פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ט-י) "
נותן", וע"י "
החציר נותן" גם "
לבהמה לחמה", עד שהשגחתו מתפשט גם על הבהמה, וגם "
לבני עורב" נותן לחמם, "
אשר יקראו לא בגבורת הסוס יחפץ", בני עורב אלה יקראו ויכריזו לאמר, שה' לא חפץ בגבורת הסוס, ר"ל שא"צ להשגת הטרף גבורה והשתדלות כי הוא מה', כי הלא מפרנס גם בע"ח החלשים כבני עורב, ויש שישיג טרפו ע"י מלחמה שבוזז שלל מאויב, כמ"ש חז"ל שא"ל לדוד עמך ישראל צריכים פרנסה א"ל לכו ופשטו ידיכם בגדוד, ולמלחמה צריך סוס מוכן ליום מלחמה, ויש שישיג טרפו ע"י שילך בדרכים רחוקים, כמ"ש ממרחק תביא לחמה, וצריך שוקים ורגלים ללכת ממקום למקום, וע"ז יקראו הבני עורב ויפרסמו שה' לא יחפוץ בזה, כי כל המיחל לו ימצא טרפו בביתו, ובלא סוס ורכב ומלחמה, כמו שממציא מזון בני עורב:
ביאור המילות
(ט-י) "
אשר יקראו". יכריזו ויפרסמו המאמר הלז, והוא שלא בגבורת הסוס יחפץ, וכבר בארתי בס' התו"ה
(ויקרא סי' כ"ו) שהרצון מורה על בחירה השכליית בדבר שהוא טוב, והחפץ מורה שיתאוה אל הדבר מצד נטיה נפשיית, ובגבורת הסוס בודאי לא ירצה מצד הטוב, לכן אמר שלא יחפוץ, ובשוקי האיש אמר שלא ירצה כי אין בו דבר טוב:
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
רוצה", רק "
ה' רוצה את יראיו", שאין משתדלים מאומה, רק הם "
מיחלים לחסדו" שהוא ממציא להם טרפם מצד חסדו הגדול:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שבחי", אולם את "
ירושלים, שבחי את ה'", ומבואר אצלנו כי השבח הוא המשביח את הדבר שהוא טוב יותר ממה שהיה, ר"ל את תגדלי תהלת ה' יותר ממה שהיה מהולל ע"י כל העמים, ויש הבדל בין ה' שמורה על הנהגתו הכללית מצד שברא את העולם, ובין אלהיך בכינוי שמורה הדיבוק שיש לו עם ישראל ולעשות להם נוראות ופלאות, ויש הבדל בין ציון וירושלים, שבציון ישבו החכמים והשרים והם יהללו מצד שהיא השגחתו הפלאיית, ובירושלים ישבו ההמון והם ישבחו מצד השגחתו הכוללת, רק שישבחו את ה' במדרגה יותר ממה שישיגו העמים בהנהגה זו הכוללת, באשר גם ההנהגה הכוללת המיוחסת לשם הויה תהיה לישראל ע"פ השגחת ה':
ביאור המילות
"
שבחי". ההבדל בין שבח ותהלה למעלה קי"ז, ובין ה' ובין אלהינו בכל התנ"ך, ובין ציון וירושלים ישעיה סי' מ"א ובכ"מ בתנ"ך:
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי חזק בריחי שעריך" בל יוכל האויב לקרב אליך, וגם "
ברך בניך בקרבך", ר"ל שלא תצטרכו לא לגבורת הסוס למלחמה, כי לא ימצא מי שילחם אתך, ולא לשוקי האיש לבקש מזון במרחקים, כי בניך ימצאו ברכה הגם שיהיו בקרבך, ומפרש נגד מ"ש כי חזק בריחי שעריך:
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
השם גבולך שלום", ולא יבא אויב בשעריך, ונגד מ"ש ברך בניך בקרבך אמר כי "
חלב חטים ישביעך":
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
השולח", וגם אם לפעמים הוא "
שולח אמרתו ארץ" לגזור עליך איזה גזרה רעה, לא יארכו ימי הרעה, כי "
עד מהרה ירוץ דברו", תיכף ירוץ דבור אחר להשיב את האמירה הרעה ולבטל את הגזרה, ומפרש זה במשל,
ביאור המילות
"
ירוץ דברו". הוא מ"ש ישלח דברו וימסם. והדיבור הוא פי' של האמירה, כמ"ש בס' התו"ה
(ויקרא ס' ג') שיפרש הגזרה ויתקנה:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(טז-יז) "
הנותן שלג כצמר", ממשיל האמירה ששלח לרע בציור השלג והכפור והקרח שמקפיא את המים, כן מדת הדין יקפיא מי החסד ויעצור את השפע הנזל ממעיני הישועה, ור"ל "
אם שלח אמרתו ארץ" ובאמירה הזאת הוא "
נותן שלג כצמר ויפזר כפור כאפר וגם משליך קרחו כפתים עד שלפני קרתו מי יעמד" ואין עומד בפני הרעה, בכ"ז "
עד מהרה ירוץ דברו", כי.
