פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מזמור", עתה יתחיל לדבר מן ההנהגה הנסיית, עת שה' מנהיג העולם בבלתי אמצעי, שלא ע"י חקי הטבע הכוללים רק בהשגחה אישיית, ומשדד חקי הטבע לגמרי, ויאמר "שישירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה", שהנפלאות הם ענינים שהם מופלאים מחקי העוה"ז ומנהגיו. והנה הנהגת הטבע מיוחסת אל ידו השמאלית, וההנהגה הנסיית היא מיוחסת אל ידו הימנית (כמ"ש תעוז ידך תרום ימינך כמש"ש שמציין שהימין מתגבר על השמאל), ובזה יש שתי מדרגות, שלפעמים תנהיג הימין כפי מעשי התחתונים וכפי זכותם והערתם, ולפעמים יהיה זה באתערותא דלעילא שלא מצד זכות הדור, ומבואר אצלנו שבעת שישדד המערכה ע"י הזכות נקרא שפועל בימינו, ובעת שישדד המערכה שלא ע"י זכות ומעשה, נקרא שפועל בזרועו, כי הזרוע הוא הפרק העליון של היד שהוא המניע את היד, ומצייר שגם ראשית התנועה וסבתה היא מאתו (ומש"ש במ"ש נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו (ישעיה ס"ב) ובכ"מ). וז"ש כי "הושיעה לו ימינו", שהוא הנסים שיעשה ע"י זכות הדור או "זרוע קדשו", מה שיעשה שלא בהשקף על מעשה הדור כלל:


ביאור המילות

"ימינו, וזרוע קדשו". הזרוע מציין הפרק העליון של היד המניע את היד (כנ"ל מ"ד ד', פ"ט י"ד, ובכ"מ בתנ"ך) שמציין מה שיעשה ה' ע"י אתערותא דלעילא:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הודיע", מבואר אצלנו כי הישועה והצדקה הבאים סמוכים בכתבי הקדש, תציין הישועה את הפעולה שיעשה לצורך תשועת ישראל, או תשועה כללית אל כל העולם שהיא תכלית מעשיו ותיקון העולם כלו, והצדקה תציין המדה שבעבורה יפעל את התשועה, וצדקה האלהית היא תעורר ותסבב את הישועה ואמר (ישעיה נ"ו) כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות, יצייר שהצדקה נמצאת תמיד אצלו יתברך, רק שמסתתרת ונעלמת לפעמים וצריך שתגלה, אבל התשועה אינה במציאות תמיד וצריך שתבא, וכן אמר פה "הודיע ה' ישועתו", נגד מה שאמר תחלה בהשגחה הנסתרת בדרך הטבע, בשרו מיום אל יום ישועתו, אמר שעתה א"צ שבני אדם יבשרו זאת, כי ה' עצמו הודיע ישועתו, ופרסם אותה, כי היא התשועה נגלית ונודעת לא נסתרת בדרך הטבע, וכן הצדקה שהיא סבת התשועה שהיתה נעלמת עד עתה, עתה "גלה את צדקתו לעיני הגוים" בפרסום גדול, ויאמר כי ה' עשה הנפלאות האלה מפני ג' דברים

  • א) מפני עצמו ומדת הצדקה העליונה, שעז"א "לעיני הגוים גלה צדקתו",
  • ב) עשה כן מפני כי.


ביאור המילות

"ישועתו, צדקתו". עמ"ש ישעיה (נ"ט י"ז):

"גדול ורם". עמ"ש למעלה (ל"ד ד'):

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"זכר חסדו לבית ישראל",

  • ג) מפני כי "זכר אמונתו לבית ישראל", מפני ההבטחה שהבטיח להושיעם, כמ"ש כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך.

"ראו" ר"ל ובזה נבדל פרסום זה מהקודם, שתחלה אמר ספרו בגוים את כבודו בכל העמים נפלאותיו, שהוא,

  • א) שלא יראו בעין ובחוש רק יספרו זאת המשכילים בעמים, ועתה "ראו" בעיניהם,
  • ב) שתחלה לא הכל ישכילו, שהעכו"ם הפחותים לא יראו רק את כבודו לא את נפלאותיו כמש"ש, אבל עתה "ראו כל אפסי ארץ",
  • ג) שיראו את "ישועת אלהינו", שמבואר אצלינו ששם אלהים הבא בכינוי מורה הקשר והדיבוק שי"ל עם ישראל, שיראו כי התשועה הזאת מיוחדת מצד שהוא אלהינו ביחוד, ששכינתו בתוכנו והשגחתו דבוקה בעם קרובו:


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הריעו", הדרך הוא שבעוד שהמלך סגור בהיכלו יזמרו העם שירים וזמירות לכבודו עלי הגיון בכנור, אבל בעת יצא מהיכלו ויתראה אל העם יריעו כולם תרועה גדולה וזה האות כי בא מלכם בתוכם כנזכר לעיל (צ"ה א'), ובזה מצייר פה תשועות ה' כעצם מופשט, כאלו ה' בעצמו מתגלה לבני תבל בכבודו, ולכן "הריעו לה' כל הארץ" לאות כי בא בתוכם, ואח"כ "פצחו ורננו וזמרו" על מעשיו ושבחיו, ומוסיף לאמר שכן יהיה לעולם:


ביאור המילות

"ועז, כוננת מישרים". שכננת עז מלך על המישרים.

" משפט וצדקה". עי' ישעיה נ"ט י"ז מש"ש:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה-ו) "זמרו לה' בכנור, בחצוצרות וקול שופר הריעו", שיזמרו בכנור לספר תהלותיו ומעשיו המתמידים, ויריעו בקול שופר כי בכל עת שיזמרו לפניו יתגלה בעצמו בכבודו אליהם, שזה ציון השופר והתרועה:


ביאור המילות

(ה-ו) "לה', לפני המלך". התרועה היא מצד התגלות המלכות (כנ"ל מ"ז ב', פ"א ב'):

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ירעם", בזה לא אמר ישמחו השמים ותגל הארץ כמ"ש תחלה, כי עתה יתבטל הנהגת המערכת, ולא תהיה השמחה התמידית שבשמים על הנהגתם התמידית, ולא גילה בארץ על ההשגחה הכללית, כי ההשגחה תהיה עתה אישיית, לא בכלל הארץ לבד רק בתבל שהוא הישוב ששם נמצאים בני אדם, שהנס הוא פרטי רק לבני אדם יושבי תבל המיושב, לכן אמר "ירעם הים ומלואו" בעת יצוה שיקרע הים כמו שהיה בעת יציאת מצרים, או תבל ויושבי בה שיתהוו שנוים בתבל המיושב:


ביאור המילות

"עדותיו". הם מצות שבאו להעיד על מעשה ה' והשגחתו, וחק הם מצות שאין להם טעם.

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח-ט) "נהרות ימחאו כף", כי יעשה שנויים בנהרות ובהרים, כמו שהיה בירדן ובנחלי ארנון, וזה יהיה "לפני ה' כי בא לשפט הארץ", פה אמר כי בא פעם אחד כי יבא שלא ע"י אמצעי, ולכן אמר "ישפט תבל בצדק ועמים במישרים", ולא אמר באמונתו, שמורה על הטבע הקבוע, רק כפי חקי המישרים: