פתיחת התפריט הראשי

מלבי"ם על דברים לא יח


(יח) "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". דוקא לא מקודם שהשגחתי עליהם והטעם שהסתרתי עתה הוא "על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים". ולכן:

הפשט

(יח) "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" וגו' שאני שוכן בתוכם רק שהחזרתי פני (ואם יכנעו לבם באמת אפנה אליהם): כי פנה אל אלהים אחרים. עד"ה (יחזקאל ח טז) ואחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחוים נגד השמש. לכן עשיתי כמדתם והחזרתי גם אני פני מהם:


הערות

(יז - יח) "וחרה אפי בו ביום ההוא". ר"ל כי החוטא ממין השני אין השם עוזבו תכף לגמרי רק תחלה מסתיר פניו ממנו ומוסר אותו אל מקרי הזמן ואחר שעדיין יש תקוה שע"י היסורין ישוב בתשובה, וכשרואה שאינו שב אז עוזבו לגמרי, אבל החוטא הזה שאין לו תקנה כלל, יחרה אפי עליו תכף ביום ההוא: ועזבתים תחלה לגמרי, ואח"כ אסתיר פני מהם והיו תחת המקרה וממילא והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות: ואמר ביום ההוא וגו', אומר ה' הלא ידעתי כי ע"י הדעות וצרות שיבאו עליו לא יתן לב לשוב עד המכהו רק יאמר בהפך שודאי לא הענישו ה' על המעשה שעבד ע"ז רק על מצפוני לבבו, וז"ש ואמר הלא על כי אין אלהי בקרבי בקרב מחשבתי ומצפוני לבבי לכן מצאוני הרעות הלאה, אבל באמת טעה בזה כי לא על המחשבה אני מענישו רק ואנכי אסתיר פני על כל הרעה אשר עשה בפועל כי פנה אל אלהים אחרים בפועל: