מלבי"ם על נחמיה יב

(א)" ואלה" חושב הראשים שהיו בימי עליית זרובבל בפעם הראשון, ותראה שכל הנזכר פה באו על החתום (למעלה י') רק פה נתוספו ששה אחר שמעיה, ולעומת זה יש שם ששה נוספים שלא נזכר כאן והם צדקיהו פשחור מלכיה דניאל ברוך משולם, שהם באו אח"כ ומפני חשיבותם היו הם לראשי הכהנים והוציאו מפניהם הששה שנחשבו כאן באחרונה, והמספר הוא כ"ב שם וכאן, והלא צ"ל כ"ד משמרות, וצ"ל ששנים מהם היו גם בניהם ראשי משמרות או שישוע כהן גדול שלא חשבתיו היו מבניו שני ראשים:

(ח) "והלוים," הנה מן החתומים בין הלוים (למעלה י') לא באו בכאן רק ארבעה הראשונים, ולמעלה לא באו על החתום רק י"ז, ויש לומר שעם השבעה הנחשבים בסי' י"א (ט"ו - כ') הם כ"ד ראשי משמרות, או י"ל שחמשה שהוסיף כאן מן יהודה ואילך משלימים לכ"ב כמספר הכהנים, ומ"ש אחיהם לנגדם הם שני האחים של בקבקיה שהם חרש וגלל שחב בד"ה הם כ"ד, "על הידות", לדעתי הוא שם עצם, אחד היה נקרא שמו על הידות, וכ"מ ממה שבא מתניה באתנחתא:

(י) "וישוע הוליד את יויקים", הנה בפסוק זה לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, אחר שאמרו חז"ל (בסדר עולם פ' למ"ד ובע"ז דף ט') ל"ד שנה פשטה מלכות פרס בפני הבית, ר"ל מבנין הבית עד ימי אלכסנדר מוקדון היו ל"ד שנה, והם אמרו כי שמעון הצדיק יצא לקראת אלכסנדר בשובו ממלחמת דריוש והיה א"כ שמעון הצדיק דור שני לעזרא ונחמיה, כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים וכן כתבו רבים וכן שלמים, ואיך נולדו בזמן הקצר ששה דורות, בפרט לרש"י שכתב שכולם היו כהנים גדולים והגם כי מ"ש ביוחסין שיש להם קבלה שידוע הוא אבי שמעון הצדיק לא ידענו מאין להם הקבלה הזאת בכ"ז לא ידעתי מה הרעש הזה, מי יאמר להם שנולדו באותם ל"ד שנים, אם נאמר שיהושע בן יהוצדק ששב מגלות בבל ובנה הבית היה אז בן ק"ה שנה, והוא ובניו הולידו כל אחד לט"ו שנה, א"כ בעת שהיה יהושע בן יהוצדק בן תשעים שנה כבר נולד שמעון הצדיק ובעת שבנה הבית היה שמעון הצדיק בן ט"ו שנה. ובעת אלכסנדר כבר היה בן מ"ה שנה, ואם היה יהושע בן תשעים בעת בנין הבית היה שמעון הצדיק בן שלשים בעת מלכות אלכסנדר, ומה הרעש הזה, ומבואר למעלה (סי' ג') שבעת נגמרה בנין החומה היה אלישיב נקרא בשם כהן גדול, כי אחרי בנין המקדש מת יהושע ונתמנה יויקים תחתיו ומת יויקים שהיה ג"כ זקן ונתמנה אלישיב, ויוכל להיות שאלישיב ובניו חיו ימים רבים ואחרי מותו בחרו את שמעון הצדיק כי היה יותר ראוי מאבותיו, או שהיה אחד או שנים מהבנים כ"ג במשך הזמן, או ששמשו כולם ע"י מקרה, שאירע טומאה לכ"ג וכדומה, ובזה לא נצטרך לדחוק שסופר מאוחר הוסיף דברים בנחמיה, שנחמיה שהיה בימי יהושע ויוקים כבר ראה כל הדורות הלאה שנולדו כבר בימים ההם, וכיוצא בזה תוכל להשיב בחשבון שחשב בדה"י בבני יכניה תשעה דורות כמו שיתבאר במקומו:

(יב) "ובימי יויקים," נתמנו ראשי אבות אחרים, והנה לא חשב חטוש ולא נזכר מי שהיה תחת מנימין, וי"ל שהם היו חיים והיו ראשי האבות גם בימי יויקים, אמנם מה שיש לתמוה, שלפי הנראה ממ"ש בסי' ג' ויקם אלישיב הכהן הגדול וכו' ויבנו את שער הצאן, בעת בנין החומה כבר היה אלישיב כ"ג, ואיך בברית שכרתו לשמור את התורה (סי' י') שהיה אח"ז חתמו כל שרי אבות הקודמים, ע"ז אשיב לך אחת משתים, אם שנאמר כפי מ"ש (למעלה) שכל מעשה הזאת היה עוד בתחלת עלותם בימי כורש הראשון, או שנאמר שמה שנסתלקו מהיות שרי האבות לא היה מפני שמתו רק מפני זקנתם, ובכ"ז היו שרים ונכבדים מן המאוחרים מהם ולכן באו המה על החתום:

(כב) "הלוים בימי אלישיב", ר"ל בימי יויקים נשתנו ראשי האבות של הכהנים ולא של הלוים, כי רוב הלוים לא עלו בימי זרובבל רק בימי עזרא זה מקרוב ולכן עמדו עוד על משמרתם, רק בימי אלישיב אז נשתנו ראשי אבות של הלוים וגם הכהנים שנשתנו אח"כ "בימי אלישיב יוידע ויוחנן" (הוא יונתן) "וידוע כתובים ראשי אבות", ר"ל כתובים במקום אחר, וכן "הכהנים" שנשתנו "על מלכות דריוש הפרסי", ר"ל כ"ז של מלכות דריוש, כל הראשים שנשתנו במשך זמן הזה [כי משך זמן דריוש היה מן אלישיב עד ידוע, כי בימי מלכות יון כבר היה שמעון הצדיק כנזכר לעיל) הם כתובים, עתה מפרש באיזה מקום הם כתובים:

(כג) "בני לוי", היינו הכהנים והלוים שכולם הם בני לוי. "ראשי האבות" שלהם, "כתובים על ספר דברי הימים" שהיה להם ספר דברי הימים שהיו כותבים בו כל מה שנעשה בעת ההיא ובו כתבו גם ראשי האבות של בני לוי, "עד ימי יוחנן בן אלישיב" הוא יונתן בן בנו של אלישיב ולא אמר עד ימי ידוע כי ידוע ויוחנן שמשו בכ"ג בזמן אחד כנזכר לעיל:

(כד - כה) "וראשי הלוים", זה נמשך למטה עמ"ש אלה בימי יויקים. אמנם בימי יויקים ובימי נחמיה ועזרא שכולם היו בזמן אחד היו "ראשי הלוים חשביה שרביה וישוע" שהם אלה שעלו עם זרובבל כמו שחשב בפסוק ח' ט' שרביה וישוע ומתניה ובקבקיה וכן חשבם בסימן י' ובסי' י"א, וזה כמ"ש בפסוק כ"ב שהלוים לא נשתנו בימי יויקים, והנה חשביה שרביה וכו' היו ממונים "להלל להודות" והיו ממונים על המשוררים והמנצחים, "ומתניה ובקבקיה עבדיה" וכו' היו "שוערים ושומרים משמר באספי השערים," ר"ל בסף השער שומרי הסף, (וכמ"ש י"א י"ז - י"ט):

(כו) "אלה", ואלה לא נשתנו והיו גם בימי יהויקים ובימי נחמיה, שנחמיה ועזרא חיו כל ימי יהויקים, ובימי אלישיב מתו:

(כז) "ובחנכת בקשו את הלוים", אותם שגרו חוץ לירושלים, "ובתודות" השתי תודות שבם קדשו את העיר כקבלת חז"ל:

(לא) "מעל לחומה", יל"פ שהלכו על החומה ממש, ויל"פ אצל החומה כמו ועליו מטה מנשה, ובאמת נסתפק בזה הריטב"א בחדושיו פ"ק דשבועות, ורצה להוכיח שהלכו על החומה כדי לקדש את החלונות ועובי החומה למ"ד דעובי החומה כלפנים," ואעמידה שתי תודות גדולות", הנה חז"ל קבלו בזה שהיו תודות ממש ולקידוש העיר היה צריך להלך סביב לה בלחמי תודה, ומ"ש גדולות היינו בהלחמים הגדולים שהוא לחם חמץ שכל לחם היה נעשה מעשרון מה שאין כן לחמי מצה היה כל לחם משליש עשרון וקבלו שהשתי תודות היו מהלכים זה אצל זה או זה אחר זה אחת נאכלת ואחת נשרפת, וכפי ההשקפה ראשונה פשט הכתוב סותר את הקבלה, שמבואר בכתוב שהלכו חצי העם משמאל לימין וחצי העם הלכו מימין לשמאל, וכבר בארתי זה היטב למעלה סימן ג', שבית נחמיה היה בשער הגיא שהוא באמצע מערב ומשם התחילו ללכת וחצי העם שהלכו לימין הלכו לשער האשפות עד מעלות עיר דוד עד קצה דרומית מערבית ומשם הלכו כל צד דרום ממערב למזרח ובאו אל שער המים במזרח בצד דרומית מזרחית [כמ"ש ל"א - ל"ז] [וכמו שתראה כן למעלה ג' מן פסוק י"ג עד פסוק כ"ו] וההולכים מימין לשמאל הלכו משער הגיא למגדל התנורים שהיו בצד מערבית צפונית [למעלה ג' י"ב] ומשם הלכו ממערב למזרח בצד צפון לחומה הרחבה ושער אפרים עד שער הישנה שהוא בצפונית מזרחית [שם ו' - ח'] משם הלכו במזרח מצפון לדרום ועמדו בשער הצאן שהוא באמצע מזרח [שם א' - ו']. וכן אלה שהלכו לימין באו כנגדם מצד דרום ושניהם פגעו במזרח בשער המטרה, וזה מוכרח בפשט הכתוב וא"א לפרש באופן אחר, וגם חז"ל פי' כן פשט הכתוב, והאמת הוא שחלקו את השתי תודות שהיה בכל אחד עשרה חלות, ולקח חמשה חלות מכל תודה וסבבו בהם לימין לצד דרום וכן לקחו חמשה חלות מכל תודה וסבבו בהם לצד צפון בענין שאל כל צד סבבו בשתי תודות, ודבר זה מוכרח ממ"ש וילך אחריהם הושעיה, דאם תפרש שלכל צד לא הלכו רק בתודה אחת היל"ל וילך אחריה, מבואר כדברי חז"ל שגם לצד ימין הלכו שתי התודות, ובזה נבאר הכתובים שאמר "שהעלה את שרי יהודה", ר"ל כל השרים כולם," ואעמידם שתי תודות" שבמקום שעלה בשער הגיא עמדו השתי תודות גדולות, עשרה לחם חמץ מכל תודה, ואח"כ נתחלקו "לתהלוכות" לשתי הליכות, שחמש לחם מכל תודה הלכו לימין מצפון לדרום, "וילך אחריהם" אחרי שתי התודה שהלכו לימין הושעיה וחצי שרי יהודה שם נתחלקו השרים חצי לימין, והלכו עמהם עזריה עזרא וכו' ומבני הכהנים וכו' ועזרא הסופר לפניהם, ר"ל לפני הכהנים, וכן הלכו עד שער המים שהיה במזרח קרוב אל עשר המטרה:

(לח - לט) "והתודה," גם זה מדבר בהילוך שבצד ימין, ולמ"ד שהלכו שתי התודות זה בצד זה קורא "התודה השנית שהולכת למול" הראשונה בצדה, ונחמיה הלך אחר תודה זו לבדו, ולמ"ד שהיו הולכות זו אחר זו קרא "למול" זו שאחריה, כמ"ש בירושלמי פ"ק דסנהדרין ה"ג, שהאחד מדייק והוא יושב ממול היינו בצד, והשני מדייק ומלק את ראשו ממול ערפו שהוא אחריו, ונחמיה הלך תיכף אחר התודה האחרונה ואחריו השרים, ואח"כ הלך עזרא והכהנים אחריו, ועתה ספר מן השתי תודות שהלכו לצד שמאל, ועז"א וחצי העם מעל לחומה מעל למגדל התנורים, "ועמדו בשער המטרה:"

(מ - מא) "ותעמדנה," אז התקרב נחמיה וחצי הסגנים שעמו שבאו מצד דרום ועמדו בשער המים, אל התודות שבאו מצד צפון, "ותעמדנה שתי התודות בבית האלהים", כי שם פגשו זה בזה, "ואני וחצי הסגנים," כי הוא בא לשם מצד דרום, "והכהנים אליקים מעשיה" וכו'" בחצוצרות" שהם באו מצד צפון לנגדם, וכן מעשיה ושמעיה, ואז "וישמיעו המשוררים" את קולם, "ויזרחיה" היה "הפקיד" על השירים והזמירות שזמרו אז:

(מג) "זבחים גדולים", פי' רבים, או ר"ל שמנים ופרים גדולים, "כי האלהים שמחם" שלא היה שמחה על ידי הסעודות שעשו רק שמחת אלהים עד ששמחו גם הילדים:

(מד - מה) "ויפקדו", מינו ממונים על הלשכות שבם היו אוצרים את התרומה והראשית שהוא הבכורים וגם המעשרות, כי תחלה היו הלוים חוזרים בערים לקחת המעשרות [כנ"ל י' ל"ח ל"ט], ועתה יכנסו באוצרות "מנות" [ר"ל מתנות] "התורה של הכהנים וגם של הלוים. כי שמחת" ששמחו מאד "על הכהנים והלוים העומדים" על עבודתם, והם "שומרים משמרת אלהיהם ומשמרת הטהרה", כמ"ש בתורה ושמרו משמרתך ומשמרת האהל, והם גם כן "המשוררים והשוערים", שהגם שזה לא הוקצב מהתורה סדרם "דוד ושלמה" וע"כ ראו שהלוים העובדים יהיו קודם ללוים אחרים, ולכן מנו פקידים שגם המעשר יובא ללשכות ויתחלק ללוים העומדים בבית ה':

(מו) "כי בימי דויד", ר"ל אז נתקנו בין מי יהיו המשוררים, ואסף ובניו היו מקדם וכן תמיד ראשי המשוררים, וגם אז נתקנו השירות והזמירות שיר תהלה ושיר הודאה:

(מז) "וכל ישראל", כי עד עתה הגם שהיו נותנים מניות השוערים היו מקדישים ללוים, שהלוי היה לוקח מעשרותיו בשדות והוא מפריש מעשר מן המעשר לבני אהרן, ועתה תקנו שלא יתנו ללוים המחזירים על הגרנות רק יביאום ליד הפקידים והם יתנו אל הלוים העומדים בבית ה':