הנה גבול אפרים.

ומשם חמש פרסאות לפלמיד(?) היא אשדוד אשר לפלשתים החרבה ואין בה יהודים.

ומשם שתי פרסאות לאשקלונה היא אשקלון החדשה שבנה עזרא הכהן על שפת הים והיו קורין אותה בתחילה בני ברק והיא רחוקה מאשקלון הקדומה החרבה ארבע פרסאות והיא גדולה ויפה ובאים אליה בסחורה מכל המקומות כי היא יושבת בקצה גבול מצרים ובה כמו מאתים יהודים רבנים ובראשם ר' צמח ור' אהרן ור' שלמה. ושם כמו ארבעים קראין ושם כותים כמו שלש מאות. ושם בתוך העיר בור שקורין לו ביר אברהם אשר חפר בימי פלשתים:

ומשם מהלך יום לשרגורש היא לוד.

ומשם מהלך יום וחצי לזרין היא יזרעאל. ושם מעיין אחד גדול ובה יהודי אחד צבע.

ומשם שלש פרסאות לשפוריה היא ציפורי ושם קברו של רבינו הקדו' ורבן גמליאל ור' חייא שעלה מבבל ויונה בן אמתי. והם קבורים בהר. ושם יש קברי ישראל הרבה.

ומשם חמש פרסאות לטביריה היושבת על הירדן הנקרא ים כנרת ושם נופל הירדן בעמק בין שני הרים וממלא אותו וקוראין אותו ים כנרת שהוא נהר גדול ורחב ידים רוחב כים: ויושב הירדן בין שני ההרים ושופך אל ארץ הככר הוא המקום הנקרא אשדות הפסגה ויוצא ונופל בים סדום שהוא ים המלח. ובטבריה כמו חמשים יהודים ובראשם ר' אברהם החוזה ור' מוכתר ור' יצחק. ושם מים חמי' נובעי' מתחת הקרקע וקוראין להם חמי טבריה. ושם כנסת כלב בן יפונה בקרוב. ושם מקום קברי ישראל ושם קברו של רבן יוחנן בן זכאי ור' יהודה הלוי הכל בגליל התחתון.

ומשם שני ימים לתיימן היא תמנתה וקבור שם שמעון הצדיק והרבה מישראל.

ומשם שלש פרסאות למדון היא מדון [כך כתוב בכ"י] ושם מערה אחת בקרוב ושם קברי הלל ושמאי ושם עשרי' קברים מתלמידים וקבר ר' בנימין רב יפת ור' יהודה בן בתירה.

ומשם שני פרסאות לעלמה ושם כמו חמשים יהודים ובית הקברות גדול לישראל. ושם קבר ר' אלעזר בן ערך ור' אלעזר בן עזריה וחוני המעגל ור"שב"ג ור' יוסי הגלילי. ומשם חצי יום לקדם [כך כתוב בכ"י] היא קדש נפתלי על שפת הירדן ושם קבר ברק בן אבינועם ואין בה יהודים:

ומשם יום אחד לבניאס היא דן ושם מערה אחת ומשם יוצא הירדן עד דרך ג' מילין ומתחבר אליו ארנון היורד מגבול מואב ולפני המערה ניכר מקום המזבח של פסל מיכה שהיו עובדים בני דן בימים ההם ושם מקום המזבח של ירבעם שהיה שם עגל הזהב. עד הנה גבול ארץ ישראל מצד הים אחרון.

סוּרְיָה

דַּמֶּשֶׂק. ומשם שני ימים עד דמשק העיר הגדולה היא תחלת ממשלת נור אל דין מלך תוגרמים הנקראים תורכוש והיא עיר יפה גדולה ומוקפת חומה והיא ארץ גנות ופרדסים מהלך ט"ו מילין מכל צד ולא נראה מדינת פירות כמוה בכל הארץ:

ויורדים אליה מהר חרמון אמנה ופרפר כי היא יושבת תחת הר חרמון אמנה יורד בתוך העיר והולכים המים על ידי גשרים אל כל בתי הגדולים ובחוצו' ובשווקים. ופרפר הולך בין הגנות והפרדסים שלהם. והיא ארץ סחורה לכל הארצות ושם כנסת ישמעאלים הנקרא גאמע דמשק ואין כבניין ההוא בכל הארץ. ואומרים כי היא היתה ארמנות בן הדד:

ושם עשוי במלאכת החרטומים כותל של זכוכית ועשוי בו חורים חורים במניין י"ב מדרגות כנגד שעות היום. ובין הארמון בתים בנויים בזהב ובזכוכית וכשבני אדם הולכים סביב הכותל רואין כל אחד ואחד לחבירו בין מבפנים בין מבחוץ והכותל ביניהם. ושם עמודים מצופים בזהב ובכסף ועמודי שיש מכל מיני צבעים. ובתוך החצר ראש אחד של ענק מצופה זהב וכסף ועשו אותו כמו מזרק. ושפתות מזהב ומכסף והוא גדול כמו גיגית אחת ויכולין ליכנס בתוכה לרחוץ כמו שלשה אנשים. ושם תלוי בתוך הארמון צלע אחד מאותו ענק ארכו תשע זרתות ורחבו שני זרתות ואומרי' שהוא היה מלך ענק מן הענקים הקדמונים והיה שמו אברמז המלך שכך מצאו חקוק באבן אחת על קברו ובה כתוב שמלך בכל העולם ויש בה כמו שלשת אלפים יהודים וביניהם תלמידי חכמים ועשירים ושם ראש הישיבה של ארץ ישראל ושמו ר' עזריה ואחיו שר שלום אב בית דין. ור' יוסף החמשי בישיבה. ור' מצליח ראש הסדר הדרשן ור' מאיר פאר החברים ור' יוסף בן אל פלאת יסוד הישיבה ור' הימן הפרנס ור' צדקיה הרופא ושם מן הקראים כמו מאה ומן הכותיים כמו ת' וביניהם שלום ואין מתחתנים אלו עם אלו:

טקסט זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה

המהדורה

קישור למהדורה הביקורתית של נתן מרקוס אדלר: קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים"