מלבי"ם על יחזקאל הקדמה

מלבי"ם על יחזקאל · הקדמה · >>

כבר מלתי אמורה, כי היסודות אשר הנחתי בהקדמות פי' ספר ישעיה, אשר עליהם בניתי טירת כסף וחומה נשגבה במשיכתה לדברי כתבי הקדש הנאמרים בדרך השיר והמליצה, אינם מיוחדים לפירוש הספר ההוא לבדו, כי המה יסודות מוסדות וחקים נאמנים וכללים כוללים את כל דברי הנביאים והכתובים אשר מלאו כח את רוח ה' בעצמת השיר ותפארת המליצה, הן כולם שפה אחת להם, ורוח אחד מתנוסס בקרבם, רוח קדוש אמיץ ונשגב אדיר ונורא, שומר שלשה תנאים אלה,

• א) שלא נמצא בדבברי שרי קדש האלה בדברי אלהים חיים כפל ענין במלות שונות,
• ב) שלא נמצא במו מלות או פעלים הונחו במקרה מבלי כונה מיוחדת,
• ג) שלא נמצא בם מאמר ריק מרעיון נשגב,

הן המה שלשה עמודי ברזל עליהם ישען החפץ להבין תעלומות דברי קדש ולא ימוט, בם יחזיק ויתמך אז יקום ויתעודד, כי המה יתנו על ספרי אלהים את הנזר ואת העדות, ובא בם האות והמופת כי קול אלהים חיים מדבר מתוך האש בפי נביאיו וקדושיו, והילדים ילידי רוח קדשם נתן ה' חכמה ותבונה בהמה שכל טוב ודעת קדושים, עד כי כל רואיהם יכירום כי זרע ברוכי ה' המה בני אל חי חיים לעד ונאמנים, ככל אשר בררתי באורך בהקדמת ספר הנזכר, אשר היא ההקדמה הכוללת לכל דברי ספרי הקדש הבאים בדרך השיר והמליצה:

אולם מליצת החוזה האדיר הזה, קדוש הוא לאלהיו, אשר אנו עוסקים עתה בבאורו, נבדל מאד נפרד ממליצת רעיו הנביאים הבדל רב ועצום מאד, הוא לא כמוהם בתועפות המליצה הנשאה יתנשא ועל כנף רננים יעוף לגבהי שחקים, כי אליו בארץ עיפתה נפתחו השמים, בעת שמי ה' במרום קדשו קדרות ואופל לבשו, בעת חשך כסה ארץ וערפל נחלת צבי, מתוך הסער והענן ראה מראות אלהים, ואת החשמל חזה מתוך האש, בנות מליצותיו לא יולידו בני הדרור, רוח שפתיו לבני הגיון לא יפיח רוח חיים, כח מדברותיו לילדי רעיון לא יברא פה ולשון ניב שפתים, עלמות השיר לא יפרטו על פי נבליו, ובנות הזמיר לא יצאו לקראתו במחול משחקים כי על נהרות בבל - היו לימים אדירים מפלגי מי דמעת עשוקים - שם עם משוררי היכל ה' על ערבים בתוכה תלו כנורותיהם, שם נהפך לאבל כנורם ועוגבם לקול בוכים, שיריהם לקינה וידמו מנעימי זמירות. לכן לא בחיל ולא בכח, לא בשיר ולא במליצה, ידבר עמנו נביאנו החוזה, כי אם כאשר ידבר איש את רעהו, במראה ולא בחדות יטיף צוף דבש אמרי נועם מתוק לנפשות ומרפא ללבבות, דברים ישרים קלים ונכחים, מימיו לא שוטפים לא חדים לא עמוקים, אך מים חיים זרים קרים נוזלים ממבוע שפתי דעת, ישיבו נפש עיפה ונפש דאבה ימלאו, (לכן לא קראו את הבאר הזה עשק, כי לא התעשקו עמו מבארי ומבקרי דור אחרון כאשר התעשקו עם ספר איוב וישעיה ויתר בארות מים קדושים היוצאים מן המקדש, ויש מהם באו מרתה וישליכו שם עציהם וימררו המים, ויש אשר סתמום וימלאום עפר, אבל מי באר נביאנו זה רגל אדם לא תדלחם, ורגל מבאר מבקר וחוקר לא תרפשם, על כן מימיו שקעו ונחו וכשמן הלכו, כי אם עמדו דיגים על בצאתיו וגובאיו אשר לא ירפאו, ואדיריהם שלחו צעיריהם למים, שבו כליהם ריקם בושו והכלמו, כי באו על גבים ולא מצאו מים):

אולם בכל זאת אחרי נשקול את דברי ספרנו בפלס ובמאזני משפט אשר כוננתי לחקור במו עד תכלית הדברים ולבחון אם באנו עד תכונתם, אז נפשנו הצמאה למצוא דברי חפץ והשוקקקה להבין בינה בכתב יושר דברי אמת, לא תמצא די רויה בדברי פירושי מי שקדמוני, כי הגם שלא רבו בספר הזה כפל המלות, או כפל המשפטים במלות שונות, כאשר באו בספר ישעיה וזולתו אשר התנוססו ברוח שיר והמליצה, הלא לעומת זה כן רבו וכן פרצו על פני כולו כפל הענינים והשנות המאמרים, וכל פרשה אשר תבחר ותקראנה בעיון מראשה ועד תכליתה, תמצא כי עניניה נשנו ושולשו, ודבריה רבו ונכפלו, והדברים ריקים מכל מושכל, הארכת לשון ועתר שפתים מבלי ענין, וידמה לנו כי לא מלא אותם חכמת לב ורעיונים נשגבים כיאות להמצא בדברים אלהיים, אשר כל הנוצר ברוח פיו מלא חכמה ודעת ותבונה רבה אין חקר:

ואם לא יפול לב אדם עליו לגלות חסרונות אלה בהגותו בדברי שיר ומליצה, כי המה על מערומי התוכות מחלצות יופי הלשון ילבישו, ועל מומי החסרונות במכסה נועם ההגיון יכסו, כי כן נסתה המליצה לעור את עין הרואה בזיו הדרה, ועל הריקות והחסרון תליט מעטה עלטה וסתר פנים תשים, ובחלק שפתיה תדיח לב השומע בל יקוץ בארך לשון ורבוי דברים, כי ידמה לו כאילו יתהלך בגן עדנים מלא פרחים שונים, ולא יבקש פרי למאכל ועלה לתרופה, לא כן ההוגה בספר הזה אשר לא יכהן פאר השיר ועדי המליצה הנשגבה לא שת עליו, אם נחשב כי גם תוכו ריק ומאומה אין בו, הלא אז ישוה ערכו בעינינו נגד ערך ספרים האחרים המחושקים כסף המליצה ומשובצים זהב השיר במלואותם, כערך כלי יוצר ריק נגד כלי כסף או זהב, כי אם ישתעשע איש בכלי חפץ יקר נחמד לעין גם אם אין בתוכו מאומה הלא כל נבל ימלא יין עת כליו יריקו אז גם את נבליו ינפצו, כי מה חפץ בכלי אשר אין חפץ בו ולא באשר בתוכו. "לא נאוה גם לנבל שפת יתר" - כה יתפלא כל משכיל - אף כי לדובר ברוח נדיבה ארך הלשון ודבר שפתים? ואיך יפיח איש הרוח כנוח עליו הרוח רוח כביר ודברי רוח, וימלא קדים בטנו, ומלין לא יועיל במו"?

עפ"י הדברים האלה יבטח לבי, ובה' אעזר, כי לא יחשב לי זאת לעזות או לגודל לבב, בנטותי אהל פירושי הרחק מאד ממחנה המפרשים הקדושים רבותינו, וקראתי לו מקראי קדש, אהל מועד, לאמר "כל מבקש ה' כל חפץ להבין דברי קדשו יצא אל מחוץ למחנה, שם הסירו הנביאים את המסוה והמכסה כי קרן אור פניהם בדברם אתו, שם לא תהיה לו עוד חזות הכל כדברי הספר החתום סגור ואין פותח, לא ידברו אליו עוד מטיפי צדק ומישרים בלעגי שפה ובלשון אחרת אין בינה, כי פלס בלשונם ומאזני משפט, אין עודף בדבריהם ולא מגרעת, כי כל מלה מנויה וקצובה על פי מחשבת הדעת, בחכמת חכם הרזים וברוח קדשו". לא למרות כבוד הראשונים כזאת דברתי, לא למרות כבוד קדמונינו מימיהם אנו שותים, רק לנקר עיני כסילים חכמים המה בעיניהם, האומרים כי כמליצת הנביאים גם המה יעשו בלטיהם, האומרים כי גם המה כמוהם ישאו שיר ויתרוממו במליצותיהם, לנקר עיני בני מרי, האומרים, על משוררי אל גברו היונים בשיריהם, האמיר במליצותיו והכסילים בשירי אליליהם, התפחו רוח חיים בפסילים מזוקן בלו? אמרו נא פתאים! או מתי שכנה חכמה במו? מתי היתה סכלות לתבונה מעון? או איך מליצותיהם סכלים! אל מליצות חוזי אל תדמו? זכרוניכם משלי אפר! אך דבר שפתים, ציץ נובל יבש אין בו חיים: ראו שתילי עץ חיים ימי קדם נטעו, בהר הקדש, כארזי אל שגאו, עודם רעננים עוד פרים ישאו, עוד ילכו יונקותם כתמר פורח, הוד זית למו וכלבנון ריח, אכלו מפרים ותחי נפשכם, כי האוכל מעץ החיים וחי לעולם:

הנה פירושי ערוכה בכל ושמורה, בנויה לתלפיות וסדורה, על אופן שלא ימצא בדבר אלהים דברי מותר וענינים כפולים, ושלא ימצאו שם קליפות בלא תוך, גולמים מתים בלא נשמת חיים, אך כונה שכלית צפונה בכל מאמר לקח טוב ושכל ודעת, עד ידע כל בשר כי לא כאשר ידבר האדם ידבר אלהים חיים, בכ"מ שבא כפל ענין במלות שונות בפ' א' בררתי הדבר על פי הדרכים והנתיבות אשר גליתי בהקדמתי לפי' ישעיה, כי דרכים האלה סוללתי בכל כתבי הקדש לא נטיתי מהמה, ועל הקורא להשקיף השקפה שכלית בעין הבחינה בכל מאמר כפי אשר צויתיו בהקדמה הנזכר. גם יתעורר על הכפולים והיותרים והזרים הבאים בכל מאמר לפי פירוש המפרשים, בדרך השאלות אשר ערכתי לפניו בפירוש נביאים ראשונים, ואז יקרא את פירושי באור הענין ובאור המלות, וידע את עבודתי אשר עבדתי בגן אלהים אשר בעדן כתבי הקדש. גם כל המקומות הקשות, החתומות והעלומות, הסירותי ת"ל חותם צר הסגור עליהם, ופתרתי חדתם בדרכים חדשים אמתיים ומופלאים:

והנה הרוח האלהי אשר חל על נביאנו היה לו סגולה נפלאה מיוחדת, שהיה מתלבש תמיד במשלים וחדות, עד שהוא עצמו התעורר על זה (סי' כ"א) על שאומרים עליו "הלא ממשל משלים הוא", ולא לבד שדברי נבואותיו באו במשל, כי גם הוא עצמו היה למשל לנס ולמופת, ולא תמצא עוד נביא אשר צוהו ה' לעשות מעשים רבים בפועל, ובתוכם מעשים זרים ובמשך זמן ארוך, כאשר נצטוה נביאנו זה ויהי לפלא, כמו שכיבתו ת"ל יום על שני צדיו, והעברת תער על שער ראשו וזקנו, ושלא להתאבל על מות אשתו, וכדומה, בענין שהוא עצמו היה משל הכנסיה בכללה, ומעשיו ומקרהו משל אל מעשיהם ומקריהם, גם על המשלים והחדות האלה שמתי לב לגלות צפוניהם ולבאר תמיד השתוות המשל אל הנמשל ואל המכוון בו:

החדה היותר מופלאת, היא המראה האיומה והחתומה אשר ראה ברוח אלהים על נהר כבר בתחלת נבואתו, ואחריה שנית בסדרים אחרים (סי' ח' ט' י') הנקרא בפי חז"ל בשם "מעשה מרכבה", חוסמת היא את העוברים על פתח הסופר הזה החתום, ונחתמת היא חותם תוך חותם סגורה ומסוגרת, מלבד אשר הוזהרנו מפי חז"ל על העלם דבר ועל כיסוי הסוד והצפנתו, עם מה שהדברים מכוסים בעצמם נסתרים ונעלמים. וכבר ידעת הפירוש שעשה על מראה זאת מורה צדק בס' המורה, ומלבד אשר שטמוהו בעלי חצים, כבר בטל הפירוש הזה בביטול היסודות אשר עליהם בנה את פירושו, כי יסודות חכמת התכונה והטבע והפילוסופיא הקדמונה אשר הם משענת פירושו ויסודותיו, כולם נהרסו ובטלו בפרוץ החקירה בדורות אחרונים, אשר בנו בנין תכונת השמים וארמון למודי הטבע על יסודות אחרות חזקות ונאמנות:

בחסד ה' ורחמיו נפתחו לנו חלונות ושערים, להביט במשכיות לב אל תוך החדרים, כמציץ מבין החרכים, קרנים ולפידים זהר וברקים מן האור הגנוז אור בהיר הוא בשחקים, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, באור ה' אור לצדיק זרוע, ואת המסך פרשתי על התעלומה העלומה, וסכותי את הפרוכת על הסתר ועל הבלימה, במופלא ממך אל תדרוש, ובעגלת הסוד אל תחרוש, במה שהרשית התבונן, אז תבנה ותכונן, להכיר את המתלבש בלבושהו, ואת הנסתר מתוך נגלהו השמר לך מעלות בהר ונגוע בקצהו, אל תגש אל הערפל שם אלהים ומחנהו, אל העוטרים במערכת סביב כסא ממלכת, כי סביב הכרובים שוכן להט החרב המתהפכת, ענן וערפל סביב לו, ירא אלהיך והשתחוה לו, ובהיכלו כבוד אומר כולו:

מעת נפתחו לו השמים וירא את החיות ואת האופנים בחמשה לגלות המלך יהויכין. מאז החל רוח ה' לפעמו וידבר ה' עמו בכל שנה ושנה נבואה מיוחדת אשר כתבה על ספר עם זכרון היום והשנה, עד גלות ירושלים, אז נסתם חזון והאור נעלם, ותשבר הכד על המבוע, ודבר ה' לא הופיע, (וזולת נבואה קטנה על מצרים) אין חזון נפרץ, עד בא שנת היובל בארץ, אז נקרא לרוח הקדש דרור, והדוד שלח ידו מן החור, ויביאהו במראות אלהים אל נחלתו, וישיבהו אל אחוזתו, אז ראה ארמון על משפטו ובית ה' בנוי לתלפיות, ויראהו כל משכיות, וימדוד את תבנית ואת תכנית, מוצאיו ומובאיו, צורותיו וחקותיו, השערים והחדרים, התאות והצלעות, האילים והאולמים, הגזרה והבניה וקירותיה, אתיקיה ולשכותיה, ספיה ומזוזותיה, הכל בכתב מיד ה' עליו השכיל את כל מלאכות התבנית, אבל סתומים וחתומים הדברים הרשומים, והפירושים קשים, והבאורים זרים מפשטות הדברים, ובלתי משולבים בדברי הכתובים, רק פורחים ברוח על כנפי רוח, וההוגים יגעים, עמלים ולאים, והדברים צפונים ומופלאים, חדה היא ואין פותר, כי בינת נבונים תסתתר:

והנה בניתי בשמים במחשבי, לך ה' בשמים אבי, בית זבול לך כאשר ראה הנביא, הנהו עומד ברעיוני בנוי מחדש, נצב לפני מתנשא בהדרת קדש, ככתוב בספר המחזה, אשר כתב נביאך החוזה, ואת תכניתו מדדתי, כאשר מפי חוזך למדתי, בפתיל פשתים וקנה המדה, והנה פתרתי את החדה, ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו ה' אלהי! להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויומם, להעמיד את חרבותיו והרריסותיו תקומם. והבית הזה יהיה עליון אז תתקדש ותתרומם, עד מתי נחלתך לחרפה בים זרים, בנהו נא בראש ההרים, והבנין אשר ראינו ברוח ורעיון יראו עינינו, מקדשך ה' וציון קרית מועדנו, כי אתה ה' אלהינו, ונקוה לך כי אתה עשית, ויסדת ובנית, ברמים מקדשך, תראהו לנו בחסדך, ועינינו כלות, ונפשותינו מיחלות, ליסדו ולבנותו, ועין בעין לראותו, ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו, ותברך את מעשה ידינו. החיינו ונחיה לפניך, הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך, ואל תסיר ממני רוח קדשך, הבינני ואצרה תורתך, ואל תסתר ממני מצותיך, ָ

חותם ר"ח שבט תרכ"ז, לונטשיץ: ָ

מאיר ליבוש מלבים ֹ

מלבי"ם על יחזקאל · הקדמה · >>