מלבי"ם על עזרא ו ט

<< | מלבי"ם על עזראפרק ו' • פסוק ט' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כא • כב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


עזרא ו', ט':

וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין ׀ לַעֲלָוָ֣ן ׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א חִנְטִ֞ין מְלַ֣ח ׀ חֲמַ֣ר וּמְשַׁ֗ח כְּמֵאמַ֨ר כָּהֲנַיָּ֤א דִי־בִירֽוּשְׁלֶם֙ לֶהֱוֵ֨א מִתְיְהֵ֥ב לְהֹ֛ם י֥וֹם ׀ בְּי֖וֹם דִּי־לָ֥א שָׁלֽוּ׃


השאלות

(ט – יב)    תחלה אמר שיהיו רחוקים מן תמן משמע שלא יתערבו כלל, ואח"כ אמר די תעבדון עם שבי יהודיא שיעזרום בבנין, ולמה שלש ומני שים טעם ג' פעמים:

(ט - י) "ומה חשחן", עוד הוסיף על פקודת כורש, שגם הוצאת הקרבנות וצרכי העבודה ינתן להם [שזה לא נזכר בפקודה הקודמת], ור"ל "מה שיצטרכו בני בקר ואילים וכבשים לעולות לאלהי השמים חטים מלח יין ושמן כמאמר הכהנים שבירושלם ינתן להם יום ביום בלא דיחוי", כדי שיקריבו לאלהי השמים ויתפללו על חיי המלך ובניו: