ממנגינות הזמן

כַּחֲצִיר שָׂדוֹת תַּחַת מַגָּל
כֵּן אֱלִילֵי שָׁוְא יִבֹּלוּ,
וַחֲדָשִׁים יִתְנוֹסֵסוּ,
יֵאָמֵנוּ – עַד יִפֹּלוּ.
 
הֵיכְלֵי אֶתְמוֹל גַּלִּים נִצִּים
וַאֲחֵרִים יִתָּאֵרוּ ;
הֲתִבְטָחָה ? אוּלַי מָחָר
גַּם הָאֵלֶּה יֵעָדֵרוּ ?
 
וּבַנֶּפֶשׁ שַׁלְוַת-שְׁמָמָה
וַעֲלָטַת לֵיל-בַּלָּהוֹת :
לֹא עוֹד תָּקֵר שִׁירַת-קֹדֶשׁ,
לֹא תֶּחְמַרְנָה גַם הַדְּמָעוֹת.

מאת אורי ניסן גנסין

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).