ביאור המילות
"
רננים", אאל"פ על עופות הזמיר, שהם לא יניחו ביציהם בארץ, והמפ' פי' על היענה, ורננים כולל גם רינון של אבל וקינה כמו קומי רוני בלילה, שהיענה מקוננת תמיד, ויש הבדל בין אבר לכנף ונוצה, שם כנף הונח על הנוצות הארוכות המחוברות בקצה האבר המעופף, והפרק עצמו נקרא אבר, והנוצות הקטנות נקראו נוצה, כמ"ש
(יחזקאל י"ז ג'), והיענה הכנף נעלסה, ר"ל משובח, אבל אין לה אברה חסידה ונוצה, כי האבר של בת היענה כבד, והנוצות הם מועטים, ולכן א"א לה לישא כנף ולעוף באויר:
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי", ושם ה' בטבע היענה שהיא מניחה את ביציה בחול ובעומק האדמה, הפך מן החסידה אשר ברושים ביתה ותניח את ביציה במרום במקום משומר, ובת היענה ביציה בעפר המדבר:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ותשכח", לא נטע ה' בטבעה אהבת בניה, שהביצים הנשארים באדמה נקל שיאבדו, או ע"י מקרה כי "
רגל תזורה" שירמסוה רגל העוברים, או בכונה "
שחית השדה" האוכלים ביצים "
תדושה", היינו שיפתחו הביצים להוציא האוכל מן הקליפה, כדש להוציא הבר מן המוץ:
ביאור המילות
"
תזורה". מענין מעיכה ויזר את הגיזה, והדישה להפריד אוכל מהפסולת כמ"ש בפי':
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הקשיח", וגם אחר שנולדו האפרוחים היא קשה לב עליהם כאילו אינם לה, (וכבר כתבו הטבעיים שבת היענה תניח אצל הביצים שטומנת בארץ, ביצה אחת מוזרת למעלה, ובאותה ביצה יולדו תולעים, ובזה תכין מאכל להאפרוחים שיולדו, ויותר מזה אין טורחות בגידול הבנים), "
לריק" ר"ל היא "
בלא פחד" שיהיה "
לריק יגיעה", אינה פוחדת ודואגת שיהיה יגיעתה בהולדת הביצים לריק, ולכן לא תשמור הביצים והילדים כיתר עופות:
ביאור המילות
"הקשיח". מענין אכזריות.
"
ללא לה" יל"פ בניה הם אצלה דומים ללא, כדבר לא, כדבר שהוא אין ואפס, והיא בלי פחד על שיהיה לריק יגיעה:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי השה", לא נתן להם ה' "
חכמה" ובינה כיתר עופות בשמירת הביצים והאפרוחים, כמ"ש בת עמי לאכזר כיענים במדבר:
ביאור המילות
"
השה". מענין שכחה, והיא שכחה החלטית שלא נמצא עוד בכח הזכרון לזכור הדבר, משא"כ השוכח יזכור שנית החכמה תבא מן החוץ אמר שבהפך השה חכמה, והבינה היא כח האדם להבין דבר מדבר והיא חלקו, אמר שלא חלק לה בבינה:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כעת", ר"ל "
לא חלק לה בבינה כעת במרום תמריא", שהעופות שיוכלו לעוף למרום נתן להם ה' חכמה בשמירת ילדיהן, כי יוכלו לשמרם בקניהם הגבוהות, לא כן היענה שלא תוכל לעוף למרום "
ולהתפטם ולשחוק לסוס ולרוכבו", לכן השגיח ה' שלא לתת לה טבע זאת של שמירת הילדים, וזה מן ההשגחה, בשגם ששם ה' בטבעה שתטיל כשלשים ביצים, וגם כשיאבדו מהם עדיין ישאר מהם להחיות זרע על פני הארץ, וה' רצה שלא יתרבה מין הזה כ"כ, אבל החסידה רוצה ה' בריבויה, וגם היא אינה מטלת ביצים הרבה ולכן צריכים שמירה יתירה:
ביאור המילות
"כעת". כמו שהיה ראוי בעת שהיתה יכולה לעוף למרום.
"
תמריא", מענין פיטום פעל משם מריא, שור מפוטם:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
התתן", הראה לו עוד השגחתו הנפלאת איך ברא בע"ח לצורך תשמיש בני אדם, כמו הסוס שתשמישו נחוץ מאד אל האדם, לרכיבה ולמשא ולעבודה וביחוד אל המלחמה, וכמו שכל משוררי עמים הקדמונים נתנו לבע"ח הזה יתר שאת בשיריהם, (מעלה א) מעלת הגבורה, עז"א "
התתן לסוס גבורה",
- ב) מעלת היופי והגאות, עז"א "התלביש צוארו רעמה":
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
התרעישנו" הזריזות שלו שירעש כארבה, וכן ביואל
(ב' ד') מדמה הארבה עם הסוסים, "
ההוד" שלו שנראה בעת "
נחרו", מטיל "
אימה" על רואיו:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
יחפרו", דרך הסוסים להכות ברגליהם על הארץ בכח עד שיחפרו ברגליהם "
בעמק" כעין גומא, כאלו "
ישיש בכח", ומכה ברגליו מחמת שמחה, עתה חושב תועלתו במלחמה, עת "
יצא לקראת נשק", אז.
ביאור המילות
"
יחפרו, וישיש". בא רבים ויחיד, כי מדבר על המין ובזה ידובר בשתי הלשונות כמ"ש בכ"מ:
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ישחק לפחד ולא יחת", לא יפחד וגם "
לא ישוב מפני חרב" כיתר בע"ח הפוחדים מפני ברק חרב שנונה:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עליו", בעת גבבו עליו "
כתורן להב חנית וכידון", דומה בעיניו כאילו הניחו עליו "
אשפה":
ביאור המילות
"תרנה". מענין תרן הספינה, "אשפה", כפשוטו.
"
להב חנית" דומה בעיניה כתורן של אשפה:
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ברעש", בעת תחל המלחמה "
יגמא ארץ ברעש ורוגז", ודומה כאילו עדן "
אינו מאמין לקול שופר", וימהר לרוץ אל מקום המערכה ששם מגמת חפצו:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
בדי שופר", עד עת שישמע קול שופר עד בלי די, שאז "
יאמר האח" וירוץ בשמחה, ובכ"ז נטע ה' בטבעו הרגשת המלחמה עד "
שיריח אותה מרחוק", ויכיר "
קול רעם של שרים וקול תרועה" שהם הסימנים והאותות שיעשו השרים אל גדודי החיל:
ביאור המילות
"
בדי שופר". אם תקעו די, ר"ל הרבה:
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
המבינתך", הנץ ויתר עופות הנסיעה (וצ"ל שיש ממין הנץ גם מין שנוסע), מי שם בקרבם טבע זה שיבינו קרבת החורף, ושיבינו "
לישא אבר ולפרוש כנף" ליסע בטרם יבוא החורף, "
לתימן", לארצות החמים, להיות שם כל ימי הקור, שזה מהשגחה מיוחדת על מינים אלה:
ביאור המילות
"
יאבר". יפרוש כנפיו. עי' למעלה פ' י"ג:
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אם על פיך", הנשר יגביה עוף יותר מכל העופות, וכן ירים קנו במקום גבוה מאד באהבתו את בניו:
פסוק כח
• לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
סלע", ושם ישכון על סלע במקום מבצר שאין יד מגעת לשם:
פסוק כט
• לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
משם חפר אוכל", על ידי השגחת ה', שנתן לו ראות העין עד "
שעיניו יביטו מרחוק":
ביאור המילות
"חפר", מענין ריגול כמו ויחפרו לנו את הארץ, שממקום הגבוה יביט האוכל החפור בארץ בעומק.
"
יעלעו", שרשו לוע, לחייהם מלאו דם:
פסוק ל
• לפירוש "פסוק ל" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואפרוחיו", והטרף מזומן לפניו תמיד, "
ואפרוחיו יעלעו דם" והוא נמצא תמיד במקום שיש חללים לחפור אוכל משם, ובזה הראה לו השגחתו על כל מין, הן במזונו, הן בהריון ולידה, הן במקום מעונו, הן העוף בהטלת ביציו, ובנסיעתו בימי החורף, ובמעופו לגבהי שחקים, וכ"ש שיש השגחה פרטית על האדם הנעלה מכולם והמוכתר בכתר השכל והנברא בצלם אלהים:
