מלבי"ם על במדבר כט

(יב) "נג ""וחגתם חג לה' שבעת ימים", זה כבר אמור בפ' אמור (עי' מש"ש סי' ר"ב ובפ' בא סי' נא) וחזר פה לקבעו חובה. ומ"ש הרי שמצא פרים וכו', התבאר למעלה (סי' מ"ז): "נד "ומנחתה ונסכיהם, תמיד אמר ונסכה ר"ל נסכים של עולת התמיד ובסוכות יש עוד נסוך המים שמנסכים עם תמיד של שחר אמר ונסכיהם ונסכיה בל"ר ובשביעי אמר כמשפטם בל"ר ותמיד אמר כמשפט ובתענית (דף ג') אמר דר"ע סובר רמיזי מיא ואמר בר"ה (דף ט"ז) מפני שבחג נדונים על המים ור' נתן מצא רמז ממ"ש הסך נסך ופרשתיו למעלה ואמר בתענית שם דעקרו הוא הלכה למשה מסיני:

(לה) "נה ""ביום השמיני עצרת תהיה לכם". שם עצרת נאמר (בפ' ראה) על יו"ט האחרון של פסח ועל שמיני של חג נאמר ב"פ, בפ' אמור ופה, וכבר בארתי בהתו"ה (אמור סי' קפ"ז) הטעם, כי באשר יש חוש"מ לפניהם שאסור ג"כ בקצת מלאכות קרא יו"ט האחרון בשם עצרת שצריך להעצר אף ממלאכות שמותרים בחוש"מ עיי"ש. אולם למה נאמר זה שני פעמים בשמיני של חג. וע"כ פי' חז"ל שפעם א' בא ללמד שטעון לינה בפ"ע, ובא שם עצרת כפשוטו שמורה על ההעכבה מלצאת כמו שהוא בירמי' ולבל נאמר שפי' עצרת ממלאכה אמר כל מלאכת עבודה לא תעשו. והנה על שטעון לינה בשאר יו"ט יש למודים אחרים ובכאן למד על שמיני של חג שהוא רגל לענין לינה, והתוס' האריכו בזה בר"ה (דף ה) ד"ה מה ובסוכה (דף מז) ד"ה לינה ובחגיגה (דף יז) ולפענ"ד הלמוד דכאן הוא רק על שמיני של חג. ומ"ש הרי שמצא פרים התבאר למעלה (סי' מ"ז):

(לט - א) "נו ""אלה תעשו לה' במועדיכם", הנה בסוף פרשת המועדות דפ' אמור סיים אלה מועדי ה' וכו' להקריב אשה לה' מלבד שבתות ה' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם וכו' ולמד שם שרשות בידו להקריב מוספי שבת ונו"נ שנדר ברגל וקודם הרגל, וכן למד עופות ומנחות ונסכים, ושם אמר שמ"ש שנית בפ' פנחס אלה תעשו לה' במועדיכם בא לקבעה חובה שמחויב להביא נו"נ שלו ברגל ובאר בספרי פה, שפה מדבר בנדרים ונדבות שנדר ברגל כי בנו"נ שנדר קודם הרגל ידעינן ממ"ש לא תאחר לשלמו [והגר"א גורס כשהוא אומר ובאת שמה והבאתם שמה הרי נו"נ של קודם הרגל אמור וכ"ה בספרא שם והיא גירסה נכונה שלדעת ר' שמעון סתמא דספרי אינו עובר בבל תאחר אלא בשלשה רגלים כסדרן] ומ"ש לעולותיכם אלו קני זבים וזבות, ועי' בפי' התו"ה אמור (סי' קפ"ז) ישבתי בזה מה ששם כתוב מלבד שבתות ה' ופה כתוב מלת לבד מן עיי"ש:

"נז ""לבד מנדריכם וגו' ויאמר משה אל ב"י", כבר פרשתי מאמר זה בפי' הספרא אמור (סי' ר"ח) ששם עמדו חז"ל על מה שבסוף פ' המועדים בפ' אמור סיים וידבר משה את מועדי ה' אל ב"י ובסוף פ' המועדים דפה סיים ויאמר משה, ושם הבאתי שנתקשו בזה חז"ל ומובא בגמ' (נדרים דף ע"ח ב"ב דף קכ"א), והשיבו שמ"ש פה ויאמר משה אל ב"י מלמד שמועדי ה' צריכים מומחים ואין פרשת נדרים צריכה מומחים ומקש' והא ראשי המטות כתיב א"ר יוחנן ביחיד מומחה ר"ל שלכן אמר ויאמר משה אל ב"י מפני שנאמר בסמוך וידבר משה אל ראשי המטות איש כי ידור נדר ואם לא היה אומר ויאמר משה אל ב"י נפרש שהכל דבר אל ראשי המטות בין פרשת המועדות בין פרשת נדרים וכשסיים לבד מנדריכם אמר ע"ז שדבר משה אל ראשי המטות ופירש להם מ"ש לבד מנדריכם שהוא איש כי ידור נדר וכו' וא"כ בהכרח שראשי המטות היו ג' מומחים כמו שמועדות צריכים מומחים כיון שהכל נאמר בענין אחד לכן אמר ויאמר משה אל ב"י להפסיק הענין ונדע שפרשת מועדות דבר אל כל ב"י שהם צריכים ב"ד מומחים ופרשת נדרים דבר אל ראשי המטות שיפורש בהכרח כמ"ש ר' יוחנן ראש אחד לכל מטה היינו יחיד מומחה. וז"ש בגמרא שמועדי ה' צריכים ג' מומחים ואין נדרים צריכים מומחים, וז"ש בספרי שבא ויאמר משה להפסיק הענין שאל"כ לא נדע במה מדבר אם במועדות אם בפ' נדרים: