מלבי"ם על משלי כב ה

<< | מלבי"ם על משליפרק כ"ב • פסוק ה' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


משלי כ"ב, ה':

צִנִּ֣ים פַּ֭חִים בְּדֶ֣רֶךְ עִקֵּ֑שׁ
  שׁוֹמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ יִרְחַ֥ק מֵהֶֽם׃



"צנים פחים בדרך עקש", הדרך הישר בתהלוכות הנפש הוא הדרך האמצעי, והדרך הנוטה מן האמצעי אל קצה היתרון או קצה החסרון הוא דרך עקש, נוטה מן הישר, ותפס לזה משל מן הטבע שהאויר הממוזג הוא השוה לבריאות הגויה, אבל הנוטה לקצה היתרון אל החמימות ישרוף את הדמים כי תגבר האדומה והיובש והאש, וזה קורא "פחים", שהם גחלים בוערים, והנוטה לקצה החסרון תגבר הצנה, והקור יצמית את הדם, וזה קורא "צנים" חולי הבא על ידי רוב הצינה, ושניהם ממיתים את הגויה, וכן בהנהגת הנפשות, בקצה היתרון תלהטהו אש בוער, ובקצה החסרון תקפיאהו הקור והרפיון, ולכן "שומר נפשו ירחק" מן הקצוות וילך בדרך הישר הממוצע:

ביאור המילות

"צנים". חולה הבא ע"י צינה.

"ופחים", כמו פחים אש וגפרית, הפחת האש:

 



דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.