מסכת כלה רבתי י

<< · מסכת כלה רבתי · י

פרק זה דורש שיפור, כדוגמת פתיחת ר"ת, פיסוק, הפיכת מראי מקומות לקישורים וכיו"ב. אנא תרמו לוויקיטקסט ושפרו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ברייתא כיצד מרקדין לפני הכלה ב״ש אומרים כלה כמות שהיא וב״ה אומרים כלה נאה וחסודה אמר להם ב״ש אפילו היא חגרת או סומא הכתיב מדבר שקר תרחק. א״ל ב״ה מקח רע ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו ישבחנו בעיניו לפיכך ב״ה אומר תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות: [גמ׳] וב״ה נמי ליכא הכא נאה. דלמא נאה במעשיה נאה מבתי אבות וחסידה בדנפשיה דאחזוקי בבישתא לא מחזקינן. וב״ש אומר מי כתיב משקר הרחק מדבר אפילו סתם. וב״ה אומר כי אמר רחמנא מדבר שקר משום ונקי וצדיק הא לקיומי שפיר דמי וב״ה מ״ש דמיתביה ממקח וליתביה מדאורייתא דתניא גדול השלום שאפילו הקב״ה שינה בו דמעיקרא כתיב [ואדוני וקן ולבסוף כתיב] ויאמר ה׳ אל אברהם וגו׳ ואני זקנתי. הכי קאמרי לא מיבעיא דמדאורייתא שפיר דמי אלא אף לבריתא שפיר דמי כלפליא. איפוך. גופא ונקי וצדיק אל תהרוג השתא נקי אמרת לא וצדיק מבעיא נקי מעדים וצדיק מתלמידים. ש״מ נקי מעדים ורשע מתלמידים אל תהרוג. רשע מתלמידים ס״ד אימא מאחד. דרש רבא מאי דכתיב כי צדיק ה׳ צדקות אהב ישר יחזו פנימו של צדיקים אי הכי צדיקים מבעיא ליה אלא לכדדריש רבא דאתא מארבעין ושריא מק״ו דריש לקיש כל הכתוב לחיים בירושלם: ברייתא לא ישמח אדם בין הבוכים ולא יבכה בין השמחים לא יהא ער בין הישנים ולא יהא ישן בין הערים: [גמ׳] מאי איריא דתני לא ישמח ברישא ליתני לא יבכה. חדא דמידי דפורעונותא לא קתני ואדרבה דרבים עדיפא אלא כדשלמה נקיט ליה טוב ללכת אל בית אבל דיקא נמי דקתני לא ישמח ולא קתני לא ישחוק וקתני סוף לא יבכה ולא קתני לא יזעף. לעולם אל יהי אדם קפדן בסעודה בסעודתייהו הוא דלא להוי הא בדרשא ובישיבה ובדברים אחרים להוי. הא ב״ה קתני לה דקאמרי ליה לשמאי אף ע״ג דכביש לך קפדא להטיל אימא על הבריות בביתא מיהו לא ליקפד מר דלמא נמנע למעבד מצוה. מעשה בשלשה בני אדם שהמרו זה את זה ואמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז ואותו יום ערב שבת היה וכו׳. מעשה בר׳ עקיבא שהיה מהלך בדרך וחד מן אתינא איקלע לגבי חד עכו״ם פרש לון ארבע ערשוון ועבד לון שירו סגיא ואשקי לון חמרא אמרי חזיין אנן דהדין חמרא דמייתא הוא אייתי לון בשרא אמרי הדין בשרא דכלבא הוה אייתי להון מורסא אמרי מי רגלים הוה בה אייתי לון חרדלא אמרי חפשושין הוה בה אזל לגבי ההיא קפילא א״ל מאי עובדיה דההוא חמרא א״ל ולא מידי א״ל אשתבעינך דתימא לי א״ל כרמא דאבא הוה והוה ביה קבריה. אזל לגבי טבחא וא״ל גדיא הוא דמיתא אימיה ואונקתיה מן כלבא. אזל לגבי מוריסא א״ל ליליא חד הוינא רוי ואחדוניה לבבא באנפוי וצריכנא למי רגלים ולא למסתגי לי פתחתי לה לדנא ורמאי ליה אזל לגבי חרדלא א״ל ליליא חד שבקתיה מגלי ועלון ביה. אזל ואטרח לון ועבד לון שירו אמרין דין לדין חזיין אנן כרעיה דמריה ביתא ככרעיה מימוס. שמע מארי ביתא א״ל דילמא קושטא אינון אמרין אזל עבד נפשיה מרע כתבין ליה כולי עלמא א״ל לאימיהא אילו אמרת לי שמא דאבא מסתינא אמרה ליה אמר לה משקרת. כיון דחזיתיה מסתער א״ל ברי זימנא חדא אייתי לי בעלי חד זמא ואיתבעלית ליה ועברתך. אזל גפף להון וסגיד להון ואמר קושטא אנתון עמא דאלהא קדישא והוא שאמר שלמה כי ברוב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב: עובדא הוה בחד גברא דאתא לבי כנשתא א״ל לינוקא סב הדין פריטי ואייתי מה נאכל ונשבע ונותר וניתי לביתין אייתי ליה מילחא א״ל מרי תיכול ותשבע ותותיר ותוביל: ברייתא לא יאכל אדם שום ובצל מראשו אלא מעליו ואם אכל הרי זה גרגרן. לא יאכל אדם בכל אצבעותיו מפני שנראה כגרגרן. ולא יכניס ידו לתוך פיהו: [גמ׳] אמר רבא לא שנו אלא בתוך אכילה אבל לאחר אכילה לא מ״ט משום אסתניס. ולא יתן בכוסו אלא כדי דעתו מ״ט משום שיורין דאמר מר כל שיורי כוסות מטפשין חוץ משיורי הבדלה. האי מאן דשתי שיורי ארבעין לא חיי לא יטול אדם את המקדא לשתות ופיהו מלא חיישינן לאניני הדעת לא יטול אדם את הכלי ביד ואצבעותיו מלוכלכות ברוטב. לא ינפח במים וישתה משום שתים ת״ר שלשה חייהם אינם חיין ואלו הם הרחמנים והרתחנין ואניני הדעת אמר רב יוסף וכלהו איתנהו בי. כל ימי עני רעים זה שדעתו רעה וטוב לב זה מי שדעתו יפה ד״א כל ימי עני רעים זה [רחמני וטוב לב זה] אכזרי. דרש רבא כל מי שיש בו שלש מדות הללו בידוע שהוא מזרעו של אברהם [אבינו] רחמן וביישן וגומל חסדים בשלמא גומל חסדים דכתיב חסד לאברהם בישן נמי כדדריש רבא הנה נא ידעתי [כי אשה יפת מראה את] ולא עד עכשיו. אלא רחמן הא אברהם לא רחים על בריה. היינו רבותיה דאברהם להודיעך חבתו בהקב״ה : ברייתא לא יעבור אדם פרוסה בקערה ולא יקנח את הקערה בפרוסה ולא ישתה אדם מכוסו ויתן לחברו ולא ישוך אדם את פתו ויתננו לחברו אלא א"כ מחיש (אולי צ״ל מכיר) דעתו של חברו חמשה דברים נאמרו בפת אמר רבא אין פורסין לא את הפרוסה על הספר ולא את הספר על הפרוסה ואין סומכין לא את הספר בפרוסה ולא את הפרוסה בספר חישב עליו לקדש אסור לזורקו במקום מטונף: ברייתא לא ישלח אדם לחברו חבית של מים לשם שמן [גמ׳] מ״ט כל דבר של תקלה אסור לעשות דכתיב ולפני עור לא תתן מכשול איבעיא להו ירך שנתבשל בה גיד הנשה מהו לשלחו לעובד כוכבים. אבר מן החי לא מבעי לך דאמר מר בני נח מצווין על (הסירוס) [אבר מן החי] וקא עבר משום ולפני עור לא תתן מכשול. אבל הכא לא או דילמא לא שנא. ת״ש שולח [אדם] ירך לנכרי שגיד הנשה עמה: ברייתא לא יאמר אדם לחבירו טול שמן מפך ריקן [גמ'] גונב דעת הבריות כגונב דעת המקום שהרי אמרה תורה על הגזלן לשלם בראשו ועל הגנב פי שנים בכלים ותשלומי ד׳ בצאן וחמשה בבקר מ״ט דחש רחמנא אטרחיה: ברייתא לא יאכל אדם עד ארבע שעות ולא ישתה עד ארבע שעות: [גמ׳] איני והא אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא דאמרי אינשי שיתין רהוטי רהוט ולא דוריה לגברא דמצפרא כרך ואמור רבנן השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצנה. התם דפת שחרית הכא במאי עסקינן באכילה מרובה רוחץ אדם לארבע שעות לא צריך: ברייתא מזגו לו את הכוס ישהה וישתהו וכמה ישהה בחמין ג' פעמים ובצונן ארבעה כדי ארבעה כוסות שנתנו לו. והא ארבעה קאמר ההוא לחמין. הנכנס לבית המרחץ כיצד יעשה אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבא ולא יארע בי קלקלה ואם יארע בי תהא מיתתי כפרתי על כל עונותי. קודם שיכנס מאחר שיתפלל פושט חלוקו ומתיר חגורו ומסלק את כובעו ואח״כ מסלק פרסקו התחתונה וכן לענין תפילין מסלק זה של ראש ואח״כ של יד שמעת מינה כובע לית בה משום קדושה וה״מ כובע אבל סודרא לא דכתיב סוד ה׳ ליריאיו מ״ט לא קתני מברך יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתעלני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבא ולכשיצא אומר מודה אני לפניך רבון העולמים שהצלתני משקיעת מים ומשריפת אש יהי רצון מלפניך ה׳ שתצילני מדומה לזו לעתיד לבא. מידי דדרך ארץ קתני דברכות לא קתני אלא הא דתנן לסוף פרקא הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו ואמאי התם לאו ברכה היא דאמר מר היה מתעטף בטלית המצוייצת מניחו בקרן זוית ואינו צריך לומר אשר יצר למה לי איידי דתאנו הא תני הא: ברייתא הנכנס לבית המרחץ אין מתעמל ואין מתגרד על השיש (ואין משתבר): [גמ׳] מאי מתעמל כגון האי דכיף רישיה ביני ברכיה. ואין מתגרד איני והא שמעיה דרבא הוה מגרד ליה כי אמרי׳ ביד: ברייתא ואין משתבר אמר ר״ג כל המשתבר על השיש חברו של חמור. בית המרחץ נותן מקום זה שהוא נכנס לזה שהוא יוצא לא ישאל אדם שלום לחברו בבית המרחץ ואם ישאל לו יאמר לו בית המרחץ הוא. האוכל בשוק חברו של כלב: [גמ'] וה״מ בנהמא ומידי דרעבתנותא אבל מידי אחרינא לא: ברייתא לא יניח אדם שמן בזכוכית מפני הסכנה: [גמ'] מ״ט דילמא מיתבר ומסתכני ברייתא כדשמואל דאמר שמואל רחץ ולא סך ס״ד אימא לא סך מעיקרא : ברייתא ובכל מקום לא ירוק אדם בפני חברו ולא יניח רגלו על שפת האמבט ויהא קופץ בתוכו מפני שהוא דרך המיתה. הקורא שמע שני פעמים הרי זה מגונה. והטובל שני פעמים הרי זה מגונה דילמא דייב על אינשי ולא חזי ליה רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן הרי זה גוזל את הרבים: [גמ׳] היכי דמי כגון דעייל לבני בני ומייתי ליה מחמימי ומשתטף ונפיק דהא קא גזל להו. ותיפוק לי דלא סליק ליה בדחמים לנפשיה בביתא אי נמי בדסמיך לנהרא: ברייתא והגוזל את הרבים מה יעשה ילך ויחפור בורות שיחין ומערות ויתקן את הדרכים ואת האסטרטיות ונמחל לו: [גמ׳] מני ר׳ עקיבא היא דאמר לא זה הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד אפי׳ תימא ר׳ (שמעון) [טרפון] דהא מתנח קמייהו: ברייתא כותבי ספרים תפילין ומזוזות הם ותגריהן ותגרי תגריהן אינם רואים סימן ברכה: [גמ׳] תוספתא סוף בכורים כותבי ספרים משום מחסרין ומשום מיתרין. תנן התם האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי חכמים חייב מני ר׳ שמעון היא דאמר כי טובים דודיך מיין והכא נמי כיון דעקר לכוליה מילתא או לכוליה קרא מתרבש וכיון דעקר ליה לתלויה אי נמי לתגא מתרבש: ת״ר כותבי ספרים והמתורגמין ומעות הבאות ממדינת הים והחזנין אין רואין סימן ברכה לעולם. כותבי ספרים מאן נינהו ארבעה ועשרים ספרא דלא בדיק. והמתורגמין משום דנטלי שכר שבת. מעות הבאות ממדינת הים משום דמתרחיש בהו ניסא. והחזנין משום מלאכת ה׳. תנא כותבי ספרים תפילין ומזוזות אינם רואין סימן ברכה ואי עסוקין לשמה רואין: ברייתא המצפה לשכר חמורו ולשכר אשתו אינו רואה סימן ברכה [גמ׳] מ״ט דכתיב יודע צדיק נפש בהמתו בהמה [אינה] יודעת נפש צדיק. שכר אשתו דכתיב ללחמך ללחם ביתך למדה תורה [ד״א] שיהא לחמך קודם ללחם ביתך ואח״כ לנערותיך. אמר רבא כל הכופה אשתו ובני ביתו למלאכה יצר הרע מסתלק מהם שנאמר נסו ואין רודף רשע וצדיקים ככפיר יבטח אתיא כדתנן ר׳ שמעון [ב"ג] אומר המדיר אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה לפי שהבטלה מביאה לידי שיעמום: ברייתא המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם: [גמ'] משום דשלטא בהו עינא הלכתא בשמן ולא ביין: ברייתא פעם אחת היה ר״ע יושב ודורש (על שולחנו מפני הסכנה) תחת הזית ואמר מגדלי בהמה דקה ומקצצי אילנות טובים ומלמדי תינוקות שאין עושין מלאכה לאמיתן אינם רואים סימן ברכה: [גמ׳] איני והא אמר ר׳ חנינא אם היה מעולה בדמים מותר. התם בשאר אילנות הכא בזית דיקא נמי דקתני היה יושב תחת הזית מ״ט משום דברכתא נפיש ואתא איהו וקצצה. אימא רישא מגדלי בהמה דקה ואי משום ברכה אמאי אין רואין שוחטי איתמר: ברייתא התיר מנעלו ויצא לשוק הרי זה מגסי הרוח: [גמ׳] אלא מאי ליעבד ה״ק נפל מנעלו כשיצא לשוק הרי זה מגסי הרוח. אמר רבא גס רוח אסור להכניסו בבית דאמרי רבנן כל אדם שיש בו גסות הרוח נכשל באשת איש דכתיב תועבת ה׳ כל גבה לב ואפילו גדול בתורה כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם וכל מי שדעתו שפלה הקב״ה מצילו מן הפורענות שבעולם שנאמר [כי] כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים: