מלבי"ם על שופטים ב

פסוק א

(ב) למה בא אעלה אתכם עתיד במקום עבר?: (יא) למה חזר פה הספור ממיתת יהושע והזקנים שכבר נזכר בסוף יהודע?-מן פסוק יא עד סוף הקאפטיל באו דברים מכופלים ומיותרים ורובם אין להם שייכות לכאן כלל:

ויעל: אחר שכרתו ברית עם יושבי הארץ עלה מלאך ה' שהוא נביא במלאכות ה' להוכיחם ע"ז.

ויאמר אעלה אתכם: תוכחה זו סובבת על ב' דברים: א) מצד הרע שיש בהמעשה עצמה ע"ד תיסרך רעתך, ב) מצד הנזק הנמשך ממנה, (על הא') אומר, הלא חשבתי אעלה וכו' רצה לומר, א) ההרמה מן השפלות היותר גדול מעני מצרים, ב) ההגעה אל המעלה היותר גבוה שהיא ואביא אתכם אל הארץ ואומר עי"כ אמרתי כי תכירו טובה זו עולמית מה שחויבתם לי בעבורה הודאה ועבודה, ועי"כ לא אפר בריתי אתכם לעולם רק בתנאי.

פסוק ב

ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת: אחר שברית הזה עם אויבי ה' מתנגד אל הברית אשר ביני וביניכם כי א"א שתתקיים אהבת האל עם אהבת אויביו ומחרפיו, ועתה כי לא שמעתם בקולי, ושכחתם כל תגמולי עליכם מה זאת עשיתם הלא מעשה כזו רעה מצד עצמה, כמו שאמר ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך.

פסוק ג

וגם: (מבאר ענין הב') הלא ימשך לכם נזק ממעשיכם כי עי"כ אמרתי לא אגרש אותם מפניכם, ויזיקו אתכם בין במדיניות כי יהיו לכם לצדים, בין באמונה כי אלהיהם יהיו לכם למוקש, ברר להם כי חטאו, א) נגד הטוב מצד עצמו, ב) נגד המועיל.

פסוק ד

ויהי: אז התעוררו לבכות כי ראו שהסכילו עשו.

==פסוק ו== וישלח: כל הספור הקודם היה בעוד היו הזקנים שאריכו ימים אחרי יהושע, שבימיהם עדיין עבדו את ה', רק שהתרשלו בכבוש הארץ ובא מלאך והוכיחם ע"ז והם התחרטו ובכו וזבחו לה', עתה מתחיל לספר מה שהיה אחרי מות הזקנים, והקדים שתחלה שלח יהושע את העם לרשת הארץ כפי פקודת התורה והם החזיקו בעבודות ה'.

פסוק ז

ויעבדו: וכן החזיקו בשלמותם ויעבדו את ה' כל ימי יהושע והזקנים אחריו, יען אשר הזקנים ראו את מעשה ה' בעיניהם היו מורים את העם ומדריכים אותם במעגלי צדק.

פסוק ח-י

וימת: אבל יהושע מת וגם כל הדור ההוא נאספו, ויקם דור אחר אשר לא ידעו את ה' ע"י העיון והלימוד וגם לא ידעו את המעשה עפ"י ראות עיניהם ומאז התחילו לעזוב ארחות יושר ללכת בדרכי חשך.

פסוק יא

(מן פסוק יא עד פסוק כ' הוא מאמר מוסגר והוא כעין הצעה והקדמה לכל הספר ולכל ספורי ימי השופטים):

ויעשו: חושב כי התמוטטו בשלשה מדרגות זה אחר זה: א) תחלה עשו את הרע בעיני ה' שחטאו נגד מצות התורה, ב) אחר כך הגיעו לקצה המרי עד שעבדו את הבעלים. ועתה ביאר כי במרי זה שעבדו ע"ז היה ג"כ שתי מדרגות, כי יש העובד ע"ז בשיתוף, ויש ששוכח אלהים עשהו בהחלט. ותחלה עבדו בשיתוף. וזה שאמר –

פסוק יב

ויעזבו את ה' אלהי אבותם: (יש הבדל אצלי בכ"מ בין כשמזכיר שם ה' סתם שאז ידבר עליו מצד היותו בורא העולם ומחדשו ובין כשיזכיר שם אלהים בכינוי (כמו אלהי ישראל אלהי אבותם) שאז ידבר עליו מצד הקשר שיש לו עם ישראל ועם אבותיהם שבחרם לחלקו והשגיח עליהם בהשגחה מופלאת) ומצד זה אסור להם לעבוד בשיתוף כי אינם נתונים תחת שום שר וכוכב רק תחת השגחת ה', כמו שאמר אשר חלק ה' לכל העמים ואתכם לקח ה', ובעת יעבדו בשיתוף הגם שאינם עוזבים את ה' מצד עצמו, כי עדיין מאמינים שהוא בורא העולם ומחדשו, בכ"ז עוזבים את ה' אלהי ישראל או את ה' אלהי אבותם, רצה לומר שעוזבים אותו מצד שהוא אלהי ישראל ואלהי אבותם שעי"כ הם תחת פקודת השגחתו ואין אתו אל נכר, וזה שאמר ויעזבו תחלה עזבו את ה' אלהי אבותם רצה לומר שהתחילו לעבוד בשיתוף ועזבו אלהי אבותם המוציא אותם מארץ מצרים שמאז השלם בהשגחה מיוחדת ויחדם לחלקו, וילכו אחרי אלהים אחרים ובזה הכעיסו את ה' במה ששתפו שם שמים ודבר אחר. ואחר כך התמוטטו יותר וירדו פלאים.

פסוק יג

ויעזבו את ה': גם מצד שהוא ה' בורא המציאות כי כחשו בה' ויאמרו לא הוא ויעבדו לבעל ולעשתרות.

פסוק יד

ויחר: כמו שחטאו בג' מדרגות, כן העלה עונשם בג' מדרגות: א) תחלה ויתנם ביד שסים, שבאו לשוסס ממונם ורכושם.

ב) אח"כ וימכרם ביד אויביהם מסביב, שהיו אויבים להם עצמם באשר הם שכניהם הרעים, ופירוש וימכרם שמסרם בידם שע"י שסלק השגחתו מאתם סר צלם מעליהם ונעזבו ביד הטבע והמקרה, ולא יכלו עוד לעמד לפני אויביהם שהיו חזקים מהם בטבע.

ג) ואח"כ הוסיף להענישם בפועל לא ע"י סילוק השגחתו לבד, עד כי –

פסוק טו

בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה: רצה לומר כי תחלה שהיה רק הסתרת פנים לא היתה הרעה ע"י יד ה', רק באה בטבע מעצמה ועתה הענישם בפועל ובמכת ידו, ותחלה שהיה רק הסתרת פנים יצויר שלפעמים יצליחו גם הם בדרך הטבע נגד אויב שחלש בטבע, ועתה שהענישם בפועל כפיו, הנה בכל אשר יצאו הגם שהיה ראוי שיצלחו בדרך הטבע יד ה' היתה בם לבל יצלחו כאשר דבר כו' להם שבעת יעבדו ע"ז יענישם בפועל, וכן התמיד להרע להם עד שהצר להם מאד והכירו את אשר הרעו והתחילו לשוב.

פסוק טז

ויקם: כבר כתבתי שמאמר זה בכללו מן פסוק יו"ד עד סוף הסימן היא כעין הוצעה כוללת לכל הספר, שספר ענין ישראל כל ימות השופטים עד שמואל הנביא כותב הספר, שבמשך הזמן ההוא נמשך חטאם בא' מג' מדרגות הנ"ל, ועונשם באחד מג' מיני עונשים הנ"ל, ועתה יספר איך היה ענין השופטים שקמו בכל דור להושיע לישראל, תחלה אמר דרך כלל ויקם ה' שפטים ויושיעום שתמיד עת צר להם הקים להם שופטים וכן השופטים שהיו להם הושיעום מיד שוסיהם, בזה הושוו כל השופטים שהגיע לישראל תשועה על ידם. אבל היה הבדל במשך זמן התשועה שמצאנו שופטים שהיה להם תשועה כל ימי חיי השופט, כמו עתניאל ודבורה ודומיהם, ומצאנו שופטים שעוד בחיי השופט חזרו האויבים לשלוט בהם, כמו אהוד ושמשון ודומיהם, ומבאר שזה היה תלוי לפי הדור שאם שמעו לקול השופט כל ימי חייו, ואז נושעו כל ימי חיי השופט עד מותו שחזרו לרשעתם, ולפעמים מרו וסרו מהר בעוד השופט חי, ושלט עליהם אויב בחיי השופט. וזה שאמר –

פסוק יז

וגם: רצה לומר לפעמים גם אל שופטיהם לא שמעו כי זנו וכו' סרו מהר בחיי השופט ובזה סרו מן הדרך אשר הלכו אבותם לשמוע מצות ה', שאבותם היה דרכם לשמוע מצות נביאיהם ושופטיהם, כמו שאמר (בפסוק ז') ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים והם לא עשו כן, ובעת הזאת גבר אויב בעוד השופט חי.

פסוק יח

וכי: רצה לומר ולפעמים הקים כו' שופטים והיה ה' כו' והושיעם כו' כל ימי חיי השופט, וגם זה היה לפי מעשה הדור כי ינחם ה' מנאקתם מפני לוחציהם. כי עמדו בצדקם כל ימי השופט וצעקו אל ה' ונחם אל הרעה כל ימי השופט, ומ"ש לוחציהם ודוחקיהם, הלוחץ נגשו במס ועבדות, והדוחק בא במקומו וצר לו המקום כמו שאמר ואיש אחיו לא ידחקון (יואל ב'), אבל בכ"ז.

פסוק יט

והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם: וזה היה הסבה שאחר מות השופט נתנו לבז ולמשסה.

פסוק כ

ויחר: אחר שהקדים ההקדמה הזאת מן פסוק יא עד הנה שב למה שסיים בפסוק י' ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את ה' וכו', ולכן ויחר אף ה' בישראל, שאחר שראה ה' שהתמוטטו מאמונתם חרה אפו על הדורות ההם ויאמר יען אשר עברו את בריתי (ולא שמעו לקולי, ולמעלה (ב) ולא שמעתם בקולי, שמיעה בקול הוא קבלת הפקודה או הדברים מצד עצמם, ושמיעה לקול הוא שישמע הטענה והראיה מצד השכל, כמו ושמע לקול יריבי (ירמיה יח) הקשיבו לקול שופר (שם ו') רצה לומר טענות שלהם, ועדות השופר, שמורה פורעניות, ומוסיף שלא שמו הלב לשמוע מצד הטענה והמופת).

פסוק כא

גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם: רק ישארו הגוים בא"י להיות לצנינים.

אשר עזב יהושע: הוא מאמר מוסגר רצה לומר מה שיהושע עזבם ולא הורישם בחייו כבר היה סבה מאת ה', והוא –

פסוק כב

למען נסות: שרצה לנסות הדור שאחרי יהושע אם ישמרו דרך ה' להוריש את הגוים ושלא יכרתו ברית עמהם. ומטעם זה –

פסוק כג

וינח ה' את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר: ונמשכו ימי הכיבוש עד אחרי מות יהושע, למען יראה אם הדור שאחריו ישמרו תורת ה' להורישם ושלא יכרתו ברית עמם, וכ"ז מאמר מוסגר, שמזה יוציא מ"ש שאחר שלא עמדו בנסיון ולא הורישו אותם, וכמו שאמר באורך בקאפיטאל א', לכן כשחרה אף ה' גזר שלא יוסיף להוריש איש מפניהם, ולא יכלו עוד להתגבר עליהם, וכמו שיעד להם יהושע (כג יב יג) אם שוב תשובון וכו' ידוע תדעו כי לא יוסיף ה' להוריש אותם והיו לכם לפח עד אבדכם וכו' וזה מתקיים אחרי מותו.