מלבי"ם על הושע ג ד


"כי ימים רבים", מבאר הנמשל שימים רבים "ישבו ישראל" בגלות וימתינו ויחכו לי שאשוב אליהם כימי קדם, "אין מלך" לא יהיה להם מלך ממלכי ב"ד שישבו על כסא ה' ויעמדו תחת השגחתו, "ואין שר" שלא יעמדו ג"כ תחת שרי המערכת, כי יחכו אל ה' כמ"ש לא תזני ולא תהיה לאיש, "אין זבח" גם לא יקריבו קרבנות בזה הזמן להמשיך עליהם שפע מה' כי יושבת המקדש והעבודה, "ואין מצבה" ובכ"ז לא יציבו מצבות לבעלים, "ואין אפוד" לא ימצא אצלם כהן לובש אפוד שידע ע"י העתידות, ובכל זה "אין תרפים" לא ישאלו בתרפים לדעת העתידות על ידיהם, ואמרו חז"ל בג' דברים מאסו ישראל בימי רחבעם במלכות ב"ד ובמלכות שמים ובבית המקדש, אר"ש בן מנסיא אין ישראל רואים סימני תשועה וגאולה עד שישוב לבקש שלשתן, הה"ד אחר ישובו ב"י ובקשו את ה' אלהיהם זה מלכות שמים, ואת דויד מלכם כמשמעו, ופחדו אל ה' ואל טובו זה בהמ"ק, דכתיב ההר הטוב הזה והלבנון. ועז"א ימים רבים ישבו לי[1] אין מלך ממלכי ב"ד, ואין זבח בבהמ"ק, ואין אפוד להגיד עתידות ברוה"ק, שהאפוד היה מגיד ברוח הקודש שזה בא ממלכות שמים, ונגד זה לא יהיה להם ג"כ שר ומצבה ותרפים המגבילים להם:


 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

  1. ^ יתכן והוא ט"ס, וצ"ל ב"י, דהיינו בני ישראל, שזה ציטוט הפסוק, ובפסוק זה לא כתוב "לי" אלא ב"י. [הגם שיתכן שהמלבי"ם לקח את ה"לי" מהפסוק הקודם].