מנחת חינוך/לא
א
עריכהלדבר דברים כו'. ד' אלו מבוארים בר"מ פכ"ט מה' שבת והנה דיני קידוש ארוכים אכן האריכו הראשונים והאחרונים ע"כ לא אכתוב רק איזה הערות. והנה המצוה דוקא בדיבור כמבואר כאן ובר"מ ובפוסקים אבל בהרהור לא יצא אעפ"י דמבואר במס' מגלה דף י"ח דזכור היינו בלב גבי זכירת עמלק רק שם לא תשכח כתיב הרי שכחת הלב אמור וע"כ זכור היינו בפה ע"ש אם כן כאן דכתיב רק זכור אפשר דהיינו בלב אך ע' שו"ת שאג"א סי' י"ג מביא ד' רמב"ן בשם הספרי דזכור גבי שבת הוא בפה דאי בלב כתבה התורה שמור היינו בלב וזכור היינו בפה ע"ש ג"כ מה שפלפל דא"י בהרהור רק בדבור. והנה דעת הרהמ"ח כדעת הר"מ בפכ"ט דגם הבדלה הוא מן התורה ע"ש בהה"מ ויש שיטות סוברים דהבדלה הוא רק דרבנן ע"ש בהה"מ ופוסקים. ודע דהמצוה מן התורה לדבר דברים של כבוד היום כ"א לפי צחות לשונו אבל נוסח הקידוש אינו מן התורה וזה תיקנו אנשי כנה"ג כמבואר בברכות פא"ע דל"ג וגם שיהיה בברכה שם ומלכות אבל מן התורה אומר כ"א לפי מה שרוצה והעיקר שצ"ל מעלת היום וכ"ה בראשונים גבי ברכת המזון שהוא מן התורה ע' בב"י לטוא"ח סי' קפ"ז בשם הרשב"א והרא"ש וגם בשם הרמב"ן דברכת המזון הוא מן התורה אבל המטבע אינה מן התורה ע"ש וה"נ וז"פ וע' שאג"א סי' הנ"ל. אך עתה שתקנו חכמינו זכרונם לברכה הנוסח דהיינו להתחיל בשם ומלכות ולסיים והוא לא עשה כן רק אמר דברים מעצמו למעלת היום אפשר אף מן התורה לא יצא כמ"ש התוס' סוכה גבי לא קיימת מצות סוכה מימיך ובברכות די"ז דכ"מ דתחז"ל במצוה דאוריית' והוא לא עשה כן לא יצא כלל עפמ"ג לאו"ח פתיחה הכוללת ח"ג אות ח' דאם עשה במזיד ל"י כלל ובאונס יצא מן התורה וע"ש שכ' זה ג"כ לענין קידוש שלא על הכוס ועוד נ"מ והבאתי ד' כ"פ בחיבורי ואין כאן מקומו להאריך. וע"ש באות ז' ג"כ ועתו"ס סוטה דל"ב ד"ה קריאת שמע ותפלה כתבו דקידוש נאמר בכל לשון אפילו אינו מבין הלשון וע"ש בש"א כ' טעם לדבריהם והר"מ והרהמ"ח אין מביאין זה בקד"ה ועיין מגן אברהם סי' ס"ב וסי' קצ"ב ודברים אלו לענין באיזה לשון מפוזרים במקומות רבים וצריך חיבור מיוחד לפלפל בכל מצוה התלוי בדיבור וגם אם יש חילוק בין אומר בעצמו לשומע מפי אחר ואין כאן מקומו. והנה דעת הר"מ והרהמ"ח כאן והרבה ראשונים דקד"ה הוא ד"ת בדברים אבל על היין או על הפת הוא רק מד"ס והתוס' פע"פ דף ק"ו ספוקי מספקא להו דאפשר הוא מן התורה לקדש על הכוס רק הטעימה הוא רק מדרבנן וע' נזיר דף ד' גבי יזיר מיין מצוה מאי נינהו קידושא ואבדלתא מושבע מה"ס הוא וע"ש במפרש דעתו ג"כ דקידוש על הכוס הוא מן התורה והתוס' לא כתבו כן והד' עתיקין עאו"ח ה' קידוש סי' רע"א בט"ז ומג"א ובתשובת ש"א ה' שבת הכריע ג"כ כדעה זו דעל הכוס אינו רק דרבנן וכבר האריכו בזה ואין כאן מקומו. והנה מבואר בפסחים דקי"ז ע"ב אמר ראב"י צריך להזכיר יציאת מצרים בקד"ה כתיב הכא למען תזכור את יום וכו' וכתיב הכא זכור את יום וכו' ואין חולק על מימרא זו ופשוט דהוא מן התורה ובלא הזכיר יציאת מצרים לא יצא כלל כיון דנלמד מגז"ש וגז"ש הוי כגופי תורה אפילו לענין עונש כמבואר בש"ס דכמה גופי תורה נלמד בגז"ש והרי"ף והרא"ש הביאו מימרא זו שם והר"מ כאן אינו מביא מימרא זו מפורש אך סמך עצמו במה שמביא נוסח הקידוש ומוזכר שם יצ"מ. ועל הרהמ"ח צ"ע דאינו מביא זה הדין דז"פ דבאיזה נוסח שאומר מעלת היום צריך להזכיר יציאת מצרים כי כן המצוה מן התורה ועפי"ז אני תמה מאוד על האחרונים עמג"א סי' רע"א סק"א שכתב דבתפלת שבת יוצא ידי קידוש כי על היין הוא רק מד"ס וע"ש בדגמ"ר מפלפל לענין אם נשים מוציאין אנשים או אפילו להיפוך רק [אם] האיש התפלל ערבית דאינו חייב אלא דרבנן ובכלל הערבות דעת הרא"ש דנשים אינם בכלל ערבות וע"ש ג"כ לענין קטן בן יג"ש וע"ש בסקמ"ט בט"ז במעשה שקידש על החומץ שכתב דיצא ידי מצוה מן התורה באמירה לחוד בלי יין תמה שם בס' דגמ"ר דחובת דאוריית' כבר יצא בתפלה וכן בס' פמ"ג וכל האחרונים כולם אחזו שער דיוצא בתפלת שבת ידי קד"ה מן התורה לאותן הפוסקים דקידוש על היין הוא רק מדרבנן ע' בדבריהם ולדידי תמוה מאוד כיון דבנוסח התפלה של ליל שבת אין אנו מזכירין יציאת מצרים ודאי א"י מן התורה כלל ומימרא מפורשת הוא בלי חולק דנלמד בגז"ש ע"כ ודאי אם לא הזכיר בקידוש באיזה נוסח שאומר לכבוד היום יציאת מצרים א"י מן התורה כלל ואין אנו יוצאין מן התורה בתפלת שבת כלל ונסתר כל הפלפול של הדגול מרבבה והמג"א וצדקו מאוד ד' הט"ז כיון דאמר נוסח הקידוש שנזכר יציאת מצרים יצא מן התורה אבל בתפלה של שבת ודאי א"י כלל דאין שם זכר ליצ"מ אך ביום טוב שחל להיות בשבת דאנו מתפללין יום טוב ומזכירין שבת ויצ"מ יוצאים מן התורה אבל בכל שבתות השנה נ"ל ברור דא"י בתפלה כיון דליכא זכר ליצ"מ אם כן ל"י אף מה"ת. [והנה נסתפקתי לפי מה דקיימא לן מצות דאוריית' צריכין כוונה ודרבנן א"צ כוונה אם קידש במקום סעודה רק שחיסר הכוונה וא"כ א"י י"ח מן התורה כיון דלא הי' בכוונה ואח"ז חזר וקידש שלא במקום סעודה כה"ג מאי מי נימא דיצא י"ח דהא המצוה דרבנן כבר יצא בקידוש הראשון אף שלא הי' בכוונה וא"כ יוצא שוב אח"כ קידוש דאורייתא בקידוש השני אף שלא הי' במקום סעודה ה"ז רק דרבנן והדרבנן כבר יצא או נימא דא"י כלל כה"ג הקידוש דרבנן קודם שיצא י"ח מן התורה וצריך לחזור ולקדש בכוונ' ובמק"ס וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה] ומ"ש המג"א מהבדלה דתקנו בתפלה פא"ע ודאי הבדלה כיון דנוסח א' הוא ודאי יוצא בתפלה מצות התורה אבל לענין קידוש ל"י כלל כיון דאינו מזכיר יציאת מצרים ומ"ש המג"א ממה דאמרינן שם כי קידוש אע"ג דמקדש בצלותא וכו' נוכל לומר דמביא לי' ראי' משבת שחל ביום טוב או מיום טוב לחוד דאע"ג דמקדש בתפלה מכל מקום תקנו על הכוס אף קידוש דיום טוב דהוי דרבנן מכל מקום תקנו שני פעמים וכן קידוש שבת שחל ביום טוב והא דפסיקא לי' לענין קידוש דמקדש על הכוס ג"כ ולא בהבדלה ע"ש בס' פ"י הטעם לזה אבל זה נ"ל ברור דא"י בתפלת שבת כלל כיון דליכא הזכרת יציאת מצרים דנלמד מגז"ש ומקום הניחו לי בעזרת השי"ת ולא הרגישו בזה האחרונים. וגם אפשר אם רוצים להוסיף בנוסח התפלה זכר ליצ"מ מותר להוסיף כמו כ"ד שמוסיפין בתפלה כי הנוסח אינו תורה וגם אינו מאנשי כנה"ג רק עיקר הדברים לזכור שבת כידוע חילוקי המנהגים וד"ז פסיקא לי' לרבא דאע"ג דיצא ידי קידוש בתפלה מכל מקום תקחז"ל אכוס מטעם המבואר שם עפ"י אבל על כל פנים בנוסח דידן שאין אנו מזכירין יציאת מצרים לבי אומר בטח בעה"י דא"י מן התורה כלל וחל עליו מצות התורה ויש כמה נ"מ ע' אחרונים ודג"מ והוא אמת גמור לענ"ד ועיין טור או"ח סימן קפ"ז גבי ברית ותורה כ' ג"כ דל"י בדיעבד כיון דהוי מן התורה וע"ש בב"י דכל הפוסקים סוברים דל"י אם כן מכ"ש כאן דנלמד מגז"ש ודאי ליי"ח כנ"ב. ולכאורה כיון דילפינן מג"ש דצריך הזכרת יציאת מצרים אם כן להסוברים דגם הבדלה דאורייתא דהוי בכלל זכירה למה לא תיקנו להזכיר יציאת מצרים ועל הש"ס דילן ל"ק דאינו מוכרח דהבדלה דאוריי' ע"ש בהה"מ וגם אפילו אם דאורייתא נלמד מפסוק ולהבדיל ע"ש בהה"מ אך להר"מ ולהרהמ"ח דנראה דסוברים כדרשת הספרי אם כן הוי בכלל זכירה ולמה לא נזכר יציאת מצרים וצ"ל מכל מקום עיקר המצוה דזכור בקד"ה ולא ילפינן אלא קידוש ולא הבדלה ומכל מקום קצ"ע. וקידוש ביום סוברים רה"פ דהוי דרבנן אף דנפקא בש"ס דילן מקרא מכל מקום הוא אסמכתא ע"ש בהראב"ד בהשגות ובר"נ וכולם מסכימים שהוא רק דרבנן אך אם לא קידש בליל שבת מקדש והולך כל היום ע"ש בש"ס ור"מ זה ודאי דאוריית' ע"ש בהשגות הראב"ד מבואר כן וז"פ. והנה בספק אם קידש או לא קידש ודאי צריך לקדש מספק דסד"א לחומר' וכ"ה בר"מ ופוסקים לענין ברהמ"ז עיין ר"מ סוף פ"ב מהלכות ברכות ואם כן אם לא קידש כל היום והגיע בה"ש צריך לקדש בה"ש כמו מי שלא נטל לולב ביום א' דצריך ליטול בה"ש ער"נ סוכה ושו"ע ה"נ כאן דסד"א היא וע' פמ"ג בפתיחה בעניני ס' ברכות ולומר דלא יקדש אלא יבדיל דבה"ש מותר להבדיל כמ"ש בסמוך והבדלה ג"כ בכלל זכירה ויוצא בזה ז"א דמ"מ כ"א הוי מצוה בפ"ע רק דנמנה לא' כמו קריאת שמע שחרית וערבית דנמנה לא' לדעת הר"מ ומכל מקום ה"ל שני מצות דזמנו ש"ז לא כזמנו ש"ז ה"נ א"י בהבדלה וצריך לקדש ג"כ כנלע"ד. ומבואר בר"מ כאן דיכול אדם לקדש מבע"י ולהבדיל מבע"י והוא מש"ס דברכות ועס"י רס"ז באו"ח והיינו מפלה"מ ואילך ואפילו קודם תוספת שבת ועיין מגן אברהם בשם המרדכי בשם רבינו טובי' כיון דמדרבנן חייב יוצא אף דאוריית' ובמג"א הקשה ע"ז והר"מ סובר דתוס' בשבת ליכא כלל ע' פ"ה מה' שבת ופ"א מה' ש"ע אך הטעם שלו כתב דזכיר' זו הוא בכניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו כמעט דעתו דהמצו' כ"ה ומ"ש כמעט היינו מפלה"מ ואילך ע"ש ברא"ש וטור וב"י סי' רס"ז דיש סוברים דאינו מקדש ואינו מבדיל עד הלילה ע"ש. ואם הי' קטן בליל שבת שלא הביא ב"ש וביום שבת הביא ב"ש אם לא קידש בליל שבת חייב מן התורה לקדש ביום שבת כי קידוש היום לאו מתורת תשלומין הוא לאמר כיון דל"ח בל"ש כמו ראי' וחגיגה רק המצוה כ"ה כמש"ל אך אם קידש בליל שבת דאז הי' חייב מדרבנן דקטן שהגיע לחינוך חייב מד"ס אם מחויב לקדש ביום מן התורה זה תלוי לדעת המרדכי שהביא המג"א דמפלה"מ אף על פי שהוא מדרבנן מכל מקום פטור מקידוש בשבת כי דרבנן פוטר גם המצוה מן התורה אם כן גם כאן פטור אך המג"א הקשה ע"ז. ולדעת הר"מ שכתבנו אם כן אין הטעם מחמת החיוב דרבנן פוטר רק המצוה הוא כך מן התורה אם כן ל"מ בקטן כי אז הי' חיוב דרבנן ועתה נתחדש עליו חיוב דאוריית' והוי כמו שעשה המצוה בשעת הפטור דאינו פוטר החיוב ער"ה דכ"ח אילימא דכפאו שד כשהוא שוטה וכו' וע"ש בטו"א שפי' כן. אך הר"מ עצמו פ"ה מהק"פ כתב דאם קטן עשה פסח בראשון ונתגדל קודם פ"ש נפטר אף מפ"ש אף דלא הי' בפ"ר חייב מן התורה וע"ש בט"א בקו"א בס' אבני מילואים הקשה כן ועמש"ל בחיבורי וגם לקמן מ' ספירת העומר כ' בזה נראה דעכ"פ חיוב דרבנן פוטר חיוב דאוריית' והענין ארוך ואין כאן מקומו. ופשוט כשהי' שוטה בל"ש דפטור לגמרי ל"מ מה שקידש ואם נתפקח ביום ודאי חייב מן התורה לקדש כי זה נ"ל ברור דהחיוב של קידוש אינו רק בלילה וביום ה"ל תשלומין אלא המצוה על כל היום באיזה שעה מ"ה אם כן מחויב לקדש ביום ע"ש בט"א בקו"א בא"מ כנלענ"ד. שוב נתיישבתי בדבר ואפ"ל דקדוש היום הו"ל רק תשלומין כמו חגיגה דנפקא לן מוחגותם אותו וכו' דעיקר יום ראשון ושבעה תשלומין ע' חגיגה ד"ט ובפסחים מבואר דהיא אבעיא מי שלא קידש בלילה מהו שיקדש כ"ה ופשטינן לי' מהבדלה ע"ש ובדף ק"ו אמרינן זכור וכו' בכניסתו וע"ש ברש"י ואמרינן אדרבא עיקר קידושא בלילה הוא ומסקינן אין לי אלא בלילה ביום מנין ע"ש ובראב"ד פכ"ט אם כן אפשר דעיקר קידוש בלילה והיום הוא לתשלומין אם כן מי שלא חזי בלילה כגון שוטה או קטן בלילה מן התורה א"צ לקדש ביום כיון דהוא לתשלומין והו"ל כמו חיגר ביום ראשון ונתפשט בשני דפסקינן דפטור. והנה לכאור' לפי המבואר בש"ס דפשטינן האבעיא הנ"ל דמי שלא קידש וכו' מבני ר"ח דאמרי דמי שלא הבדיל במ"ש מבדיל והולך כל השבת ה"נ וכו' ובמ"ש מי שהי' פטור מהבדלה היא פלוגתא דר"י והר"מ דר"י פוסק מי שהי' אונן במ"ש אינו מבדיל למחר והרא"ש סובר כר"י דהוי כחיגר ביום ראשון וכו' והר"מ סובר דמבדיל עד ד' בשבת הובא דברים אלו ברא"ש ברכות פ' מי שמתו וכו' ע"כ הפלוגת' לד' ר"י הנ"ל גבי הבדלה תשלומין אם כן אם הוא פטור א"צ להשלים ולדעת הר"מ ל"ה תשלומין אלא תחלת החיוב הוא עד ד' בשבת ועיו"ד סי' שמ"א פסקינן כהר"מ דמבדיל ועט"ז סי' שצ"ו באריכות וכ' ג"כ דעת הר"מ דאין זה תשלומין רק דמתחלה הדין כך דזמן הבדלה נמשך עד ד' בשבת אם כן כיון דד"ז דקידוש נפשט מהבדלה בש"ס דילן אם כן תלוי בשיטות הנ"ל דלר"י כמו דהבדל' אינו [רק] תשלומין והפטור במ"ש נפטר לגמרי ה"נ בקידוש אם הוא פטור בל"ש פטור ביום אבל להר"מ אם כן זמן קידוש נמשך כ"ה כמו הבדלה ולא בתורת תשלומין. ואפ"ל דאף למאן דסובר דהבדלה לאו בתורת תשלומין זה דוקא בהבדלה דרבנן דאפילו למ"ד הבדלה דאוריית' מכל מקום על הכוס דרבנן אם כן הם תקנו עד יום ד' אבל לענין מ"ע דאוריית' אם נאמר הבדל' דאוריית' אני מסופק דאפשר דוקא ביציאתו הוא מ"ע מן התורה אבל אח"ז עבר זמנו ולא מקיים מצות התורה כלל ואף תשלומין ל"ש בהבדלה מן התורה דאין לנו קרא ע"ז דיהי' לו תשלומין וגם האיבעיא דקידוש כגון בקידוש דרבנן דיצא בדברים רק בקידוש על הכוס ע"כ פשיט מהבדלה אבל לענין קידוש של תורה אפ"ל דהוא מתורת תשלומין או דאין לה תשלומין כלל. ומ"ש קידוש ביום מנ"ל ונפקא לן מאת יום היינו קידוש דיום דהוא אסמכת' מדרבנן אם כן צ"ע גם בד"ז דאפשר דקידוש דאוריית' הוא רק בלילה ואם עבר זמנו אין מצוה מן התורה כלל רק דרבנן כמו הבדלה והפירוש בש"ס דקידוש ביום מאת יום היינו קידוש דיממא ע' ברש"י ורשב"ם והשגות הראב"ד ויש לפלפל בזה ישמע חכם וכו' אך על כל פנים כל הלילה הוי זמנה ולא מתורת תשלומין עש"ס אם כן אם נתפקח באמצע הלילה חייב לקדש כמו במצה ע"ש בס' ט"א. מ"ש המג"א על המרדכי איך דרבנן מוציא דאוריית' מ"ש מקטן ע' רמב"ן במגלה כ' דקטן שהגיע לחינוך א"ח מדרבנן רק אביו חייב לחנכו ע"ש בסוגיא דהכל כשרין לקרות המגלה: והנה במ"ע זו א' מוציא חבירו ועיין בכפ"ת ר"ה וספ"י שם הטעם דאדם מוציא חבירו ויש בזה אריכות ודוקא מחויב מוציא אבל הפטור כגון שוטה וקטן אין מוציאים את אחרים. וכל הברכות אף שיצא מוציא וע' שו"ת שאג"א סי' י"ג ובטו"א ספ"ג דר"ה כתב לדעת הגאונים במצוה דאו' אם יצא אינו מוציא רק בדרבנן אם יצא מוציא ולברר השיטות בזה צריך חיבור מיוחד ויעברו יחלפו מלא רוחב הטוש"ע או"ח. ומצוה זו היא ככל מ"ע לענין כוונה ובפרט שהיא בדיבור ער"ה סוגיא דאבוהו דשמואל וראשונים ואחרונים ולהפוסקים דצריך כוונה איו"ח בתפלה אלא אם כן כיון לצאת י"ח קידוש ולהסוברי' דא"צ כוונה מכל מקום לד' הר"נ בר"ה דהמתעסק לא יצא אף למאן דסובר מצות אצ"כ כיון דמתכוין למצוה אחרת גרע כמ"ש בת מינה מחריב והמתעסק מצוה קעביד אם כן כאן אם לא כיון לצאת בתפלה א"י כלל כיון דמתכוין למצות תפלה א"י דהו"ל מתכוין למצוה אחרת ואף דהיא מצוה דרבנן דתפלה דרבנן לכמה שיטות ובפרט היכא שהתפלל כבר והד' עתיקין מכל מקום נראה דא"י דלא גרע ממתכוין להתלמד כיון דקצת מצוה איכא גרע אם כן אפילו בשבת שחל ביום טוב דהזכיר יציאת מצרים מכל מקום ל"י רק אם כיון לצאת והד' ארוכים בעניני מצ"כ יעוי"ש. ואם א' מודר הנאה מחבירו מותר לקדש לו כמו בשופר דמלל"נ ע' ה' שופר וביצא בתפלה אם כן הקידוש דרבנן ודעת הרז"ה דמצות דרבנן ל"נ ואם א"ל מי שיעשה קידוש עבורו ע' ה' שופר ותלמד לכאן ולכל כיוצא במ"ע. והנה קידוש והבדלה להרהמ"ח והר"מ דהוא דאוריית' נשים ג"כ חייבות במצוה זו כמ"ש בש"ס ור"מ פי"ב מה' עכו"ם ולהסוברים דהבדלה הוא רק דרבנן יש שיטות דנשים חייבות מדרבנן ויש סוברים דאינם מחויבות ע' באו"ח סי' רצ"ו והנה נשים מוציאים אנשים כיון שהם חייבים אך אם הם יצאו אף על פי שבכל המצות המחויב בדבר אם יצא מוציא אך בנשים חקרו האחרונים ע' פתיחה לפמ"ג ודגמ"ר דאפשר דאינם מוציאים דאינם בכלל ערבות כמ"ש הרא"ש בברכות. וגם קטן אין מוציאם כיון שהוא רק דרבנן והם חייבים מן התורה אך הם אם יצאו ידי תורה אם כן קטן מוציא אף איש כי דרבנן מוציא דרבנן אך לדעת הרמב"ן מגלה קטן אינו מחויב אפילו דרבנן. וקטנה שהגיעה לחינוך אינה חייבת מדרבנן ע' בש"ס דנזיר ומג"א סי' שמ"ג. וטומטום ואנדרוגינוס ומי שח"ע בודאי מוציאין ועאו"ח סי' תרכ"ט דעת הב"י אפילו אם נשים חייבות במקרא מגלה מכל מקום טומטום א"מ אפילו את מינו וכן מי שח"ע וחב"ח אף דצד עבדות ג"כ חייב כיון דהם מורכבים א"מ ע"ש ותלמד לכאן ג"כ (אע"פ שנשים חייבות) ואין כאן מקומו להאריך. ואם תלמוד הטואו"ח תבין וע"ש שהב"י כ' דדעת רש"י הוא כן אף על פי שהנשים מוציאין את האנשים מכל מקום טומטום א"מ אפילו מינו ג"כ (מי שח"ע וחב"ח) דגרע מנשים. אך ח"ע וחב"ח מוציא לעצמו כיון דגם חלק העבדות חייב ע"ש וצ"ע מאוד על הרב"י שלא הביא דינים אלו כאן לענין קידוש בסי' רע"א דכ' דנשים מוציאין אנשים הו"ל לכתוב דינים אלו דטומטום וח"ע דדברים אלו חידוש ושם גבי מכל מקום דהוא רק דרבנן מביא וכאן הו"ל ג"כ להביא דהוא דאוריי' וצ"ע בדינים אלו ויבוארו אי"ה במק"א. וכל אישי ישראל חייבים במצוה זו גם עבדים חייבים דכל מצות שהנשים חייבים עבדים חייבים חוץ מחרש שוטה וקטן שפטורים מכל מצות שבתורה וחרש המדבר ואינו שומע כיון דא"י להשמיע לאזניו אם הוא חייב ע' בסוגיא דברכות גבי הקורא את שמע ולה"ל וכו' ובמגלה בסוגיא דהכל כשרים וכו' חוץ מחרש שוטה וקטן ועט"ז סי' תרפ"ט מחלק בין חרש שא"ר לבילה וע' שאג"א סי' זיי"ן האריך בפלפול ומסיק דבכל מצות התלוים בדיבור יוצא אף אם לה"ל ואפילו אינו שומע דאר"ל וד"ז צריך אריכות גדול עאו"ח ואחרונים. ולענין לבזבז ממונו הוא ככל מ"ע שבתורה וגם לענין תשובה כן ושאר הדינים של כוס וקידוש במקום סעודה הכל דרבנן ואין דרכי להאריך במה שמבואר בשו"ע והאריכו הראשונים ואחרונים. וסומא אי נימא דסומא פטור מכל המצות עשין אך ל"ת חייב כד' הפמ"ג ועמש"ל בחיבורי אפ"ל דכאן חייב כיון דאיתקש לשמור ובשמירה חייבים אם כן ה"נ בזכירה כמו נשים דהוי זמ"ג מכל מקום מחמת ההיקש חייבים ה"נ אך רה"פ פסקו בלאו הכי דסומא חייב בכל המצות ועמש"ל קצת ואין להאריך. ואלם השומע צריך לשמוע מאחר כי אלם וחרש המדבר חייבים בכל מצות שבתורה רק לענין השמעה לאזניו האריכו בזה ועפמ"ג בפתיחה לאו"ח. וקידוש והבדלה של יום טוב אי הוא מן התורה או דרבנן הנה הרהמ"ח סתם הדברים והרב המגיד בפ' זה הי"ח כ' וז"ל ודע שאין קידוש ביום טוב דבר תורה ולא כ' הרב המגיד מאין הוציא זה ולכאורה מלשון הר"מ שכ' שכולם איקרו שבתות הי' אפשר דהוא מן התורה כמו שבת ועפמ"ג בפתיחה מביא בשם שמק"ב בביצה דהבדלת יום טוב דאורייתא ומכ"ש קידוש ואינו ת"י כעת. ולענ"ד אפ"ל דתלוי בשיטות שהבאתי לקמן אם שביתת בהמה נוהג ביום טוב דעת כמה ראשונים דא"נ דש"ב גבי שבת כתיב ולא ילפינן יום טוב משבת עמש"ל באריכו' ובטו"א בק"א בא"מ לחגיגה אם כן א"נ למ"ד דלא ילפינן יום טוב משבת האי דכתיב בשבת ה"נ דזכור גבי שבת כתיב לא ילפינן יום טוב והוי רק מדרבנן ולהסוברים ילפינן יום טוב משבת אף דש"ב גבי שבת כתיב מכל מקום י"ט ג"כ בכלל אם כן ה"נ שוה יום טוב לשבת אף מן התורה ועמש"ל בפ' אמור לאו דמלאכת י"ט באורך וכן הבדלת יוה"כ נמי תלוי בזה וכן קידוש בדברים אי נימא דיליף משבת חייב מן התורה לקדש ביוה"כ ג"כ ע' שאג"א ה' יוה"כ לענין ש"ב ומחמר. והנה בש"ס ערבי פסחי' מבואר דמבדיל עד יום ד' בשבת ועסי' רצ"ט ואמרינן שם כי הא דיתיב ר"ז וכו' גבי גיטין חדא בשבתא וב' וג' מיקרי אחר שבתא וכו' ואני מסופק כי לא ראיתי מבואר הדין אם לא הבדיל במוצאי י"ט אם יש לו תשלומין בודאי לשיטת הסוברים דוקא יום א' מבדיל דהו"ל מ"ש אם כן ה"ה יום אחר י"ט ועס"פ מי שאחזו בגיטין ורא"ש ור"נ שיטות לענין זה וע' אהע"ז סי' קמ"ד וחוה"מ ס"ס מ"ג אם כן אפשר דיו"ט יש לו תשלומין כל שנקרא אחר י"ט לכל מר כדא"ל ע"ש וצ"ע על הפוסקים שלא כ' היאך הדין בי"ט. ודע דז"פ אף אם נאמר דיש לו זמן ארוך כגון ט"ו לר"ח שם דמיקרי אחר י"ט מכל מקום כשהבדיל בשבת בנתיים ודאי יצא ידי הבדלת י"ט ג"כ אך נ"מ אם לא הבדיל בשבת בנתיים או בי"ט האחרון שחל בשבת ולא הבדיל במ"ש דמחמת הבדלת שבת אינו מבדיל ביום ד' וה' ומחמת הבדלת י"ט אפשר דמבדיל עד שבת ואם לא הבדיל גם במ"ש זה יוכל להבדיל עד שבת האחר מחמת הבדלת י"ט וצ"ע. וגם לענין יו"כ עד אימתי נקרא אחר גם לענין גיטין לא נתפרש אם שייך לחג הסוכות או אפשר אין שייך ליוה"כ עד סוכות וגם ר"ה אם שייך ליו"כ ע' בגמרא ותבין. ועיין מגן אברהם סי' רצ"ה דהבדלת שבת יש לה תשלומין עד יום ד' אף כשחל יום טוב בליל ב' או בליל ג' מכל מקום מבדיל בי"ט התשלומין של הבדלת מ"ש ע"ש ומכל מקום נראה דאם לא הבדיל במו"ש וי"ט בליל ב' לבני א"י יותר טוב להמתין עד ליל ג' ויוצא בהבדלה א' ממה שיבדיל בליל [ב] (ג') שהוא י"ט ומכל מקום צ"ע דשיהוי מצוה וכו' ויבדיל בליל ב' אף שהוא י"ט ובליל ג' מבדיל משום י"ט ואין כאן מקומו להאריך וכתבתי רק להזכיר. ולענין נשים ועבדים בקידוש י"ט אי נימא שהוא מן התורה אפשר שהוא שוה לשבת גם לענין נשים שחייבים אך אם נימא שהוא מדרבנן אפשר דאין נשי' חייבות כמו הבדלה לקצת שיטות הסוברי' שהוא מדרבנן ואין נשים חייבות. עסי' רצ"ו ב"י וש"ע וע' רא"ש פע"פ ק"א מביא ד' ר"י שכ' דאף שאין אורחים בבהכ"נ אין הקידוש ברכ' לבטלה כי קידוש במקום סעודה אינו אלא דרבנן ע"כ יוצאין אנשים ידי קידוש דאורייתא בקידוש בהכ"נ וכו' אותם אנשים שא"י לקדש וכו'. לכאורה לדעת המג"א יצאו ידי קידוש דאורייתא בתפלה אך באמת יוצאים אותם האנשים שא"י להתפלל ג"כ. ועיין ברא"ש דחה דר"י דאין משמע כפירושו דנראה דל"ה קידוש כלל שלא במקום סעודה. והד' תמוהים אצלי שלא ראיתי בשום פוסק דל"י ידי קידוש בדברים בלבד ומכ"ש אם יקדש על היין כולם סוברים דיוצא ידי תורה. ומ"ש ראי' מדקאמר בקידוש היכי לא נפקיתו אין זה ראי' דמדרבנן לא נפקי ע"כ צריך לקדש פ"ש כי לד' הפוסקים דעיקר קידוש בדברים מכל מקום תקחז"ל על היין וכן במקום סעודה. עט"ז סי' רע"א גבי נמצא חומץ והובאו ד' אלו ב"י סי' רס"ט וצ"ע על האחרונים שלא עמדו בד' הרא"ש כי ע' היטב ותראה שהדברי' אינם מובנים כלל וצ"ע. ובעזה"י עוד חזון למועד. וגם לענין כפי' על המ"ע דינו ככל המצות שכופין עד שת"נ רק אם קידש בדברים אך לא על הכוס דינו ככל מצוה דרבנן ועמש"ל בח"ז דיש שיטות אם על מצות דרבנן כופין עד שת"נ עיין כתובות פ' מי שהי' נשוי אך אם כופין בשבת דהוי כמו דין ועונש ואין עונשין בשבת עפמ"ג בפתיחה לה"ש מסתפק בזה ועמש"ל פ' ויקהל בעזה"י: