מלבי"ם על הושע יג יב


"צרור", ר"ל אפרים אינו עוזב את עונותיו רק "עונו צרור" אצלו "וחטאתו צפונה", והוא שומר אותם ואינו רוצה לעזבם ולשוב בתשובה:


ביאור המילות

"צרור עון, צפונה חטאתו". הצרור הוא בדבר אחר כמו צרורות בשמלותם. והצפון הוא השמירה ע"י שהוצג הדבר מן הצד במקום, שאין רואים, והעון מציין עוות המחשבה, והוא הצרור תוך המעשה כצורר דבר בדבר, ומוסיף שגם חטאתו שהוא המעשה צפונה ושמורה:

 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.