", הגם שהיה לנו בבבל כל התענוגים הערבים ונעימים לגוף, ובכ"ז על זה בעצמו תלינו כנורותינו, ולא רצינו לשמוח בטובה, וזה בעצמו היה לנו לאבל שארץ האויב מלאה ערבות ועדן ועיר ה' חרבה:
פסוק ג
• לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ג) "
כי שם שאלונו שובינו דברי שיר", שהיה המנהג בימי קדם לשורר שירים בספור שבח הארץ והמדינה אשר הם בה, כמו שהיינו רגילים לשיר שירים בשבח ירושלים, ושאלונו על עסקי השיר הזה, ותוללינו (שאלונו דברי) שמחה, והיה שאלתם, שירו לנו משיר ציון, ר"ל שיר שהייתם משוררים בשבח ציון ובהצלחתכם בה, שירו לנו, כי עתה בבל היא לכם ארץ אחוזתכם כמו ירושלים, וארץ כשדים היא ארצכם כמו ארץ ישראל לפנים, וההצלחות שהיו לכם שמה הלא יש לכם עמנו, ומדוע לא תשירו על בבל השיר שהייתם שרים על ירושלים:
ביאור המילות
"ותוללינו". כמו ושוללינו בחילוף תי"ו בשי"ן מעברית לארמית, כמו פשר פתר, ורש"י ז"ל פי' מענין מהוללי בי נשבעו:
פסוק ד
• לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ד) "
איך", משיבים לאמר, איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר, הגם שנוכל לשיר לכם שירי ההצלחה הגשמיית שהיינו שרים בציון, כי גם פה אנו מוצלחים בהצלחות, אבל שיר ה', שיר הקודש שהיינו שרים בציון, על שכינת ה' אשר בה, ועל הופעת רוה"ק והנבואה וכבוד ה' והתורה והעבודה והנסים שיר הזה האלהי איך נשיר אותו על אדמת נכר הבלתי מוכן לסגולות אלה הרוחניות:
ביאור המילות
"אדמת נכר". אדמת אל נכר הפך שיר ה':
פסוק ה
• לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ה) "
אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", ימליץ שכמו שהימין היא מוכנת אל האדם בכל תנועותיו ועסקיו, כן ירושלים היא חבת כל תנועותינו ועסקינו, עד שא"א לשכחה כמו שא"א לשכח את הימין, ויותר מזה כי תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, שכל דבורי הוא בך ואם לא אדבר מזכרונך אהיה כאלם אשר לשונו לחכה דבקה, ולא לבד בעת שאני גולה וסורה, כי גם אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, גם אם אשמח בהצלחת עולם תהיה ירושלים עולה עליהם, עד שכל שמחה תהפך לעוצב ע"י זכרון חורבנה:
פסוק ו
• לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק ז
• לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ז) "
זכור ה'", ר"ל אם אני זוכר תמיד את ירושלים ומתאבל עליה, כ"ש שאתה ה' יש לך לזכור לבני אדום את יום חורבן ירושלם אשר הם עזרו להחריבה:
ביאור המילות
"ערו". מענין גילוי, שרשו ערה, או ההפך של מתערה כאזרח רענן, ועקרו השרש, כמו משרש מסקל:
פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ח) "
בת בבל," והנה בבל כבר נשדדה אז ע"י כורש, אומר בת בבל השדודה וכבר החל ה' לשלם לך, אשרי שישלם לא לבד המעשה של החורבן כי גם את גמולך שגמלת לנו (שגדר הגמול הוא מי שעושה איזה דבר ע"י התפעליות אהבה או איבה) שמה שעשית לנו היה ע"י גמול והתפעליות שנאה ומשטמה, וכן ישלם לך בשנאה ונקמה, ובזה,
ביאור המילות
"גמולך". עי' גדרו יואל ד': 