מלבי"ם על שמואל א כט

(א) השאלות (א) מ"ש ויקבצו, כבר אמר זאת למעלה (כח, א; ושם ד)? למעלה אמר שחנו בשונם ופה אמר שנקבצו אפקה:

"ויקבצו". אחר שהתקבצו ביום הראשון בשונם (כנ"ל כח, ד) התקבצו ביום הב' (אחר שב שאול מבעלת אוב) אפקה, שקרבו יותר אל מחנה שאול:

(ב) "וסרני פלשתים". סרנים לא היו רק חמשה כמ"ש בכ"מ, ותחתיהם היו שרי אלפים ושרי מאות, וז"ש "שעברו למאות ולאלפים", ר"ל שאחריהם עברו מאות ואלפים עם שריהם: "ודוד ואנשיו עוברים באחרונה". שלא לקחו למלחמה, רק לשמור ראש המלך (כנ"ל כח, א - ב):

(ג) השאלות (ג) מ"ש שהיה אתו זה ימים או שנים, אין לו הבנה. וגם הלא לא ישב בשדה פלשתים רק ארבעה חדשים כנ"ל (כז, ב):

"ויאמרו שרי פלשתים". מבואר שעקר התלונה היה שלא ילך כלל עמהם במלחמה וע"ז התרעמו השרים כולם, לא כן אם היה התלונה רק בעבור הכבוד שחלק לו להיות שומר ראש המלך היה ראוי שתצא התלונה מן הסרנים שהם הקרובים אל המלך לשמרו וזה נוגע לכבודם, לא מן כלל השרים. ולפ"ז מה ששאלו השרים "מה העברים האלה", ידע אכיש שמתרעמים שלא יצאו עמהם כלל, כי אין מאמינים בם: "ויאמר אכיש". השיב להם שהוא סומך ובוטח עליהם משני טעמים, א] "הלוא זה דוד עבד שאול", הוא עבד המורד באדוניו, שודאי ינקום בו לעת מצוא. ב] "אשר היה אתי זה ימים או זה שנים", (ר"ל שישב בשדה פלשתים זה ימים, שהוא ימים וארבעה חדשים, או נוכל לחשב מן הפעם הראשון שברח לבדו אל אכיש שמעת ההיא מרד, והיה זה שנים), ומעת ההיא "לא מצאתי בו מאומה", ונוכל לסמוך עליו:

(ד) השאלות (ד - ה) מ"ש ובמה יתרצה וכו' הלוא זה דוד וכו', הוא כפל ענין. וגם הלא מה בכך שאמרו לו שהכה ברבבותיו והלא עתה הולך לעזרתם: "ויקצפו עליו שרי פלשתים ויאמרו" וכו' "השב את האיש". הם לא הקפידו רק על דוד לבדו לא על אנשיו (שכבר היו לוקחים עברים לצבא כנ"ל יד, כא) ואמרו "ולא ירד" וכו', ר"ל בין אם תקחהו אל המלחמה, אנו אומרים "ולא ירד עמנו במלחמה", כי לא ילחום את שאול, בין אם תקחהו לשמור ראש המלך, אנו אומרים "ולא יהיה לנו לשטן" "במלחמה", כי אין לסמוך עליו. וטענו ע"ז בממה נפשך שאם ברח מפני אדוניו יען שגרשו אדוניו מצד שלא עבדו באמונה ולבו לשוב אל אדוניו, א"כ "במה יתרצה זה אל" "אדוניו הלוא בראשם האנשים ההם", הלא פה ימצא מקום להתרצות אל אדוניו:

(ה) "הלוא" וכו'. ר"ל ואם ברח ומרד מפני שרצה להתנשא ולמלוך תחתיו, הלא גם באופן זה ימצא פה מקום להשיג חפצו: כי "הלא זה דוד אשר יענו לו במחולות שהכה" "ברבבותיו". ובודאי ילחם אתנו בעת המלחמה כדי שיענו לו השיר הזה גם עתה, ועז"א "אשר יענו לו":

(ו) השאלות (ו - י) מה היה טענת דוד כי מה עשיתי וכו' הלא אמר לו כי בעיני הסרנים לא טוב הוא? ואם טען בל ישגיח על הסרנים, א"כ מה השיב לו ידעתי כי טוב אתה וכו' אך שרי פלשתים אמרו וכו', והלא זאת היא טענתו שלא ישגיח עליהם? מדוע אמר תחלה בעיני הסרנים לא טוב אתה ואח"כ אמר שרי פלשתים אמרו לא יעלה וכו', והלא ודאי יש הבדל בין הסרנים והשרים, שסרני פלשתים לא היו רק חמשה כמבואר בכ"מ, והשרים היו רבים? תחלה אמר ועתה שוב ולך בשלום, משמע הוא לבדו, ואח"כ אמר השכם בבקר ועבדי אדוניך, והוסיף שישכים בבקר מה שלא הזכיר תחלה? הפליאה היותר נשגבה איך התרצה דוד ללכת ללחום עם בני עמו, והרלב"ג שהשיב ע"ז שדוד רצה לפנות עורף אל פלשתים בעת מלחמה, זה לא יאות לאיש כמוהו לגמול רע תחת טוב, וגם הלא אז היו הפלשתים שופכים כאש חמתם על הנשים והטף אשר נשארו בצקלג, ושנאמר שרצה באמת להרוג את שאול בצירוף הפלשתים א"א, אחר שלא שלח בו יד במערה ובמדבר? גם מה שבארתי למעלה שלא רצה בלכתו עם אכיש רק שיהיה שומר ראש המלך לא ללחום, לא יצדק עם מ"ש כי לא אבוא ונלחמתי באויבי המלך:

"ויקרא אכיש". הנה אכיש לא רצה לגלות לו ששריו חושדים אותו שאינו נאמן בעיניהם, בל יתעצב, ורצה לאמר לו שעקר הקפידא הוא מפני הקנאה והכבוד על ששמהו שומר לראשו, ולפ"ז הקפידא יוצאת מן הסרנים (שלהם נוגע הדבר), לא מן השרים, ואין מקפידים רק על הליכתו עם אכיש, ר"ל היותו שומר לראשו, לא על הליכתו במלחמה, ולכן אחר שאינו רוצה להשפיל כבוד דוד שילך במלחמה כאחד העם, מיעצו שהוא ישוב לביתו ואנשיו ילכו עם יתר אנשי החיל, וז"ש "חי ה' כי ישר אתה", ועל כן "טוב בעיני צאתך" "ובואך אתי" דוקא, להיות שומר לראשי, רק "בעיני הסרנים לא טוב אתה", שהם מקפידים ע"ז שהוא נגד כבודם:

(ז) "ועתה שוב". ר"ל אנשיך ילכו עם אנשי, ואתה שוב: "ולא תעשה רע בעיני סרני פלשתים". איני רוצה שיתגרו בך:

(ח) "ויאמר דוד". דוד הבין האמת שהקפידא הוא מפני חשד שחושדים אותו, לא מפני הקנאה והכבוד, רק שאין רוצים שילך למלחמה כלל, והוא שמח ע"ז בלבו, אבל רצה שגם אנשיו ישובו ולא ילחמו עם אחיהם, והשיב בערמה שהגם שהסרנים מקפידים שלא יהיה שומר ראש המלך, בכל זה מדוע לא ילך למלחמה כמו אנשיו, שהלא זה לא ימנע ממנו רק אם יש איזה חשד עליו, וז"ש "כי מה עשיתי" וכו' "כי לא אבוא ונלחמתי באויבי אדוני המלך", ר"ל גם אם לא אצא אתך להיות שומר ראשך מדוע לא אצא במלחמה כאחד העם:

(ט) "ויען אכיש". עתה הוכרח אכיש להגיד לו האמת כי המניעה היא מכלל השרים, לא מן הסרנים, והקפידא היא על שלא יצא למלחמה כלל, ובזה הוכרח לומר לו עתה (כדי שלא לבייש אותו ביחוד נגד כלל אנשיו) שכולם ישובו, וזה היה באמת חפץ דוד. וז"ש "ידעתי כי טוב אתה בעיני כמלאך האלהים", ר"ל יציאתך למלחמה נדמה לי כמלאך הולך בראש המחנה לדכא אויביהם תחת רגלם: "אך שרי פלשתים אמרו לא יעלה עמנו למלחמה". מה אעשה שהשרים מקפידים ע"ז וחושדים אותך:

(י) "ועתה השכם בבקר ועבדי אדוניך". ולפ"ז תשובו כולכם, ולכן אמר שישכם בבקר, כי חרפה להם שילכו מן המחנה, לכן ילכו בבקר טרם יכיר איש את רעהו (לא כן תחלה שרצה שישוב רק דוד, שעל איש יחידי אין איש שם על לב). ופי' דבריו "והשכמתם בבקר ואור לכם ולכו", ר"ל היציאה תהיה בבקר וההליכה תהיה כעת האורה בכי טוב: