מסכת שמחות יא

הלכה אעריכה

עיר שמתו בה שני מתים, מוציאין את הראשון ואחר כך מוציאין את השני,
ואם מלינין את הראשון מוציאין את השני, מפני שאמרו כל המלין את מתו הרי זה מנוולו;
ואם לחפור לו קבר, או להביא לו תכריכין, או כדי שיבואו קרוביו ממקום אחר, מלינו ואין בכך כלום.
חכם ותלמיד, מוציאין את החכם, תלמיד ועם הארץ מוציאין את התלמיד.
היו שניהם חכמים, או שניהם תלמידים, או שניהם עמי הארץ, מוציאין את הראשון.
איש ואשה, מוציאין את האשה, מפני שהאשה קרובה לניוול.

הלכה בעריכה

דברים שבין איש לאשה,
מניחין את האיש ברחוב ואין מניחין את האשה ברחוב;
עולין בחבר עיר על האיש, ואין עולין בחבר עיר על האשה;
מברין על האיש, ואין מברין על האשה,
רבי יהודה אומר אם יש לה בנים קטנים מברין עמהן.

הלכה געריכה

הוציאו את הראשון וקברוהו, אין עומדין בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים עד שיוציאו את השני.
הוציאו את השני וקברוהו, באין ועומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים.
ואין מנחמין את שני אבלים כאחת אלא אם כן היה כבודן שוה.

הלכה דעריכה

אין מוציאין שני מתים במטה אחת, אלא אם כן כבודן שוה וקילוסן שוה.
ומעשה באיש אחד באושא שנפל הבית על שני בניו ועל בתו,
ובאו ושאלו את רבי יהודה ואמר, הוציאו שלשתן במיטה אחת,
ונתנו את החתנים בראש אחד, ואת הכלה בראש אחד,
והיו מקלסין לפניהם ואומרים, הוי הוי חתנים והוי הוי כלה.

הלכה העריכה

אין עושין שני הספידין בעיר אחת, אלא אם כן יש שם כדי לזה וכדי לזה;
אין מקלסין שתי כלות בעיר אחת, אלא אם כן יש שם כדי קילוס לזו וכדי קילוס לזו,
רבי שמעון אומר אף על פי כן אסור מפני איבה.

הלכה ועריכה

המת והכלה שהיו באין ומקלסין זה כנגד זה,
מעבירין את המת מלפני הכלה, מפני שכבוד החיים קודם לכבוד המתים;
המלך והכלה, מעבירין את הכלה מלפני המלך.
ומעשה באגריפס המלך שעבר מלפני הכלה, ושיבחוהו חכמים,
אמרו לו מה ראית, אמר להם אני נוטל כתרי בכל יום, וזו תיטול כתרה שעה אחת.

הלכה זעריכה

אין מבטלין תלמוד תורה מפני המת והכלה, אבא שאול אומר המעשה קודם לתלמוד,
וכן היה רבי יהודה עושה בשעה שהיה רואה את המת ואת הכלה מתקלסין ובאין, היה נותן עיניו בתלמידים ואמר המעשה קודם לתלמוד.

הלכה חעריכה

האשה שמת חמיה, או אחד מקרובי בעלה, לא תכחול ולא תתקשט, אלא נוהגת עמו כדרך שהוא נוהג.
אף הוא שמת חמיו או אחד מקרובי אשתו, אינו כופה להתקשט, אלא נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת.

הלכה טעריכה

כיבוד הבית, והדחת הכוסות, והצעת המיטות, אין בהן משום מלאכה לאבל.

הלכה יעריכה

דרגש הניכסת אינה נכפת, רבי שמעון בן אלעזר אומר מוריד את קלמנטרין שלה ומניחה כמות שהיא.

הלכה יאעריכה

חמשה אחין שהיו אוכלין על שלחן אביהם, ומת אביהם,
בזמן שכל אחד ואחד הולך וישן בתוך ביתו, כל אחד ואחד כופה בתוך ביתו,
ואם לאו אין כופין אלא בבית שמשתמשין בו בלבד.

הלכה יבעריכה

היו לו חמשה בתים, בזמן שמשתמש בתוך כולן, כופה בכולן, ואם לאו אינו כופה אלא בבית שמשתמש בו בלבד.

הלכה יגעריכה

הדר באכסניא אצל חבירו, אם לבו גס בו כופה, ואם לאו אינו כופה.

הלכה ידעריכה

היה מהלך בדרך ושמע שמת לו מת, אם יכול לעשת את אחרים כופה, ואם לאו אינו כופה.

הלכה טועריכה

כופה אדם את מיטתו על גבי שני ספסלים, או על גבי ארבע אבנים, אפילו חמש מצעות מלמעלן,
ואפילו גבוהה מן הארץ ארבע אמות, ובלבד שיהיו רגליה זקופות מלמעלן.

הלכה טזעריכה

אבל כל זמן שמתו מוטל לפניו, אינו ישן לא על גבי מיטה זקופה, ולא על גבי מיטה כפויה.

הלכה יזעריכה

הישן על גבי ספסל, או על גבי אודייני, חייב בכפיית המטה;
האומר איני כופה, והרי אני ישן על גבי ספסל, אין שומעין לו, אלא אומרים לו מצות כפייה היא.

הלכה יחעריכה

כפיית המיטה, פעמים ששה, פעמים חמשה, פעמים ארבעה, פעמים שלשה, לא פחות ולא יותר.
כיצד, המת בערב שבת כפיית המיטה ששה,
בערב שבת בין השמשות כפיית המיטה חמשה,
יום טוב לאחר השבת כפיית המיטה ארבעה,
שני ימים טובים של ראש השנה כפיית המיטה שלשה.

הלכה יטעריכה

מאימתי כופה את המיטה, משיצא המת מפתח החצר, דברי רבי אליעזר, ורבי יהושע אומר משיסתם הגולל.
ומעשה כשמת רבן גמליאל הזקן, כיון שיצאו מפתח החצר, אמר להן רבי אליעזר כפו את המיטות, וכיון שנסתם הגולל, אמר להן רבי יהושע כפו מיטותיכם, אמרו לו כבר כפינו על פי הזקן.