מסכת שמחות ה

<< · מסכת שמחות · ה · >>

פרק ה

הלכה א

אבל כל שבעה ימים אסור לעשות מלאכה. הוא ובניו ובנותיו ועבדיו ושפחותיו ובהמתו. כשם שהוא והם אסורים לעשות כך אחרים אסורים לעשות לו.

הלכה ב

עושין לו מלאכה שהיא אובדת (לו) -- כונסין לו גרנו, ובועטין לו גתו, גורפין את חביותיו.

זיתיו הפוכין -- רבי יהודה אומר טוען קורה הראשונה, לאחר אבל גומר. אמר לו רבי יוסי והלא אובדין הן, אלא יגמור.

הלכה ג

פשתנו לעלות מן המשרה, צמרו לעלות מן היורה -- אם יש שם אחרים -- מסלקין עמו, אם לאו -- מסלקין בצנעא.

הלכה ד

בדו לגוף -- רבי יהודה אומר (למדין לאחר האבל ומריח) [עושין לו למודין ולאחר אבילות יגמור]. אמר לו רבי יוסי והלא אובדים הם, אלא יגמורו.

הלכה ה

מרביצין שדה לבן שלא לזורעה. זורעין לו פס פשתן ברביעית כדברי ר"א. וחכמים אומרים לא זרעה פשתן יזרענה מין אחר, לא זרעה בשבת זה יזרענה בשבת אחרת.

הלכה ו

היה נחתום בעיר ואין שם אלא הוא -- עושה בצנעה מפני כבוד העם.

הלכה ז

רבי שמעון בן יוחי אומר והרי שהיה ספר או בלן לרבים והגיע זמן הרגל עושה בצנעא מפני כבוד העם.

הלכה ח

היה יושב ומספר ובאו ואמרו לו "מת אביך" -- הרי זה יגמור. אחד המספר ואחד המסתפר.

הפועלים שקבלו מלאכה לעשות לאבל, בתוך ביתו -- אסור, בתוך בתיהם -- מותר. רבי שמעון בן יוחי אומר שכר יום בין כך ובין כך אסור [שכר הקיבולת בביתו אסור בבתיהם מותר במחובר לקרקע בין כך ובין כך אסור] בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר.

הלכה ט

אבל שתכפוהו אביליו הרי זה מיקל בסכין ובמספרת אבל לא במספרים. ואם היו בגדיו צואין מדיחן בצונן אבל לא במי רגלים.

הלכה י

אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל, וכיון שהגיעו לעיר -- יחלוצו. וכן בתשעה באב וכן בתענית צבור.

הלכה יא

מנודה שמת -- הרי זה טעון סקילה. לא שהעמידו עליו גל אבנים גדול כעכן אלא שליח בית דין נוטל את האבן ונותנה על ארונו לקיים בו מצות סקילה.

הלכה יב

מנודה לא קורא ולא קורין עמו, לא שונה ולא שונין עמו. אבל קורא הוא ושונה לעצמו בשביל שלא ישכח את למודו.

הלכה יג

שוכרין אותו משתכרין לו, לא בשביל הנאת עצמן אלא כדי שינעול הדלת לפניו.

הלכה יד

מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת, מנודה לעיר אחרת לא מנודה לעירו^[1]. מנודה לתלמידים לא מנודה לחכמים, מנודה לחכמים מנודה לתלמידים. מנודה מכל העם לא מנודה לנשיא, מנודה לנשיא מנודה לכל העם.

הלכה טו

מת אחד מהמנדים, אם נתן רשות לחברים -- מתירים לו, ואם לאו -- אין מתירים לו.

הלכה טז

אין נדוי פחות משלשים יום ואין נזיפה פחות משבעה ימים.

הלכה יז

רבן גמליאל אומר כל שפשטו בו בית דין, אף על פי שחזרו וקרבו אותו, אין יוצא בשלום מן העולם.

הערות

1. הגהנו ע"פ הגר"א - ויקיעורך