", יאמר אבל נשיאת ה' את בניו לה יתר שאת מנשיאת ההורים את ילדיהם, כי הם לא ישאו את בניהם רק עד אשר יגדלו אבל אח"כ ישוב הדבר בהפך, כי אחר שיגדלו הבנים ויזקנו ההורים, אז ישאו הבנים את אבותיהם להספיק להם כל צרכם, אבל אני "
" אומר במליצתו הנה האלילים ינשאו מן עובדיהם יען שעובדיהם עשו אותם ולכן הם צריכים לישא אותם כי הם מעשה ידיהם, אבל אנכי הלא "
פסוק ה
• לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
למי תדמיוני ותשוו", הדמיון הוא רק במקצת הדבר אבל ההשואה הוא בכל עניניו, והמשל הוא עוד פחות מן הדמיון, כי ימשילו דבר לדבר הגם שלא ידמו זה לזה בשום תואר, רק שיהיה ייחוס חיצוני ביניהם, אומר "
למי תדמיוני ותשוו", אם תדמיוני למצוא איכות מה מצורף ביני ובין האליל הכי תשוו הכי ישוה האיכות הזאת באמת בכל פרטיו, ומוסיף לאמר גם אם רק "
תמשלוני" לתפוס משל חיצוני מן האליל על אודותי, הכי "
ידמה" המשל הזה? ואיך אפשר שידמה, הלא הם.
ביאור המילות
"
תדמיוני, ותשוו תמשלוני, ונדמה". הדמיון הוא יותר מן המשל, שמדמה מקרי הדבר עצמו באיכות או בכמות שהם מקרים מתדבקים, והמשל יחבר שני דברים ע"י מקרי המקרה, שני דברים שקרה להם שינוי אחת במקריהם, והציגני למשול עמים
(איוב יז). תשימני משל בגוים
(תהלות מד) יהיה שינוי המקרה שקרה לאיוב וישראל, שהוא שינוי הגדולה והצלחה מטוב לרע, משל אל כל שינוי מצב ומדרגה מטוב לרע. אבל הדימוי ידמה שני דברים ע"י המקרים הנמצאים בם. אל מי דמית בגדלך
(יחזקאל לא) דמיון הכמות, לא דמה אליו ביפיו
(שם) דמיון האיכות. אבל ההשואה צריכה להיות בכל הדבר. ואצל ה' יהיה הדמיון אם רוצים להדמות דבר אליו בעצמו לאחד מתואריו, והמשל הוא אם ידמו פעולות איזה נושא אל פעולותיו. שהם התנועות שהתנענע להוציא מעשהו עם תנועת אחד מנבראיו לפעול ולעשות. עפ"ז אומר לא תוכל לדמות אותי, שהוא המקרים והתוארים שלי כי אין לי תוארים ומקרים, ולא להמשיל מקרי המקרה שהם שנוייהם בזמן ובמקום כי איני משתנה, ואין פה מקומו להאריך יותר:
פסוק ו
• לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הזלים זהב מכיס", והם עושים אליליהם, ואיך ימשלו לבורא כל. והדלתות מגבילים, "
הזלים זהב מכיס ישכרו צורף, וכסף בקנה ישקלו ויעשהו אל". כי שכירות האומן והפועל ישלמו מכיס בדנרי זהב שהם מטבעות היוצאים בהוצאה ונתונים בכיס. ועשיית הפסל עצמו יעשו מחתיכות כסף, וישקלו החתיכות לדעת משקלם.
"יסגדו אף ישתחוו" הסיגוד אינו לשם אלהות רק לשם סגולה, וההשתחואה הוא לשם אלהות ומוסיף יסגדו במה שחושבים את הפסל כטלמסאות להוריד השפע ע"י פעולת הסגידה שיעשו כנגדו, ויותר מזה כי אף ישתחוו כי יחזיקוהו לאלוה (כנ"ל מ"ה י"ז), והיה להם לדעת שהלא הם שכרו הצורף והם נתנו המתכות למלאכה ואיך יחשבוהו לאלהות:
ביאור המילות
"
יסגדו אף ישתחוו". עי' למעל'
(מד, טו יט):
פסוק ז
• לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ישאהו", וגם יראו כי ינשא עליהם "
על כתף" והם "
יסבלהו" כי משא כבדה ואינו נושא את עצמו. וגם "
יניחהו תחתיו ויעמד", ואיך יהיה אלוה הלא מגדר האל שלא יתקומם במקום, ויותר מזה כי "
ממקומו לא ימיש" ואין לו שום הרגש ותנועה, וגם לא יוכלו לאמר כי הגם שיש בו חסרונות אלה מ"מ ישיגו ממנו התועלת שימלא בקשתם, כי הלא המה רואים שאם "
יצעק אל הפסל לא יענהו", וגם לא יוכלו לאמר שמ"מ הגם שאינו עונה בדברים, הוא מושיע בסתר בכחו, כי הלא רואה "
כי מצרתו לא יושיענו", וא"כ:
פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
זכרו זאת", מה שאמרתי בגנאי הפסל, "
והתאששו" היו אישים ואנשים, נגד מ"ש תחלה היו עצביהם לחיה ולבהמה, אומר היו אנשים לא בהמות, אתם "
הפושעים השיבו על לב" אם רק תשיבו על לבכם בקל תראו אולתכם, אבל לעומת זה.
ביאור המילות
"והתאששו", מלשון איש, ונכפלה למ"ד הפעל שזה מצוי לרוב.
"
השיבי על לב", מורה ההתבוננות היותר קטן, ולא ישיב אל לבו
(למע' מד):
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
זכרו ראשונות מעולם", הנסים והגבורות שעשיתי אני מימות עולם שמהם יתברר לכם כי "
אנכי אל ואין עוד אלהים" הפך מן האומרים שיש עלות ועלולים רבים משפיעים ומקבלים, וגם תראו כי "
אפס כמוני", הפך דעת המשנים. כי אנכי.
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מגיד מראשית אחרית", ר"ל כי המעשים שיעשה ה' יהיו בשני פנים,
- א) עפ"י חקי הטבע אשר גבל, ועפ"י הסבות הראויות אל המסובבים מהם, ועז"א "מגיד מראשית אחרית" שהוא המגביל חקי הטבע ותהלוכותיה, ובראשית הדבר שהוא בעת הוחל הסבה יגיד את אחריתו שהוא אשר יסתבב ממנו לפי חקי הטבע אשר חקק.
- ב) מה שיעשה למעלה מן הטבע מעשים הבלתי נתלים בשום סבה מן הסבות, ועז"א "ומקדם אשר לא נעשו" כי גם יגיד הדבר מקדם, קודם שהוחל סבתו הגם שלא נעשו הסבות כלל, כי יעשה אותות ומופתים הבלתי משתלשלות מן סבותיהם, רק הוא אמר ויהי, ומבאר דבריו במאמרים מגבילים, לעומת מ"ש מגיד מראשית אחרית, "אמר עצתי תקום", שאז אני אומר שתקום עצתי, היא העצות שיעצתי בהנהגת העולם עפ"י החקים שקבעתי אומר אני שיתקיימו. ולעומת מ"ש ומקדם אשר לא נעשו כי אז "כל חפצי אעשה" אעשה כפי שאחפוץ, לא כפי העצה והטבע המוגבלת רק כפי החפץ למעלה מן חקי הטבע:
ביאור המילות
"
מראשית", מקדם, פרשתי למע'
(מג כח):
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
קרא" מבאר כי אני הקורא את העיט שהוא העוף הטורף והדורס ממזרח שהוא כורש שקראתיו מארץ פרס לטרוף את בבל, וגם "
קראתי מארץ מרחק איש עצתי" בצד האחר קראתיו שיהיה איש עצתי, שימלא את עצתי בתשועת ישראל ויתן להם רשות לבנות הבית, (נגד הא' אמר ממזרח של בבל, ונגד הב' אמר מארץ מרחק, כי הוא רחוק מארץ ישראל).
"אף דברתי" ור"ל ובקריאה זו נראו שני מיני המעשים שהוזכרו בכתוב הקודם.
- א) עפ"י חקי הטבע שאז לא יצרתי דבר חדש רק "דברתי" מה שעתיד לבא "אף אביאנה",
- ב) למעלה מן הטבע שבו "יצרתי" יצירה חדשה "אף אעשנה" וגמרתי את היצירה הלז שהוא הנס, וא"כ.
ביאור המילות
"
יצרתי אף אעשנה", התחלתי וגמרתי כנ"ל
(מה ז'):
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שמעו אלי", אתם בני בבל שאתם "
אבירי לב" ואכזרים, ואתם "
רחוקים מצדקה" כי הצדקה אשר היא קרובה כמ"ש קרבתי צדקתי לא אליכם היא קרובה כי אתם רחוקים ממנה, ומה תועיל לכם שהצדקה קרובה אם אתם רחוקים, אך למי יועיל? אומר.
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
קרבתי צדקתי לא תרחק", הצדקה היא שיכפר ה' עונות ישראל ויחשב להם זכיותיהם היא קרובה, ועי"כ "
תשועתי לא תאחר" כי ע"י הצדקה תבא הישועה, (בשגם שהישועה י"ל זמן לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם ולא תאחר את הזמן הקצוב כי זה גדר פעל אחר) אבל לא לכם תהיה הצדקה רק "
ונתתי בציון תשועה לישראל" שאני מתפאר במעשיהם הטובים:
ביאור המילות
"
צדקתי", ישועתי, עי' גדרם לק'
(נט י"ו), ופעל אחר נבדל מן מהמה, בושש, כי פעל אחר מורה שמאחר זמן קבוע כמ"ש במק"א, לכן אמר ישועתי המובטחת לא תאחר לכל הפנים את הזמן שהיא עת הגאולה:
