מלחמות ה' (רלב"ג)/מאמר שני


מאמר שני עריכה

בענין החלום והקסם והנבואה עריכה

  1. פרק ראשון נבאר בו שזאת ההודעה היא מסבה פועלת יודעת אלו הדברים אשר תהיה בהם ההודעה ושאלו הדברים הם מוגבלים ומוסדרים.
  2. פרק שני נבאר בו מה הם אלו הדברים אשר תהיה בהם ההודעה ובאיזה אופן הם מוגבלים ומסודרים.
  3. פרק שלישי נבאר בו מה הוא הפועל לזאת הידיעה.
  4. פרק רביעי נבאר בו אם הוא אפשר שתגיע זאת ההודעה בדברים העיוניים.
  5. פרק חמישי יודע בו לאיזה תכלית היתה נמצאת זאת ההודעה.
  6. פרק ששי נתיר בו קצת ספקות יקרו בענין זאת ההודעה.
  7. פרק שביעי נחקור בו בשתי שאלות קשות יקרו בענין החלום והקסם.
  8. פרק שמיני נתן בו סבות התחלפות המדרגות לאנשים בכל אחת מאלו ההודעות בחלום ובקסם ובנבואה:

פרק ראשון עריכה

נבאר בו שזאת ההודעה היא מסבה פועלת יודעת אלו הדברים אשר תהיה בהם ההודעה ושאלו הדברים הם מוגבלים ומסודרים. עריכה

בעבור שהיה זה הדרוש מהדרושים היקרים מאד, אם מפני עצמותו, אם מפני שהרבה מהדרושים היקרים אשר כונתנו לבארם בזה הספר הם מתבארים במה שיתבאר בו, והיה עם זה רב הספקות מאד. ראינו שלא נסמוך בו על מה שנזכר ממנו בספר החוש והמוחש, לפי שלא נשלמה שם החקירה בו כפי מה שראוי, עם שכבר באו במה שנזכר שם דברים בלתי צודקים, כמו שיתבאר בזה המאמר.

ונתחיל ונאמר שמה שנמצאהו מגיע מהידיעה לאדם בדברים העתידים בחלום או בקסם או בנבואה אי אפשר שיהיה במקרה. וזה שמה שבקרי מציאותו במעט מהזמן ובמעט מהדברים יחד, כמו שנאמר בשני מהשמע. וכבר התפרסם ונגלה בזמננו זה שקצת אנשים יגידו העתידות בהרבה מהדברים ובהרבה מהזמנים, והם אשר יקראום קוסמים, וכל שכן שיהיה זה יותר מבואר בנבואה אשר התפרסם ענינה לכל האומות, כי הצדק היה נמצא בה לפי מה שהתפרסם מענינה. וכבר יראה גם כן מענין החלומות הצודקים, וזה שכבר יראה בהם דמיונים רבים יחד יסכימו כלן אל מה שימצא בעתיד, כמו שיראה אדם מה בחלום שפלוני ופלוני ילכו למקום פלוני, וימצאו שם פלוני ופלוני, ותתחדש מריבה ביניהם, ויאמר קצתם לקצת המאמר הפלוני, ויכו קצתם לקצת המכה הפלונית, ואחר ימצא כל זה צודק. וזה כלו בלתי אפשר במה שבקרי, כמו שקדם. והנה ימצאו אנשים יחלמו חלומות צודקים פעמים רבות, ובפרט האנשים השחורים, וזה כלו ממה שיראה ממנו שזאת ההודעה אינה בקרי. וכאשר התישב שזאת ההודעה אינה בקרי, הנה מבואר שכבר יחוייבו מזה שני דברים. האחד שיהיו הדברים העתידים אשר תתחדש בהם זאת ההודעה מקובלים ומסודרים, רצוני שהוא מוגבל שיצאו לפעל דרך הגעתם, שאם לא היה הגעת הדברים מהם מוגבל ומסודר, לא יתכן שתהיה בהם הידיעה טרם בואם אלא בקרי, וזה מבואר בנפשו. והשני שיהיה בכאן נמצא מה יודע אלו הסדורים אשר תפול בהם הידיעה, הוא הפועל זאת ההודעה בנו. וזה כי מפני שהיתה זאת הידיעה נמצאת בנו בפעל אחר שהיתה נמצאת בנו בכח, וכבר התבאר במאמר הכוללים כי כל מה שיצא מהכח אל הפעל בסוג מה הנה יוציאהו מהכח אל הפעל מי שיש לו בפעל מה שנמצא בכח למתפעל באופן מה. הנה יחויב שיהיה בכאן פועל לזאת הידיעה אצלו הידיעה בפעל בכל אלו הדברים אשר תפול בהם זאת ההודעה והוא מבואר שהפועל לזאת הידיעה בנו הוא שכל, לפי שהוא יעשה פעולתו בזולת כל גופיי.

פרק שני עריכה

נבאר בו מה הם אלו הדברים אשר תהיה בהם ההודעה ובאיזה אופן הם מוגבלים ומסודרים. עריכה

ואחר שהתבאר שאלו הדברים אשר תפול בהם זאת ההודעה הם מוגבלים ומסודרים, ראוי שנחקור מה הם אלו הדברים, ובאיזה אופן הן מוגבלים ומסודרים.

ונאמר שכבר יראה בחפוש שזאת ההודעה לא תהיה בענינים ההכרחיים כי אם מעט, אם היה שתפול בהם. ואולם מה שתהיה בו הוא בענינים האפשריים הנופלים באישי מין האדם, לפי שכבר יראה בחפוש שלא תגיע ידיעה לאדם בחלום או בקסם או בנבואה כי אם באישי מין האדם ובמה שיפול מהמקרים, וכאשר תגיע לנו ידיעה בזולת אישי מין האדם, הוא מצד יחס הדבר ההוא אל איש מה מאישי האדם, כמו שהודיע שמואל עליו השלום לשאול ע"ה מהאתונות כי נמצאו מצד היותם קנין מקניני קיש אבי שאול. וכאשר חקרנו באלו הדברים האפשריים אשר תפול בהם ההודעה בחלום או בקסם או בנבואה, מצאנו שמאלו הענינים יהיה שתגיע ההוודעה בחדושי אישי העצמים הרמוז אליהם, וזה שכבר יודיעו שאיש מה יולד בתאר כך ויעשה מעשה כך, וזה מבואר מענין הקוסמים, והמשל בזה בנבואה מה שהגיד הנביא הנביא הנה בן נולד לבית דוד, למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. ומהם יהיה שתגיע ההודעה באישי המקרים בחדושם, ואלו האישים מהם אשר יתחדשו בסבותיהם המוגבלות, והוא מה שיתחדש מהם מהבחירה או מהטבע ומהם שלא יתחדשו מסבותיהם המוגבלות, כמו הענין בקרי ובהזדמן. והנה יראה בחפוש כי באלו המינים תפול זאת ההודעה, וזה שכבר יודיע הקוסם או הנביא מהנלחמים איזה מהם ינצח, ואם ירד המטר ביום הפלוני, ואלו המקרים הם מתחדשות מסבותיהם המוגבלות. וכבר יודיע גם כן מה שיתחדש בקרי והזדמן, וזה מבואר מן החוש בקסם ובחלומות, והתפרסם גם כן שכבר תפול ההודעה בכמו אלו הדברים בנבואה, כמו מה שהודיע שמואל ע"ה לשאול ע"ה שימצאוהו שלשה אנשים בדרך ונתנו לו שתי לחם ולקח מידם, וכמו שהודיע הנביא אשר בשומרון לנביא אשר בבית אל שכבר ימצאהו האריה בדרכו וימיתהו. והנה יראה בחפוש שרוב הידיעות המתחדשות בחלום או בקסם או בנבואה הם במה שבקרי ובהזדמן. ובהיות הענן כן, והיה שכבר התבאר שאלו הענינים אשר תפול בהם זאת ההודעה הם בהכרח מוגבלים ומסודרים, הוא מבואר שכבר יתחדשו מזה ספקות עצומות. - מהם, שכבר יחויב מזה שיבוטל טבע האפשר מהמקרים הנופלים באישי מין האדם. וזה כי מפני שהיה אחד מחלקי האפשר מוגבל ומסודר שיצא לפעל, עד שכבר תשלם ההודעה בו שיגיע קודם שיגיע. הנה אם כן אין בכאן אפשר, אבל היו הענינים ההם כלם מחויבים, ותהיה הבחירה לבטלה, וזה בתכלית הבטול. ועוד שכבר יחויב מזה שלא יהיה בכאן דבר אפשרי כלל, אבל יהיו כל הענינים ההם כלם מחויבים. וזה שאם היה בכאן אפשר, הוא במה שיפול מהמקרים באישי מין האדם, כי בשאר הדברים לא ימצא בהם אפשרות כי אם מצד האדם, וזה שתנועת הבעל חיים מוגבלת בטבע וכן תנועת הצומח והדומם, ואין להם מעצמם כי אם אחד מחלקי האפשר, והמשל שהבעל חי יתנועע אל המזון בעת ראותו אותו ואין לו התחלה מעצמו על שיתנועע אליו, ואולם האדם ישים זאת התנועה אפשרית, לפי הוא ימנעהו מהתנועע אליו או יעתיק המזון מהמקום ההוא, וימנע צאת זאת התנועה לפעל. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאם אין באישי מין האדם דבר אפשרי, שאין בכאן אפשר כלל, אבל יהיו כל הענינים מחויבים, וזה מבואר הבטול והגנות. - ומהם, שכבר יחויב מזה במה שבקרי ובהזדמן אשר תפול בו זאת ההודעה שיהיה מוגבל ומסודר, והנה זאת ההנחה סותרת נפשה, כי מה שבקרי והזדמן הוא מה שאין לו סבות יסודר מהם. והנה אם הנחנו במה שבקרי ובהזדמן הנופל באישי מין האדם שיהיה בלתי מוגבל ומסודר, הנה לא נוכל לתת הסבה בהודעה המתחדשת בהם לאדם, כי זאת ההודעה תחייב שיהיו מסודרים ומוגבלים. והנה כאשר שיער אבן רשד בזה הספק, החליט המאמר שלא יתכן שתהיה זאת ההודעה במה שבקרי ובהזדמן, והנה החוש מעיד על הפך זה, כמו שזכרנו, וכבר הגיעה לנו זאת ההודעה בחלום פעמים רבות במה שבקרי, והגיעה לזולתינו לפי מה ששמענו מהם, ואין ראוי לנו שנכחיש המוחש מפני אלו הטענות, אבל ראוי שנחקור איך אפשר הגעת זאת ההודעה במה שבקרי.

ונאמר שכבר יראה במה שבקרי ובהזדמן שיש לו סדור מה, עד שכבר ימצאו אישים רבים תרבינה הצלחות כל איש ואיש מהם המתחדשות לו בקרי, והם האנשים הנקראים טובי המזל, וימצאו אנשים אחרים תרבינה רעות כל איש ואיש מהם המתחדשות לו בקרי, והם האנשים הנקראים רעי המזל. וזה ממה שיחייב שיהיה למה שבקרי הגבלה וסדור באופן מה, ומה הוא זה האופן מי יתן ואדע.

ונאמר שכבר יראה בחקירה שכל מה שהיו אלו הנמצאים השפלים יותר נכבדים השגיח הטבע יותר בשמירתם, כבר התבאר זה בספר בעלי חיים. ובהיות הענין כן, והיה האדם הנכבד המוחלט שבכל הנמצאות השפלות אשר בזה העולם השפל, עד שהוא משתתף עם הנמצאים הנכבדים האלהיים בשכל אשר בו. הנה השגיח בו הטבע השגחה עצומה, והושמו הגרמים השמימיים כלם משתתפים בשמירתו והנהגתו, עד שפעולתיו ומחשבותיו הם מסודרות כלם מהם. וכבר יורה על זה מה שיגידו בו מאלו הדברים חכמי משפט הככבים, כי הם יודיעו מחשבות האדם ופעולותיו, ויצדקו בהם פעמים רבות. ואולם שיכזבו גם כן הרבה פעמים, לחולשת האמות המגיע לנו בטבע בזאת המלאכה, להיותינו רחוקים מאלו הגשמיים האלהיים מרחק עצום בעצם ובמקום, ולקושי ההגעה לנו מן החוש מה שיחוייב מאלו הגרמים השמימיים במצב ממצביהם, מפני שלא יתכן שיגיע לנו בזה מהחוש ההכפל אשר היה ראוי בכמו אלו ההקדמות הנסיונות, כי המצב אשר לככבים בעליה מת לא יתכן שישוב כי אם באלפים רבים מן השנים רבוי נפלא, וזה מבואר למי שעיין במלאכת התמונה, עם שהתנועות אשר לגרמים השמימיים בלתי ידועות עדיין, ואמנם נדע מעט מזה הסדור בחפוש ובארך הזמן, ובזה המעט שנודע לנו נגלה תכלית ההגלות שמקרי האדם הם כלם מסודרים מהגרמים השמימיים. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שבאלו הענינים אשר תפול בהם זאת ההודעה, והם מקרי האדם, יהיה הגבלה וסדור מצד הגרמים השמימיים. ובזה יתאמת היות מה שיגיע לאדם מהקרי וההזדמן מוגבל ומסודר זה האופן מההגבלה והסדור. ומהצד שהוא מוגבל ומסודר הוא מאדיי, ולזה ימצא הרבה שיתחדשו לאיש אחד הצלחות רבות במה שבקרי או רעות רבות. ואולם כשנעיין בו מן הצד אשר הוא בלתי מוגבל, והוא היחס אשר לו אל הסיבות הידועות לנו, כאילו תאמר שנחפור חפירה לעשות בור ונמצא מטמון, הנה הוא מעטיי, רצוני המצא המטמון מחפירת החפירה לעשות בור. אלא שכאשר הונח העניין כן, הנה יבוטל טבע האפשר מאלו הדברים אשר תיפול בהם זאת ההודעה, ותהיה הבחירה בנו לבטלה, ויבוטל גם כן טבע האפשר מכל הדברים, כמו שקדם, וזה בתכלית הביטול. ואם הנחנו שאין אלו הדברים מוגבלים ומסודרים, לא נוכל לתת הסיבה בזאת ההודעה, עם שכבר התבאר שלאלו הדברים הגבלה וסדור.

ונאמר כי מפני שהתבאר במה שאין ספק בו באלו הדברים שהם מוגבלים ומסודרים מצד הידיעה הנופלת בחידושם קודם בואם ומצד מה שנגלה לנו מן החוש שהם מוגבלים מהגרמים השמימיים, והתבאר גם כן שהם בלתי מוגבלים ומסודרים מצד האפשרות אשר בהם הנה יחויב שיהיו אלו המקרים מוגבלים ומסודרים מצד אחד, ובלתי מוגבלים ומסודרים מצד אחר. ואולם הצד אשר הם מוגבלים ומסודרים כבר התבאר במה שקדם, רצוני שכבר התבאר שהם מוגבלים ומסודרים מהגרמים השמימיים. ואולם הצד אשר הם בו אפשריים ובלתי מוגבלים ובלתי מסודרים הוא השכל והבחירה הנמצאים בנו, כי השכל והבחירה יש להם שיניעו אותנו אל זולת מה שהוא מוגבל מפאת הגרמים השמימיים. ואמנם היה זה כן, לפי כי מפני שהיו מקרי האדם מסודרים מהגרמים השמימיים, והיו הגרמים השמימיים שומרים ההווים אשר תחת גלגל הירח כשיגבירו ההפך האחד פעם והאחר פעם, וזה אם מפני התחלפות המצבים אשר לכוכב כוכב, כאילו תאמר השמש כשהיה בפאה הצפונית גבר טבע האויר והאש שם בגשמים הפשוטים והמורכבים, וכשהיה בפאה הדרומית גבר טבע המים והארץ בגרמים הפשוטים והמורכבים בפאה הצפונית, ואם מפני הכוכבים המתחלפים, כאלו תאמר שמאדים מגביר טבע האש והירח מגביר טבע המים, והיו לאלו ההפכים המתחדשים מהם במזג אישי האדם רושם במידות והתבונות המעשיות. חויב בגרמים השמימיים שיהיו במצב מה ממצביהם מישירים האדם לצד תכונה מה, ובהיותם במצב ההפכי לו יישירו אותו לצד הפכה, וכן הענין במקרה מקרה מהמקרים אשר יסודרו מהם, ויחויב גם כן, שיהיה מה שיתחייב מן הכוכבים המתחלפים מתחלף בדרך שיהיו קצתם מישירים האדם לצד תכונה מה וקצתם לצד הפכה, וקצתם לצד מקרה מה וקצתם לצד הפכו. ולפי שכבר יקרה מזה שיהיו קצת האנשים רעים להשיג קצתם רעות, הנה השגיח השם יתברך בזה, בששם בנו שכל בעל תכלית, להגיענו אל זולת מה שהוא מוגבל מפאת הגרמים השמימיים, לתקן המעוות הנופל במקרה כפי מה שאפשר.

והנה בזה האופן מההשגחה אשר ישגיחו הגרמים השמימיים באדם היו האנשים נשמרים מרעות רבות נכונות לבא עליהם, עד שכבר ימצאו אנשים רעים ישימו כל השתדלותם להמית אחרים ולהזיקם, ולא ישלם להם זה אלא מעט, עם היותם דורכים באלו הפעולות בסבות הנאותות. ולולי זאת ההשגחה היתה פעולתם מגעת על הרוב כמנהג שאר המלאכות אשר יעשו מה שיעשו בסבות הנאותות. והמשל שהנגר תשלם לו מלאכת הנגרות על הרוב בדבר דבר מה שיפעל בו, והרוצח לא תשלם לו הרציחה כי אם מעט. ובזאת ההשגחה היה נשלם הקבוץ המדיני. וזה כי מצד זה הסדור אשר מהגרמים השמימיים יהיו קצת אנשים נוטים לצד אומנות מה וקצתם לצד אומנות אחר, וישלמו בזה האופן האומניות כלן באופן יותר נכבד ממה שהניח אפלטון בענין המדינה החשובה, וזה כי באופן לא ימנעו האומניות כלן מהיותן נמצאות בזולת שנצוה בעליהן מההשתדלות בהצלחה האנושית. ואולם שלא ימנעו האומניות כלן מהיותן נמצאות הוא מבואר, לפי שהמצבים אשר מהם יתחדש אומנות הם מאדיים, לפי מה שהתבאר מזה השעור המעטי אשר נודע לנו ממלאכת המשפט, ולזה יקרה שיתחדשו במקום אישים רבים נוטים לאומנות אומנות. ואף על פי שהבחירה אשר תהיה מפאת השכל ימצא לה כח על שתבלבל זה הסדור, הנה לא יהיה זה ממנה אלא מעט. וזה כי מפני שכבר הקנה אותן זה הסדור תשוקה במה שיגזרהו הסדור ההוא, הנה לא יניחו האומנות ההוא בעבור אומנות אחר, ולזה מה שנראה מבעלי המלאכות הפחותות והמאוסות שלא יניחו מלאכתן מפני מלאכה אחרת, עם היות להם הכנה להעתק אל המלאכות האחרות, ונראה שכבר יכנסו בלמידת המלאכות הפחותות והמאוסות ויבחרום על המלאכות הנבחרות. ואולם אם יעזבוהו, הוא מפני הדרישה בהגעת ההצלחה האנושית, והאנשים אשר זה דרכם הם מעטי המספר. ואם היה שנודה שתניע הבחירה את האדם לצד האומנות האחר, הנה יהיה מעטי, ולא ימנע מפני זה המצא אלו המלאכות הצריכות לקבוץ המדיני, לפי שהמצאם מהסדור אשר מהגרמים השמימיים הם מאדיים, כמו שקדם. ולזאת הסבה אשר זכרנו היה שתפול זאת ההודעה במקרי האדם לבדו מבין שאר בעלי חיים, לפי שמקריו הם מסודרים מהגרמים השמימיים, לא מקרי זולתו מהבעלי חיים, אם לא מצד יחסם אל האדם. והנה לזאת הסבה אחשב שהסכימו חכמינו הקודמים זכרונם לברכה על שמקרי האדם מסודרים ממערכת הככבים, לא מקרי הבהמה. אמרו בראשון מבבא קמא אדם דאית ליה מזלא כתיב ביה כי יגח בהמה, דלית ליה מזלא כתיב ביה כי יגוף.

פרק שלישי עריכה

נבאר בו מה הוא הפועל לזאת הידיעה. עריכה

ואחר שהתבאר מה הם אלו הדברים אשר תפל בהם ההודעה בחלום או בקסם או בנבואה, ובאיזה אופן הם מוגבלים ומסודרים, ראוי שנחקור מה הוא הפועל לזאת ההודעה.

ונאמר שכבר יראה שהפועל זאת ההודעה הוא בעינו השכל הפועל אשר התבאר מציאותו במה שקדם. וזה שכבר יחויב בזאת ההודעה שתהיה ממי שיפעל הסדור אשר באלו הדברים אשר תפל בהם, וזה יתבאר בכמו הביאור בעינו שבארנו ממנו במאמר הראשון מזה הספר, שהשכל הפועל באלו הדברים אשר בכאן הוא מקנה אותנו מושכליהם. ולפי שכבר התבאר שהפועל לזה הסדור אשר באלו הדברים אשר תפל בהם ההודעה בחלום או בקסם או בנבואה הם הגרמים השמימיים, והיה שכבר התבאר במה שקדם שהגרמים השמימיים הם במדרגת הכלי לשכל הפועל במה שיפעלוהו מאלו הדברים מהמזג, הנה ראוי שיהיה כן במה שיפעלוהו בזה הסדור אשר לאלו המקרים. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהפועל לזה הסדור הוא השכל הפועל, ולזה יחויב שיהיה השכל הפועל הוא הפועל לזאת הידיעה, אם באמצעי, ואם בזולת אמצעי.

וכבר יראה עוד מפנים שהשכל הפועל הוא הפועל לזה הסדור אשר לאלו הדברים. מהם, כי מפני שהיה זה הסדור אשר באלו הדברים אשר תפל בהם זאת ההודעה להשגחה באישי האדם, כמו שקדם, והיה השכל הפועל הוא אשר ישגיח באדם וישמרהו כפי מה שאפשר במה ששם בו מהאברים והכחות הנפשיות השומרות אותו הזמן האפשרי, כמו שהתבאר בטבעיות. הנה ראוי שיהיה זה הסדור מסודר מהשכל הפועל, לפי שהוא נמצא באדם לתכלית בעינו אשר יכוין בו השכל הפועל, והוא ההשגחה, והתכלית האחרון בדבר האחד ראוי שיהיה הפועל אחד, וזה מבואר בנפשו. ומהם, כי מפני שהיו אלו הדברים בסוג בעינו אשר יפעלהו השכל הפועל, וימצא בו מה שהוא בו מסודר ומוגבל אם מצד הטבע הכולל, ואם מצד הטבע הפרטי, וזה כי הוא יפעל המהות אשר ממנו יסודרו ויוגבלו הדברים אשר בו מפני הטבע הכולל, ויפעל המזג הפרטי באמצעות הגרמים השמימיים והזרע אשר יסודרו ממנו רוב המקרים הנמצאים בו. הנה ראוי שיהיה שאר מה שנמצא בו מסודר מהמקרים מסודר מהשכל הפועל, שאם לא הונח הענין כן, הנה יקשה לתת הסבה מה זה אשר יקצר השכל הפועל מהמציא האדם אלו המקרים אשר תפל בהם זאת ההודעה, והוא נותן לו מציאותו אשר הוא נמצא בו ומקרים רבים ממקריו. ועוד שאם הונח הענין כן, היו בכאן שנים פועלים בדבר האחד בעינו, האחד יפעל מהותו וקצת משיגיו, והאחר יפעל בו משיגים אחרים, ויהיה אם כן למתפעל האחד בעינו שני טבעים, הטבע אשר יקבל בו פעל הפועל האחד, והטבע אשר יקבל בו פעל הפועל השני, וזה מגונה. ועוד שכבר תמצא זאת ההודעה פעמים במקרים אשר ייוחס סדורם אל המזג הפרטי ובשאר המקרים יחד, ולפי שההודעה הזאת מחויב בה שתהיה מפועל אחד, מפני שהיא אחת, והיה הפועל לזאת ההודעה הוא הפועל לסדור אלו הדברים. הוא מבואר שהפועל לסדור אלו הדברים הוא אחד במספר, ולזה יחויב, כאשר יפעל המקרים אשר מצד המזג, שיפעל אלו המקרים. ולפי שהשכל הפועל הוא הפועל לסדור אשר למקרים אשר יהיו מצד המזג, כמו שקדם, הוא מבואר שהשכל הפועל הוא הפועל אשר לאלו המקרים האחרים אשר תפל בהם זאת ההודעה. ועוד שזאת ההודעה תהיה לפעמים בחדושי אישי העצמים ובכמו אלו המקרים יחד, כאלו תאמר שיודיע הקוסם או הנביא שכבר יתחדש איש אחד בתאר כך יעשה המקרה הפלוני או יתחדש לו המקרה הפלוני, וזה ממה שיורה שהפועל העצם הוא אשר יפעל אלו המקרים. ולפי שהפועל העצם הוא השכל הפועל, הוא מבואר שהפועל הסדור אשר לכל המקרים המסודרים הוא השכל הפועל. ועוד כי מפני שהפועל שיפעל הסדור אשר לאלו המקרים ראוי שידעם באופן שלם, עד שיתישר בזה הסדור בשלם שבפנים אל תכלית המכוון בו, והוא השמירה וההשגחה באישי האדם כפי מה שאפשר, והיה בלתי אפשר שתשלם הידיעה בהם מה שלא יודע מהות הדברים אשר נמצאים בהם, לפי שהוא מן המבואר בנפשו כי לא נודעו משיגי הדבר באופן שלם מה שלא יודע מהות הדבר אשר יקרו לו. הוא מבואר שלמי שיפעל זה הסדור אשר לאלו המקרים ידיעה במהות האדם. ולפי שאצל השכל הפועל ידיעה במהותו גם כן, הנה יחויב אם שיהיה הפועל לזה הסדור הוא השכל הפועל בעינו, או שיהיה האחד מהם הולך מהאחר מהלך השלמות והצורה, לפי שהם מסכימים בידיעת מהות הדברים הנושאים למקרים אשר תפל בהם זאת ההודעה. ואם הונח השכל הפועל הולך מהלך השלמות והצורה מזה השכל, חויב שתהיה לשכל הפועל ידיעה בסדור אשר בנפש זה השכל הפועל לזה הסדור, כי לאשר תהיה ידיעה מה שילך מהלך השלמות מדבר מה תהיה בהכרח ידיעת הדבר ההוא אשר הוא לו שלמות וצורה, כמו שלמי שידע צורת הרכבת הבית תהיה ידיעת מהות הקורות והלבנים והאבנים אשר מהם הורכב. ובכלל הנה מה שילך במדרגת השלמות הנה לא יפרד ממה שהוא לו במדרגת ההיולי, ולזה יחויב שתהיינה אצל השכל הפועל כל הידיעות אשר לזה השכל אשר הוא ממנו במדרגת השלמות והצורה. ואם היתה לשכל הפועל ידיעה בזה הסדור אשר לאלו המקרים, הנה לא נצטרך להכניס בכאן פועל אחר לזה הסדור זולתו. ולא יתכן גם כן שיונח הפועל לזה הסדור שכל אחר זולת השכל הפועל, שאם הונח הענין כן, מה זה אשר יקצר השכל הפועל משיפעל זה הסדור, והוא יודע אותו. ואם הונח השכל האחר הולך מהשכל הפועל מהלך השלמות והצורה, הנה יתבאר בכמו הבאור הקודם בעינו שהשכל האחר הוא השכל הפועל הדברים אשר ייוחס הרושם אל השכל הפועל רצוני שהוא יהיה פועל לכל הדברים אשר בכאן ומקנה המושכלות לנו, עם שזאת ההנחה מבוארת הבטול. וזה שאם היה השכל הולך מהלך השלמות והצורה מהשכל הפועל, מפני שהוא יודע מה שידעהו השכל הפועל וידע עוד הסדור אשר לאלו המקרים. הנה יהיה הסדור אשר לאלו המקרים הולך מהלך השלמות והצורה לסדור אשר לעצמיים אשר יקרו להם, ולזה יחויב שיהיו אלו המקרים הולכים מהלך השלמות והצורה לעצמיים, וזה מבואר הבטול והגנות. ובהיות הענין כן הוא מבואר שהפועל לזה הסדור אשר לאלו המקרים הוא השכל הפועל, ולזה יחויב שיהיה השכל הפועל הוא הפועל לזאת הידיעה המגעת לנו באלו המקרים בחלום או בקסם או בנבואה, אלא שלא התבאר עדיין אם הוא פועל אותה באמצעי, או בזולת אמצעי, או הוא פועל קצתה באמצעי וקצתה בזולת אמצעי, וכבר נחקור בזה במה שאחר זה. וכבר יראה גם כן מצד אחר שהשכל הפועל הוא הפועל לזאת ההודעה המגעת לנו באלו המקרים, וזה שהוא מחויב שיהיה הפועל השלמות לאחד במספר אחד במספר. ובהיות הענין כן, והיתה ההודעה המגעת לשכל ההיולאני שלמות לו, והיו בכאן שני מינים מההודעה, והם ההודעה אשר במושכלות וההודעה אשר במקרים. הנה יחויב שתהיינה שתי ההודעות מושכל אחד, שאם לא הונח הענין כן, היה השכל ההיולני שנים, האחד הוא המתפעל מהשכל האחד, והאחר הוא המתפעל מהשכל השני. ואם היה השכל ההיולני שנים, הנה יחויב שלא יהיה האדם האחר אחד במספר, כי האחדות אמנם ימצא לדבר מפני הצורה, ואם לא היתה הצורה אחת במספר, לא יתכן שיהיה הדבר בעל הצורה ההיא אחד במספר. וזה בתכלית הבטול והגנות. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהשכל הפועל הוא אשר יגיע לנו שתי ההודעות.

פרק רביעי עריכה

נבאר בו אם הוא אפשר שהגיע זאת ההודעה בדברים העיוניים. עריכה

וראוי שנחקור אם אפשר בזאת ההודעה שתהיה בדברים העיוניים. והחקירה תהיה בזה משני דברים. אחד מהם אם אפשר הגעתם בזולת סבותיהם בכמו זה האופן מההודעה, כמו הענין בשאר הדברים אשר תפל ההודעה בהם בחלום או בקסם או בנבואה, שכבר יראה בהם שהם יגיעו בזולת ההודעה בסבותיהם. והשני אם אפשר הגעתם בסבותיהם בכמו זה האופן מההודעה.

ונאמר שכבר יחשב שיהיה זה אפשר, מפני שאנחנו נמצא מושכלות רבות הגיעו בשינה בזולת סבותיהם בחכמת הרפואה, כמו שספרו הרופאים, וכבר באו ספורים רבים בזה הענין לגלינוס ולבן זוהר, וקרה גם כן בימי לאדם אחד שצווה בחלומו שיאכל הסם הפלוני על המחלה אשר היתה לו, והוא לא היה מכיר הסם ההוא ולא היה יודע טבעו, ושאל מזה לרופאים, והגידו לו שהוא בלתי מזיק לו לפי מה שמצאו טבע הסם ההוא בספריהם, ואכל ממנו אחר כן, ונתרפא. וכבר יראה שזה בלתי אפשר, ר"ל הגעת הדברים העיוניים בלתי סבותיהם בכמו זה האופן מההודעה. וזה שאם היה הענין כן, היתה זאת הידיעה ידיעה בשתוף השם, אבל היתה מחשבה, לא ידיעה, כי גדר הידיעה האמתית הוא שנדע הדבר בסבות אשר הוא בו נמצא. והנה בזה האופן יבוטל דעת מי שיראה מהמון חכמי תורתנו שהידיעה במושכלות השניות תגיע לנביאים בנבואה מזולת שיעתקו אליהן מהמושכלות הראשונות, אבל הם כלם להם במדרגת המושכלות הראשונות. וזה שאם היה הענין כן, היתה ידיעת הנביאים באלו הדברים למטה מידיעת החכמים, אבל לא תהיה להם במושכלות השניות ידיעה כי אם מחשבה. ועוד שאם היה מדרך השכל הפועל שיגיע לשכל ההיולני הידיעה באלו הדברים בזולת סבותיהם, לא היה צריך אל החוש בקניית המושכלות, והיה גם כן ההשתמשות בעשיית המופת לבטלה, זו כלו מבואר הבטול. וכבר טען בן רשד שתי טענות יבטל בהם הגעת הידיעות העיוניות בכמו זה האופן מההודעה. הראשנה מהן שאם היה הענין כן, היתה ההודעה הזאת לבטלה, לפי שבטבע האדם שישיג החכמות העיוניות באופן יותר שלם במה שנברא עליו מההקדמות הראשונות. והשנית שאם היה אפשר הגעת המושכלות בזולת ההקדמות הראשונות, היה הדבר האחד בעינו נמצא מסבות מתחלפות, ויהיה אם כן יחס הדבר אל סבותיו אשר בהם עמידתו בלתי הכרחי, וזה שקר. ואם אמרנו שזאת הידיעה היא נאמרת בשתוף השם עם הידיעה המגעת בסבותיה, הנה תהיה מחשבה לא ידיעה, ולא יהיה תועלת בהגעתה. ואם הנחנו שלא תגיע ההודעה בדברים העיוניים בכמו זה האופן מההודעה, יקשה מה שספרנו שהגיעה מחכמת הרפואה בשינה, ומה שנמצא בדברי הנביאים עליהם השלום שבנבואה אחת בעינה הגיעה להם הידיעה במושכלות בשאר הדברים אשר דרך זאת הידיעה שתגיע בהם. כמו הענין במה שנראה לישעיה עליו השלום ממעשה המרכבה, אשר נכללו בנבואה ההיא דברים רבים אחרים אשר דרך הנבואה שתפל בהם, וכן הענין במה שראה יחזקאל עליו השלום ממעשה מרכבה הרבה, וכבר ימצא זה הרבה בדברי הנביאים עליהם השלום. ובהיות הענין כן, הנה בכאן ספק עצום בזה הענין, כי המוחש מזה יקיים שיהיה אפשר שתגיע הידיעה בדברים העיוניים בכמו זה האופן מההודעה, והעיון יבטל זה. והנה הרב משה זכרונו לברכה הרחיק זאת הסבה שיהיה צודק מה שספק גלינוס שקרה לו מהגעת ידיעות רבות במלאכת הרפואה בחלום, ואמר שאלו הידיעות היו בהקיץ אצל גלינוס, ואולם נראה לו התחדשם בשינה, כמו הענין מי שהיה בבית עם עשרת אלפים איש, ויצאו כלם זולת אחד, שכבר ידמה לו שהאיש ההוא בא שם עתה, והוא היה שם מקדם. אלא שהכחשת זה הוא הכחשת המוחש כמו שספרנו.

ונאמר שכבר יראה שאיננו נמנע הגעת המושכלות הראשונות בחלום בסבותיהם, ר"ל כשקרה שהועמדו הצורות הדמיוניות הצריכות בהקנאת המושכל ההוא. אלא שזה יהיה מעט, לפי שאלו הצורות הדמיוניות הצריכות בהקנאת המושכל ההוא העמדתם יהיה על הרוב בהשתדלות, וזה שלא יתכן שיהיה כי אם בהקיץ, כי אין לאדם בחירה בהעמדת צורה דמיונית מה בעת השינה, ולזה לא תהיה הגעת כמו אלו הידיעות בחלום אלא בדרך מקרה באופן מה. וכן הענין במושכלות השניות, כי לא יוציא האדם המושכלות השניות מהמושכלות הראשונות כי אם בהשתדלות, וזה בשיעמיד המושכלות הראשונות אשר יוליכוהו אל העמידה על המושכלות השניות המבוקשות ידיעתם. ואולם כשקרה שימצאו בשינה אצל השכל אלו המושכלות, לא ימנע הולדו מהם המושכלות השניות, אלא שזה יהיה מעטי.

וכבר יקרה לו למי שישים רב השתדלותו בהקיץ בקנין המושכלות שישתמש בשינה הרבה לעשות המושכלות השניות, אלא שלא תהיה לו בחירה איזה מושכל יעמיד, אבל יעמיד לבד המושכלות השניות אשר אצלו או המושכלות הראשונות אשר יוליכוהו אליהם. וזה דבר קרה לנו הרבה, ובפרט בעת התבודדותנו בענינים העיוניים העמוקים, ונדמה לנו בחלומנו שנשאלנו מהמושכלות ההם, והשיבונו בהם דבר אמתי, והיו דברים לא קדם לנו עיון בהם. ובהיות הענין כן, הנה יראה שכאשר יגיע לנביאים עליהם השלום מושכל מה בנבואה, שיגיע אליהם בסבותיו. ולזה תמצא בקצת המקומות במה שיספרו הנביאים עליהם השלום מהענינים העיוניים שיגידו הסבות אשר מהם יחויב, כמו שתראה במה שאמר ישעיה עליו השלום, לקיים שהשם יתברך הוא הפועל הנמצאות, לא הפסילים שהיו עובדים קצת אנשי דורו, מי פעל ועשה קורא הדורות מראש, שכבר הביא ראייה שהשם יתברך פועל אלו הדברים, מפני שהוא יודע נפילתם טרם בואם. והנה המקומות אשר נזכרו בהם דברים עיוניים בזולת סבותיהם בדברי הנביאים עליהם השלום הוא אם מפני שהידיעה באלו הדברים העיוניים היתה להם בהקיץ, אם מפני שכבר השמיטו זכרון ההקדמות, להיותן מפורסמות או, לעמקן, או להצטרך הענין ההוא אל הקדמות רבות יארך הספור בהם.

ואולם מה שספרו מהידיעות המגיעות בחכמת הרפואה בשינה הוא זר מאד, כי אלו הענינים הם נסיוניים, ואין מדרכם שיגיעו מהחוש כי אם בקושי גדול, וזה שלא תשלם הגעתם אם לא יגיעו מהחוש בזה הדבר מה שישלמהו תנאי הנסיון, כי הם רבים, כמו שבארו חכמי הרפואה. ובהיות הענין כן, איך יתכן שיגיעו מזולת חוש, מי יתן ואדע. ונאמר שכבר ידמה שרפואות האדם הם מסודרות מהגרמים השמימיים, כמו הענין בשאר הדברים אשר יקרה לו, ולזה היה אפשר שתתחדש בהם הידיעה מזה הצד, ר,ל מהצד אשר ירפא פלוני, כמו שתגיע ההודעה בזה האופן בשאר מקריו. והנה תהיה קניית המושכל מזאת ההודעה במקרה, וזאת ההודעה תגיע לחולה או לרופא המשתדל ברפואתו. והנה כשתחקור בכל אלו הספורים אשר תמצא בזה לרופאים, תמצא שכבר הגיעה הידיעה בהם מזה הצד, כי הם יספרו שהם חולים, וצוו בחלום שיעשו כך, או שזולתם היה חולה והיו משתדלים ברפואתו, וצוו בחלומם שיעשו כך. והנה מצד זה תמצא שכבר השתוקקו אנשים חולים לעשות דבר מה מועיל ברפואתם, והם אינם יודעים בזה, להיות התשוקה בהם מסודרת מהגרמים השמימיים. ובזה האופן התחדשו ידיעות רבות במלאכת הרפואה כבר ספרו מהם הרופאים. וכבר קרה לאשה אחת שהיה לה נאצור בשוקה שהיתה בגן אחד, וראתה שם עשב מה לא היתה מכרת אותו, והשתוקקה לשום מן העשב ההוא על הנאצור, ועשתה כן, ולא ארכו הימים שנתרפאת. וכבר היתה שם אשה חכמה וראתה הענין, ולמדה מזה שזה העשב הועיל לנאצור, ורפאה בו רבים, כמו שראינו בעינינו, ולא רצתה לגלות זה לשום אדם, עד שכבר אבדה זאת הידיעה באבדה. וכן קרה לאחינו יחנהו יוצרו מעשב אחד, והוא היה קטן בעת ההיא ולא השתדל להכיר העשב ההוא. וכן סופר לנו שאיש אחד היה חולה, וארך חליו מאד, וראה שנכנס נחש בקדרה, והשתוקק תשוקה נפלאה לאכול מהתבשיל ההוא, ושאל ממנו לשפחתו, וכשקרבה אל הקדרה וראתה הנחש, אמרה אי מות בסיר, ולא נתנה לו ממנו בשום פנים, והוא הלך על ידיו ורגליו עד הסיר, ולקח מן התבשיל ואכל ממנו, ודחה התבשיל ההוא הליחה הארסיית אשר היתה מחליאה אותו אל מקום אחד מגופו, ונרפא רפואה שלימה.

פרק חמישי עריכה

יודע בו לאיזה תכלית היתה נמצאת זאת ההודעה. עריכה

ואחר שהתבאר באיזה מהדברים תפול זאת ההודעה ומה הוא הפועל אותה, ראוי שנחקור לאיזה תכלית היא נמצאת.

ונאמר שהתכלית אשר היא נמצאת בעבורו הוא ההשגחה והשמירה. וזה כי האדם למה שהושמה בו הבחירה לכוין אל הטוב ולהתרחק מן הרע הנכון שיגיע לו מצד מה שהוא מסודר מהגרמים השמימיים, והיה קצר הידיעה במה שיתכן שיקרה לו מהטוב והרע, הושמה בו זאת ההודעה, כדי שינצל מן הרע אשר ידע שהוא נכון בידו, ויכוין אל הטוב הנכון לבא לו בסבות העוזרות אל מציאותו, ובזה יתוסף לו הטוב ההוא, וכבר נזכר זה בספר החוש והמוחש.

פרק ששי עריכה

נתיר בו קצת ספקות יקרו בענין זאת ההודעה. עריכה

על מה שהונח בכאן מענין זאת ההודעה ספקות רבות, ראוי שנחקור בהם לפי מה שאפשר לנו. מהם איך אפשר שיודיע השכל הדבר הפרטי במה שהוא פרטי כמו העניין בזאת ההודעה, והוא אמנם יתן דומה למה שבעצמו, והוא הסדור הכולל. - ומהם, איך אפשר שיודיע מתי יפול הדבר, ואין למה שאצלו מזאת הידיעה זמן מוגבל כלל. ואולם שהוא ידע מתי יפול זה הדבר הוא מבואר ממה שיגידו הקוסמים בזמננו זה, וממה שפתר יוסף ע"ה מהחלומות הצודקים במצרים, וממה שבא לדניאל ע"ה מקץ הגלות, וליונה ע"ה מקץ נינוה. - ומהם, איך אפשר שיודיע השכל הפועל הסדור אשר לזה האיש להשגחה ולשמירה, כמו שנזכר במה שקדם, האם ידע השכל הפועל בו שזה האיש לו זה הסדור. הנה אם היה הענין כן, תהיינה לשכל הפועל ידיעות הוות נפסדות. ולפי הוא מתעצם באלו הידיעות אשר לו, הנה יקרה מזה שישתנה בעצמותו. או נניח שתהיינה לו יחד כל אלו הידיעות אשר באישים שהם בלתי תכלית, וזה כלו שקר. ואם אמרנו שאין זה להשגחה ולשמירה, הנה לא תהיה לזאת ההודעה תכלית, כי לא יראה בכאן תכלית אחר לזאת ההודעה זולת זה, וזה מבואר בנפשו. וזה שקר, רצוני שיהיה בדברים הטבעיים דבר ללא תכלית. ועוד שאף על פי שנודה שאין זה להשגחה ולשמירה, יקשה לתת הסבה מה זה אשר יודיע לו עניני זה האיש יותר מזולתו, אם לא היתה לשכל הפועל ידיעה בשזה הסדור הוא לזה האיש. ובכלל הנה הספק בזה הוא חזק מאד. - ומהם, איך אפשר שתיוחד זאת ההודעה יותר במה שהיה מגיע לאיש אשר תגיע לו זאת ההודעה, ולאנשים אשר גדל עמהם, ולמשפחתו, ועמו, ולעומדים לפניו, יותר מזולתם מהאנשים, האם ידע השכל הפועל שאלו האנשים להם זה הסדור, ושהם קרובי האיש אשר תגיע לו הידיעה, או שהם מעמו, או שהם עומדים לפניו. - ומהם, איך אפשר שתגיע לאדם ידיעה בעניני זולתו, אם היה שתהיה זאת ההודעה להשגחה ולשמירה, וכבר היה ראוי שתגיע הידיעה למי שיגיע לו ממנה התכלית אשר בעבורו נמצאת. - ומהם, למה היתה זאת הידיעה מגעת לקצת האנשים בביאור, ולקצת בחידות ומשלים, והנה הפועל אותה הוא אחד בעינו. - ומהם, למה היתה זאת הידיעה מגעת על הרוב בשינה, וההודעה אשר במושכלות היא ברוב בהקיץ, והנה הפועל בשתיהן הוא אחד בעינו. - ומהם, איך תקרה זאת ההודעה לפתאים ולקטנים אשר לא תשלם שכלם כלל יותר ממה שתקרה להרבה מהמשכילים מהם, וכבר היה ראוי שיהיו היותר מוכנים לקבל שפע זה השכל היותר משכילים, לפי שכבר ימצא להם התאחדות יותר חזק עם השכל הפועל.

ונאמר שהספק הראשון אין היתרו ממה שיקשה. וזה כי מהשכל הפועל יגיע הידיעה בסדור אשר לזה הפרט מצד הגרמים השמימיים, לא במה שהוא זה הפרטי, אבל במה שהוא חי זה הפרטי בזמן שהאנשים אשר יולדו בהיות הגרמים השמימיים בזה המצב אשר היו בעת הולד זה הפרטי באופק אשר יולד בו. ולפי שמצד הסדור אשר מצד הגרמים השמימיים יהיו כל האנשים ההם בתאר אחד ומקרים אחדים, היה השכל ההיולאני מקבל זה הפרטי על כל המקרים אשר היה בזה פרטי מצד מה שהוא איזה פרטי הזדמן מהאישים אשר בזה התאר, ויקבלהו, הדמיון ממנו בזה האופן, ויקרה לו מזה שיושג לו זה האיש מצד שקרה שלא ימצא אז אצל מי שהגיעה לו זאת ההודעה איש אחר בזה התאר. והנה ההשפעה תהיה בסדור הכולל, ויהיה הקבול הפרטי מצד המציאות, שהדמיונים אשר יהיו מזה בנפש המדמה יצדקו באיזה איש שקרה שיהיה בזה התאר. ובזה הותר זה הספק. ואולם אבן רשד התיר זה הספק באופן אחר, וזה שהוא אמר שכמו שהשכל יתן הצורות כוללות ויקבלם החומר קבול פרטי, כן הענין בזה, רצוני שהוא יתן הסדור הכולל והדמיון יקבלהו קבול פרטי. אלא שזה ההתר כשהתבוננו בו מצאנוהו בלתי מספיק. וזה כי המציאות הפרטי יושפע מהסדור הכולל מצד טבע החומר אשר ימצאו לו מקרים מה ייוחד בהם איש איש מצד חלוף המזג הפרטי. ובהיות הענין כן, הנה יהיה מציאות אלו המקרים אשר יהיה בהם פרטי המזג המיוחד. ואולם בזאת ההודעה ממי יתחדשו בכח הדמיוני אלו המשיגים והמקרים אשר היה בהם זה הדבר אשר בו תהיה ההודעה פרטי, האם תהיה למדמה השגה לא יקנה אותה מהחוש ולא מהשכל. ועוד שאלו הדברים אשר בהם תהיה זאת ההודעה בעינם הם מהמקרים אשר לזה האיש במה שהוא זה האיש. ואם היה שיהיה הציור בהם לכח הדמיוני מעצמותו, היתה ההודעה הזאת מגעת מזולת סבה פועלת, וזה שקר.

ואולם הספק השני הנה היתרו ממה שיקשה. ואנחנו מציעים להתר זה הספק הצעה אחת יותרו בה רוב הספקות אשר זכרנו בזה הפרק. והיא שזאת ההודעה תצטרך באופן מה אל שתהיה המחשבה בענין ההוא למי שיגיע לו, ולזה היה מה שיודיע הקוסם או הנביא מה שישאלוהו או שישתדל בידיעתו מעצמו. ואם לא ישאלוהו או לא ישתדל בידיעתו, לא תגיע לו בזה ההודעה כי אם מעט, אם היה שתגיע. וזה יהיה מצד שקרה שנפלה המחשבה בענין ההוא אשר בו ההודעה מעצמה. וכן יראה מהחלום שהוא יראה במה שחשב האדם בו בהקיץ, ובזה תשתתף זאת ההודעה באופן מה אל ההודעה אשר תהיה במושכלות. וזה שכמו שיתן השכל הפועל לשכל ההיולאני מושכל בזולת מושכל, עם היותם כלם אצלו, מפני שהוא צריך בקבולו מה שיקבל מהמושכלות מהשכל הפועל אל החוש וההשתדלות בקנין זאת הידיעה. כן יתן השכל הפועל מאלו הסדורים אשר לאישי האדם לשכל ההיולני סדור זולת סדור, עם היותם כלם אצלו, מפני שהוא צריך בקבולו מה שיקבל מהידיעה באלו הסדורים שתטה המחשבה באופן מה בדבר ההוא אשר בו הידיעה. ולזה היה שיודיעו הקוסם והנביא המקרים אשר קרו לאנשים אשר קדמה להם מחשבה בהם באופן מה. והמשל שהנביא הודיע שכבר יולד בן לבית דוד יאשיה שמו ושרף על המזבח אשר בנה ירבעם עצמות אדם, מפני שכבר קדמה לו מחשבה בבית דוד. וכאשר התישבה לנו זאת ההצעה, נאמר שכבר קרה שיודיע השכל הפועל מתי יפול הדבר מפני מה שיש אצלו מזה הסדור הכולל. וזה שהוא ידע כמה מן הסבובים יש לגלגל השמש או לגלגל היומי או לזולתם מעת היות מי שסדורו זה הסדור במדרגה מה מההצלחה או הפכה עד עת היותו במדרגה מה אחרת, לפי שהוא ידע כל מה שקרה לו בשלמות, לא במה שהוא זה האיש או זה העם, אבל במה שהוא איזה איש הזדמן או איזה עם הזדמן שיהיה סדורו זה הסדור. ויודיע בכללות זה המספר מצד מה שנטתה מחשבת המקבל בזה הענין באופן מה, רצוני שהוא ידע באופן מה המדרגה שהאיש ההוא בה או העם ההוא בזה העת, ותטה המחשבה בהם, וישפע לו מפני זה מהשכל הפועל ההשפעה בכללות, לא במה שהוא זה האיש או זה העם, ויקבלהו הדמיון הפרטי מצד המציאות, כמו שקדם. והנה לפעמים יקצר המקבל משידע זמן הנפילה למקרים ההוא, אבל ידע מזה שהוא לעת רחוק או קרוב, כאמרו מרחוק ה' ננראה לי, אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב. וזה אמנם יהיה לחסרון ההשגה ההיא בעצמותה, או לחסרון כח הדמיוני מנתינת חקוי המספר ההוא בשלמות, אבל ישאר מזה הצד מספר רב. ובכאן הותר זה הספק.

ואולם הספק השלישי הנה היתרו ממה שיקל עם מה שקדם מהדברים. וזה שהשכל הפועל כבר ישפע לשכל ההיולאני הסדור אשר לזה האיש יותר לזולתו מפני נטות מחשבת המקבל זה השפע בזה האיש, לא מפני השכל הפועל בעצמו. ותהיה הודעתו זה הסדור מצד מה שהוא סדור איזה איש הזדמן שיהיה סדורו זה הסדור להשגחה ולשמירה, כמו שיפעל מה שיפעלהו מהאברים והכחות הנפשיות באיש ואיש מהבעלי נפש להשגחה ולשמירה מזולת שתהיה ידיעה באיש ואיש מהם במה שהוא זה האיש. ולזה לא יצטרך שנניח שתהיה לשכל הפועל ידיעה בשזה הסדור הוא לזה האיש הפרטי. כי זה אמנם היה מחויב, אם הונח שתהיה ההודעה הנופלת בזה האיש יותר מזולתו מצד השכל הפועל. והוא מבואר בנפשו עם מה שהישרנו אליו.

ואולם הספק הרביעי הנה היתרו מבואר ממה שקדם. וזה כי אמנם היתה ההודעה מיוחדת באלו האנשים על הרוב, מפני שבאלו לבד תטה מחשבת המקבל זאת ההודעה. ולזה תמצא שהנביאים כשנטתה מחשבתם בשאר אומות זולת ישראל, דברו בם, ואולם רוב דבריהם היו במה שיקרה לישראל, להיות מחשבתם יותר נוטה בהם.

ואולם הספר החמישי הנה אין התרו ממה שיקשה. וזה כי בעבור שהיתה זאת ההודעה קשת המציאה מאד, היה טוב יותר בה שתגיע לאיש אחד הידיעה בקורות זולתו, עד שיתכן שבהודעה אשר תתחדש לאיש אחד ישמרו כלל רוב האנשים, כמו שהיה מפורסם מענין הנביאים. והנה מי שהגיע לזאת המדרגה תמצא לו תשוקה בטבע להודיע לאנשים מה שכבר הגיע לו מהידיעה בעניניהם. הלא תראה שירמיה עליו השלום, עם היות לו דבר השם יתברך לחרפה, עד שהיה נגוע ומדוכא תמיד בספרו נבואתו, לא היה בורח על שיכבוש נבואתו, כי טבע השלמות המגיע לבעל השלמות כן הוא, רצוני שכאשר היה בשעור שיוכל להשפיע ממנו לזולתו, תמצא לו תשוקה על שישפיע. ולזאת הסבה יחברו החכמים בספר מה שישיגוהו מן החכמות, וזה כי הם לא יחברו הספרים ההם לעצמם, אבל ללמד לאנשים חכמתם. ובזה נשלם זה המציאות, ר"ל מפני תשוקת הנמצאים הנכבדים אל שישפיעו מהשלמות למי שלמטה מהם כפי מה שאפשר על צד החסר והחנינה. והמשל כי לולי רצון השם ילברך להשפיע למי שלמטה ממנו מהשלמות על צד החסד והחנינה כפי מה שאפשר, ולולי רצון השכלים הנבדלים להשפיע קצת לקצת על צד החסד והחנינה כפי מה שאפשר, ולולי רצון הגרמים השמימיים והשכל הפועל להשפיע העולם השפל על צד החסד והחנינה, לא היה נמצא זה המציאות, ואין צריך לומר שלא היה נשלם. ואולם אמתו בזה השפע שהוא על צד החסד והחנינה, מפני שהוא מבואר כי הם לא ישפיעו מה שישפיעו לתועלת מגיע להם, כי אין מציאות המסובב מהם הכרחי במציאותם. ואולם הענין בהפך, רצוני שהדבר המסובב מהם לא יהיה נמצא הם לא היו הם נמצאים. ובהיות הענין כן, הנה הגעת הידיעה לאיש מה בעניני זולתו היא בעבור שתגיע הידיעה לאיש ההוא, כי זה האיש ישתדל בשיודיעה לו כשהיה אפשר לו זה, והוא יותר טוב גם כן שיגיע לאיש מהשלמות מה שיוכל להשפיע ממנו לזולתו מאשר יהיה לו ממנו מה שיספיק לו לבדו.

ואולם הספק הששי יותר לפי מה שאומר. וזה שאף על פי שהפועל אחד בעינו באלו ההודעות, הנה יתכן שיהיה זה החלוף מצד מדרגת המקבל, וזה יהיה לאחת משתי סבות, או לשתיהן יחד. אם מפני שהשכל ההיולני האחד יוכן לקבל ההשגה בשלמות, והוא אשר תגיע לו ידיעת הדבר בבאור, והאחר לא יהיה לו כח על שיקבל זאת ההשגה בשלמות, ולזה לא יהיה מגיע לו מה שמגיע אלא בחירה ומשל. וזה כי החידה והמשל כבר ימצאו להם כוונות רבות, ומפני זה תהיה בהכרח הידיעה המגעת בזה האופן ידיעה חסרה. והנה הענין בזה כמו הענין במי שהיה טוב הראות עם מי שהיה חלוש הראות בהשיגם מראה אחד, שהאחד ישיגהו לפי מה שהוא, והאחר ישיג ממנו סוגו לבד, רצוני שהוא ישיג שהוא אדום או ירוק, אבל לא ישיג באיזה מדרגה הוא מן האודם או מן הירקות. וכן הענין בזאת ההודעה, שמי שיקבל זה השפע בשלמות ישיג הסדור אשר לזה האיש או לזה העם במה שהוא איזה איש או איזה עם הזדמן שיהיה סדורו זה הסדור, ומי שיקבלהו באופן חסר ישיג סוג זה הסדור בלבד, ויבא המראה ויחקה הסוג ההוא במה שיצדק על כל אחד מהמינים אשר תחת הסוג ההוא, וזה החקוי הוא החידה והמשל. ובזה גם כן יהיו מדרגות, ר"ל שכל מה שהיתה החידה והמשל יותר עמוקה היתה ההשגה יותר חסרה, כי היא משותפת לדברים יותר. וידמה שלזאת הסבה יהיה החלוף אשר בין הנביאים עליהם השלום בזה הענין. וזה שהמקבל זה השפע בהם הוא השכל, כמו שיתבאר אחר זה, ומי שהיה שכלו בתכלית השלמות היה מדרכו שיקבל זאת ההשגה באופן יותר שלם. וזהו שנאמר במשה רבינו עליו השלום שלא היתה השגתו בחידות, ואולם שאר הנביאים עליהם השלום היה רוב מה שהגיע להם מגיע בחידות ומשלים. וזה גם כן במדרגות, לפי מדרגתם בנבואה ולפי מדרגת הנבואה המגעת להם, וזה שלנביא האחד בעינו היתה מגעת ההודעה פעם באופן יותר שלם מפעם. והנה היתה בהתחלת נבואת משה רבינו עליו השלום בחידה, להיות מדרך השלמות המגיעות לאדם שיגיעו תחלה באופן חסר, ואחר יגיעו באופן יותר שלם. - או יהיה זה מפני שלמויות המדרגה וחסרונה, לא מפני חסרון ההשגה ושלמותה. וזה כי כשיהיה המדמה מוכן בשלמות לחקות מה שהגיע מההשגה לשכל ההיולאני, יחקה הסדור ההוא בעינו. וכשלא היה מוכן לזה בשלמות, לא יחקה הסדור ההוא בעינו, אבל יחקה מה שידמהו, וזהו ענין המשל. וזה אמנם יהיה כשיהיה המקבל להשגה זאת השכל ההיולאני, כמו הענין בנבואה, כמו שיתבאר. אמנם כשיהיה המקבל להשגה זאת הדמיון, כמו הענין בקסם ובחלום, לפי מה שיתבאר אחר זה, הנה יהיה החסרון אשר בחקוי אשר יביאהו הדמיון ושלמותו לפי חסרון ההשגה המגעת לו ושלמותה. הנה הפותר יהיה מי שיש לו מדרגה מה ממדרגות הקסם או הנבואה, ויוכן, מפני נטות מחשבתו בזה המשל, אל שתגיעה לו הידיעה לאיזה ענין היה משל. ואולם מי שלא היה בזאת המדרגה לא יתכן לו שיודיע לאיזה ענין היה משל אלא במקרה. ולזה אמר יוסף עליו השלום לפרעה בשאלו ממנו שיפתור לו חלומו, בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה, ירצה בזה שמה שיאמר לו בפתרון זה החלום הוא מה שישפע עליו בזאת הידיעה מהשם יתברך, עם שהוא התנצל בזה המאמר על פתרון החלום, אם היה בו דבר כנגד פרעה, שאין זה מרצונו, אבל לפי מה שיראוהו מן השמים.

ואולם הספק השביעי יותר לפי מה שאומר. וזה שההודעה אשר במושכלות כבר תגיע אל הרוב בהקיץ, לפי שהשכל ההיולאני יצטרך, כשיוכן לקבל זה השפע מהשכל הפועל, אל שיעור מהחוש והדמיון, וזה בשיעמיד הדמיון הצורות הדמיוניות הצריכות לה בהעמדת מושכל מושכל. ולפי שהעמדת אלו הצורות הדמיוניות לא יהיה כי אם בהשתדלות, אם לא היה זה במקרה, וההשתדלות בהעמדתם לא יתכן שיהיה כי אם בהקיץ, הנה מן ההכרח היה שלא תגיע הידיעה בהקדמות הראשונות על הרוב כי אם בהקיץ. ואולם המושכלות השניות הוא מבואר שהשכל ההיולאני צריך בהם אל שיעמיד ההקדמות הראשונות אשר מהם תגיע לו הידיעה במושכלות ההם, וזאת ההעמדה לא תהיה על הרוב כי אם בהשתדלות, וזה שההשתדלות לא יתכן שיהיה בעת השינה, כי אז לא ימצא לכחות הנפשיות בחירה במה שיעשוהו. ואולם זאת ההודעה השנית היא על הרוב בשינה, לפי שהיא צריכה אל התבודדות השכל מן הדמיון או שניהם מבין שאר הכחות הנפשיות המשיגות, וזה יהיה על הרוב בעת השינה, לפי שבעת היקיצה יהיו טרודים החושים בפעולותיהם. והנה תמצא לפעמים זאת ההודעה בהקיץ לאחת משלש סבות. אם מפני שלמות כח המקבל, אם מפני קלות הכנע שאר הכחות הנפשיות המשיגות אל הכח המקבל, אם מפני חולשת ההשגה. וזה כי כאשר היה הכח המקבל זה השפע שלם, יספיק לו למקבל זה השפע ההתבודדות החלוש אשר יהיה לו בהקיץ. וכאשר יכנעו בקלות שאר הכחות המשיגות אל הכח המקבל כשרצה להתבודד מבין שאר הכחות הנפשיות, הנה ישלם ההתבודדות בהקיץ, ולא ימנעוהו מזה טרדת החושים. וזה שכבר יתכן שלא ישתמשו החושים בפעולותיהם, עם היות האדם מקיץ, כשהיה טרוד כח אחד מהכחות המשיגות בפעולתו, והיו נכנעים שאר הכחות המשיגות לכח ההוא ולזה תמצא קצת האנשים, שכאשר השתמשה מחשבתם בפעולתה והיו טרודים בפעולה ההיא, יצעקו לפניהם ולא ישמעו, והם מקיצים, וכבר קרה לנו כמו זה פעמים רבות בחקרנו בענינים העמוקים. וכאשר היתה ההשגה חלושה יספיק בה ההתבודדות החלוש אשר יהיה בהקיץ. וידמה שלשתי סבות הראשונות היתה מגעת הנבואה בהקיץ למשה רבינו עליו השלום, ר"ל שהכח המקבל היה בו שלם בתכלית השלמות, ולזה הגיע למדרגה מהנבואה למעלה מהמדרגות אשר לשאר הנביאים כולם, כמו שהעידה עליו התורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגומר. והיו שאר כחותיו המשיגות נכנעות בקלות לכח הנפשי המקבל, ולזה היה מתנבא בכל עת שהיה רוצה, כאמרו עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם. ולקלות הכנע שאר כחותיו המשיגות לכח הנפשי המקבל לא היה מגיע לו רתת וחרדה בבא אליו הנבואה, מפני ההתבודדות אשר לזה הכח אז, כמו הענין בשאר הנביאים עליהם השלום, שהם לקושי השמע שאר הכחות המשיגות אל הכח הנפשי המקבל בהם, יכבד ההתבודדות על שאר הכחות המשיגות, ויקרה מזה להם רתת וחרדה. וידמה שיהיו קצת האנשים רואים חלומות צודקים בהקיץ לחולשת ההשגה, וכבר נבאר זה בפרק הבא אחר זה.

ואולם הספק השמיני הנה ידמה שיהיה היתרו ממה שיקשה, וכל שכן עם מה שהתפרסם מענין הנבואה שהיא צריכה לשלמות השכל, ולזה היו הנביאים תלמידים לומדים בפניהם החכמות, עד שיוכן שכלם אל קבול שפע הנבואה. ונאמר כי מפני שהידיעה אשר תגיע לנערים ולפתאים באלו הדברים היא אם מסוג הקסם, אם מסוג החלום, והידיעה אשר נמצאה נמשכת לשלמות השכל ההיולאני בלי ספק היא הנבואה. ראוי שנחקור אם הנבואה והקסם והחלום הם מסוג אחד, אם לאו. וזה שאם היו מסוג אחד, הנה יהיה התר זה הספק נמנע. ואם לא היו מסוג אחד, לא יהיה בכאן ספק מזה הצד, וזה שלא ימנע היות סבות הדברים המתחלפים מתהפכות.

ונאמר שכבר תובדל הנבואה מהקסם והחלום בדברים. מהם, שהנבואה היא שלמות מגעת בהתלמדות, ולזה היו לנביאים תלמידים, והיו מתנבאים, ר"ל שהיו דורכים אל שתגיע להם הנבואה, ואין הענין כן בחלום ובקסם. - ומהם, שמתנאי הנביא שיהיה חכם, וזה מפורסם מענין הנבואה, ואין הענין כן בחלום ובקסם, אבל כבר ימצאו לפעמים לפתאים ולנערים יותר ממה שימצאו להרבה מן המשכילים מהם. - ומהם, שכל מה שיודיעהו הנביא הוא צודק, רצוני שהסדור אשר לאלו הדברים מצד הגרמים השמימיים הוא כפי מה שיודיעו אותם, עם היותם אפשריים מצד הבחירה, ולזה יאמר שהרע אשר יעד בו הנביא לא יחויב בואו, לפי שכבר יתכן שימלט האיש ההוא או המקום ההוא או העם ההוא ממנו מצד הבחירה אשר הושמה כלי לזה במה שקדם. ואולם הטור אשר ייעד בו הנביא יבא בלי ספק, ר"ל הטוב המסודר מפאת הגרמים השמימיים, לפי שהשכל האנושי אשר ממנו התחלת הבחירה הוא נמצא באדם להגיע אל הטוב, וזאת היתה הכונה במציאות זה הבחירה, ולזה לא יתכן שתהיה ההגעה מאתו אל הרע במה שהוא ראוי שיגיע טוב מצד סדור הגרמים השמימיים, אבל ישתדל בסבות העוזרות אל הגעת הטוב ההוא אשר יודיעהו הנביא. וכבר יתבאר זה באופן שלם במאמר הששי מזה הספר בגזרת השם יתברך. ואולם הקסם והחלום ימצא בהם הכזב הרבה, וזה מבואר מן החוש. - ומהם, שהנביא כשיודיע אלו הדברים יישיר האדם או העם אשר יודיע לו זה אל ההצלחה האנושית, כשיאמר לו שיסור מדרכו הרעה וישוב אל ה' יתברך ויסור ממנו הרע ההוא, עד שרוב ההודעות אשר יודיע לאנשים הם להגיעם אל ההצלחה האנושית, ואין הענין כן בקסם והחלום.

ואחר שהתישב זה מההבדלים אשר בין הנבואה ובין הקסם והחלום, נאמר שהוא מבואר שאין ההודעה בהם מסוג אחד. שאם היה הענין כן, היה החלוף בהם בפחות ויתר, לפי התחלף הכנת המקבל, כי היה הפועל בהם אחד בעינו לפי זאת ההנחה, וכן המקבל. או לא תהיה זאת ההודעה מסוג אחד, כמו שהונח, וזה מבואר בנפשו, כי לפי שהמקבל הנבואה הוא השכל ההיולאני בשהושלם במושכלות, כמו שקדם, היה מחויב מזה שתהיה מדרגת זאת ההודעה נמשכת למדרגת שלמות השכל, עד שיהיה מי שאין לשכלו דבר מהשלמות בלתי מוכן לקבל דבר מזה השפע, וזה הפך מה שנמצא בחוש מזה, כי כבר תמצא הגעת זאת ההודעה לקצת הנערים והפתאים יותר ממה שתמצא להרבה מהמשכילים מהם. ועוד שזה ההבדל הנפלא אשר בין הנבואה והקסם והחלום לפי מה שזכרנו מורה שאין ההודעה בהם מסוג אחד. שאם היו מסוג אחד, לא היה ראוי שיהיה ביניהם זה החלוף הנפלא, אבל היה ראוי שיהיו עניניהם מתחלפים בפחות וביתר לבד, כמו שאמרנו. ובהיות הענין כן, הנה לא יהיה בכאן ספק מזה הצד.

אלא שכבר תשאר עליו החקירה מה הם שני אלו הסוגים מההודעה לפי מה שבידינו מהקדמות, ומי הוא הפועל באחת מהן, והמקבל, בדרך יאות אל מה שנראה בחוש מענינם. כי זה, ואם היה קשה מאד למיעוט ההקדמות הנמצאות לנו בזה, הנה ראוי שנאמר בו כפי שכלנו, כי היה עצם ההצלחה שנשיג דבר דבר מהדברים הנמצאים כפי מה שבטבעו שיודע לנו. ונאמר שהוא מבואר שאם לא היה הכח המקבל אחד בעינו, והמשל שאם היה המקבל באחרית הדמיון, הנה אין הפועל אחד, כי אין מדרך הדמיון שיקבל פועל השכל אם לא היה זה באמצעות השכל ההיולאני מצד האחדות אשר בינו ובין השכל ההיולני, להיות הנפש אחת. וכאשר התאמת זה ההקש התנאיי, נאמר שכבר יראה שאין המקבל אחד בעינו באלו המינים מההודעה. וזה שהמקבל בנבואה הוא מבואר שהוא השכל ההיולני, ולזה היתה הגעת הנבואה נמשך אחר שלמות השכל. ואולם המקבל בקסם ובחלום אי אפשר שיהיה השכל ההיולני. שאם היה הענין כן, יהיה מדרגותיהם לפי מדרגת השכל המקבל אותם, עד שמי שיהיה שכלו יותר שלם יהיה יותר מוכן לקבל זה השפע. ואם היה הענין כן, מחויב שתמצא זאת ההודעה לכל מי שהוא יותר משכיל מהנערים ופתאים יותר ממה שתמצא להם, וזה הפך מה שנמצא בחוש, רצוני שכבר תמצא זאת ההודעה לנערים ופתאים יותר ממה שתמצא להרבה מהמשכילים. ואם אמר אומר שזה אולי קרה לנעריים ולפתאים למעוט השתמשם במוחשות והפנות מחשבתם מהטרדה אשר לה בזולתם, ולזה ישלם בהם התבודדות השכל ההיולאני מבין שאר כחות הנפש יותר מזולתם, ויהיו מפני זה יותר מוכנים לקבל זה השפע. אמרנו לו שאי אפשר בחסרי השכל שיתבודד שכלם מבין שאר חלקי הנפש, כי אין לו בהם פועל יתבודד בו. ואולם שלמי השכל כבר יתבודד שכלם כשישתמש במושכלות אצלו, וזה כי ההתבודדות יהיה לחלקי הנפש מזה הצד, והוא מבואר בנפשו למעיין בזה הספר. והמשל כי כאשר השתמשה המחשבה בפעולתה, התבודדה מבין שאר הכחות, ולזה יחלשו אז שאר הכחות המשיגות, וכלי הבשול התבודדו מהכחות המרגישות מפני השתמשם בפעולתם השתמשות רב בעת העכול, ולזה יכנס החום הטבעי בדברים ההם ויסור מהאברים המרגישים ותהיה השינה. ואמנם היה זה כן להיות הנפש אחת, ולזה כאשר השתדלה בעשות הפעל אשר ייוחס לכח מה מכחותיה, יהיו הכחות האחרים בטלים, כשלא היה אפשר לה השתמש בשתי הפעולות יחד. ובהיות הענין כן, הנה ידמה שהמקבל זה השפע בקסם והחלום הוא הדמיון, והמקבל אותו לנבואה הוא השכל ההיולאני. ואולם שהמקבל החלום הוא הדמיון, זה מבואר במעט עיון ממה שנאמר בספר החוש והמוחש, וזה כי החלומות בכללם הם מיוחסים אל הדמיון, כמו שהתבאר שם. ואולם הקסם כבר התבאר מענינו שהחלוף בינו ובין החלום הוא בפחות וביתר לבד, ולזה ידמה שתהיה ההודעה בהם מסוג אחד. ובהיות הענין כן, הנה יהיה ראוי שיהיה המקבל והפועל אחד בעינו בהם. ולפי שאין מדרך הדמיון שיקבל השפע מהשכל הפועל, ראוי שיהיה הפועל בזאת ההודעה פועל אחר. אלא שכבר התבאר במה שקדם שהוא מחויב בכללות שיהיה הפועל לאלו ההודעות השכל הפועל. ועוד שאם הודינו שיהיה אפשר שיהיה בכאן פועל אחר, הנה יקשה לנו להשיג מה הוא זה הפועל.

ונאמר כי מפני שזה המאמר חייב שלא יהיה הפועל לזאת ההודעה המגעת בקסם והחלום השכל הפועל, והמאמר הקודם חייב שיהיה הפועל לזאת ההודעה השכל הפועל. הנה יחויב שיהיה השכל הפועל פועל אותה בצד אחד ובלתי פועל אותה בצד אחר. ובהיות הענין כן, הנה ידמה שיהיה השכל הפועל פועל זאת ההודעה המגעת בקסם והחלום באמצעי, לא בעצמו. וזה שהמאמר המחייב שיהיה השכל הפועל פועל בכללות זאת ההודעה לא חייב שיהיה פועל אותה בעצמו, אבל אמנם חייב שיהיההפועל אותה אם באמצעי, אם בזולת אמצעי, וזה מבואר מהבאור הנעשה שם. וזה המאמר אשר חייב שלא יהיה השכל הפועל פועל זאת ההודעה לא חייב אלא שאיננו פועל אותה בעצמו, אבל לא יחויב ממנו שלא יהיה פועל אותה באמצעות. ובהיות הענין כן, הנה ראוי שנבאר מה הוא זה האמצעי. ונאמר כי מפני שהאמצעי אשר נראה שיעשה בו השכל הפועל באלו הדברים הרבה מפעולותיו הוא הגרמים השמימיים, הנה יראה שיהיו הם האמצעיים בהגעת זאת ההודעה. ועוד שכבר יתבאר שאלו הסדורים אשר תהיה בהם זאת ההודעה מגיעים מהגרמים השמימיים, ולפי שהיו הגרמים השמימיים הם בעלי שכל, הנה הם משיגים בהכרח זה הסדור העלול מהם. וזה יתבאר באור שלם במאמר החמישי מזה הספר, ואנחנו מציעים בכאן על צד הפתיחה מה שהתבאר שם. והוא שמה שיסודר מאחד מהגרמים השמימיים הוא זולת מה שיסודר מן האחר, ושכל האחד ממניעי הגרמים השמימיים הוא משיג מה שיסודר ממנו מהפעולות, לא מה שיסודר משאר המניעים. וכאשר התישב לנו זה, הנה נאמר שכמו שיסודרו מהם דמיונים ומחשבות לאיש איש מהאנשים מהמעלה הצומח או השליט בעת ההיא, כן יקרה, כאשר יתבודד הדמיון מבין שאר כחות הנפש, שיהיה אז מוכן לקבל הסדור אשר בנפשם ממה שיושפע מהם. ולפי שזאת ההודעה לא ישתתפו בה כל הגרמים השמימיים בשלמות, כמו שיתבאר למי שעיין במלאכת המשפט, והיו כל הגרמים השמימיים משתתפים במה שיגיע מהם מאלו הסדורים. הנה תהיה הידיעה המגעת בזה האופן ידיעה חסרה, ולזה היה שיקרה הכזב הרבה בכמו אלו ההודעות.

ואמנם הנבואה למה שהיתה מגעת מהשכל הפועל אשר הוא משפיע כל מניעי הגרמים השמימיים, הנה היתה הידיעה המגעת ממנה שלמה. ולפי שהיתה הנבואה מהשכל הפועל, והיתה כונת השכל הפועל בכל השלמויות אשר יתנם לאדם שיתנם בעבור הגעת ההצלחה, כי הוא התכלית אשר בעבורו פועל אותו ופעל בו מה שפעל. היתה הנבואה משתדלת להישיר האנשים אל ההצלחה. ואולם הקסם והחלום, למה שהיו מהכחות השופעות מהגרמים השמימיים על האופן שזכרנו, והיה מה שישפע מהם מהמחשבה והדמיון אינו להישיר אל ההצלחה, אבל הוא לפעמים מישיר אל הפכה. היה שלא תהיה ההודעה מישרת האנשים אל ההצלחה. ולפי שהיה המקבל בנבואה השכל ההיולאני, היה שתהיה נמשכת לשלמות השכל, והיתה מגעת מפני זה בהתלמדות. ולפי שהמקבל בקסם והחלום הוא הדמיון, לא היתה הגעתם נמשך לשלמות השכל, ואינם מגיעים בהתלמדות. ולפי שהדמיון יתבודד יותר בקלות מטרדת המחשבה והחוש בפתאים ובנערים יותר מזולתם מהאנשים, היה שתמצא בקצתם זאת ההודעה יותר ממה שתמצא להרבה מהמשכילים מהם, וזה כי קבול זה השפע לבדו הדמיוני יצטרך אל שיתבודד הכח המדמה מבין שאר הכחות המשיגות, כדי שלא יבלבלו פעולתו. ולפי שמה שהתבאר במאמר זה נאות למה שנראה בחוש מענין אלו ההודעות, הוא מבואר שהענין ההוא בזה כפי מה שהנחנו. - ובכאן הותרו אלו הספקות אלם אשר זכרנו בזה הפרק.

פרק שביעי עריכה

נחקור בו בשתי שאלות קשות יקרו בענין החלום והקסם. עריכה

וכבר נשאר עלינו שתי שאלות קשות בענין ההודעה אשר אנחנו חוקרים בה. האחת מה הסבה בנער הנמצא בזמננו זה שיודיע מה שידעהו שואלו לבד ולא יותר מזה השיעור. והשנית למה שיקרה בחלומות הצודקים שיהיו בהקיץ שתהיה רוב הידיעה המגעת בהם מגעת בדברים הנופלים תכף, כמו שנתפרסם לנו ממה שקרה לנו מזה שיהיה בענינים הנופלים תכף לבד, כמו שזכרנו בביאורנו לספר החוש והמוחש, וכן שמענו מזולתנו אשר הגיע להם כמו אלו החלומות הצודקים, שכבר הגיעו להם בענינים הנופלים תכף לבד. ולזה ידמה שזאת ההודעה אם שתהיה מיוחדת בענינים הנופלים תכף, או היא על הרוב נופלת בהם. הנה אלו השאלות, ואם הם קשות מאד לעמקם ולמיעוט ההקדמות אשר אצלנו בהם, אין ראוי שנקצר מנתינת הסבה בהם כפי כחנו, כי ההצלחה האנושית אמנם תגיע בתכלית מה שאפשר בשנדע דבר דבר כפי מה שבטבעו שיודע לנו.

ואנחנו מתחילים החקירה מהשאלה הראשונה מאלו השאלות, ונאמר שקודם שנשתדל בנתינת הסבה למה תגיע זאת ההודעה באלו הענינים אשר ספרנו לבד, ראוי שנחקור מאיזה מין מאלו ההודעות תהיה זאת ההודעה, ר"ל אם היא ממין הנבואה, או ממין הקסם, או ממין החלום הצודק, כי הוא בלתי אפשר שנתן סבה בזה, מה שלא נדע זאת ההודעה מאיזה סוג היא, וזה מבואר בנפשו. והוא מבואר שאינה ממין הנבואה לפי מה שבארנו מענינה. וזה שהיא תצטרך אל שלמות השכל, וזה הנער אשר הגיעה זאת הידיעה לו אין לו חלק בחכמה כלל, לפי מה שהתפרסם מענינו, והנה התחילה לו זאת ההשפעה בעת אשר היה בלתי אפשר שיהיה לשכלו שלמות כלל, למיעוט ימיו, כי הוא לפי מה שסופר באמת בעת התחילו להודיע אלו הענינים כי אם בן שש או כמו שבע שנים. וכן נאמר שהוא מבואר שאין זאת ההודעה ממין החלומות הצודקות, כי הם מעטיים, וזאת ההודעה מאדיית. ועוד שאין החלומות מדרכם שתגיע ההודעה בהם על דרך השאלה בהקיץ, ואם היה זה, הוא מעט ובדרך מקרה. ובהיות הענין כן, הנה לא נשאר אלא שתהיה זאת ההודעה ממין הקסם. ולפי שהקסם השלם יגיע ההודעה במה שידעהו שואלו ובמה שלא ידעהו, והיה זה הנער בלתי מודיע כי אם מה שידעהו שואלו, הנה הוא מבואר שזה הקסם הוא קסם חסר, מצד שאינו מודיע יותר מזה השיעור, כמו שנאמר במי שיכול לקרות הכתיבה הגסה ואינו יכול לקרות הכתיבה הדקה שראותו חסר, לא מצד שהוא קורא הכתיבה הגסה, כי מי שהוא שלם הראות יקראה גם כן, אבל מצד שאינו יכול לקרות הכתיבה הדקה. וזה החסרון הוא אם מצד החסרון ביצירת הכח המדמה אשר לזה הנער, עד שאינו יכול לקבל מזה השפע יותר מזה השיעור, אם מצד שזה השלמות, להיותו נקנה, יקרה לו שהיה בהתחלה חלוש ואחרי כן תתחזק, כמו הענין בשאר השלמויות האנושיות. ואם היה זה כן, הנה אפשר שיהיה לזה הנער קסם שלם למה שבעתיד אם לא ימנעהו מונע. והנה החוש אפשר שיעיד איזה מאלו הסבות היא הצודקת, וזה שאם יגיע לו מהקסם יותר מזה השעור במה שבעתיד, הוא מבואר שהסבה השנית היא הצודקת. ואולם איך יתבאר שבהכנה יותר חלושה יוכן הקסם לקבל השפע בזאת ההודעה אשר תגיע לזה הנער מההכנה אשר תצטרך לו בקבול השפע בשאר הענינים, עד שיהיה יחס קבול השפע בזאת ההודעה אל קבול השפע בשאר ההודעות כיחס קריאת הכתיבה הגסה אל קריאת הכתיבה הדקה, הנה נציע לבארו הצעה אחת יודע בה. והוא שהעתק הדבר אל שיקבל דבר מסוג מה שהוא מקבל אותו הוא יותר קל מהעתק אל קבול דבר חוץ מסוג מה שמקבל אותו, והמשל כי מי שהיה מתלמד חלק אחד מחלקי המלאכות ההנדסיות, הנה העתקו אל שילמד חלק אחר מהם הוא לו יותר קל מהעתקו אל התלמד מלאכה אינה מסוג מה שהוא מתלמד, כאלו תאמר חכמת הטבע או חכמת הפלוסופיא. וכאשר התישב זה, והוא מבואר במלאכת המשפט שהמחשבה המסודרת תאצל לכל איש ואיש מהגרמים השמימיים השליטים בעת ההיא לפי מערכתו בעת המולד, הוא מבואר שהעתק האדם אל שיקבל מה שחשב אותו זולתו מהמחשבות המסודרות מהגרמים השמימיים הוא יותר קל מהעתקו אל שיקבל הסדור אשר בנפש הגרמים השמימיים במה שיושפע מהם. וזה כי כשיעתק אל שיקבל מחשבת זולתו, הוא נעתק אל דבר מסוג מה שהיה מקבל אותו בזולת קסם. וכשיעתק אל קבול שאר מה שיושפע מהם, יעתק אל קבול דבר חוץ מסוג מה שהיה מקבל אותו. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהכח הדמיוני יהיה אפשר שיגיעהו מהחסרון, עד שיוכן לקבל מחשבת האנשים, לא יותר מזה, וזה אם מצד חסרון בשרש היצירה, אם מצד שלא ישלם לו ההתבודדות הראוי בקבול זה השפע, כי כבר יראה ממה שזכרנו שההתבודדות יותר מעט לכח הדמיוני תשלם לקוסם הגעת מחשבת האנשים מההתבודדות הצריך לו לקבול שאר מה שישפע מהגרמים השמימיים. ועוד כי כבר יראה שלמה שידעוהו הנלוים לאדם ועומדים עמו רושם מה בהמצא לו הידיעה בדבר ההוא, עד שכבר ימצא האדם יותר מוכן לאמר בדבר דבר כפי מה שראוי כאשר היה בפני החכמים, מאשר הוא בעת אשר אינו עמהם, ואולם היה זה באדם, להיותם בעלי זה הכח האלהי, כאלו ילוה שפע מה מאיש אחד לאחר, ולזה היתה ההודעה במה שידעהו השואל למטה מההודעה במה שלא ידעהו. - זהו השעור הנראה לנו בזאת השאלה.

ואולם החלומות המגיעות בהקיץ הנה ידמה שתהיה רוב ההודעה הנופלת בהם נופלת בדברים הנופלים תכף, מפני שההתבודדות המגיע לכח הדמיוני בהקיץ הוא חסר, ולזה היתה ההודעה הנופלת בהם חסרה. ואמנם יתבאר שזאת ההודעה היא חסרה ממה שאומר. וזה כי ההודעה השלימה היא שיגיע לאדם במה שיפול תכף ובמה שלא יפול תכף. ובהיות הענין כן, הנה תהיה הידיעה הנופלת במה שיפול תכף לבד ידיעה חסרה, מצד מה שלא יודע בה מה שלא יפול תכף, לא מצד הודע בה מה שיפול תכף, כי זאת ההודעה תגיע גם למי שהגיע לו ההודעה במה שלא יפול תכף. והנה יראה שהגעת הידיעה במה שיפול תכף הוא יותר קל מהגעתה במה שלא יפול תכף ממה שאומר. וזה שהוא מן המבואר בנפשו שהמקבל כשהיה מוכן מאד יספיק לו פועל יותר חסר להוציא אל הפעל מה שהיה לו בכח מהפועל אשר יצטרך למקבל הבלתי מוכן בזה האופן. ובהיות הענין כן, הנה כשיהיה הכח הדמיוני שלם בשרש היצירה, והיתה ההתבודדות המגיע לו שלם, יקבל שפע מהגרמים השמימיים, לא מהשליטים בעת ההיא לבד, אבל מזולתם גם כן, ואם כחם חלוש בעת ההוא להשפיע בזה המקום. ואולם אמרנו שכחם חלוש בעת ההיא להשפיע בזה המקום מהארץ, כי ידמה שמי שהיה כחו חלוש מהגרמים השמימיים להגיע בה המקרים המיוחסים אליו, יהיה כחו חלוש להגיע הידיעה. ולזה היתה המחשבה נאצלת מהשליט באחד מהפנים אשר יהיה לו בהם שררה, לא מכל המשרתים. ואם היה שיהיה להם חלק בה, הוא מעט לפי כחם בעת ההיא בזה המקום מהארץ ולאיש הזה. וזה מבואר למי שעיין במלאכת המשפט. וכאשר לא היה הכח הדמיוני שלם בשרש היצירה, או לא היה התבודדותו שלם, או אם יתקבצו שתי אלו הסבות יחד, לא יהיה לו כח לקבל שפע הגרמים השמימיים חלושי הכח בעת ההיא, ויודע לו לבד מה שיסודר מאלו המשרתים המושלים בעת ההיא אשר יתיחדו בו מצד כחם, והוא מה שיפול תכף, כי מה שיפול תכף ייוחס אל המשרתים המושלים בעת ההיא בזה המקום. ותיוחד לו ההודעה במה שיפול תכף מבין שאר מה שיסודר מהם בהיותם מושלים במה שעתיד בזה האופן, להיות מחשבתו משוטטת בדברים ההם. וכבר התבאר במה שקדם כי כבר תצטרך בזאת ההודעה אל שתטה המחשבה אשר בו תהיה ההודעה, והנה שוב המשרתים בזה האופן מהכח אשר הם בזה העת לא יהיה אלא בזמן ארוך, ואין לאדם השגה בנושא אשר יהיה בזמן ההוא, ולזה לא תטה המחשבה בדברים ההם. וכבר יראה גם כן שזאת ההודעה אשר בדברים הנופלים תכף מגעת בקלות יותר, לפי שאנחנו נמצא הרבה מהאנשים שיגיע להם פחד חזק בהיותם סביב העת הנכון לבא עליהם פגע רע, כאלו היתה להם ידיעה מה במקרה ההוא, ואמנם יקרה להם שלא ידעו המקרה ההוא, אבל יגיע להם ממנו פחד לבד, כמו שיקרה בחלושי הראות שלא יראו להבת הנר, אבל יראו אורה.

וכבר יספק מספק ויאמר אם היה שתהיה ההודעה אשר במחשבת שאר האנשים יותר קלה להגיעה מהודעת מה שיסודר מהגרמים השמימיים, כמו שקדם, מה זה שלא יהיו החלומות אשר בהקיץ במחשבת שאר האנשים יותר משאר הדברים. ונאמר שהודעת מחשבת שאר האנשים לא יתכן כי אם על צד השאלה בהקיץ, וזה אמנם אפשר בקסם, לפי שהגעת ההודעה בקוסם מאדיית ומיוחסת אל רצונו. ואולם בחלומות לא יתכן זה, לפי שההודעה בהם היא מעטיית ואינה מיוחסת אל רצון החולם. וזה מבואר בנפשו מענין החלום. - ובכאן הותרו אלו הספקות לפי מה שבידינו מההקדמות בזה הדרוש.

פרק שמיני עריכה

נתן בו סבות התחלפות המדרגות לאנשים בכל אחת מאלו ההודעות בחלום ובקסם ובנבואה. עריכה

ואחר שהתבאר זה כלו מענין הנבואה והקסם והחלום, הנה יקל לנו לתת סבות חלוף המדרגות לאנשים בכל אחת מאלו ההודעות.

וזה כי מי שהיה יותר שלם השכל ויותר קל ההתבודדות היה יותר שלם בנבואה, ולפי התחלף שני אלו הדברים בפחות ויתר תתחלפנה מדרגות הנבואה. והנה תיוחד ההודעה בענינים לקצת האנשים המקבלים זאת ההשפעה בענינים זולת ענינים, לפי טבע האיש המקבל ההודעה, שכאשר תטה מחשבתו יותר תגיע לו ההודעה יותר. וזה משותף לקוסם ולנביא, ולזה תמצא קצת הקוסמים יודיע סוג מה מהמקרים ביחוד מבין זולתם. והמשל שאשר תטה מחשבתו בענין הזווג לאיש ולאשה אם בטבע אם במנהג, תיוחד הודעתו באלו הדברים, כמו שהתפרסם מענין הקוסמות. ומי שתטה מחשבתו לבד בהצלחת השכל, תיוחד באלו הדברים אשר בהם תהיה הצלחת השכל ובענינים המישירים אליה מצד מה שהם מישירים אליה. וידמה במשה רבינו עליו השלום שבו השתתפו שלשת הסבות האלו אשר זכרנו, רצוני שהיה שלם השכל מאד, וקל ההתבודדות, והיתה מחשבתו נוטה בהצלחת השכל לבד, ולזה נתיחדה נבואתו מבין שאר הנביאים עליהם השלום. והנה התחבר שלשת הסבות האלו בתכלית מה שאפשר באיש אחד קשה מאד, ולזה העידה התורה שלא קם נביא כמהו בישראל. וכן אומר שהקוסם היותר שלם הוא אשר הכח הדמיוני מוכן להתבודד מבין שאר כחות הנפש, והיתה לו עם זה הכנה בתכלית שרש היצירה לקבל זה השפע בשלמות. כי כבר יראה שאפשר שיגיע לזה הכח חסרון בשרש היצירה, שלא יוכל לקבל זה השפע, ואף על פי שישלם לו ההתבודדות. ולפי התחלף שתי אלו הסבות בפחות ויתר תתחלפנה מדרגות הקוסמים. וזה שמי שהיה קל ההתבודדות ושלם הכח יקבל כח המשרתים הבלתי שליטים גם כן, ויגיע הצדק בדבריו לזאת הסבה במה שיודיע מהדברים המסודרים והגרמים השמימיים, כי ישתתפו כל המשרתים בזאת ההשפעה כמו שישתתפו במה שיסודר מהם מהפעולות בזה העולם השפל. ועל כל פנים יעלם ממנו מה שימשך מההשגחה האלהית, אשר לא יהיה מצד הסדור אשר מהגרמים השמימיים. וזה אמנם ידעהו הנביא לבדו. והנה יתבאר זה באור יותר שלם בסוף המאמר הששי מזה הספר. ומי שהיה מהם בתכלית החסרון לא יקבל השפע כי אם משליטים, ומה שביניהם יקבל מקצת הבלתי שליטים מזולת קצת, ר"ל שהוא יקבל השפע מאשר יש להם כח יותר חזק מהם. ולזה הקבול יהיו מדרגות רבות לפי התחלף מדרגות אלו הסבות, וכן יתיחדו קצת הענינים אשר יגידום קצת הקוסמים, ויתחלפו מהענינים אר יגידום הקוסמים האחרים מצד הענינים אשר תטה בהם יותר מחשבתם, כמו שקדם.


נשלם המאמר השני מזה הספר. התהלה לאל יתעלה.