מלבי"ם על שופטים ט
<< · מלבי"ם על שופטים · ט · >>
פסוק ב
אמר שידברו אל העם שזה לטובת הכלל, שאם ימשלו בני ירובעל בהכרח ימשלו כולם אחר שכולם שוים. וכולם בני ירובעל וזכותם שוה בממשלה וזה לא טוב לפני הכלל, זאת שנית מצד טובת עצמם בשהוא ממשפחתם.
פסוק ג
לא מפני טובת הכלל ולא מצד שזכרו מה שנדרו לירובעל משל בנו גם אתה גם בנך רק מצד כי אמרו אחינו הוא.
פסוק ד
ובזה נשתתפו בעלי שכם בפעל הרצח כי עזרוהו בכסף.
פסוק ה
אבל האיש המאושר הזה לא יאבה בשררות כי היא השביתנו משלמותו הנפשיי להיות עבד לעם לפקח על ענינם. כמו שאמר כלום שררות אני נותן לכם וכו' לכן השיב וכי אחדיל את דשני שהוא השגת החכמה ושפע הנבואה אשר בו יכבדו אלהים ואנשים כי הופעת הרוח האלהי נקרא בשם כבוד בכתבי הקדש, והלכתי לנוע על העצים לעסוק בצרכיהם?!
פסוק ז
הוא השופט וישפוט בינינו.
פסוק ח
הלוך הלכו העצים: העצים הלכו הליכות הרבה למשוח עליהם מלך, והנמשל שבני אדם (כי האדם עץ השדה) הלכו להקים להם שוטר ומושל, והנה מדרך המבקשים מלך, לבקש איש היותר ראוי והיותר מעולה למהלך שלמות הכלל. וכן לא יבחרוהו ההמונים, רק ראשיהם וחכמיהם להם משפט הבחירה, ולכן לא אמר בתחלה כל העצים. רק הלכו העצים, רצה לומר העצים המובחרים עושי פרי שהם המובחרים בעם.
והנה התכליתיות יתחלקו לשלשה, טוב, ערב, מועיל.
- יש ישים תכליתו לבקש אך הטוב בעבור שהוא טוב לאושר הנפש,
- ויש יבקש אך הערב לגוף בלבד,
- ויש יבקש הממוצע בין הטוב והערב שהוא המועיל,
שבקשת הערב הוא פועל החוש הבהמי, ובקשת המועיל הוא מפועל השכל, והנה תחלה יהיו הבוחרים הזקנים והחכמים והם ידרשו אחר הטוב המוחלט. וממליץ שאמרו לזית מלכה עלינו, שהזית יצייר את הטוב כי הוא המוציא שמן למאור שזה משל על אור החכמה והתורה, והאור נקרא טוב, והסכימו כי לאיש כזה האלהי ראוי המלוכה, וע"כ לא אמרו לכה מלכה, כי הוא אינו צריך ללכת ולהתנועע לזה כי המלכות מחויב אליו מצד עצמו.
פסוק ט
פסוק י
אחר שכת החכמים והטובים לא מצאו איש הטוב בעיניהם, חדלו מלבקש, ואז התעוררו כת אחרת, שהם העשירים מבקשים את הערב לחיי הגוף, ורצו להקים איש מועיל לפי התכלית הנרצה אצלם, וזה במשל התאנה שפריה מתוק וערב לחוש הטעם, ויאמרו לכי את רצה לומר הגם שיודעים המה שהמלוכה מגיע לאיש הרוח. בכ"ז לכי והשתדל בזה עד שתמלוך, וזה במשל שיבקשו איש עשיר גבור חיל אשר יוכל לכלכלם בתפנוקים וחיים הערבים.
פסוק יא
אבל גם איש כזה אחר שיש לומר איזה שלימות מדומה ערב לעצמו, לא ירצה לעזבו בעבור העם, כמו שאמר ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה, וזה שאמר: החדלתי את מתקי, ובזה לא אמר שיש בו תועלת לאלהים ולאנשים, כי באמת מחלק הערב אין בו תועלת אמתי כלל.
פסוק יב
אז התעוררו כת שלישית ממוצע בין שניהם, לבחור איש ממוצע בין הטוב והערב והוא המועיל הנרמז בגפן, שיין ישמח לבב אנוש וחמרי וריחני פקחין.
ואמרו בריש כל אסוון אנא חמר, רצה לומר כי יבחרו איש החכם במדיניות ובטוב המדות אשר ינהיגם בדרכי צדק ושפוט משפטיהם לטוב החיים המדיניים.
פסוק יג
אבל גם הגפן שהוא החכם המדיני לא ירצה לעזוב שלימותו שנמצא בו דבר משמח אלהים ואנשים, שהוא טוב המדות שפרים צדקה וחסד ורחמים, ישמח בם אלהים, וטיב ההנהגה ישמחו בה אנשים, ואיך ינוע על העצים?!
פסוק יד
אז חדלו ראשי העם שהם החכמים והעשירים והשרים לבקש מלך, עד שהעצים נושאי פרי לא יבקשו מלך, כי לא מצאו, רק אז עמדו כל העצים, רצה לומר אילני סרק שהם רוב העצים, ויבקשו מלך, והם אחר שאין בם תכלית ופרי, יבחרו את האטד שהוא הגרוע שבכולם וחסר כל תועלת, והמעלה שלו נגד יתר אילני סרק, מה שא"א לקרב אליו כי מלא חנית וחצים וקוצים מכאיבים, כמו שאמר ובליעל כקוץ מונד כולהם, והנמשל שאחר שחדלו המעולים בעם לבקש מלך, התאספו ההמון כולו להקים עליהם איש נעדר כל שלמות והגרוע שבכולם, ומעלתו הוא רק כי מלא רצח ורומח וחנית.
פסוק טו
הוא מקבל את המלוכה ודורש אחריה, בשלא יגרע לו על ידה שום שלימות, רק באשר יתחמץ לבבו אם לבם נכון עמו, לכן מתנה עמהם אם באמת ובתמים אתם משחים אתי כו' באו חסו בצלי, וידוע שהאטד אין לו צל כלל והוא השפל מכולם, רצה לומר עזבו מעלתכם אתם ארזי לבנון הרמים והנשאים ותשפילו שבת תחתי במקום שפל ומורד, והקוצים שלי המכאיבים יהיו לכם צל ומחסה, ואם אין כי תמרדו בי, אז אל תחשבו כי לא אוכל להרע לכם משפל מקומי, לא כן כי אחר שהאטד מוכן לשריפת אש, האש הזה תאכל את ארזי הלבנון.
פסוק טז
ועתה: מתחיל לבאר הנמשל, כי במות גדעון נמצאו בין בניו: חכמים דורשים הטוב כשתילי זיתים. ועשירים דורשים הערב כתאנה חנטה פגיה, וחכמים במדיניות אל המועיל, כרם חמד ענו להם, ואלה לא אבו במלוכה ולא שחרוה, ואתם המוני עם הפחותים, הלכתם אל האטד שלא נמצא בו לא טוב ולא ערב ולא מועיל רק מה שהיה כקוץ ודרדר להשחית את אחיו. מתנה עמהם:
- א) אם באמת ובתמים עשיתם ותמליכו את אבימלך, רצה לומר אם הבחירה בעצמה היה באמת שחשבתם לקנות בצלו איזה שלימות (מה שהוא הפך האמת),
- ב) ואם טובה עשיתם עם ירובעל ועם ביתו שחויבתם לו טובה בעבור שמסר נפשו עליכם, אם בעבור זה המלכתם אותו (מה שהוא ג"כ בהפך),
- ג) ואם כגמול ידיו עשיתם לו, שחוץ מזה התחייבתם לו גמול בעבור שהציל אתכם מני צר, ומפרש נגד מ"ש אם טובה עשיתם.
פסוק יז
שגם אם לא היה מצליח במלחמה הייתם חייבים לו טובה בעבור שהשליך נפשו מנגד, ונגד מ"ש ואם כגמול ידיו עשיתם, מפרש ויצל אתכם מיד מדין ומצד זה התחייבתם לו גמול ידיו טובה תחת טובה, ואיה הגמול? הלא...
פסוק יח
שזה לא טובה ולא גמול, ותמליכו כו' בן אמתו, וגם זה לא בעבור טובה וגמול רק מצד כי אחיכם הוא.
פסוק יט
אחר שבאר ההפך של מ"ש ואם טובה עשיתם, ואם כגמול ידיו, באר ההפך של מ"ש ואם באמת ובתמים עשיתם, והוסיף אם היה זה באמת ובתמים, היום הזה אחר שנהרגו בניו אין לכם שום זכות.
פסוק כ
כמו שהוא האמת שלא היה ראוי שהרוצח בית אביו יירש כבודו, יהיה סופכם כסוף העצים מן האטד תצא אש וכו'.
פסוק כב
לא כתיב וישפט, כי לא שפט רק שר בחזקה (ומלת וישר מבנין הקל מנע"ו כמו ויסר אליה):
פסוק כג
והיה זה עונש השגחיי לבוא חמס שבעים וכו':
פסוק כד
והיה זה עונש השגחיי לבוא חמס שבעים וכו':
פסוק כה
וישימו: תחלה שמו מארבים להרגו בדרך אשר יעבור רק המארבים לא פנו אל המטרה לארב על אבימלך עצמו וגזלו עוברי דרך ועי"כ נתודע הקשר ונודע לאבימלך ונשמר מלעבור שם וישב בתרמה (וזה היה מאת ה' שטרם ישרף האטד יאכל את ארזי לבנון תחלה).
פסוק כו
סבב ה' סבה שניה שגעל בא לשכם, ובני שכם בטחו על גבורתו שילחם באבימלך, ושעל ידי זה יצאו לבצור כרמיהם כי תחלה פחדו לצאת והיה דרכם לעשות הלולים ומשתה בעת הבציר ושם קללו את אבימלך בפרהסיא.
פסוק כז
סבב ה' סבה שניה שגעל בא לשכם, ובני שכם בטחו על גבורתו שילחם באבימלך, ושעל ידי זה יצאו לבצור כרמיהם כי תחלה פחדו לצאת והיה דרכם לעשות הלולים ומשתה בעת הבציר ושם קללו את אבימלך בפרהסיא.
פסוק כח
ויאמר געל בן עבד: הוא עמד בראשי המדברים ויאמר, מי אבימלך ומי שכם כי נעבדנו רצה לומר מה קשר יש לאבימלך עם שכם שהם מחויבים לעבדו, הלא הוא בן ירובעל מצד אביו, ועקר היחוס יהיה מצד האב, ואביו לא משכם הוא, והוסיף וזבול פקידו, ואם תעבדו את אבימלך הכי תעבדו עוד את פקידו, ושעורו כי נעבדנו ואת זבול פקידו. הוסיף לאמר עבדו את אנשי חמור אבי שכם, אמר אתם הסכלים כחמורים עבדו אתם את אנשי חמור אבי שכם, כן קרא את אבימלך על שם חמור שהיה אבי שכם בימים קדמונים, והוא עתה הנשיא תחתיו, ורצוף בו גם הלצה על שהוא החמור הסכל מכל בעלי חיים, רצה לומר אם רצונכם עבדו את אנשי חמור שהם זבול ואנשי אבימלך. אבל מדוע נעבדנו אנחנו אני ואחי, אנו לא נולדנו בשכם ואין אנו משועבדים אל חמור נשיא שכם.
גם יש לפרש שקרא לאבימלך לגנאי בשם שכם, רצה לומר שהוא רוצה לזכות במשרה על שהוא בן נשיא הארץ כשכם שהיה בן חמור החוי נשיא הארץ בימים קדומים, ואמר מי אבימלך ומי שכם נשיא הארץ כי נעבדנו. הלא בן ירובעל וזבול פקידו רצה לומר אינו בן ירובעל בבירור אחר שהוא בן פילגשו שדרך הפילגש לזנות ואמו זנתה עם זבול פקידו באופן שהוא בן ירובעל ובן זבול, רצה לומר ספק מי משניהם הוא אביו האמתי, ומתיחס לירובעל ולזבול בשוה, הוסיף אם תרצו לעבדו מצד שאביו היה נשיא הארץ עבדו את אנשי חמור אבי שכם שהם קודמים בנשיאות ומדוע נעבדנו אנחנו הלא מצד זה בני חמור קודמים בנחלה.
פסוק כט
שאהיה מושל פה אסירה אותו ממלוכה, ויאמר לאבימלך צוה שכל השומע יגיד לאבימלך שירבה צבאיו ויצא למלחמה כי התקשרו העם נגדו.
פסוק לא
בתרמה: היא עיר ארומה ששם אבימלך.
הנה געל כו' ואחיו באים שכמה:
רצה לומר שרוצים להתישב שם.
והנם צרים את העיר עליך:
הודיעהו כי הסכימו ביניהם לצאת למחר בבקר לצור על עיר ארומה, שע"ז כיון במ"ש רבה צבאך וצאה רצה לומר מן העיר שאתה בה ששם תבוא במצור.
פסוק לב
ועתה יעץ בחכמה: שיקום בלילה ויארב עליהם בשדה.
פסוק לג
ועתה יעץ בחכמה: שיקום בלילה ויארב עליהם בשדה.
ובבקר:
השכם יפשוט על עיר שכם, כי געל ואנשי החיל יוצאים אליך לתרמה, ולא יהיו בעיר ובקל תכבוש את העיר, ובזה ועשית לו כאשר תמצא ידך, הוא מה שחצה העם לארבעה ראשים שמקצתם יעמדו בשער העיר בל יניחום לשוב העירה ומקצתם ילחמו בשדה, רק שנשבתה עצתו כמו שיבואר.
<< · מלבי"ם על שופטים · ט · >>
פסוק לד
ויקם אבימלך: שמע לעצתו, ויארבו כו' ארבעה ראשים כי חשב ששני ראשים יעמדו בפתח שער העיר ושני ראשים יכו כל אשר בשדה.
פסוק לה
ויצא געל: וכן היה שגעל יצא עם אנשי שכם בעלות השחר ללכת לתרמה, אבל לא הלך תיכף רק עמד עם אנשיו בפתח שער העיר לסדר מחנהו, ובתוך כך קם אבימלך מן המארב כי חשב שגעל כבר יצא לדרכו, והוא בשדה.
פסוק לו
וירא געל ויאמר הנה עם יורד: ועי"כ לא התרחק מן השער, וזבול רצה להטעותו שהוא צל ההרים.
פסוק לז
אבל געל הוסיף שרואה שהוא עם, ושהם חלוקים לראשים, וציין מקומם, והיה דעתו לשוב העירה.
פסוק לח-מ
ויאמר אליו זבל: אז נסה זבול להעתיקו מן העיר ע"י שיצית בלבו אש הנצוח, א"ל
- א) אם תשוב לעיר תהיה לבוז כי איה אפוא פיך אשר תאמר מי אבימלך כי נעבדנו ואיך תתן אמון לדבריך אם לא בשתלחם בו ותנצחהו, ואדם המעלה צריך לשמור מוצא שפתיו.
- ב) הלא זה העם אשר מאסתה בו וכאין נחשב אצלך ולמה תירא עתה להלחם בו, וזה פעל על לב געל, ויצא וירדפהו אבימלך וינס אל עיר שכם, ובזה הוקמה עצת עליון שיפלו בעלי שכם ושלא יכבוש עדיין את העיר למען תרבה המשטמה עד שהחריב את העיר לבסוף, ואבימלך ישב בארומה כי לא יוכל להלחם עתה על העיר אחר שגעל וחיילותיו בעיר.
פסוק מא
ויגרש: בתוך כך גברה יד שר העיר שהיו לו ג"כ עוזרים, ובשגם אחר שנפלו אנשי שכם חללים והסכימו לגרש את געל מן העיר.
פסוק מב
ויצא העם השדה: לעסקיהם כי היה אז עת הבציר וכבר התיאשו מן המלחמה.
פסוק מג
(מג-מד) למה ויכום ויכום כפול:
ויחצם: עתה הצליח כעצת זבול בפעל הראשון, שחצה את עמו לג' ראשים ובעת שראה שהעם יוצא מן העיר שניתקו מן העיר התחיל להכותם, ובתוך כך שהכה בהם –
פסוק מד-מה
פשטו: אבימלך והעם אשר אתו ויעמדו מקצתם פתח שער העיר לעכב המוכים בל ישובו העירה, ושני הראשים הכו כל אשר בשדה שהיו נפוצים בשדות רבות, ואח"כ החריב אבימלך את העיר.
פסוק מו
וישמעו: אחרי נעשתה עצת ה' בשכם, סבב שאש האטד תאכל גם בית מלוא שכני שכם שאצל שכם היה מגדל עוז שלא היה אפשר לכבשו, סבב ה' שלא הלכו להשגב במגדל רק התקבצו אל צריח בית אל שהיה של עצים להתיעץ שם ולכרות שם ברית אל קשר המרד.
פסוק מז
ויגד לאבימלך: שיצאו מן המגדל, ואז כרת עצים ויצת את הצריח שהיה מעצים, והיה מה' שיצאו מן המגדל של אבנים לחסות תחת לוח ארז, ונתקיים מ"ש תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם בית מלוא.
פסוק נג
עתה יספר איך נתקיים ג"כ מ"ש ותצא אש מבעלי שכם ותאכל את אבימלך במה שאשה הרגתהו. פלח רכב היא חתיכת אבן מהעליונה של הריחים והיה מדה במדה כמו שהרג את אחיו על אבן אחת.
פסוק נו
וישב: זה סיום הספור איך נתקיימה קללת יותם בכל פרטיה.