פתיחת התפריט הראשי

מלבי"ם על בראשית מה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

(א-ב) השאלות (א - ב)

מ"ש וישמעו מצרים. איך שמעו הלא לא עמד איש אתו:

"ולא יכל יוסף להתאפק". מ"ש ולא עמד איש אתו הוא מאמר מוסגר, ופי' הכתוב בעת שקרא יוסף הוציאו כל איש מעלי [שעי"כ לא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו] לא יכול יוסף להתאפק מלבכות ויתן את קולו בבכי, ר"ל קול זה שקרא הוציאו כל איש מעלי קרא בבכי מפני שלא יכול להתאפק מלבכות, ולכן הגם שלא עמד איש אתו בהתודעו אל אחיו בכ"ז וישמעו מצרים ובית פרעה, כלם נודע להם שיוסף נתן קול בבכי, וידעו שיש בזה ענין גדול, רק שלא ידעו עדיין למה בכה, ולמה קרא בבכי שיצאו כל איש מעליו חוץ מאחיו שנשארו אתו, שזה שהם אחיו לא נודע להם עד אח"כ כמו שיבא בפסוק ט"ז:

(ג) "כי נבהלו מפניו". בהלה הזאת היתה השתוממות וגם חרדה שאמר אני יוסף ויראו מן הנקמה, וכאלו אמר העוד אבי חי מרוב הצרות:

(ד) "ויאמר אני יוסף אחיכם". יוסף חשב שלא ענו אותו מפני א' מג' טעמים, והוא, או שאין מאמינים לו שהוא יוסף, או שעדיין הם שונאים אותו ומתחרטים על שמכרו אותו באופן שיעלה לגדולה, או שמתחרטים ומתעצבים על מעשה רע שעשו למכור את אחיהם, על כן לעומת הצד הראשון אמר להם סימן "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי" "מצרימה":

(ה) השאלות (ה - כא) למה כפל אל תעצבו ואל יחר בעיניכם, כי למחיה שלחני וגו' ואמר שנית להחיות לכם לפליטה גדולה, תחלה אמר אשר מכרתם אותי ואח"כ אמר לא אתם שלחתם אותי, ומה שצוה שיאמרו אל אביו הוא אריכות דברים: מ"ש והנה עיניכם ראות מה רצה בזה, ומ"ש שנית והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים: מ"ש פרעה אמור אל אחיך וגו' ואתה צויתה, משמע שדבר הראשון יאמר יוסף מעצמו ודבר השני נצטוה מפרעה, וכן אמר ויתן להם עגלות על פי פרעה, ומז"ש ויעשו כן בני ישראל מה עשו: "ועתה". לעומת הצד שמתעצבים ומתחרטים על המעשה אמר "אל תעצבו", ונגד הצד שעדיין הם שונאים אותו וחרה בעיניהם על שעלה לגדולה אמר "ואל יחר בעיניכם", ומפרש "אל תעצבו כי מכרתם אותי "שהוא חרטה על גוף המכירה, "ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה "שהוא החרטה על שמכרו אותו למצרים ששם עלה לגדולה ולא מכרו אותו למקום אחר. [וכבר בא מאמר כזה בפ' וישלח ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד עי"ש]. "כי למחיה", פי' תחלה מ"ש אל יחר בעיניכם, ר"ל אם עוד נמצא השנאה הקדומה בלבכם אפשר שיחר בעיניכם משני טעמים. א] שתיראו שאעשה אתכם רעה, עז"א כי למחיה שלחני אלהים לפניכם ולא תיראו רע, ב] יוכל להיות שיחר בעיניכם על גדולתי ועל שלא נתמלא חפצכם לנקום בי, עז"א,

(ו - ז) "כי זה שנתים וכו' וישלחני אלהים וכו'". ר"ל שאין ראוי שירע בעיניכם עזיבת הנקמה, שלעומת זה תשיגו טובה כוללת, שכל חייכם תלוי בה, כי אחר שזה שנתים הרעב וכבר הגעתם עד שערי מות מפני הרעב, מה תעשו בחמש שנים המעותדים עוד לימי רעב, הלא לא ישאר לכם שריד ופליט, וישלחני אלהים לפניכם כמלאך מושיע, אם לכם, "לשום לכם שארית בארץ", אם לכל בני ביתכם הרבים, "להחיות לכם לפליטה גדלה", כי אתם שבעים נפש ומקנה רב וצריך לזה פליטה גדולה מצרת הרעב העתיד, וכל זה יוציא מלבכם תאות הנקמה שהיא כאין נגד התועלת הרב הזה שתשיגו ממני:

(ח) "ועתה". אולם לפ"ז יוכל להיות שידאגו על גוף המעשה שמכרו אותו [נגד מ"ש אל תעצבו], השיב להם שאין להם להתעצב על גוף המעשה ג"כ. והנה בצד זה שיתעצבו על גוף המעשה יש שני ענינים. א] שיתעצבו על החטא בעצמו שמכרו את אחיהם, עז"א "לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים", כי דבר כללי הנעשה לפליטה גדולה להחיות עם רב, הגם שנדמה לנו שנעשה במקרה, הוא באמת פועל ההשגחה, ואתם הייתם ככלים ביד האלהים שהוא מכר אותי הנה לטובת הכלל, ואתם הייתם משוללי הבחירה בפועל זה ההשגחיי, ולא יתיחס אליכם כלל רק אל האלהים שהוא פעל כל זאת. ב] עדיין יעצבו על זה בעצמם מה שמנה ה' אותם להיות שבט אפו ושיעשה פועל רע הזה על ידם, ע"ז השיב שבאמת לא היה דבר רע, כי "וישימני לאב לפרעה "ועשה עמי בזה טובה גדולה, בענין שאין לכם להתעצב לא על גוף המעשה, שלא היה בבחירתכם רק הייתם מוכרחים לזה מצד ההשגחה, ולא מהנצמח על ידה שהיה אך טוב וחסד, וזה כמשל אם ידחף אדם את חברו למים בשגגה וינצל ושם ימצא אבן טוב, שאין לו עון מצד המעשה כי היה בשגגה ולא מצד המסובב ממנו שלא נטבע רק מצא כלי חמדה, ואמר "וישימני ל"אב לפרעה"", הוא סדר שלש המדרגות שהעלהו פרעה זאח"ז, תחלה "אב לפרעה", שיעץ לו בענין החלום, ואח"כ "אדון לביתו "כמ"ש אתה תהיה על ביתי, ואח"כ "למושל על ארץ מצרים "כמ"ש בפ' מקץ:

(ט) "מהרו "וכו' "כה אמר בנך יוסף", באר להם הטעמים שצריך שאביו יבא אליו. א] "שמני אלהים לאדון לכל מצרים", וא"א שאני אצא מן הארץ אל אבי, לכן "רדה אלי":

(י) ב] "וישבת". ששם תשב ישיבת קבע, כי אתן לכם שם אחוזה כמ"ש (מו יא) ויושב יוסף וכו' ויתן להם אחוזה. ג] אל תדאג שתשב בין המצרים שהם עובדי אלילים, כי תשב "בארץ גשן "לבדך. ד] "והיית קרוב אלי", כי ארץ כנען רחוקה. ה] "אתה ובניך "וגו' "וצאנך", לא כמו בא"י שצאנך רחוקים ממך ופה תהיה ביחד עם רכושך:

(יא) ו] "וכלכלתי אתך שם". משא"כ כשתשב בא"י א"א שאכלכל אותך שיאמרו שאני משלח מעות חוץ למדינה, ולא יהיה לך לבוז להתכלכל ממני, "כי עוד חמש שנים רעב" "פן תורש "וההכרח לא יגונה, וכ"כ הרי"א:

(יב) "והנה". וחוץ ממה שאני אומר לכם, הנה עיניכם רואות יותר ויותר, "כי פי המדבר אליכם", וא"א שאומר שבחי בעצמי, כפירוש המפ', ולכן,

(יג) "והגדתם "אתם "לאבי את כל כבודי במצרים", שחוץ מן הממשלה יש לי כבוד גדול, כי לפעמים ישנאו את המושל עליהם באכזריות וינקמו ממנו לעת מצא, אבל אני י"ל כבוד ביניהם שכלם אוהבים ומכבדים אותי, "ואת כל אשר ראיתם", כי זאת יראו האורחים הבאים יותר מאשר ידע המושל עצמו שכלם יחנפו לו בפניו, ובזה ומהרתם והורדתם את אבי הנה:

(טז) "והקול נשמע". כי תחלה כששמעו שיוסף נתן קולו בבכי היו נבוכים, כי לא ידעו מהו, ועתה "נשמע שהקול "היה מפני "שבאו אחי יוסף", וייטב הדבר בעיני פרעה, שעד עתה היה להם לקלון שעבד מושל עליהם:

(יז - יח) "ויאמר פרעה אמר אל אחיך". כפי הנראה היה מנמוסי מצרים שהמשנה לא היה כח בידו לקבל זרים אל הארץ שיהיה דינם כאזרחי הארץ לישב שם בקביעות, שע"ז היה צריך רשות מן המלך בעצמו, אבל היה כח ביד המשנה לקבל אנשים שבאו ממדינות אחרות לישב שם לפי שעה, כמו בעת הרעב וכדומה, וע"כ אמר פרעה אל יוסף שאתה מצדך תאמר להם שיבואו מעצמם לגור שם לפי שעה, לא שאתה מביא אותם שיתישבו פה בקביעות. ויש נסיעה ממה שממנו, כמו הנוסע לארץ אחרת לפי שעה מפני שבארצו יש רעב, ויש נסיעה אל מה שאליו, כמו הנוסע לארץ אחרת להתישב שם בקביעות כי טובה היא בעיניו, ויוסף יאמר להם "טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען", כאלו ארץ כנען היא עקר מושבם, רק שע"י הרעב אשר שם "תקחו את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי", ר"ל אל יוסף, לא אל הארץ כי הולכים למצרים שלא ע"מ להשתקע, "ואתנה לכם" "את טוב ארץ מצרים", כמו שהיה מנהגם עם אורחים הבאים לגור לפי שעה לבד, וכל זה יש כח ביד יוסף לבדו לעשות:

(יט) "ואתה". אבל ממני נצטוית בכח המלכות. "קחו לכם מארץ מצרים עגלות", כי העגלות היו תחת יד פרעה ורק המלך היה לו יכולת לשלוח עגלות, ושלוח עגלות מורה ששולחים אחריהם שיתישבו שם כאזרחי הארץ בתמידות, "ונשאתם את אביכם ובאתם "להשתקע פה:

(כ) "ועיניכם". כי בצד הראשון שיורדים רק לגור לפי שעה יחוסו על כליהם שאין יכולים לקחתם עמהם ויניחום במקום משומר שימצאו אותם בעת שישובו אל ארצם, אבל אחר שאתם הולכים להשתקע, "עינכם אל תחס על כליכם", כי מעתה "טוב ארץ מצרים לכם הוא", כי אתם כאחד מאזרחי הארץ, לא כמ"ש תחלה ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים, שהוא רק נתינה לפי שעה:

(כא) "ויעשו כן ב"י". כי פרעה אמר טענו את בעירכם, ולכן "טען "על המשא לא נמצא רק פה ובישעיה לבוש הרוגים מטועני חרב, שיל"פ הרוגים ע"י נושאי חרבות. ויש הבדל בין ויעמס איש על חמורו ובין טען, שטען הוא משא קלה, שאמר שא"צ שיקחו כל התבואה עמם, כיון שישובו תיכף, רק יטענו מה שצריך למאכל הבהמות בדרך, וע"ז קראם בשם בעיר שמציין אכילת הבהמות, כי אין עומדים עתה למשא כבד, ועז"א "שעשו כן", שלא לקחו כל הבר עמהם כי הסכימו לשוב תיכף, "ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה", כי לא היה רשות לקחת עגלות בלא פקודת המלך:

(כב) "ולאביו שלח כזאת". פי' רי"א כזאת שנתן לאחיו שמלות וכסף ועשרה חמורים:

(כח) "ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי". ר"ל ל"ל הספור מן גדולתו וממשלתו, די לי במה שהוא חי מצד שהוא יוסף בני, וגם ר"ל מצד שהוא עדיין עומד בצדקו, שמצד זה הוא עדיין בני והוא חי, שאם היה רשע אינו בני ואינו חי חיי האדם רק חיי הבהמה, ואמר "אלכה ואראנו", לא רצה ללכת להשאר שם רק לראות את יוסף ולחזור לא"י: