פתיחת התפריט הראשי

מלבי"ם על ישעיהו סד


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כקדח", רוח האלהי מתנוססת על דבריו הקודמים אשר אמר, "לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו", ומחזה נוראה משוטטת עתה נגד עיניו, איך אש אכלה אש אדיר מהררי טרף ירדו משמים, ההרים יזולו הצורים ימוגו העמקים יתבקעו, כהמס דונג מפני אש, ומחזה ציור ההרים הגדולים המריקים אש, ועל ראשם מכוסה בשלג, הוא התמונה אשר רואה עתה, איך ההר מוריק אש וגפרית ואבני אלגביש, והשלג והקרח אשר עליו יקדוח ויתחמם, וימס למים, המים האלה מבעבעים מן האש הנורא הזה וירתיחו ויתלהבו נוראות, אומר "בעת אשר ההרים נזולו" בעת "יקדח האש המסים" עת האש יחמם הדברים הנמסים שהם השלג והקרח שעל ראש ההר, אז "מים תבעה אש", אז תבעבע האש, ותרתיח כסיר את המים, כל זאת תעשה כדי "להודיע שמך לצריך", למען מפניך גוים ירגזו:


ביאור המילות

"כקדח". הכ"ף הוא כ"ף הזמן, כמו כהתימך לשוד תושד. ופעל קדח בארתי למעלה (נו"ן יא) שבא על התחממות הלחים הטמונים בחלקי הדברים המוקפאים.

"והמסים", ר"ל דברים הנמסים, "ותבעה", מענין אבעבועות, בעת יקדח השלג האש תבעבע את המים:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בעשותך", מדוע לא תעשה כן עתה, הלא כבר עשית זאת בימי קדם, הלא "בעשותך נוראות בעת אשר לא נקוה" הלא בעת ההיא בימי קדם עדיין לא היינו מקוים על נוראות כאלה, ומ"מ אף שעשית נוראות אשר לא קוינו עליהם מ"מ "ירדת אז ומפניך הרים נזלו":


 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ומעולם", מוסב על הקודם, הלא "בעשותך נוראות לא נקוה, נוראות אשר מעולם לא שמעו ואף לא האזינו" נוראות כאלה ואף "עין לא ראתה" אתה "אלהים זולתך". הלא אז בעת ההיא שעדן לא קוינו אל נוראות כאלה ועדן לא שמע אזן וזולתך אלהים לא ראה עוד עין נוראות כאלה ומ"מ עשית אז נוראות כאלה, וירדת אז ומפניך הרים נזולו, וא"כ הלא כ"ש וק"ו כי "יעשה למחכה לו" אף כי שצריך לעשות נוראות כאלה להדור הזה שחכה לו וקוה אל נוראות כאלה, וכבר שמע וראה אותם:


ביאור המילות

"אלהים". בא לקריאה. אתה אלהים, ומ"ש יעשה בנסתר, ר"ל ומה יעשה מי שבכחו לעשות כזאת אל המחכה לו? הלא בהכרח יעשה לו גדולות מאלה. ויש הבדל בין קוה ובין חכה, המקוה אין לו הבטחה, והמחכה הוא בטוח שיהיה הדבר בזמן ידוע. ור"ל הלא אז גם לא קוינו לכזאת וכ"ש שלא חכינו, ואיך צריך אתה לעשות גדולות מאלה אחר שעתה אנו לא לבד מקוים, כי גם אנו מחכים לנסים כאלה, כי הבטחת לנו לעשות פלאים בעתיד:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פגעת", אומר הלא בדרך הזה שהלכת אז, שקרעת שמים וירדת בימי קדם לעשות נוראות, הלא "פגעת בדרך הזה את מי שהוא שש ועשה צדק", כי בלכתך בדרך כזה בדרך הנסיי, היו פוגעים בך צדיקים שעשו צדקה בשמחה, שע"י שראו נסיך ששו לעשות צדק, והם "בדרכיך יזכרוך", שהזכירו אותך תמיד בדרכים הללו, שבכל תפלותיהם הזכירו אותך במה שאתה עושה גדולות ונפלאות, וגם "בעת אשר אתה קצפת" בעת אשר "ונחטא (יזכרוך) בהם" בדרכים הללו "לעולם" ועי"כ "ונושע", שבדרכים האלה הנסיים היו מזכירים אותך גם בתפלתם להעביר קצף ולכפר עון, ותפלה זו היתה מועלת, כמו שהתפלל משה רבע"ה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו ואמרו וכו' ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם וכו' ויאמר ה' סלחתי כדברך. וכן בכל תפלותיו, (יזכרוך נמשך לשתים יזכרוך בהם עולם):


ביאור המילות

"פגעת את". פי' המפ' שהרג את הצדיקים אינו נכון, כי פגיעה על הריגה נקשר עם ב' פגע בו, אבל הוא מענין פגישה שנקשר עם את אם הוא דרך מקרה בלא כונה, כי תפגע שור אויבך, ויפגעו את משה. ונקשר עם ב' אם דרש וחפש אחריו, פן יפגעו בכם הרודפים.

"ויזכרוך", נמשך לשתים, יזכרוך בהם עולם:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונהי" אבל עתה שאינך הולך בדרכים האלה הנסיים, ואינך יורד משמים ארץ לעשות נוראות, לא תפגע ג"כ את שש ועושה צדק, כי "היינו כטמא כלנו" עד שהתרחקנו מן הקדש כטמא המוזהר מן הקדש והמקדש, (גם היינו כטמא כולנו שאחד מטמא את חברו, ואין מי להזות עלינו מי חטאת אחר שכולנו טמאים כן אין מי שיחזיר אותנו בתשובה) "וכבגד עדים כל צדקתינו" גם המצות שאנו עושים דומים כבגד שנעשה רק לעדי ותכשיט, שאנו עושים רק להתפאר בהם לא להתלבש שיהיה קנין חזק בנפשנו, "ונבל כעלה כלנו" העץ והפרי לא יבול רק העלה שהיא רק טפלה וחלושה כן אין בנו פרי צדקה ומע"ט, ועי"כ "עוננו כרוח ישאנו" כאשר ישא הרוח את העלה הנובלת (ר"ל כי מי שיש בידו תורה ומע"ט דומה לאילן ששרשיו מרובים שכל הרוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו, כי אם הוא חזק באמונתו לא ישאהו רוח התאוה לחטא והוא חזק נגד הרוח הלביי המעלה ציורים רעים על הלב כי השכל כקיר חזק בפני הרוח הזה לא יעבור בו, אבל אחר שאנו כעלה נובלת אין בנו פנימית אמונה ומצות, עונינו ישאונו, ע"י הרוח הנושב וסוער בחגוי הנפש ונושא אבק ועפר לכסות שמשה):


ביאור המילות

"בגד עדים", לתכשיט, וכן פרשתי מעדה בגד ביום קרה, כי העדי אינו מחמם:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואין קורא בשמך", אין עוד נביא וחוזה שיקרא את העם בשמך להחזירם בתשובה, או שימצא לכל הפחות "מי שיתעורר בעצמו להחזיק בך" ע"י עזר אלהי שהופיע על יחידים כמו שהיה באבות הראשונים, "כי הסתרת פניך ממנו" לגמרי ועי"כ "ותמוגנו ביד" עוננו אנו נמוגים והולכים:


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ועתה", פה סוף התלונה שהתחיל במ"ש ויזכור ימי עולם, אם אנו חוטאים ע"י שסלקת שכינתך מקרבנו, הלא "אתה אבינו" וראוי לאב לרחם על בניו, והלא "אנחנו החמר" אנו דומים כחומר ביד היוצר המוכן לקבל כל צורה ע"י היוצר כמ"ש הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל רגע אדבר וכו' ושב הגוי וכו' ונחמתי וכו', ואנו מוכנים לקבל מוסר ותוכחה אם תחזיר אלהותך עלינו וא"כ אתה הגורם, וגם "הלא מעשה ידך כלנו" ולא ירצה הפועל בהשחתת מעשה ידיו, וא"כ אנו מבקשים.


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תקצף ה' עד מאד", שלא יהיה הקצף גדול באיכותו, וגם "אל לעד תזכר עון" שלא יתמיד הקצף, כי "הן הבט נא עמך כלנו", אנחנו עמך מצפים אליך, מאמינים בך, ומה שנסגונו אחור ממך לא אנו אשמים בדבר, כי הסבה לזה הוא יען כי.


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ערי קדשך היו מדבר", ועקר הקדושה היה בא"י שהיא מוכנת להשגחת ה' וטהרת הנפש.

"ציון", אשר בה ישבו הסנהדרין ומשם תצא תורה מדבר היתה, "ירושלים" ששם היו הנביאים היתה שממה וגם נביאיה לא מצאו חזון מה':


 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וגם בית קדשנו ותפארתנו", הבית המקדש "אשר הללוך בו אבותינו" ושם למדו יראת ה' ואהבתו כמ"ש למען תלמד ליראה את ה' אלהיך היה לשרפת אש, ועל ידי הסבות האלה "כל מחמדנו היה לחרבה", עי"כ רפו ידינו משמירת התורה והמצות שכולם היו תלוים בקדש ומקדש ומקומות המקודשות, אבל אם תחזיר לנו כל אלה אז אנחנו עמך כמקדם ומוכנים לקבל השפע האלהית, וא"כ.


 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"העל אלה תתאפק ה'", הלא עי"כ אנו רחוקים מישועת הנפש ומדוע תחשה? הדברים האלה הרגישו את רוח החוזה האלהי זה שנית, משיב פניו אל ה' אומר אליו, אבל הה', "תחשה ותעננו עד מאד" במה שאתה תחשה ושותק, במה שאינך משיב על דברי אלה, בזה בעצמו תעננו ותשיבנו מענה גדולה ותשובה מספקת עד מאד. שתיקתך היא עצמה תשיב אמריה לה, והפסיק מליצתו, מיתרי כינור המליצה נדהמו עתה. הסער הגדול שב לדממה ברוח המליץ, עד כי בקאפיטל הבא, תבא בו הרוח ומענה אלהים על זאת:


ביאור המילות

"ותעננו", פירושו לדעתי מענה ותשובה. כי מצאנו להרמת קול ענה בבנין הכבד, כרם חמר ענו לה (כז ב'), קול ענות אנכי שומע (שמות לב יח) שהם מבנין הכבד, ומורה על עניה בהרמת קול, ולז"א עד מאד: