מלבי"ם על דברים לד

(ה) "וימת שם משה "וגו' "על פי ה'", ר"ל מיתת משה לא היה עפ"י הטבע בתם לחות השרשי והתכת היסודות וכחות הגוף כי לא שלט בו הכליון וההתכה רק מיתתו היתה על פי ה' ומצותו בלבד:

(ז) "לו "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו. כי כל אדם יוכר בו גבול נטית ימי חייו מימי הילדות לימי השחרות ומימי השחרות לימי הזקנה, ולפיהם יערכו ימי חייו. אבל משה לא ניכר בו לאמר כי בן מאה ועשרים שנה רק במותו. והטעם כי לא כהתה עינו ולא נס לחה:

(ח) "לז "ויבכו וגו' ויתמו ימי בכי אבל משה במות כל גדול הדור יקום אחר תחתיו וזרח השמש ובא השמש ויתום האבל אבל במשה שלא קם כמוהו ולא יקום לא תמו רק בכי של אבל משה שפסקו מלבכות אבל האבל על מיתתו לא יתום לעולם, ומבאר הטעם כי גם:

(ט) "לח "ויהושע שמלא רוח חכמה (לא היה מצד עצמו כמשה רק ע"י) כי סמך משה את ידיו עליו. ופני יהושע כפני לבנה. אולם זה היה מוכרח שלא יקום אחר כמשה והוא מוכרח לפנת התורה, שלא יחליף האל ולא ימיר דתו, ואם היה באפשרי יקום נביא כמשה יהיה באפשרי ההחלפות: וז"ש כי הגם וישמעו אליו בני ישראל ששמעו אל יהושע לא נדמה שמיעתם אליו כשמיעתם אל משה, שנתן להם חקים ומשפטים מצות ותורה, רק ויעשו כאשר צוה ה' את משה. לא זולת. והטעם כי:

(י) "לט "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. וע"כ אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, ובאר בשלשה ענינים נבדל ענין משה מזולתו, אחד בנבואה, אשר ידעו ה' פנים אל פנים. וכולל חמשה ענינים שנבדלה נבואתו מזולתו, כמ"ש הרמב"ם כנודע, ב' במופתים, שהיו מופתיו כוללים עם כולל, ארץ מצרים בכלל, וז"ש:

(יא) "מ "לכל האתת והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים, היו כוללים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. ג' בהתגלות ה' אליו שהיה בפני כל המון בית ישראל שכולם ראו בעיניהם, וז"ש:

(יב) "מא "ולכל היד החזקה וגו' אשר עשה משה היה לעיני כל ישראל. ובכל אלה השלשה ענינים לא היה מי שנדמה למשה: