מלבי"ם על שמואל א לא

(א) "ופלשתים". שב לענין של מעלה, וספר שישראל נשתה גבורתם שלא לחמו כלל, רק תיכף נסו ועי"ז ויפלו חללים, כי תחלת מפלה ניסה:

(ב) "וידבקו". כי שאול לחם ברב כח ולכן לא כתב וישיגו:

(ג) "ותכבד". אחר שמתו בניו כבדה המלחמה עליו לבדו, ונוסף לזה מצאוהו מורי קשת המורים מרחוק, וגם שגם הוחלה ע"י החצים. ופי' "המורים אנשים", כמו אנשים המורים, או אנשים מומחים בקשת כמו אנשי קשת:

(ד) "פן יבואו". ר"ל שהם ידקרוני וגם יתעללו בי, וכונתו שאם יתעללו בי ולא ימיתוני אפשר לומר שחיי צער טובים ממות, וכן אם ידקרוני ו(לא)[1] ימיתוני טוב שלא אפגע בעצמי, אבל אחר שבודאי ימיתוני וגם קודם לכן יתעללו בי ג"כ, טוב שאמות בלא צער וקלון: "ויפל עליה". הנה יתבאר לקמן שלא מת ע"י נפילה רק שנעשה גוסס, ועז"א כי מת שאול שהוא שהוכה מכת מות, ובכ"ז עדיין היה נפשו בו והנער העמלקי גמר מיתתו:

(ז) "כי נסו". ר"ל ואין עוד תקוה לא על גבורת העם "כי נסו", ולא על המלך שיקבצם שנית כי מתו שאול ובניו:

(ט) "לבשר בית עצביהם". להודות לע"ז שלהם:

(י) "בית עשתרות". בית ע"ז העשויה כדמות עשתרות צאן, כי (בדה"א י, י) אמר וישימו את כליו בית אלהיהם, ושם אמר ואת גלגלתו תקעו בית דגון, באופן שנגד מ"ש לבשר בית עצביהם שמו שם את כליו ואת ראשו, ורצו להזכיר על שנכרת ראש דגון בסבת ארון אלהי ישראל והנה עתה ראש מלכם הנכרת נמצא בבית דגון, ונגד מ"ש לבשר את העם תקעו וצלבו גוייתו בחומת בית שן:

(יב) "וישרפו אותם". פי' המפרשים ששרפו עליהם כדרך ששורפין על המלכים, או שחנטום בבשמים חדים השורפים הבשר בחריפותם:

(יג) "תחת האשל". שם הסוג לאילנות, ובדה"א (שם, יב) אומר תחת האלה, שהאשל הזה היה אילן אלה:

  1. ^ המילה "לא" טעות סופר, כמובן מהענין, ובכת"י המלבי"ם נמחקה.