מלבי"ם על ירמיהו יד יט

<< מלבי"ם על ירמיהו • פרק יד >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • 



"המאס", (תפלה שלישית), אחרי ששמע שה' משתתף בצערן ולא מאס בהם, יטעון "וכי מאסת את יהודה" הלא עוד אהבתך אליהם, וגם אם מאסת את יהודה "האם בציון געלה נפשך", הלא עוד שכינתך בציון, וא"כ "מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא", ר"ל כי השם יקדים תמיד רפואה למכה, כדרך המקיז דם שיכין תחלה התרופות לעצור את הדם אחרי ההקזה ולהשיב נפש החולה, וזה סימן שאין כוונתו לחבל בו בההקזה רק לרפאותו, וכן המכה שבאה על ישראל אם היא השגחיית עיקר המכה למען ישובו בתשובה וירפאו, לכן יקדים ויכין את הרפואה, ע"ז שואל אם המכה היא השגחיית מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא, למה לא הקדמת לה רפואה, ואם היא ע"י הטבע וע"י הסתרת פנים, הלא זה לא יצוייר רק אם הטבע תחייב זאת, ואיך היה בהפך, כי "קוה לשלום" שמצד הטבע ראוי שיהיה שלום, ולמה "ואין טוב?" וגם אחר המכה מצד הטבע היינו מקוים "לעת מרפא" ואיך "והנה בעתה?" וא"כ אין המכה טבעיית ומדוע לא הקדמת לה רפואה:

ביאור המילות

"מאסת, געלה נפשך". המאיסה היא הפך הבחירה, בחרתיך ולא מאסתיך (ישעיה מ"א). והגיעול נפש, הוא הפך הדיבוק והאהבה, ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, ואמר לא מאסתים לכלותם ולא געלתים להפר בריתי אתם. ויש גועל ולא ממאס, ר"ל לא ידבק בו לאהבה, ובכ"ז לא ימאס, וע"כ אמר לא מאסתים [ואף] לא געלתים לכלותם, וע"כ על ציון ששם מקום השכינה תפס לשון געילת נפש:

 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.