מלבי"ם על דברי הימים ב כא


(ג) "ויתן להם אביהם". זה היה בשובו מרמות גלעד, כמו שנראה במ"ב (א, יז) שחשב מלכות יורם בן אחאב בשנת שתים למלכות יורם בן יהושפט, ושם (סי' ג) אמר שהיה בשנת י"ח ליהושפט, הרי שהמליכו בשנת י"ז למלכותו, וכמ"ש בפי' מ"ב (ח, טז):


 


(ד) "ויקם יהורם". זה היה אחרי מות יהושפט שהתחזק במלכותו לבדו, ואז ראה ביניהם איזה מרידה, וי"ל שרצו למחות בידו על שהולך בדרך בית אחאב, והרגם עם שרי ישראל שהיו עמהם בקושרים:


 


(ה - י) "בן שלשים." כל הנאמר פה עד פסוק י"א נעתק ממלכים ב' ח', ותחת שכתוב שם ולא אבה ה' להשחית את יהודה למען דוד, פירש עזרא שר"ל שלא אבה להשחית את בית דוד (שהוא המלכות מיהודה), למען הברית שכרת לדוד, וכונתו עמש"ש בפירושי עיי"ש. ובמש"ש אז תפשע לבנה, פירש עזרא שזה היה מפני שעזב את ה' והם רצו במלך שילך בתורת ה', ולכן מרדו בו:


 


(יא) "ויזן." כ"מ שבא זנות על הכנסיה יכוין על ע"ז:


 


(יב) "מכתב מאליהו." זה היה אחר הלקחו, ומבואר שהוא חי וקיים ונגלה בזה העולם לפעמים כקבלת חז"ל, ויען שאליהו נבא על כליון בית אחאב והוא היה חתן אחאב, כלה נבואתו בו שיהיה נכלל באבדן בית אחאב, כמו שאחזיה שהיה נכד אחאב מת עם יורם: "תחת". ר"ל בל תתמה שהאריך ה' לבית עמרי ומלכי ישראל הרשעים ואותך יעניש תכף, כי אתה היה לך ממי ללמוד ולא הלכת בדרכי אסא ויהושפט:


 


(יג)" ותלך בדרך מלכי ישראל". זאת שנית, "ותזנה את יהודה" שהיו צדיקים עד עתה. ג] "שהרגת את אחיך", על שמחו בך על רוע דרכך:


 


(יד - טו) "הנה". נבא עליו שתי פורעניות, א] מכת חרב על ב"ב, ב] חלאים עליו: "חליים רבים". שונים זה מזה, והמחלה האחרונה תהיה מחלת מעים, ולא כצדיקים שמתים בחולי מעים רק מיתה מנוולת שיצאו מעיך מזמן לזמן:


 


(טז - יז) "ויער". נתקיים מכת חרב, שהעיר ה' רוח הפלשתים והערביים שהיו מגישים מנחה ליהושפט (כנ"ל יז, יא). ונגד בעמך, "ויעלו ביהודה". ונגד בכל רכושך, "וישבו את כל הרכוש". ונגד בניך ונשיך, "וגם בניו ונשיו":


 


(יח - יט) "ואחרי זאת". נתקיים העונש השני. ומ"ש "ויהי מימים לימים", ר"ל שהיה וסת וזמן קבוע ליציאת מעיו, והוסת נתקצר תמיד, למשל תחלה היה הוסת משלשים יום לשלשים יום, ואחר כך מכ"ט לכ"ט, וכן תמיד יום פחות, עד שלבסוף יצאו מעיו בכל שני ימים, ואז "לעת צאת הקץ לימים שנים", אז "יצאו מעיו עם חליו וימת," ר"ל בבא הקץ והוסת לבסוף שיצאו המעים לשני ימים, יצאו לגמרי: "וימת בתחלואים רבים". שהתעוררו אז כל החלאים וימת מיתה מנוולת:


 


(כ) "בן שלשים ושתים." כבר אמר זה בפסוק ה', רק שבא לדייק, בראשון בא לדייק מפני שיהושפט המליך את יורם בנו שבע שנים לפני מותו כמ"ש רש"י מ"ב (א, יז), והיה יורם אז בן כ"ה שנים, ובא להשמיע שלא נחשב למלכותו רק מעת שהיה בן שלשים ושתים שהוא אחרי מות יהושפט, ופה בא להודיע שכלה מלכותו בשנת הארבעים שאז מלך אחזיה כמו שית' בסימן שאח"ז פ"ב: