מלבי"ם על דברי הימים ב יז

(א) "ויתחזק". כי אסא היה ירא מבעשא ולא היה יכול לאחוז במקומות שכבש ממלכות אפרים, והוא התחזק גם על ישראל. ומפרש:

(ב) "ויתן". שנתן חיל בכל ערי יהודה הבצורות לשמרם ולחזקם, וביתר ערי יהודה ובערי אפרים. נתן נציבים:

(ג - ד) "בדרכי דויד הראשונים". ר"ל כי הצדקות ישוער לפי ערך הדור, עד שבעת ההיא מי שלא עבד ע"ז כמלכי ישראל היו אומרים שהולך בדרכי דוד, והכונה שלפי ערך הדור האחרון הוא הולך בדרכי דוד. אבל הוא הלך בדרכי דוד שבדור הראשון, דהיינו כדוד ממש: "ולא דרש." שלא תאמר שהיה פוסח על שתי הסעיפים, ודרש תחלה בבעלים וכשראה שאין בם ממש דרש בה', כי לא דרש וחקר אחריהם כלל: "רק לאלהי אביו דרש ולא כמלכי ישראל." שהיו דורשים בשיתוף:

(ה) "ויכן". ועי"כ "הכין ה' את הממלכה בידו", שהוא העם שהוא מולך עליהם שהיו כולם עשירים ומוצלחים (שזה ההבדל בין מלוכה ובין ממלכה כמ"ש בכ"מ), ועי"ז נתנו כולם מנחה ליהושפט מרוב עשרם, ועי"כ היה לו עושר וכבוד לרוב:

(ו) "ויגבה". בל תאמר שגבה לבו בעשרו, כי מה שגבה לבו היה בדרכי ה', וכל שהוסיף להצליח הוסיף ביראת ה' ובער יתר הבמות והאשרים:

(ז - ח) "ובשנת שלש שלח שריו ועמהם לוים וכהנים ללמד ביהודה." ולא מצות שכליות, רק "עמהם תורת ה'", ויסובו בכל הערים וילמדו לכל העם קטן וגדול:

(י - יא) "ויהי." עי"כ נתן ה' פחד על כל הממלכות והתיראו מללחום אתו, והפלשתים והערביים הביאו לו מנחה (וי"ל שר"ל שהפחד שפחדו הם מה' התפשט על הארצות, שעי"ז פחדו מהם):

(יב - יג)" ויהי." ועי"כ היה הולך וגדל עד קצה המעלה, עד שבנה בירניות שהם ערים גדולות וערים לאוצרות, ותחת שמלך החלוש יבנה הבנינים וערי מסכנות קרוב לעיר מלכותו ואנשי חיל יעמיד בערי הגבול, עשה הוא בהפך, הבנינים בנה בערי יהודה וכן הי"ל שם מלאכה רבה, ואנשי חילו עמדו בירושלים:

(יד)" לבית אבותיהם". שהיו ביהודה שלשה בתי אבות, פרץ וזרח ושלה, ונגדם היה להם שלשה ראשים: