מלודיה עבריה (אורי ניסן גנסין)

הֲרָאִיתָ בַּלֵּיל כּוֹכַב-צִיר כִּי יָהֵל
בַּמַּיִם הַשְּׁקוּפִים כָּרְאִי,
מִגַּל יִרְעַד כִּי יַךְ, וַאֲבַק-כֶּסֶף צַח
יִשְׁתַּפֵּךְ עַל סְבִיבוֹ בִּדְמִי ?
 
אַךְ הַשִּׂיגוֹ בַּיָּד אַל תִּתְבָּרֵךְ כִּמְעַט :
אֵין אֵמוּן בָּאוֹר וּבַגָּל.
יַאֲפִיל עָלָיו צֵל-שְׁחוֹר, וּכְבָר דָּעַךְ הָאוֹר ;
שְׂטֵה מִמֶּנּוּ – וְשָׁב וְהִתְגָּל.
 
עַל אֲדָמוֹת דְּמוּת-גִּיל כֹּה לִבֵּנוּ תַּצְהִיל,
תִּרְמֹז לָנוּ מֵחֶשְׁכַת הַתְּהוֹם.
אַךְ הַשִּׂיגָהּ תִּתְאַו – הִיא נֶעֱלָמָה בִּיעָף ;
תָּשִׁיב יָדְךָ – שׁוּב יָאִיר הַחֲלוֹם.

מאת אורי ניסן גנסין

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).