מלבי"ם על דברי הימים א ב

(ב) "דן יוסף." קדימת דן ליוסף נמצא עוד פעם אחד בסדר מסעי, וחז"ל אמרו במדרש מפני שבזכות דן נולד יוסף ובנימין:

(ג) "שלושה נולד לו." (תחת נולדו בל"ר), ר"ל שכל אחד נולד ביחוד ולא היו תאומים, כי לפי החשבון בסדר עולם הולידו כ"א בהיותם בני שמונה שנים, וה"א שנולדו תאומים: "הכנענית". מבואר שמ"ש (בראשית לח, ב) בת איש כנעני אין פירושו תגר רק כנעני ממש (וצ"ל שהמדרש (ב"ר פה, ד) דורש כנעני תגר ממה שלא אמר שם תמר הכנענית). ולא הזכיר מעשה אונן, שהוא עשה זה מפני שידע כי לא לו יהיה הזרע, אבל ער היה כונתו רק רע. והאמת שדרך הספר שלא לכתוב כל פרטי הדברים כמ"ש בכ"מ:

(ד)" כל בני יהודה חמשה". באשר דרך הספר שלא יזכיר כל הבנים, רק המצויינים ורשומים, וכ"מ שחושב בני איש אחד היה לו גם בנים אחרים זולתם, שלא הזכירם מפני שלא היו אנשים רשומים, לזה ישמיענו שיהודה לא נולדו לו בנים אחרים חוץ מאותם החמשה. גם רמז שער ואונן באו בסוד הגלגול על ידי היבום בפרץ וזרח והיו כולם במציאות:

(ה) "חצרון וחמול". משפחות חמול לא יזכיר עוד, רק משפחות פרץ מפני כבוד בית דוד:

(ו) "ובני זרח זמרי." הוא זבדי הנזכר ביהושע (ז, א). ויתכן שהי"ל שתי שמות, ואחר ששם זבדי נזכר ביהושע לגנאי שינו שמו בספר היחוס שממנו העתיק עזרא את דבריו וקראוהו זמרי, וכן איתן והימן היו בני זרח. ואמר כולם חמשה, שלא היה לו יותר כנ"ל. ובמלכים (א' ה, יא) ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן האזרחי וכלכל ודרדע בני מחול, הם היו בימי שלמה ושם אביהם היה מחול שקרא לארבעת בניו בשם בני זרח, והם היו חכמים גדולים, עז"א ששלמה היה חכם יותר מהם. ולדעת חז"ל שבני זרח התנבאו במצרים, י"ל שכיון על בני זרח עצמם שהיו נביאים וחכמים. אמנם המזמורים להימן האזרחי ולאיתן האזרחי (תהלות פח - פט) א"א ליחס אל כל אלה, שמבואר מענינם שהמשוררים מיסדי המזמור היו אחר החורבן וביטול מלכות בית דוד, והם היו אחרים מבני קרח בגלות בבל שהיה שמם גם כן כן, ואיתן והימן שנזכר לקמן בין המשוררים הם היו אחרים, שמבואר (לקמן ו) שלא היו בני איש אחד:

(ז)" ובני כרמי". כלל זה יהיה בידך בכל הספר, שעזרא העתיק ספרו מספר היחוס הגדול, ששם היו נמצאים יחוסי כל משפחה ושריגיה וענפיה מראש עד סוף, עזרא לא העתיק רק הצריך ורק אנשים מסוימים, ושם היה כתוב ובני זמרי וחשב כל בני זמרי שהיו רבים ובתוכם כרמי, ואחר כך היו כתובים כל בני כרמי ובתוכם עכן, ועזרא דלג על הבלתי צריך ולא העתיק רק ובני כרמי ודלג עד עכן, והעתיק עכר עוכר ישראל. ולכן כתב ובני בלשון רבים, כמו שהיה כתוב בס' היחוס, ששם הזכיר בנים רבים. וקראו אותו עכר ע"ש שעכר את ישראל, שהרי"ש והנו"ן מתחלף בשמות, כמו נבוכדנצר נבוכדרצר:

(ח) "ובני איתן". בספר היחוס הגדול היו כתובים כל בני איתן שהיו רבים ואח"כ היחוס של יתר בני איתן, ועזרא דלג את כולם ולא תפס רק בן הראשון עזריה ודלג המותר, וכתב ובני בלשון רבים כמו שכתב בס' היחוס, וזה כאילו היה כתוב ובני איתן עזריה וגו', או וכו', כמו שתמצא זה בעזרא (ד, יז; ז, יב) ששמש בזה במלת שלם או גמיר, להורות על מלת וכו' או וגו', כי עזרא לא העתיק כל ספר היחוס רק ראשי דברים ורק הצריך לו, ולכן בא תמיד ובני על בן אחד, כי באמת היו רבים שלא זכרם בכאן (כנ"ל פסוק הקודם). וכן מ"ש (בראשית מו, כג) ובני דן חושים, ובני פלוא אליאב (במדבר כו, ח), היו להם אח"כ עוד בנים ולא חשיב רק הצריך לו לענינו, שחושים היה מבאי מצרים, ובאליאב רצה לחשוב דתן, וזה כלל בכ"מ. וכן מ"ש למעלה (א, מא) ובני ענה דישן, הי"ל עוד בנים שלא היו חשובים, וכן לקמן פסוק ל"א, וכן בכ"מ:

(ט)" ובני חצרון אשר נולד לו". כי יתבאר (בפסוק כא) שהיה לחצרון בנים שילדה לו בת מכיר שהם לא נתיחסו לחצרון רק למנשה, לכן אמר אשר נולד לו שהיו מיוחסים לו, ויתבאר עוד (פסוק כד) שנולדו לו בנים אחר מותו לכן אמר אשר נולד לו ר"ל בחייו. ומ"ש את ירחמיאל, ביחוס הפעול, בא לכלול גם בני בניו שאותם הוליד באמצעות בניו, ור"ל שהוליד עם ירחמיאל ובאמצעיתו וכן כולם, ומפרש תחלה מה שהוליד באמצעות רם, ואח"כ (פסוק יח) מה שהוליד באמצעות כלב ואח"כ (פסוק כה) מה שהוליד באמצעות ירחמיאל, כי בני בנים כבנים, וכלובי הוא כלב:

(י)" ורם". הקדים את רם משום יחוס בית דוד שבא משרשו, והזכיר מכ"א רק איש אחד שממנו יצא ישי אבי דוד:

(יא)" ושלמא". הוא שלמה ושלמון המוזכר במגילת רות (ד', כא - כב):

(טו) "דויד השביעי". וזה סותר למה שבשמואל (א' טז, י; יז, יב) חושב לישי שמונה בנים ודוד הוא הקטן. ודעת חז"ל במדרש שהשמיני הוא אליהו הנזכר בין הנגידים שהקים דוד על יהודה, אליהו אחי דוד (לקמן כז, יח), והוא היה קטן מדוד, וקרא לדוד קטן על שהיה מקטין א"ע, וכן פרש"י. וראב"ע ורד"ק פירשו שאליהו היה אח מן האב ולא מן האם, ולכן לא חשבו פה מפני שאומר ואחיותיהם צרויה ואביגיל, והם היו אחיות מן האם ולא מן האב, וא"כ לא היו אחיות לאליהו לא מן האב ולא מן האם, וכדבריהם נראה ממ"ש (ש"ב יז, כה) ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב, מבואר (לפי הפשט, והדרש ידוע) שאביגיל היתה בת נחש לא בת ישי, וא"כ היתה אחותם רק מן האם, לכן אמר אחות צרויה ולא אמר אחות דוד, מפני שאחות צרויה היתה מן האב ומן האם שגם צרויה היתה בת נחש, ואמם נשאת לישי באלמנותה:

(יז) "יתר הישמעאלי." הוא יתרא הישראלי וגר בארץ ישמעאל (רש"י ורד"ק), וי"ל שהיה גר ישמעאלי ואחר שנתגייר שינו שמו מיתר ליתרא, וקראוהו ישראלי, וכ"ה במדרש רות הובא בילקוט שמואל (סי' קכז) שנתגייר ונתן לו ישי את בתו. ולמ"ש רש"י (בפסוק כח) שמ"ש ואחר בא חצרון היינו שלא ע"י אישות, י"ל גם כאן שמ"ש אשר בא אל אביגיל היינו קודם שנתגייר והדין הוא דהולד כשר, ואח"כ נתגייר:

(יח)" וכלב בן חצרון הוליד". לפרש"י שם בתו של כלב היה עזובה אשה (וי"ל מפני שנולדה אחרי מות עזובה אשת כלב קראה בשם עזובה אשה, ר"ל עזובה אשתי), וכן הוליד את יריעות, ובני יריעות היו ישר וכו'. ולדעת הרד"ק פי' שהוליד מן עזובה אשתו ומן יריעות (וי"ל לדעתו שיריעות היתה פילגשו ועזובה היתה אשתו לכן אמר עזובה אשה). ולי נראה ששם אשת כלב היתה עזובה כמ"ש בסמוך, "והוליד עם עזובה" אשה ששמה "ואת יריעות," ומלת ואת שייך אל שם העצם. ואל תתמה שיהיה מלת את שם, שמצאנו (במדבר כא, יד) את והב בסופה, שמלת את שם אדם, כמ"ש בריש פרק הרואה (ברכות נד א) את והב שני מצורעים היו, וכן לקמן פסוק מ"ח. וכן לא תתפלא שיהיה וי"ו של ואת מעיקר השם, שנמצא כאלה רבות, בני אלה וקנז (לקמן ד, טו), ואלה ראשי בית אבותם ועפר (ה, כד), וכדי שנדע שהוא שם עצם של אשה, אמר שהוליד "אשה ואת יריעות", ואלה בניה של ואת יריעות (בת כלב) ישר ושובב:

(יט) "ותמת עזובה". אשת כלב: "ויקח את אפרת והוליד חור." כי עד עתה לא היה לו רק בת ובני הבת:

(כ - כא)" ואחר בא חצרון אל בת מכיר." כפי הפשט בא חצרון עליה שלא ע"י קידושין והוליד ממנה את שגוב (וכן פרש"י שבא עליה היינו בלא קידושין), ואח"כ כאשר היה בן ששים שנה אז לקחה לאשה בחופה וקדושין, וכבר הוליד ממנה את שגוב מביאה שבא עליה תחלה. ומ"ש "ואחר בא," ר"ל אחר שבא אל בת מכיר (בלא קדושין) אז לקחה בקדושין, והיה אז בשעת נשואין בן ששים שנה, ותלד לו את שגוב תחלה קודם נשואין: "ושגוב הוליד את יאיר". והנה בתורה (במדבר לב, מ - מא) נזכר שמשה נתן את הגלעד למכיר בן מנשה ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חוותיהן ויקרא אתהן חוות יאיר, וכפי הפשט נראה שזה היה יאיר בן שגוב המוזכר פה, וקראו שם יאיר בן מנשה מפני ששגוב אביו נתיחס אל מנשה שבט אמו לא אל שבט יהודה, כי הנולדים בלא קדושין היו מתיחסים אחר אמם, כמו שהיה ביפתח שגרשו אותו אחיו וא"ל (שופטים יא, ב) לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה, ומצאנו דוגמתו בעזרא ב' (סא) אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם, עי' בפי' שם, לכן אמר (פכ"ג) כל אלה בני מכיר, וכשנתן משה למכיר את הגלעד לכד יאיר בן שגוב (שנקרא ג"כ בן מנשה ע"ש שבט אמו) את חוות יאיר. וחז"ל אמרו ששגוב או יאיר לקח אשה מבנות מנשה ונפלו לו הערים בירושה, וגם זה צודק שאחרי שהיה נחשב לבני מנשה מצד אמו נתנו לו אשה מבנותיהם, והערים היו לו בנדוניא או בירושה, והספורים שבכאן ושבתורה הם אחדים (ולא כהרד"ק):

(כג) "ויקח גשור." גשור וארם היו סמוכים לחבל הזה (כמ"ש דברים ג, יג) יאיר בן מנשה לקח כל חבל ארגוב עד גבול הגשורי והמעכתי, וחזרו ולקחו הערים מבני יאיר שהי"ל חוות יאיר, ומבני נבח שהיה להם קנת ובנותיה (כמ"ש במדבר לב, מא - מב), והיו בין כולם ששים עיר כמ"ש (דברים ג, ד) ששים עיר כל חבל ארגוב: "כל אלה בני מכיר." ר"ל שגוב ובניו ויאיר ובניו שלקחו הערים מהם, היו מתיחסים למכיר מצד אמם כנ"ל, כי הוא היה אבי הגלעד וכולם זכו בערי הגלעד מכחו:

(כד)" ואחר מות חצרון בכלב אפרתה". נראה שב' בכלב הוא ב' הזמן, ומלת ואשת נמשך גם למעלה, ושיעור הכתוב אחר מות חצרון (באשת) כלב אפרתה ואשת חצרון אביה, כי בעת לקח כלב את אפרת (פסוק יט) לקח חצרון אשה ששמה אביה ומת, וילדה אביה אחר מותו את אשחור אבי תקוע (שידבר ממנו לקמן ד' ה'). ואמר זאת מפני שכלב ואפרת אשתו גדלו את אשחור שהיה יתום ונחשב להם כבן, וע"כ הזכיר שאשת כלב היתה אז אפרתה (והוא) [והיא] גדלה אותו, ומצד זה נחשב אשחור (לקמן ד, ד - ה) עם בני כלב, וכמ"ש חז"ל בסנהדרין (יט) עמ"ש אשר ילדה לעדריאל המחולתי שהוא גדל אותו, ובזה יש לב' בכלב אפרתה עוד כוונה שניה שמשמש במלת עם, שעם כלב ואפרת ילדה אביה אשת חצרון את אשחור, כי גם הם היו להם חלק בו על ידי שגדלו אותו:

(כה) "ויהיו". שב אל יחוס בן הבכור של חצרון והוא ירחמאל: "הבכור". ר"ל בכורו של ירחמאל היה רם:

(כו)" ותהי אשה אחרת." פי' חז"ל ביבמות ירושלמי שהיתה נכרית (כמו כי בן אשה אחרת אתה, (שופטים יא, ב)), ושמה עטרה שלקחה להתעטר בה שהיתה יפת תואר (כי למה יאמר אשה אחרת בעוד לא הזכיר את הראשונה), ובא ללמד שע"י שלקח נכרית וע"י שששן נתן בתו לירחע עבדו יצא מהם (אחר כ"ד דורות לעטרה וט"ו דורות לירחע) ישמעאל בן נתניה בן אלשמע שהרג את גדליה בן אחיקם, כמ"ש בירמיה (מא, א) שישמעאל היה מזרע המלוכה היינו מצד אמו, שע"ז לא אמר מבני המלוכה:

(ל)" לא בנים." כמו (תהלים מג, א) לא חסיד, שם תואר לחסר איזה דבר:

(לא) "ובני אפים ישעי." כבר בארתי למעלה (פסוק ז - ח) שעזרא העתיק מספר היחוס הגדול, ושם חשב לאפים בנים רבים ועזרא לא העתיק רק אחד, והעתיק מלת ובני כמ"ש בס' היחוס, וכן ובני ישעי ובני ששן:" ובני ששן אחלי". עי' פסוק ל"ד:

(לג) "אלה היו בני ירחמאל." ר"ל שנתיחסו אליו, כי עטרה אם אונם נתגיירה, משא"כ בני ירחע (פסוק לה) לא נתיחסו לירחמאל:

(לד) "ולא היה לששן בנים." ר"ל בעת שנתן בתו לירחע, כי אח"כ היה לו בנים כמ"ש פסוק ל"א ובני ששן אחלי: "עבד מצרי." כי מה שנתנה לעבדו לא היה חטא שממילא נשתחרר, כדין שאם נתן לעבדו בת חורין יצא לחירות, וכבר אמרו (פסחים קיג א) בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה, רק שהיה מצרי ואסור לבא בקהל:

(מב) "ובני כלב". הנה לדעת בעלי הפשט מ"ש בפסוק י"ח וכלב בן חצרון הוליד את עזובה, הוא כלובי בן חצרון, וחשב תחלה בני רם בן חצרון מפני כבוד דוד, ואח"כ חשב בני כלובי, ולא חשב כל בניו רק החשובים מהם כמו חור ובצלאל שנזכרו בתורה, ואח"כ חשב בני ירחמיאל בכור חצרון, ועתה חוזר אל כלב בן חצרון לחשוב יתר בניו שנולדו לו קודם לבני עזובה ואפרת, כי חור לא היה בכור כלב שהבכור היה שמו משע, רק חור היה בכור אפרתה כמ"ש בפסוק נו"ן. ודעת חז"ל שמ"ש בפסוק י"ח וכלב בן חצרון הוליד את עזובה הוא כלב בן יפונה, וברור אצלי שלדעתם לא היה כלב זה בן חרצון דהא היה בן יפונה, רק בן בני חצרון, כמו שדרך הספר הזה לקרא לכל יוצאי חלציו בשם בנו, שא"א שכלב היה בנו של חצרון, דהא משמע שהג' בנים שנולדו לחצרון, נולדו לו קודם שלקח את בת מכיר, שלא היה עדיין בן ששים שנה כמ"ש בפסוק כ"א, וחצרון היה מבאי מצרים, ואיך היה כלב בן ארבעים בשלוח אותו משה? וע"כ שמש"ש כלב בן חצרון היינו בן בנו של חצרון (כמו עכן בן זרח, יהושע ז'). ולפ"ז לשטת חז"ל לא דבר עדיין מתולדות כלובי בן חצרון אחי ירחמיאל, כי חשב תחלה תולדות רם ובתוכם מתולדות כלב בן יפונה שהיה ג"כ מתולדות רם ומיוחס לחצרון אבי אבותיו, ואח"כ חשב בני ירחמיאל שהיה הבכור, ועתה התחיל מכלובי, לכן קראו אחי ירחמיאל כי הראשון לא היה אחי ירחמיאל: הוא אבי זיף. שמחלציו יצאו בני זיף ובני מרישה, ולקמן (ד, כא) לעדה אבי מרישה? וי"ל ששני מרישה היה, או שמלעדה יצאו בני הכפרים שסביב מרישה): אבי חברון. שהיה למישע בן ששמו חברון שמבניו יצאו ג"כ משפחות גדולות, כמו שמפרש ובני חברון קרח וכו':

(מד - מה)" רחם אבי ירקעם". בני עיר ירקעם יצאו מחלציו, ומרקם בן חברון יצא מעון בן בנו, שאליו נתיחסו בני בית צור:

(מו - מז) "וחרן הוליד את גזז ובני יהדי". ר"ל שממנו יצאו בני יהדי שהיו מתיחסים אליו והיו בני בניו, והם רגם ויותם וכו' ושעף, ואינו חושב השתלשלות היחוס מאב לבן כסדר כמו שהיו כתובים בס' היחוס הגדול, ששם היה כתוב שהוליד את גזז וחשב היחוס עד יהדי ומשם בני יהדי, ועזרא דלג את הבלתי צריך ותפס רק הנודע ומצויין:

(מח - מט) "פילגש כלב מעכה ילד שבר". המפ' נדחקו מאד, ולדבריהם בא ילד תחת ילדה, ומ"ש שנית ותלד הוא מיותר? ולדעתי, ר"ל שאיש ששמו שבר הוא עם אשתו תרחנה, ילד את מעכה פילגש כלב, ששבר ותרחנה אשתו היו מפורסמים בימים ההם, ובתם הנולדה להם היתה פילגש לכלב מחשיבותו, ועז"א ואת תרחנה, שמעכה היתה חשובה מצד אביה שבר, ומצד שילד אותה את תרחנה, שהיתה מגדולי היחוס, ומעכה (בת שבר ותרחנה) פלגש כלב ילדה את שעף אבי מדמנה, שמאתו יצאו בני מדמנה, וגם ילדה את שוא שהיה אבי מכבנא ואבי גבעא (גם י"ל שמלת את הוא מן השם שהיה שמו את שוא, כמ"ש למעלה פסוק י"ח בשם ואת יריעות, שנמצא מלת את שהוא שם. וכן י"ל שמ"ש ואת תרחנה, היה שם האשה את תרחנה, ור"ל שבר ואשתו את תרחנה ילד את מעכה פלגש כלב), וגם היא ילדה "את עכסה בת כלב". והנה מצאנו (יהושע טו, טז) שכלב בן יפונה הי"ל בת ששמה עכסה, ומזה משמע כדעת חז"ל שפה מדבר מכלב בן יפונה, ושמן פסוק מ"ו ואילך חזר אל כלב בן יפונה שדבר ממנו בפסוק י"ח לדעת חז"ל. ולדרך הפשט שמדבר פה מכלב אחי ירחמאל, היה גם לו בת ששמה עכסה, ועל שמה נתן גם כלב בן יפונה שהיה אחריו לבתו שם עכסה:

(נ) "אלה היו בני כלב בן חור". פי' המפ' שחור בן כלב (הנזכר בפסוק יט, כ) שהוליד את אורי, הוליד עוד בן ששמו כלב, וכלב דפה הוא אחיו של אורי וחשב תולדותיו, והגם שלא הזכיר למעלה רק שחור הוליד את אורי, כבר כתבתי שלא הזכיר שם כל התולדות רק החשובים ביותר. ויש מקום לפרש, שמ"ש אלה היו בני כלב מוסב על כלב הקודם בן חצרון, ור"ל שגם אלה היו בניו, שבן חור בכור אפרתה היה שובל. וכן משמע בסי' ד' ששם פסוק א' חשב חור ושובל ולא הזכיר כלל מכלב אבי שובל, מבואר ששובל היה בן חור, וכן סיים שם פסוק ד' אלה בני חור. רק ממה שהניח בעל הטעמים את האתנח על מלת אפרתה מבואר שפי' כפי' הראשון:

(נב) "הרואה". הוא ראיה בן שובל (לקמן ד, ב): "חצי המנוחות". פירוש אבי חצי המנוחות (שמלת אבי הקודם נמשך לשנים), ר"ל מושל על חצי עיר מנוחות, או שחצי היושבים בה היו מחלציו ושייכים לבית אב שלו. וי"מ שחצי המנוחות הוא שם אדם, או שני שמות, שהיו לו ג' בנים, א] הרואה, ב] חצי, ג] המנוחות. ואל תתמה על הה"א בראש השם, שהוא מצוי לרוב, הסופרת (עזרא ב, נה), הקוץ (שם מא; נחמיה ג, כא), הלוחש (נחמיה ג, יב; י, כה), ובספר זה הרבה הצללפוני (ד, ג), האחשתרי (ו), הצובבה, הרום (ח) וכן רבים:

(נג) "ומשפחות". רצה לומר והמשפחות של יושבי קרית יערים שהיו מבני שובל אבי קרית יערים, היו משפחות היתרי ומשפחות הפותי וכו': "ומאלה יצאו הצרעתי והאשתאלי." היינו בני צרעה ואשתאל שבנחלת יהודה (יהושע טו), כי היה עוד צרעה ואשתאל בנחלת דן (שופטים יג), ולקמן (ד, ב) יפרש איך יצאו הצרעתי משובל:

(נד) "בני שלמא". בן השני של כלב, היו בני "בית לחם," כמה שכתוב שלמא אבי בית לחם: "(ובני) נטופתי". עיר ביהודה (שמואל ב' כג, כח): "(ובני) עטרות בית יואב". (שם עיר, כי היו כמה ערים ששמם עטרות ונבדלים בכינויים, עטרות אדר, עטרות בית יואב): "(ובני) חצי המנחתי הצרעי". חצי אנשי עיר מנחת שישבו שם בני צרעה, כי חצי האחר היה מבני שובל (כנ"ל נב). (ומלת בני שבראש הפסוק נמשך חמשה פעמים, ומוסב על כל השמות שבכתוב). ולדעת הרד"ק שצרעה ואשתאל הנזכר בשופטים היו מנחלת יהודה, ומ"ש (שופטים יג, כה) ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן שבני דן חנו שם בלכתם לצבא על ליש כמ"ש (שופטים יח, יב) על כן קראו למקום ההוא מחנה דן הנה אחר קרית יערים, יל"פ שע"ש זה נקראו מקומות אלה בשם מנוחות, מלשון נחה וחנה, ששם נחו וחנו בני דן, וחצי המנוחות שלצד אשתאל יצאו אנשיהם מראיה בן שובל, כמ"ש ומשפחת קרית יערים מאלה יצאו הצרעתי ואשתאלי. ומפרש שמבני שלמא יצא חצי המנוחות שלצד צרעה, ועז"א וחצי המנחת הצרעי, שהגם שייחס (לקמן ד, ב) משפחות הצרעתי לראיה בן שובל, היושבים במנוחות של דן שלצד צרעה היו בני שלמא:

(נה)" ומשפחות סופרים יושבי יעבץ". פי' המפ' שר"ל הסופרים והחכמים שישבו בעיר "אבץ" (שבחלק יששכר, יהושע יט) שהיו יודעי בינה לעתים, או שיעבץ בנה אותה וקראה על שמו, והם משפחות "תרעתים שמעתים שוכתים, המה הקינים", פרש"י צורפים, שתרגם צורף קינאה. ורד"ק פי' הבאים מבני קיני, או מעיר קין. ולדעתי נראה מפני שנאמר (שופטים א, טז) ובני קיני עלו מעיר התמרים את בני יהודה וילך וישב את העם, וקבלו חז"ל שהם בני הקיני חותן משה שהלכו אצל עתניאל בן קנז הוא יעבץ ללמוד תורה ונתישבו ונתערבו עם בני יהודה, והם היו סופרים וחכמים וישבו בעיר יעבץ שבנה יעבץ במדבר יהודה, ונתפרדו אח"כ להרבה משפחות תרעתים שמעתים שוכתים כשמות בתי אבות שלהם. או כדעת חז"ל שהשמות הורו על ענינם כפי חכמתם, וחשבו אח"כ שהם ג"כ ממשפחת יעבץ ומבני יהודה, לכן הודיע עזרא כותב הספר שהם אינם ממשפחת יהודה רק המה הקינים בני קיני: "הבאים מחמת". שחמת היה ראש משפחתם, שחמת היה אבי בית רכב שמאתו יצאו הרכבים יושבי אהלים ופרושים מתאות העולם, כמו שנזכר בירמיה סי' ל"ה (ו - י):