מלבי"ם על זכריה ז יב
<< | מלבי"ם על זכריה • פרק ז' • פסוק י"ב | >>
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְלִבָּ֞ם שָׂ֣מוּ שָׁמִ֗יר מִ֠שְּׁמ֠וֹעַ אֶת־הַתּוֹרָ֤ה וְאֶת־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֜ח יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ בְּרוּח֔וֹ בְּיַ֖ד הַנְּבִיאִ֣ים הָרִֽאשֹׁנִ֑ים וַֽיְהִי֙ קֶ֣צֶף גָּד֔וֹל מֵאֵ֖ת יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
"ולבם" וגם אחרי שהפחידום הנביאים בעונשים ובאו העונשים וראו בעיניהם, שמו את לבם חזק כשמיר בל ייראו מפחד העונש, "משמוע את התורה", המאמרים מקבילים, "וימאנו להקשיב ויתנו כתף סוררת משמוע את התורה" שהיא מזהרת עפ"י השכל, "ואזניהם הכבידו משמוע ולבם שמו שמיר משמוע את הדברים אשר שלח ה' ברוחו ביד הנביאים", שיעדם בעונשים ובתוכחות קשות, ולכן "ויהי קצף גדול":
ביאור המילות
"שמו שמיר". הוא שקשה מצור, וממלי קישוי הלב מלהתפעל מיראת העונש הפך רך הלב:
<< · מלבי"ם על זכריה · ז יב · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.