", שבזה שיראו שגם בעת זקנתי שתמו כחותי הטבעיים אני עושה חיל יכירו את זרועך, שהזרוע מציין הכח הראשי המניע את היד הפועלת, ר"ל יכירו כי הכל הוא מאתך, ואגיד זאת "
ביאור המילות
"זקנה ושיבה". שיבה הוא יותר מן הזקנה, זקנתי ושבתי. זרועך, הזרוע הוא הפרק העליון של היד והיא המניעה את היד, מציין ראשית הסבה המנעת את המסובבים, ואצל ה' יציין לרוב מה שיעשה מעצמו בזולת עזר מעשה התחתונים וצדקתם כמ"ש בכ"מ.
"
לדור". נמשך לשתים לכל [דור] יבא:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וצדקתך אלהים עד מרום", ר"ל שהתשועה שתהיה עפ"י הטבע, על פי סבות ומסובבים טבעיים, יזמין ה' אל התשועה רק הסבה הראשונה, אבל המסובבים ממנה ילכו מעצמם כדרכם ע"פ הטבע, אבל התשועה שהוא בדרך נס גם המסובבים הם מה', כי יוכל להוציא המסובב מסבה הפכיית לה, כמו רפואה ע"י מכה, הרמה ע"י שפלות, וא"כ צדקתך תלך מן הארץ עד מרום, היינו מן הסבה האחרונה והמסובב האחרון שהוא בארץ עד הסבה הראשונה שהוא במרום כולם הם מה' וע"פ צדקתו לא ע"פ הטבע, "
אשר עשית גדולות", שזה ההבדל בין גדול ובין רם, (כנ"ל סי' ל"ד על פסוק גדלו לה' אתי) שרם הוא דבר העומד ברום עולם, וזה משל להסבה הראשונה, וגדול הוא דבר המגיע מן הארץ עד מרום, שהוא משל שכל שלשלת הסבות והמסובבים, מן הארץ עד מרום הוא מאתו, ובזה "
אלהים מי כמוך", כי כל כחות העליונים והתחתונים לא יוכלו לעשות דבר רק כפי קשר הטבעי שיש להמסובב עם הסבה, וכמו שבארו חכמי הטבע שלא כל דבר שיזדמן יסובב מכל דבר שיזדמן, אבל אתה תוציא דבר מהפוכו, ומי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק:
ביאור המילות
"
וצדקתך". גדר הצדקה הבא אצל ה' התבאר
(ישעיה נ"ט) ובכ"מ, שהוא מורה על המעשים שיעשה מצד אלהותו שלא בהשקף על מעשי בני אדם ועל סבות טבעיות:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אשר", והראיה לזה כי "
אשר הראיתני צרות רבות ורעות" היה הסבה "
שתשוב תחייני", וזה הפך הטבע שהצרות הם סבה אל המות, וכן "
מתהומות הארץ תשוב תעלני", והשפלות היא סבה אל הגדולה, שעי"כ.
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
תרב גדולתי, ותסב", ר"ל והשפלות היא הסבה שתסבב "
שתנחמני":
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
גם אני אודך" על הטובות שעשית עמדי, וגם "
אזמרה לך" שהוא ספור השבחים הכוללים מצד שאתה "
קדוש ישראל":
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(כג-כד) "
תרננה" ועם השיר בכלי ארנן גם "
בשפתים", ולא לבד מן השפה ולחוץ שהוא בכל הגוף, כי "
גם נפשי אשר פדית", וגם "
לשוני" (שהלשון מציין הדבור הנשגב התבוניי שהיא ע"י הנפש המשכלת) גם היא "
תהגה" ותעיין "
בצדקתך" בהגיון לב ובעיון, "
כי בושו וגם חפרו מבקשי רעתי", שזה היה ע"י נסיך הרבים:
ביאור המילות
(כג-כד) "שפתי, לשוני". התבאר בכ"מ שהלשון פנימי מן השפה, ומציין תמיד על עניני בינה לכן אמר תהגה, שההגיון הוא הוצאת דבר מדבר ע"פ מופתי התבונה.
"
בשו, חפרו". החפר הוא יותר מן הבושה שחופר פנים בטמון, כמ"ש בכ"מ:
