מלבי"ם על דברי הימים א יז

(א) ויהי. כל הספור והחזיון הנמצא בסימן זה הועתק מס' שמואל ב' סימן ז', ובאשר בו נמצא הבטחה עתידה על מלכות דוד היה ספור זה יקר בעיני עזרא להעתיקו שנית עם איזה שנויים אשר בא לבאר ולפרש הדברים או לקצר, ובאשר כבר פירשנו הדברים באורך בדרך המושכל בפי' שמואל, לא אכפיל הדברים, רק אעיר על השנוים הבאים בספר זה: בביתו. ושם (ז, א) וה' הניח לו מסביב מכל אויביו: בבית הארזים. שם בבית ארזים, פי' שר"ל הארזים הידועים ששלח חירם, שהיה בנין גדול ובית מלכות: תחת יריעות. זה פירוש מש"ש (ב) בתוך היריעה:

(ב) עשה. ר"ל תוכל לעשות, וזה פי' מש"ש (ג) לך עשה, שאינו ציווי:

(ד) לא אתה. שם =(ה) האתה תבנה לי בית, ופי' שר"ל כי לא אתה תבנה הבית רק בנך:

(ה) מן היום. זה פי' מש"ש (ו) למיום העלותי: מאהל אל אהל. זה פי' מש"ש ואהיה מתהלך באהל ובמשכן, כי משכן שילה היה אהל מלמעלה ומשכן של בנין מלמטה, והתהלך מאהל שבמדבר אל משכן שילה ששם ישב באהל ובמשכן ביחד:

(ו) אחד שופטי ישראל. זה פי' מש"ש (ז) את אחד שבטי ישראל, מלשון שבט מושלים (ישעיה יד, ה):

(ח) ואכרית. ושם (ט) ואכריתה, ובאשר עד ועשיתי דבר בעתיד המהופך לעבר, שעל זה בא הוי"ו בקמץ, ומן ועשיתי מדבר מן העתיד והוא"ו הוא וא"ו החבור כמש"פ שם, יצדק יותר ואכרית בלא ה"א, שהה"א הבא נוסף על הפעל מורה על גלות רצון, לא על עבר מוחלט, כמ"ש בכ"מ:

(ט) לבלותו. ושם (י) לענותו, ופי' חז"ל ברכות דף ה' (ע"ב), מתחלה לענותו ולבסוף לבלותו, שאחר שחטאו נשתנה ההבטחה, והיו מעונים מבני עולה, רק שנשאר ההבטחה שלא יבלו אותם להומם ולאבדם:

(י) ולמימים. זה פי' מש"ש (יא) ולמן היום: והכנעתי. ושם והניחותי, ואחר החטא לא מצא מנוחה לגמרי רק שנכנעו תחתיו, כמ"ש בפסוק י' מדברי חז"ל: ואגיד לך. (שם) והגיד לך ה' כי בית יעשה לך ה', ופירשתי שם שר"ל שהגיד לו זאת בנבואה אחרת הטעם שלא יבנה הבית מפני ששפך דמים הרבה כמו שהזכיר נבואה זאת לקמן (כח, ג), ופירש עזרא שאז לא נאמר לו עדיין נבואה זו, כי אז לא שפך עדיין דם לרוב, שהמלחמות הגדולות עשה אחרי זה הדבור, ואחרי זאת א"ל ה' דמים הרבה שפכת, (ועזרא) [ועז"א] ואגיד לך, ר"ל שבעתיד אגיד לך טעם הדבר: ובית יעשה. הוא הבטחה שיבנה לו ה' בית נאמן כמו שמפרש:

(יא - יב) ללכת עם אבותיך. ושם (יב) ושכבת את אבותיך, ועזרא יודיע כי הצדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר (תהלים פד, ח) ילכו מחיל אל חיל כמ"ש חז"ל בסוף ברכות, ע"ד (זכריה ז, ג) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה: אשר יהיה מבניך. ושם אשר יצא ממעיך, ועזרא פירש שלא יהיה זרע מבנותיו, רק מבניו הזכרים: והכינותי את מלכותו. ושם את ממלכתו, וכן במ"ש וכוננתי את כסאו אומר שם (יג) כסא ממלכתו, וכבר בארתי ששם ממלכה מציין את העם בכלל שעליהם מולך, וזה לא נתקיים כי הממלכה נחלקה לשתים, רק המלכות נשארה והכסא שנשאר במלכות על שבט יהודה:

(יג) לבן. שם (יד) הוסיף אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים, ועזרא השמיט זה אחר שאח"כ גרמו העונות ששבתה המלוכה ואת עיני צדקיהו עור כמו שקונן ע"ז המשורר (תהלות סי' פט): כאשר הסירותי. ושם (טו) כאשר הסירותי מעם שאול אשר הסירותי מלפניך, שמשמע שהסיר החסד משאול באשר מצא את דוד יותר ראוי לחסד זה, ועזרא שהיה מגמתו לומר ששאול לא היה ראוי עוד למלוכה (כמ"ש למעלה י, יג), תקן הדבר שהוסר החסד משאול בעבור חטאיו:

(יד) והעמדתיהו. שם (טז) אומר ונאמן בית וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם, ועזרא הוסיף שהיה הבטחה גם לשלמה, שתהיה המלוכה שמורה לזרעו תמיד לא ליתר זרע בית דוד:

(יז) וראיתני כתור האדם המעלה. ושם (יט) וזאת תורת האדם, מבואר שפי' מלת תורת ששרשו תור, והוא לדעת הרד"ק לשון תכונה, וקרוב לו נאוו לחייך בתורים (שה"ש א, י), הפנינים המסודרים על סדר ותכונה. ומ"ש האדם, היינו האדם המעלה והחשוב. אולם למה שפירשתי שם שר"ל שהוכיח מזה שהחסד הזה שניתן לו אינו מצד שהוא אדם פרטי, רק מצד שהוא אדם כללי, והוא הולך מהלך השלמות אל הכלל, וכל בני אדם יחד, והאדם הכללי הסוגיי הוא למעלה מן האדם האישיי הפרטי, כי אין איש בשכל ולא מין חוץ לשכל, והאדם המעלה המצויר בשכל העליון ית' הוא האדם הכללי, ועז"א שראיתני כתור האדם העליון העומד למעלה, שהוא האדם הכללי, וזה פי' וזאת תורת האדם, ר"ל האדם הכלליי הסוגיי:

(יח) מה יוסיף. ושם (כ) ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את עבדך, ועזרא פי' שר"ל על הכבוד הזה הנעשה את עבדך לחשבו כאדם המעלה, היינו אדם הכללי הסוגיי, מה יוסיף ע"ז דוד מצד שהוא איש פרטי, ומדבר אליך מצד אישיותו שזה בטל במעלתו שהוא הולך מהלך השלימות אל האדם הכללי וכוללם יחד שידעת אותו מצד זה ככל הסוגיים הנקשרים בידיעת השכל הכולל הבב"ת:

(יט - כ) ה' בעבור עבדך. ושם (כא) בעבור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך ע"כ גדלת ה' אלהים כי אין כמוך וכו', ושם פירשתי שר"ל שההודעה הזאת היה ככל הודעות שיודיע ה' ע"י נביאיו ענינים הכוללים שהם לתכלית מין האנושי בכלל, שה' יגלה מה שבלבו ורצונו הנעלם להשלמת כל הדורות, ומזה מבואר שגדלת ה' ע"י שאתה קושר הסבות והמסובבים מראש ועד סוף, עי' בפירושי שם. ועזרא הוסיף ופי' שעשית את כל הגדולה הזאת להודיע את כל הגדולות בעבור עבדך וכלבך, ר"ל שההודעות האלה הוא למען גלות מה שבלבך להשלמת הכלל באחרית הימים, ובעבור עבדך שידע עי"כ כי ה' מי כמוך. ושיעור הכתוב שם בשמואל ה' בעבור דברך (וכלבך עשית הוא מאמר מוסגר) את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך על כן גדלת ה' אלהים, ר"ל ע"י דברך שדברת את כל הגדולה הזאת והודעת ההודעה הזאת ע"י נביא, עי"כ הודעת את עבדך שעל כן גדלת וכו'. ומ"ש וכלבך עשית הוא מאמר מוסגר, שעשית זאת כפי לבך ורצונך הנעלם וכמש"פ שם:

(כא) אשר הלך האלהים. ושם (כג) אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם, ופי' רש"י שהלכו שלוחיו שהם משה ואהרן, ועזרא פירש שם זה קדש, ובא בלשון רבים לכבוד כנודע, ושכבר היו לו לעם טרם שפדאם, כמו שקראם בשם עמי גם לפני יצ"מ: לשום לך שם. ושם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונוראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו, והכתוב שם מוקשה מאד, ופירש עזרא שהוא בא במאמרים מקבילים, וכך סדרו, לעשות לו שם הגדולה ונוראות ולעשות לכם לארצך. (לעשות) מפני עמך אשר פדית ממצרים לגוים ואלהיו. בענין שמ"ש הגדולה ונוראות, עונה על לשום לו שם, ומלת לארצך עונה על לעשות לכם, ומלת לעשות נמשך לשתים (ופי' לעשות נקמה), וכן הלמ"ד של לארצך נמשך על גוים, וע"כ שינה הלשון לגרש מפני עמך:

(כג - כד) יאמן. ושם (כה) הקם, ופי' עזרא שא"צ להתפלל שיקים ה' דברו רק שיאמן דהיינו בל יטעו העולם שההבטחה לא תתקיים, כמו בזמן הגלות שהגם שבאמת יקים ה' את דברו באחרית הימים יש הבלתי מאמינים בזה, וכן הוסיף ויאמן ויגדל שמך (ושם לא נמצא מלת ויאמן), ר"ל שע"י שיאמן עי"כ יגדל שמך, כי בזמן הגלות יש חילול השם, ורק בזה יגדל שמך ע"י שבית דוד נכון לפניך תמיד, וע"כ השמיט מלת יהיה הכתוב שם:

(כט) ועתה הואלת. ושם (כט) ועתה הואל וברך, ופירש עזרא שמלת הואל הוא כעין מקור עם מה שאתה מתחיל ברך, שיהיה כן לעולם: כי אתה ה' ברכת. ושם אומר כי אתה ה' דברת ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם, ופירש עזרא שר"ל הלא דברת, ודבורך היא הברכה, וממילא הוא מבורך לעולם: