מלבי"ם על מיכה ו יב


"אשר עשיריה מלאו חמס", כי הם מעותים בין מדת האיפה בין מדת השקל כמ"ש להקטין איפה ולהגדיל שקל, "ויושביה דברו שקר ולשונם רמיה בפיהם" הדבור הפשוט הוא שקר גלוי, והדבור התבוניי שזה מיוחס אל הלשון הוא רמיה, שבו ירמאו ברמאות עד שאין השקר ניכר:


ביאור המילות

"ולשונם". שם לשון בא על הדיבור התבוני, וזה המבדיל בינו ובין שפה כמ"ש בפי' ספר משלי, ויחס אליו הרמיה, כמ"ש משפת שקר מלשון רמיה (תהלות ק"כ) עמש"ש:

 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.