מלבי"ם על ישעיהו מו
<< · מלבי"ם על ישעיהו · מו · >>
פסוק א
ביאור המילות
"קרס". כופף ראשו כקרסים, עצביהם יבוא גם על תואר האדם ודמותו העצב נבזה נפוץ (ירמי' כב) ידיך עצבוני (איוב יו"ד ח' לפי פרושי).
"היו לחיה", פעל היה הנקשר עם למ"ד, יורה לרוב על התהפכות דבר אל דבר. והיו לדם ביבשת:
"נשאתיכם, עמוסות", יש הבדל בין משא ובין עמס, שפעל עמס מורה תמיד על משא שאחר מניח עליו בע"כ, ובא בעצם על הנחת משא על הבהמה. ויעמוס איש על חמורו. וממנו על האדם כשאחר עומסו עליו, אביך העמיס עלינו עול כבד, לכן על נשיאת האדם את הפסל אמר נשואותיכם, ועל המשא שעל הפסל שאינו נושא רק עמוס, אמר עמוסות:פסוק ב
פסוק ג
ביאור המילות
"העמסים מני בטן הנשאים מני רחם". הבטן מציין היות הולד בתוך הבטן בירחי לידה, והרחם מציין פטר רחם עת יציאתו, וכן אמר עליך השלכתי מרחם, (היינו מעת הלידה, ומוסיף) מבטן אמי אלי אתה (מעת העבור) (תהלות כב יא) זורו רשעים מרחם (ומוסיף לאמר כי עוד) מבטן תעו דוברי כזב (שם נח ד'), וכבר כתבתי כי פעל מעמס בא רק על משא שהונחה ע"י אחרים בבלי דעת, וע"ז על מני בטן אמר העמוסים, כי הטפה הונחה שם שלא מדעת האם, ועל מני רחם אמר נשואים, כי תשא האם את היונק מדעתה ומעצמה:פסוק ד
ביאור המילות
"זקנה, שיבה". שיבה אחר הזקנה, ואני זקנתי ושבתי:פסוק ה
ביאור המילות
"תדמיוני, ותשוו תמשלוני, ונדמה". הדמיון הוא יותר מן המשל, שמדמה מקרי הדבר עצמו באיכות או בכמות שהם מקרים מתדבקים, והמשל יחבר שני דברים ע"י מקרי המקרה, שני דברים שקרה להם שינוי אחת במקריהם, והציגני למשול עמים (איוב יז). תשימני משל בגוים (תהלות מד) יהיה שינוי המקרה שקרה לאיוב וישראל, שהוא שינוי הגדולה והצלחה מטוב לרע, משל אל כל שינוי מצב ומדרגה מטוב לרע. אבל הדימוי ידמה שני דברים ע"י המקרים הנמצאים בם. אל מי דמית בגדלך (יחזקאל לא) דמיון הכמות, לא דמה אליו ביפיו (שם) דמיון האיכות. אבל ההשואה צריכה להיות בכל הדבר. ואצל ה' יהיה הדמיון אם רוצים להדמות דבר אליו בעצמו לאחד מתואריו, והמשל הוא אם ידמו פעולות איזה נושא אל פעולותיו. שהם התנועות שהתנענע להוציא מעשהו עם תנועת אחד מנבראיו לפעול ולעשות. עפ"ז אומר לא תוכל לדמות אותי, שהוא המקרים והתוארים שלי כי אין לי תוארים ומקרים, ולא להמשיל מקרי המקרה שהם שנוייהם בזמן ובמקום כי איני משתנה, ואין פה מקומו להאריך יותר:פסוק ו
"יסגדו אף ישתחוו" הסיגוד אינו לשם אלהות רק לשם סגולה, וההשתחואה הוא לשם אלהות ומוסיף יסגדו במה שחושבים את הפסל כטלמסאות להוריד השפע ע"י פעולת הסגידה שיעשו כנגדו, ויותר מזה כי אף ישתחוו כי יחזיקוהו לאלוה (כנ"ל מ"ה י"ז), והיה להם לדעת שהלא הם שכרו הצורף והם נתנו המתכות למלאכה ואיך יחשבוהו לאלהות:
ביאור המילות
"יסגדו אף ישתחוו". עי' למעל' (מד, טו יט):פסוק ז
פסוק ח
ביאור המילות
"והתאששו", מלשון איש, ונכפלה למ"ד הפעל שזה מצוי לרוב.
" השיבי על לב", מורה ההתבוננות היותר קטן, ולא ישיב אל לבו (למע' מד):פסוק ט
פסוק י
- א) עפ"י חקי הטבע אשר גבל, ועפ"י הסבות הראויות אל המסובבים מהם, ועז"א "מגיד מראשית אחרית" שהוא המגביל חקי הטבע ותהלוכותיה, ובראשית הדבר שהוא בעת הוחל הסבה יגיד את אחריתו שהוא אשר יסתבב ממנו לפי חקי הטבע אשר חקק.
- ב) מה שיעשה למעלה מן הטבע מעשים הבלתי נתלים בשום סבה מן הסבות, ועז"א "ומקדם אשר לא נעשו" כי גם יגיד הדבר מקדם, קודם שהוחל סבתו הגם שלא נעשו הסבות כלל, כי יעשה אותות ומופתים הבלתי משתלשלות מן סבותיהם, רק הוא אמר ויהי, ומבאר דבריו במאמרים מגבילים, לעומת מ"ש מגיד מראשית אחרית, "אמר עצתי תקום", שאז אני אומר שתקום עצתי, היא העצות שיעצתי בהנהגת העולם עפ"י החקים שקבעתי אומר אני שיתקיימו. ולעומת מ"ש ומקדם אשר לא נעשו כי אז "כל חפצי אעשה" אעשה כפי שאחפוץ, לא כפי העצה והטבע המוגבלת רק כפי החפץ למעלה מן חקי הטבע:
ביאור המילות
"מראשית", מקדם, פרשתי למע' (מג כח):פסוק יא
"אף דברתי" ור"ל ובקריאה זו נראו שני מיני המעשים שהוזכרו בכתוב הקודם.
- א) עפ"י חקי הטבע שאז לא יצרתי דבר חדש רק "דברתי" מה שעתיד לבא "אף אביאנה",
- ב) למעלה מן הטבע שבו "יצרתי" יצירה חדשה "אף אעשנה" וגמרתי את היצירה הלז שהוא הנס, וא"כ.
ביאור המילות
"יצרתי אף אעשנה", התחלתי וגמרתי כנ"ל (מה ז'):פסוק יב
פסוק יג
ביאור המילות
"צדקתי", ישועתי, עי' גדרם לק' (נט י"ו), ופעל אחר נבדל מן מהמה, בושש, כי פעל אחר מורה שמאחר זמן קבוע כמ"ש במק"א, לכן אמר ישועתי המובטחת לא תאחר לכל הפנים את הזמן שהיא עת הגאולה:<< · מלבי"ם על ישעיהו · מו · >>