פתיחת התפריט הראשי

(א) "נלחמים בקעילה והמה שסים". אמרו חז"ל בעירובין שלא באו רק על עסקי תבן וקש, ושהיה ביום השבת, רק בעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללים שבת. נראה שהוציאו זה, א] ממ"ש נלחמים בקעילה, ויש הבדל בין "לוחם בעיר" ובין "לוחם על העיר", ה"לוחם על העיר" רוצה לכבוש החומה, וה"לוחם בעיר" נכנס לגבולה ולוחם עם אנשיה, וכבר בארתי זה (יהושע י, כט). ולפ"ז ממ"ש נלחמים בקעילה ולא אמר נלחמים על קעילה, מבואר שלא באו לכבוש החומה. ויש הבדל בין בוזז ובין שוסס, הבוזז לוקח להנאתו, והשוסס כוונתו להשחית בלבד, (ובארתי זאת ובפי' ישעיה סי' י"ז וסי' מ"ב ובכ"מ). ולפ"ז ממ"ש והמה שוסים ולא אמר והמה בוזזים, מבואר שלא היה שם תבואה ופירות שיקחו לצרכם, רק תבן וקש שבאו לרמסו ולהשחיתו:

(ג) השאלות (ג) איך לא בטחו אנשי דוד על תשובת ה' שא"ל לך והכית בפלשתים? ועוד למה האמינו לדברי האורים ותומים השניים?:

"ויאמרו אנשי דוד". הנה מה שלא בטחו על דבר ה' שא"ל שיכה בפלשתים, יש בו שני טעמים, א] שה' א"ל "והכית בפלשתים והושעת את קעילה", ויש הבדל בפעל מכה כשבא על כיבוש מלחמה כשנקשר עם ב' או עם את, אם היה אומר "והכית את פלשתים" משמע שיכה את כולם, שכן מורה תמיד "הכה את", כמו (בראשית לו, לה) המכה את מדין וכדומה. אבל "מכה בו", מורה שאינו הורג רק מקצתם (ולרוב יפרש המספר כמה הכה בם, או יאמר ויך בם מכה רבה וכדומה). והנה דוד שאל "והכיתי בפלשתים", ר"ל מקצתם, שהם אלה שבאו על קעילה שהיו רק מקצת פלשתים, וכן השיב ה' שיכה המקצת הזה ויושיע את קעילה, ובכ"ז יש חשש שאח"כ יתגודדו שנית ויכו באנשי דוד. ב] שלא אמר לו שהוא יתנם בידו בדרך נס כמ"ש בפעם השני, רק א"ל שיכם בדרך מלחמה. וכן לא באר לו שישב בטח בקעילה. וע"כ התיראו ויאמרו, "הנה אנחנו פה", ר"ל הלא פה יש שתי מעלות, א] שאנחנו פה לבדנו אין אויב ואורב, ב] "ביהודה", שהם משבטנו ובכ"ז אנחנו "יראים. ואיך נלך קעילה", א] שאינה מיהודה. ב] "אל מערכות פלשתים", שתהיה המלחמה מבית ומחוץ:

(ד) "ויוסף". לכן הוסיף לשאול בפרטות: "ויענהו ה'", א] "קום רד קעילה", אל העיר, ולא תפחד. ב] "אני נתן" "את פלשתים", בהשגחה ובדרך נס. ג] "את פלשתים", ר"ל הגוי כולו:

(ו) "ויהי". ר"ל איך הגיע ליד דוד אורים ותומים, משיב כי "בברח אביתר" וכו'. ואמר "אפוד ירד בידו", ר"ל הוא לא כיון לקחת אפוד כי נמלט אז על נפשו, רק ה"אפוד ירד בידו" בהשגחת ה', וזה היה בעבור הצלת "קעילה" (וז"ש "בברוח" וכו' "קעילה", והוא ברח יער חרת):

(ז) "נכר אותו". לפי ענינו הוא לשון מסירה, ה' מסרו בידי. ולא נמצא לו ריע במקרא. ונראה שמשתתף עם נכר מענין נכרי, ר"ל שעתה יכול לנהוג עמו כאילו היה איש נכרי אויב ישראל שבא בעיר מבצר כמורד, וכבא להכין מלחמה שישגב בערי מבצר, ויש לי אמתלא להלחם בו כעם בן נכר:

(ח) השאלות (ח) אחרי שהכריז שאול לצור על דוד פשיטא שידע דוד שעליו מחריש הרעה: "וישמע". הכריז שיתאספו העם למלחמה, ולא הודיע על מי, ודעתו היה על קעילה. והיה התחבולה שאסף את כל העם שיחשבו שילך על פלשתים, כי קעילה ביד פלשתים:

(ט) "וידע". ודוד הבין ששאול מחריש ומעלים הדבר וכוונתו עליו:

(י) השאלות (י) הנה שאל ב' שאלות ולמה לא השיבו לו על השאלה השניה שיסגירו אותו, עד שהוצרך לשאול שנית?:

"לשחת לעיר בעבורי". יש הבדל בין "בגלל" ובין "בעבור", שמלת "בגלל" מציין הסבה הקודמת, ומלת "בעבור" מציין הסבה המאוחרת. ואם היה אומר לשחת לעיר בגללי היה פירושו שבגלל מה שקבלו את דוד רוצה לשחתם דרך עונש, ואם היה כן לא היה לו לשאול אם יסגירוהו, כי אז לא זאת יבקש מידם אחר שבין יסגירו בין לא יסגירו יקבלו עונש על העבר. אבל הוא שמע שרוצה לשחת בעבורו, והוא כדי שיוציאו אותו, ואם ימסרו אותו לא ישחיתם, ובזה צריך לשאול אם יסגירוהו כדי שיסתלק שאול מעליהם:

(יא) "היסגרוני" וכו' "הירד שאול". הנה שאל שלא כסדר בכוונה, כי יש עוד ספק, שיוכל להיות שטרם ילך שאול בעצמו אליהם ישלח שליח ויבקש שיוציאו ויסגירו אותו. ושאלה זאת קודמת לשאלת "הירד שאול", וזאת היתה כוונתו באמת, תחלה שאל "היסגרוני", היינו אם יבקש זאת ע"י שליח. ואח"כ שאל, "הירד שאול", שיצוייר שאם לא ירצו לשמוע אל פקודת שאול ע"י שליחו אז ילך בעצמו לשחת לעיר. ולכן בפעם הראשון לא שאל היסגירו אותי ואת אנשי, כי אם ישלח ע"י שליח שיוציאוהו, לא יבקש רק את דוד שהוא ראש המורדים, שאז ירצה שאנשי קעילה ואנשי דוד יוציאו את דוד ויפטרו, כמו שהיה בשבע בן בכרי. אבל לא יוכל לבקש שיוציאו את דוד ואנשיו, שאז ילחמו דוד ואנשיו עם אנשי קעילה. ויאמר ה' "ירד", ר"ל לא ישלח שליח כלל רק תיכף "ירד" בעצמו, ובזה שפיר לא הוצרך להשיב על השאלה הראשונה כי נכללה בשניה:

(יב) "ויאמר דוד היסגרו". עתה שאל שאלה חדשה שלא שאל בראשונה כלל, והוא אחר שידע שירד שאול בעצמו שמה, שאל אם "יסגרו בעלי קעילה אותי". והנה בצד זה ידע כי שאול ודאי יבקש אותו "ואת אנשיו", כי ירצה שבעלי קעילה יפתחו לו שער העיר, ואז ילחם בתוך העיר עם דוד ואנשיו. והשיג התשובה יסגירו (ומי שהתפלא הלא לא נתקיים דבר ה' שאמר שירד שאול ושיסגירו אנשי קעילה, וזאת לא היה, התפלא בחנם, כי דבר ה' היה אם לא ילך דוד משם ירד שאול והם יסגירו, שגלה לו דעת שאול ודעת אנשי קעילה, למען יזהר לצאת):

(יג) "ויתהלכו". ר"ל תחלה לא התישבו בשום מקום, רק התהלכו תמיד ממקו(מ)ם למקום וחזרו בכל פעם למקום "שכבר התהלכו" שמה, באופן שלא ידע שאול אנה ילך אחריהם. וז"ש ויחדל לצאת. אבל אחר כך:

(יד) "וישב דוד". התישב במקום, אולם היה מתחבולותיו שבחר שני מקומות לשבתו, וז"ש וישב "במדבר במצדות, וישב בהר במדבר זיף". ר"ל פעמים במצדות פעמים במדבר זיף בהר, ועי"ז הגם כי "ויבקשהו שאול" בכ"ז "לא נתנו אלהים בידו", כי בכל עת שבא אל המקום לא היה דוד נמצא שם:

(טו) השאלות (טו) מ"ש וירא דוד, ודוד במדבר זיף בחורשה, וישב דוד בחורשה, תמוה. מדוע לא יצא משם אחר שראה שהלך שאול לבקשו?:

"וירא דוד". עד עתה נמלט דוד בהשגחת ה' שלא מצאו שאול, "ודוד" לא ידע כי שאול הולך אחריו, ועתה ראה דוד ששאול יצא לבקשו, "ודוד" היה בעת ההיא "במדבר זיף בחרשה". ובודאי היה דעת דוד לצאת מחרשה אל מקום אחר, אבל מפני סבה שנזכיר בסמוך (שבא יהונתן אליו) נשאר שם:

(טז) "ויקם יהונתן". יספר הסבה שלא יצא דוד מחורשה, כי יהונתן בא אליו ויחזק את ידו בארבעה ענינים, א] "באלהים", ר"ל א"ל שלא יירא כי אלהים עמו, ובהשגחתו ימלטהו מני צר:

(יז) ב] "ויאמר אליו אל תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי". באשר אינו יודע מקומך. ג] "ואתה תמלוך על ישראל" וכו', ובזה תרום קרן בזכות הרבים כי זרח שמש הצלחתך, ובית אבי יהיה תחתיך "כי אהיה לך למשנה". ד] "וגם שאול אבי ידע כן", ומצד זה נרפו ידיו ויפחד מעשות לך כל מאומה:

(יח) "ויכרתו" וכו' "ברית לפני ה'". כי הברית הראשון היה בינו לבין עצמו, וזה היה לפני הכהן ואורים ותומים. וע"י הבטחות יהונתן ובריתו ודבריו שחזק אותו, עי"כ "וישב דוד בחורשה", ר"ל נשאר יושב שם ולא יצא משם כמו שהיה במחשבתו, ובאמת כן היה ששאול לא ידע מקומו רק הזיפים הודיעו לשאול את מקום דוד, כמו שיספר:

(יט) "ויעלו זיפים" וכו' "הגבעתה". כי שאול חזר לביתו הגבעה, וחדל מלבקשו: "במצדות". הודיעו מקומו עם כל מצריו, א] "במצדות", סלעים. ב] "בחרשה", ביער. ג] "בגבעת החכילה". ד] (באשר היה בחכילה עוד גבעה מצד שמאל) "אשר מימין הישמון":

(כב) השאלות (כב) הדברים כפולים ומשולשים, ובלתי מובנים:

"לכו נא הכינו עוד". באשר ידע שדוד מערים ערמות ותחבולות להסתיר מקומו, ציום שיכינו הכנות בל ילך בחנם, והוא, א] "ודעו", בידיעה ברורה: "וראו". בראות העין: "את מקומו". האמתי, כי יצוייר ש"מקומו" היא רחוק מאתכם, ומערים שתחשבו שיושב קרוב אליכם כדי שאלך לשם והוא ישמט למקום אחר. ב] יצוייר ש"מקומו" אתכם ובכ"ז יתרחק כפעם בפעם למקום אחר, לכן ראו את "אשר תהיה רגלו שם". ג] יצוייר שאנשיו יושבים אתכם והוא בעצמו נחבא במקום אחר, לכן דעו "מי ראהו שם", אותו בעצמו, ולא תסמכו על מגידים, שיוכל להיות שהם מאנשי בריתו, רק דעו מי ראהו שם אם הוא איש נאמן. ובאר הטעם שצריך לחקור כ"כ, "כי אמר אלי ערם יערם הוא", המרגל אשר שלחתי לדרוש אחריו א"ל שמערים בכמה ערמות ותחבולות בענין שקשה מאד לדעת את האמת:

(כג) "וראו". ד] חוץ מזה תדרשו "על כל המחבאים אשר יתחבא שם", שאל"כ הגם שאדע מקומו יוכל להתחבאות שם במקום נסתר: "ושבתם אלי אל נכון". ר"ל שיהיה דבר נכון וברור, ואז "והלכתי אתכם: והיה אם ישנו". אמר זה בל ידמו כי מצוה שהם ידרשו כל הדרישות הנ"ל מאשר יתרשל הוא מלחפש, כי אם רק ישנו בארץ יחפשהו בכל כחו:

(כד) "ויקומו". אחרי חקרו שנית כדבר שאול הלכו אנשי זיפה לפני שאול והוא אחריהם, ודוד היה אז במדבר מעון כי כבר נעתק מחורשה:

(כה) "וילך שאול ואנשיו לבקש". אחר שלא מצאוהו עוד בחורשה: "ויגדו לדוד וירד הסלע". שתחלה היה בערבה של מדבר מעון, שהוא מישור, שבקל ימצאנו, ירד אל הסלע שהיה ג"כ במדבר מעון, והוא היה הר גדול:

(כו) "וילך" וכו'. והיה ההר מפסיק ביניהם: "עטרים". רצה להקיף ההר משני צדדים ולתפש:

(כז) "ומלאך בא". בהשגחת ה' הפרטיית: