מסכת סופרים (היגר)/יד

-- מסכת סופרים

פרק זה מתבסס על נוסח הרב ד"ר מיכאל היגער, על הערותיו וביאוריו.

מקורות רוב ההלכות בפרק זה הם הירושלמי ושאר מקורות ארץ-ישראל.

ברכות מגילות

א

ברות, ובשיר השירים, בקהלת, באיכה, ובמגלת אסתר, צריך לברך, ולומר על מקרא מגילה, ואף על פי שכתובה בכתובים היא חלק מהכתובים, והקורא בכתובים מברך לרוב ברכה אחרת, המובאת במשפט הבא. והקורא בכתובים צריך לומר ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו לקרוא בכתבי הקודש.

ב

במגילת אסתר אמרו, שצריך להזכיר בו זמן. ולאחר קריאתה צריך הקורא לחתום ולומר ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם, האל, הרב את ריבך, והנוקם את נקמתך, והגואלך והמושיעך מכף כל עריציך, ברוך אתה י"י האל העוזר והמושיע. כנגד עלבונה של שכינה מברכין; ויש אומרים כנגד עלבונם של ישראל מברכין, ועוד אמרו שכן צריך ליתן שבח והודייה על הגאולה ועל הפדות וחותם ברוך אתה י"י האל הנקמות המשלם גמול לאויבים ומגן לצדיקים ומושיע עמו ישראל מיד שונאיהם.

ג

ואחר כך מקלס לצדיקים, ברוך מרדכי, ברוכה אסתר, ברוכים כל ישראל. ורב אמר צריך לומר, ארור המן, וארורים בניו. אמר ר' פנחס וצריך לומר חרבונא זכור לטוב. ר' ברכיה ר' ירמיה ר' חייא בשם ר' יוחנן, כד הוה מטי ר' יונתן להדין פסוקא, אשר הגלה נבוכדנצר, הוה אמר, נבוכדנצר רשיעא, שחיק טמיא, למזגי לטבא טיבותיה, ולביש בישתיה, שנאמר זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב.

פריסת שמע - סדר ספר תורה

בהלכות הבאות יתאר המחבר את "פריסת שמע" של המפטיר בנביא, כמנהג ארץ-ישראל בתקופתו. המפטיר קוראה קודם קריאת התורה, ולדעת רבי יצחק מווינה - אחרי הקריאה.

ד

המפטיר בנביא הוא פורס על שמע: (משנה מגילה ד ה)

באיזה "שמע" אמרו? בשמע של ספר תורה סדר שמבואר מהלכה זו עד ט.

והיכי פותח? באילו פסוקים מתחיל? אשרי יושבי ביתך (אשרי יושבי ביתך). ואחר כך עומד המפטיר ואומר, אין כמוך באלהים י"י ואין כמעשיך, מי כמוכה באלים י"י מי כמוכה נאדר בקודש נורא תהילות עושה פלא, מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור, י"י מלך י"י מלך, י"י ימלוך לעולם ועד, י"י חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, י"י עוז לעמו יתן י"י יברך את עמו בשלום, אתה הוא י"י לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחוים.

ה

מיד נכנס ואוחז המפטיר את התורה, ואומר, שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד, בנעימה, ואף העם עונין אותו אחריו. וחוזר ואומר, אחד אלהינו גדול אדונינו קדוש, אחד אלהינו רחום אדונינו קדוש, אחד אלהינו גדול אדונינו קדוש ונורא שמו (תהלים קיא ט), כנגד שלשת אבות, ויש אומרים כנגד שלש קדושות; וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות אלהים מי כמוך, י"י שמך לעולם י"י זכרך לדור ודור, הכל תנו עוז לאלהינו ותנו כבוד לתורה, גדלו לי"י אתי ונרוממה שמו יחדיו. וצריך להגביה את התורה בשמע ישראל, ובאילו שלשה ייחודין, ובגדלו לי"י אתי.

ו

ועוד צריך לומר, על הכל יתגדל ויתקדש וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל ויתקלס^[1] שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא (חצי קדיש) הנכבד והנורא, בעולמות שברא, בעולם הזה ובעולם הבא, כרצונו וכרצון יריאיו וכרצון כל עמו בית ישראל, תגלה ותראה מלכותו עלינו במהרה ובזמן קרוב והוא יבנה ביתו בימינו, ויחון פליטתנו ופליטת כל עמו ישראל בהמון רחמיו וברוב חסדיו לחן ולחסד ולרחמים לחיים ולשלום, והוא ירחם עלינו ועל כל עמו בית ישראל בעבור שמו הגדול, ואמרו אמן.

1. נחלקו הגאונים אם לומר "ויתקלס": לדעת רב יהודאי אין לאומרו, רב עמרם לא הכריע (סדר רב עמרם, סדר ברכות ק"ש יט, ד"ה ולפני ישיבה אין) ורב האי כתב לאומרו. וכיום אין נוהגים לאומרו.
   להרחבה: טור אורח חיים נו (ד"ה כתוב בסדור) ובית יוסף שם (ד"ה זה לשון שבלי)

ז

ואחר כך מגביה את התורה למעלה, ואומר, אחד אלהינו גדול אדונינו קדוש ונורא שמו (תהלים קיא ט) לעולם ועד, ומתחיל בנעימה ואומר, י"י הוא האלהים, י"י שמו, ואחריו עונין אותו העם, וחוזר וכופלו, ועונין אותו אחריו שתי פעמים.

ח

מיד גולל ספר תורה עד שלשה דפין, ומגביהו ומראה פּני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, ועוד אומר, תורת י"י תמימה משיבת נפש עדות י"י נאמנה מחכימת פּתי, פקודי י"י ישרים משמחי לב מצות י"י ברה מאירת עינים, יראת י"י טהורה עומדת לעד משפטי י"י אמת צדקו יחדיו, הנחמדים מזהב ומפּז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים.

ט

והמפטיר נותנו לחזן הכנסת והוא אוזר התורה לכסות ראשי הקרואים, שאין כבוד להיות התורה יחידה ביד חזן יחיד; וכיוצא בו אינו מן המובחר שיעמוד החזן יחידי לפני התיבה, אלא שיעמדו עמו אחד לימינו ואחד לשמאלו, כנגד שלשה אבות.

י

ויש אומרים - פורס על שמע (משנה מגילה ד ה) - שיאמר יוצר אור וקדוש, וטעם לדבר, על הברכה שמברך על התורה ועל העבודה.

יא

כך היו נקיי הדעת שבירושלם עושים כשהיו מוציאין ומחזירין את התורה, היו הולכין אחריה מפני כבודה.

מגבלות בקורא ובחזן

יב

קטן קורא בתורה ומתרגם, אבל אינו פורס על שמע (משנה מגילה ד ו) לומר יוצר אור, ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו. פוחח, (משנה מגילה ד ו) הנראין כרעיו, או בגדיו פרומים, או מי שראשו מגולה, פורס על שמע (משנה מגילה ד ו), ויש אומרים בכרעיו נראין, או בגדיו פרומים, פורס על שמע (משנה מגילה ד ו), אבל בראשו מגולה אינו רשאי להוציא הזכרה מפיו; ובין כך ובין כך מתרגם, אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו. סומא פורס על שמע ומתרגם, ר' יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע. (משנה מגילה ד ו)

יג

קטן שאמרו, מבן שתים עשרה שנה ולמעלן פורס על שמע. והעובר לפני התיבה והנושא את כפיו, עד שיהא בן עשרים שנה ובעל זקן; אבל אם אין לו זקן, והוא בן עשרים, אף על פי שנראה כסריס, ויש אומרים אפילו סריס עצמו מותר; אבל אם עלה זקנו, אפילו מבן שמנה עשרה, מותר לעבור לפני התיבה ולישא את כפיו.

יד

במגילה כן, הכל כשירין לקרות את המגילה, חוץ מחרש, שוטה וקטן. רבי יהודה מכשיר בקטן. (משנה מגילה ב ד)

זמני קריאת מגילות

טו

אמר ר' לוי מגילת אסתר צריך לקרותה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום, יזמרך כבוד בלילה ולא ידום ביום. לפיכך נהגו לקרותה במוצאי שבתות שתים; ר' מאיר כי החליף בכנישתא, שמע קליהון דסדראי, אמר לון עד מתי אתם עושים את התורה קריות קריות, אמרו לו משום למען יזמרך כבוד, ושבקון.

טז

הלכה זו מבוססת על מנהג ארץ ישראל, כשנוהגים אותו מחוצה לה. וסופה מן הירושלמי.

ונהגו העם לאומרה במוצאי שבתות של אדר, עד שיעברו חמשה עשר ימים באדר; ומיקרי היכי קרו, בשבת ראשונה של אדר קורין העם ביחד, עד בלילה ההוא, ובמוצאי שבת שנייה קורין מן בלילה ההוא, עד ודובר שלום לכל זרעו. בשיר השירים, קורין אותו בלילי שני ימים טובים של גליות האחרונים, חציו בלילה אחד, וחציו בלילה השני. ברות, במוצאי יום טוב הראשון של עצרת עד חציו, ומשלים במוצאי יום טוב האחרון, ויש אומרים בכולן מתחילין במוצאי שבת שלפניהם.

ונהגו כן העם, שאין הלכה נקבעת עד שיהא מנהג, וזה שאמרו מנהג מבטל הלכה, מנהג וותיקין, אבל מנהג שאין לו ראייה מן התורה, אינו אלא כטועה בשיקול הדעת.

יז

וכשם שקורין בתורה ומפטירין בנביא ביום, כך חייבין במגילה לקרותה ביום, שנאמר ביום אשר שברו אויבי היהודים, ותני עלה כל היום כשר לקרות את המגילה.

שייך לפרק טו: ספרי הקודש בשאר לשונות

אין בין ספרים לתפילין ומזוזות, אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ותפילין ומזוזות אינן נכתבין אלא אשורית. תפילה שבלת עושין אותה מזוזה, ומזוזה שבלת אין עושין אותה תפילין, לפי שמעלין בקדש ולא מורידין.

קישורים חיצוניים

• הרב ד"ר מיכאל היגר, ‏מסכת סופרים - מהדורה מדעית (עמ' 248 והלאה), ניו יורק: דבי רבנן, תרצ"ז - 1937, באתר HebrewBooks