מנשר נפוליון אל היהודים באפריל 1799
מנשר זה נכתב על ידי נפוליאון אל היהודים באפריל 1799. כפי הנראה הופץ ככרוז בערי ארץ ישראל, ופורסם בעיתון הצרפתי "מוניטר" ב 20 באפריל 1799.
מכתב אל האומה היהודית מן המפקד הראשי הצרפתי בונפרטה.
המטה העליון, ירושלים, הראשון בפלוריאל, 20 באפריל 1799, שנת 7 לרפובליקה הצרפתית.
בונפרטה, המפקד העליון של צבאות הרפובליקה הצרפתית באפריקה ובאסיה, אל היורשים החוקיים של פלשתינה.
עם ישראל, אומה ייחודית, אשר במשך אלפי שנים, תאוות הכיבוש והרודנות שללו ממנה את זכויותיה באדמת אבותיה, אך לא את שמה ואת זהותה הלאומית!
משקיפים חדי אבחנה ובלתי תלויים באשר לגורל האומות, על אף שלא ניחנו בנבואה שניתנה לישעיה וליואל, חשו זה מכבר את שאלו, שניחנו באמונה הנפלאה והמרוממת, ניבאו בראותם את חורבן ממלכתם וארץ אבותיהם: "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" (ישעיהו ל"ה, י).
קומו, אם כן, באושר, הגולים! מלחמה שאין דומה לה בתולדות העולם, אשר נערכה מתוך הגנה עצמית על ידי אומה אשר אדמות אבותיה נדמו בעיני אויביה כשלל לחלוקה בשרירות לב ועל פי נוחותם, באמצעות הינף עט בקבינטים, קמה לנקום את חרפתה וחרפת האומות הרחוקות, אשר נשכחו זה מכבר תחת עול העבדות, וכן, האלמוניות בת אלפיים השנה שנכפתה עליכם; ובעת שהזמן והנסיבות נראים מתאימים פחות על מנת להעלות את תביעותיכם, או לתת להן אף ביטוי, ולמעשה נראה כי יש לנטוש אותן כליל, בעת זו ממש, מוצעת לכם, בניגוד לכל ציפיותיכם, גאולת אדמת ישראל!
הצבא הצעיר אשר עמו שלחה אותי לכאן ההשגחה העליונה, מודרכת על ידי חוש הצדק ומלווה על ידי הניצחון, עשה את ירושלים לבירתו, ובתוך ימים מספר יעלה על דמשק, ואפשרות זו אינה עוד מאיימת על עירו של דוד.
יורשיה החוקיים של פלשתינה!
האומה הגדולה אשר אינה סוחרת באנשים ובארצות כפי שעשו אלו אשר פיזרו את עמכם בגויים ואת ארצכם חילקו (יואל ד', ב') קוראת לכם בזאת, לא רק לכבוש את אדמתכם, כי אם לקחת את מה שנלקח מעמכם, ובערבותה ותמיכתה של אומה זו, להשאר אדוניה, ולשמור עליה מפני כל הבאים אליה.
קומו! הראו שכוחם המוחץ של מדכאיכם לא פגע בגבורתם של צאצאי הגיבורים אשר בריתם כאחים הייתה מביאה כבוד אף לספרטה ולרומא (ספר החשמונאים א', פרק י"ב, פסוק ט"ו), וכי אלפיים שנים בהם התייחסו אליכם כאל עבדים לא הצליחו לשבור את רוחכם.
חושו! זהו הרגע, אשר ייתכן כי לא ישוב במשך אלפי שנים, לדרוש את השבת זכויות האזרח שלכם בין תושבי העולם, אשר נמנעו מכם באופן מביש במשך אלפי שנים, את קיומכם המדיני כאומה בין האומות, ואת זכותכם הבלתי מוגבלת והטבעית לעבוד את השם אלוהיכם בפומבי ולדור ודור (יואל ד', כ).
ראו גם
עריכה- נפוליאון והיהודים בוויקיפדיה