פתיחת התפריט הראשי

מלבי"ם על תהלים קכב


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שיר המעלות לדוד", מדבר בשבח ירושלים, מצייר את האומה בכללה כגוף אחד המורכב מאיברים פרטים שונים וירושלים היא העיר שחוברה לה יחדיו ויתחברו האיברים הפרטים, להיות גוף שלם יחול בו רוח החיים ונפש המשכלת ונפש האלהית, והנה בית ה' הנמצא בה היא הכלי המכין את הגויה הכללית אל חול השכינה ונפש האלהית בה, אמנם העיר עצמה היא כלב ומוח בגויה אשר יכינו אותה אל קבלת נפש החים ונפש המשכלת, עפ"ז יאמר הנה "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך", מצד ששם ה' שכן והוא משכן השכינה והאלהות בקדש, אמנם.


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים", גם עוד בטרם נבא אל בית ה' להביט במשכיות האור האלהי הזורח משם על הגויה הישראלית בכללה, גם בעת צעדו רגלינו בשערי ירושלים, כבר עומדות היו רגלינו, כי מצאנו שם מצב ומעמד שעל ידו תעמוד הגויה על רגליה להיות גוף חי ושלם, ומפרש כי.


 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ירושלים" היא "הבנויה כעיר שחברה לה יחדו", שאליה ובעבורה יתחברו האברים הפרטים של הגוף הכולל יחדיו להיות גוף אחד:


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ששם", כי לשם "עלו שבטים שבטי יה" והתחברו כולם ע"י העיר הזאת, עד שהיא "עדות לישראל" שהם גוי אחד מתאחדים, במה שכולם מתקבצים שם בשלש מועדי השנה לתכלית אחד "להודות לשם ה'", עד שהתכלית הזה להודות לשם ה' הוא הכח הפנימי הקושר האיברים הפרטים, והוא חיי הגויה הכללית, והעיר ששם יתקבצו היא כמו הלב שבו תחול רוח החיים המחיה את הגויה ומקרב העצמות המפוזרות עצם אל עצמו.


 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי שמה", והיא ג"כ כמו הנפש המדבר אשר בגויה, "כי שמה ישבו כסאות למשפט" שהם הסנהדרין ושופטי ישראל, ומשם תצא תורה ודת ודין ושמה ישבו "כסאות לבית דוד" שמשם תצא ההנהגה הכללית לכל פרטי האומה:


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שאלו", אחר שבאר שירושלים היא המעמדת חבור הגויה הכללית ואחדותה, אומר כמו שאם תשאל לשלום הגויה האישיית נשיב לו ששלומה תלוי אם האיברים והכחות שבגויה מקושרים ויש להם שלום יחדיו, כי בעת יעשה פירוד ביניהם אז יבא המות, כן אם ישאלו לשלום ירושלים נאמר התשובה ששלומה תלוי אם "ישליו אהביך", אם אוהבי ירושלים יהיה ביניהם שלוה פנימית בזה תלוי שלום ירושלים, אחר שעקר ענין ירושלים היא אחדות האומה, וא"כ אם יתעורר בין אישיהם ריב ומדנים ופירוד לבבות לא נמצא שלום ירושלים, כי עקר שלומה היא אם היא כעיר שחוברה לה יחדיו, לא אם יתפרדו, והנה יש הבדל בין שלום ובין שלוה ששלום הוא השלום החיצוני ושלוה הוא השלוה הפנימית, אמר שע"י שישראל יהיה להם שלוה פנימית, שעל זה אמר "אוהביך", שיהיה אהבה ביניהם הגם שלא יהיה להם שלום עם אויביהם החיצונים זה יגרום שלום ירושלים החיצון, ואז ע"י.


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


ש"יהי שלום בחילך" החיצון בהחומה הסובבת את ירושלים ע"י שיתאגדו השבטים השוכנים סביב ירושלים ולא יהיה מצות ומריבות סביב חומתה בין שבט לשבט, עי"כ יהיה גם "שלוה בארמונותיך" הפנימים:


ביאור המילות

(ז-ח) "שלום, שלוה". שלוה היא שלות הגוף והבית בפנימיותו, ושלום הוא השלום החיצון עם אויביו, שלו הייתי ויפרפרני, ואני אמרתי בשלוי, על בריאת הגוף. טוב פת חרבה ושלוה בה על שלום הבית, בחילך החומה החיצונה שסביב חומת העיר, ויאבל חיל וחומה:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למען אחי ורעי", אומר הנה מה שנוגע לתועלות הקיבוץ המדיני לטובת אחי ורעי "אדברה נא שלום בך", היא תלויה בהשלום הנמצא בך שבזה ימצא מה שהוא מהמועיל להצלחה המדינית, אולם.


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למען בית אלהינו", מה שנוגע לבית אלהים לצורך הטוב הנפשי והאושר הרוחני מהקדושה והנבואה והשכינה "אבקשה טוב לך" זה תלוי בהטוב שיעשה במצות ובמע"ט, אולם באר בזה כי התועלת המדיני המושג מירושלים הוא דבר גלוי וא"צ לבקשו כמטמונים כי הוא דבר מבואר, ואוכל לדבר ולבארו תיכף, אולם הטוב המושג מבית אלהים הוא דבר צפון שצריך לבקשו לדרוש אחריו, כי ענינים ההאלהים לא יושגו רק אחר הדרישה והחיפוש: