מסכת סופרים (היגר)/מבוא/פרק ראשון

מבוא

פרק א

תכונת המסכת סופרים וסגנון לשונה ואופן מאמריה

מסכת זו כוללת קובץ מאמרים על דבר הלכות ספר תורה, והמסורה; הלכות קריאות התורה, הנביאים, והמגילות; קריאות בראש חודש, חנוכה, ופורים; נוסחאות תפילות ימים טובים, ראש השנה ויום הכיפורים; תפילות וקידוש ראש חודש; ואגדות על דבר ספרי אגדתא והתורה.

במסכת זו יש כ״א פרקים ורובם מביאים ענייני הלכה, מלבד הפרקים ט״ו-ט״ז, המכילים לרוב דברי אגדה.

המסדר של המסכת שלפנינו השתמש במסכת ספר תורה הירושלמית, במסכת ב' הבבלית (ראה שבע מסכתות קטנות למיכאל היגער), בתלמוד ירושלמי, בתלמוד בבלי, ובשאר מקורות. הוא גם כן מביא מאמרים ומנהגי ארץ ישראל, המיוחדים במינם, ואינם נזכרים במקומות אחרים שבספרי חז״ל.

רוב המאמרים בחמשה פרקים הראשונים המדברים על דבר הלכות ספר תורה באים בתור ברייתות, משום שמקורם היא המסכת ספר תורה, שהיא באה בתור ברייתות. וכן רוב המאמרים בפרקים ו'—ט', המדברים על דבר המסורה, באים בתור הלכות פשוטות ופסוקות. בפרקים י'-כ"א מביא המסדר הרבה משניות, וברייתות מספרות התנאים, מאמרים ארוכים מהירושלמי, ומאמרים קצרים מהבבלי — בלא שום פירוש והוספה, ולפעמים מוסיף נופך והכרעה משלו; וכל הדברים של הירושלמי מובאים במסכת סופרים בלשון הירושלמי, והמאמרים של הבבלי, מובאים בלשון הבבלי.

מסדר המסכת מביא לפעמים מאמר אחד שתים או שלש פעמים, משום שהוא מצא את המאמר, ביחד עם מאמרים אחרים, במקורות שונים.

בכל כתבי היד שלפני, ובנדפס, המסכת מחולקה לכ״א פרקים. אבל לפני הרבה ראשונים, ובאגודה לר׳ אלכסנדר כהן זויסלין, היתה המסכת מחולקה רק לכ' פרקים (ראה הערות בגוף הספר). בכ״י אחדים, חילוקי הסעיפים, או ההלכות, שונים הם זה מזה (ראה ׳עינויי הנוסחאות). בהרבה מקומות חלקו המעתיקים בטעות הלכה אחת לשתי הלכות (ראה למשל בנדפס, פי״ג, הל׳ ג׳-ד׳), או שהעתיקו בסעיף אחד מאמר אגדה ומאמר הלכה, מאמרים שאין ביניהם שום יחם וקשר (ראה בנדפס, פט״ז הי״ב). וכן טעו המעתיקים במקומות אחדים, בהעתיקם סעיפים אחדים, שמקומם בסוף הפרק, ושמו אותם בראש הפרק שאחר זה (ראה בנדפס, ריש פי״ג, ריש פי"ד, ריש פי״ז, ריש פי״ט, וריש פ"כ — בפ״כ, סוף סימן ב', בנדפס: והדא היא לכל מפסיקין לראשי חדשים. הגירסא העיקרית היתה, הרי מפסיקין לראשי חדשים, כלומר, כאן הוא סוף העניין ראש חודש, כמו הביטוי בסוף פרק ההיא, הרי מפסיקין לחנוכה, כלומר כאן מפסיקין העניין חנוכה. והמעתיקים, וגם מפרשי המסכת, טעו וחשבו שהביטויים האלו מתייחסים להלכות הפסקות בקריאות התורה הנזכרות בפי״ז ה"ב, בנדפס); או, שמקומם בראש הפרק, והיעתיקום בסוף הפרק שלפניו (ראה סוף פי״ז בנדפס). וגם החכם מיללער בהוצאתו של המס׳ סופרים לא הועיל כלום בחילוקי הסעיפים והפרקים, ולא בגירפאות המאמרים עצמן.

ולפיכך חילקתי את הסעיפים לפי המקורים ולפי הסברא. וגם שמתי במקומם הנכון את הסעיפים הנ״ל, שבראשי הפרקים, או בסופי הפרקים. אבל לא שמתי שינויים בחילוקי הפרקים האחרים, יולא בסדר הפרקים שבנדפס. ואת מקראי קודש הגהתי לפי המסורה של התנ״ך. ועל השינויים שבכתבי יד הערתי על כל אחד ואחד במקומו.

וכן רשמתי את שינויי הנוסחאות לפי הכללים שהצעתי במבוא האנגלי שלי למסכתות דרך ארץ. אבל לא הבאתי את השינויים במלא וחסר של האותיות ו', י', חוץ במאמרי המסורה, בנוסחאות התפילות, בפסוקי התנ״ך, בשמות מקומות ותנאים ואמוראים, וכיוצא בהן.